והארץ מטוטלת. מימין לשמאל, ממזרח למערב, מהחומוסייה ועד מסעדת היוקרה, כולם לועסים, מדברים ובעיקר מתבקשים לבחור רפורמה או מחאה, מי בעד ומי נגד. משבוע לשבוע זה עולה וגואה, המחאה והמחאה שכנגד, והארץ מיטלטלת בין מתווים ותווי קנייה למה שעבור כמה מרגיש כמו החג האחרון בטרם יציאת ישראל. אבל יש גם מעגל שלם של אחרות ואחרים.
הם שותקים כמעט ולא נוכחים בשיח הציבורי, מעדיפים את הישיבה על הגדר, רגל פה רגל שם, מביטים מהצד ולא מוצאים צד. איש איש וסיבותיו, אישה אישה וסיבותיה. בימים כתיקונם היא לוחמת צדק, כותבת רהוטה ודוקרת. מגיעה לוועדות בכנסת, נמצאת בהפגנות עם אלו שהמדינה שכחה, חיה מאבקים. מנהיגה שציפיתי לראות בראש המחנה, חוסמת כבישים ועוצרת את התנועה. אך מתחילת המחאה קולה נפקד. היא מביטה ושותקת.
"ברור שלא אצטרף לשקר הזה", היא אומרת, "זו מלחמת אליטות. האחוס"לים (אשכנזי, חילוני, ותיק, סוציאליסט, לאומי־ציוני) נגד האחוד"לים (אשכנזי חילוני/חרדי, ותיק, דתי, לאומי־ציוני), והחצי המזרחי של הליכוד אפילו לא במשחק. חיים בסרט שמישהו סופר אותם.
"זה דרבי - השטעטעל נגד תחום המושב. האליטות חילקו ביניהן את כל המשאבים, לכולם יש קיבוצים, יישובים קהילתיים, התנחלויות, גרעינים ויישובים חרדיים - כולם עם שומרי סף, שערים צהובים וועדות קבלה גזעניות. "אז אני אמורה לשקר לעצמי ולהגיד שלפיד, גנץ ומיכאלי יותר טובים מרוטמן, לוין וסמוטריץ'? למה? כדי שמיכאלי תדפוק לי את הפנסיות ותגיד לי שחקלאות צימרים זה דבר אמיתי? שינציחו את המצב ש־92 אחוז מרצות/ים בתקן הם 'במקרה' אשכנזיות/ים? זו מדינת גזענית שבועטת למעלה רק את הלבן.
"רק אליטות מנותקות שלא רואות ממטר יכולות לעשות את מיצג השפחות ולקרוא לעבדים שלהן להצטרף למלחמה ביניהן. במקרה הזה אין ימין ושמאל - זו חארטה שנועדה למשטר אותנו, לשלוט בנו ולהפעיל אותנו לפי צורכי האדון הלבן התורן. איך שמאל יכול להיות גזען, לצבור אדמות ורכוש, לעשות כיבוש ולהפלות את כל מי שהוא לא לבן? גם ביבי יודע שהם לא שמאל, משתמש בהם כדי להפחיד אותנו, שנמשיך להתגייס למג"ב ונשמור ללבנים על התחת בזמן שהם עושים קריירות וכסף במסחר, באקדמיה ובהייטק.
"אם כל מזרחי ומזרחית יישבו בבית ל־24 שעות, הלכה המדינה. מג"ב, כפיר, גולני, גדודים מעורבים, שריון, תותחנים, מפקדה, משטרה, סוהרים, מורות, עו"סיות, תעשייה, בניין. מי ישלם שכ"ד מופקע על הדירות שלהם? מי ינקה, יתקן מכוניות, ישפץ בתים, ייתן שירות בעשרות מקצועות שחורים, ימלצר, יאבטח, ישמור, יסיע? מי?
"אם החיילים המזרחים לא ילכו לבסיס יום אחד בלבד, באותו יום נסראללה ישחה באסי בקיבוץ ניר דוד ואיסמעיל הנייה יכין מקלובה בחדר האוכל של קיבוץ ניר עוז. אנחנו - אתיופים, מזרחים, ערבים, צריכים למלא את הרחובות, ושהם - ביבי, סמוטריץ', רוטמן, לוין, גולדקנופף, סטרוק, לפיד, מיכאלי, גנץ, סער, ליברמן - יפחדו וישברו את הראש איך הם מתקנים עוול של 120 שנה כלפי כל מי שהוא לא לבן. עד אז, כל ערבי, מזרחי ואתיופי שמצטרפים לאיזשהו צד פשוט מכבסים את השקר שבאמצעותו מדכאים אותנו ומשמרים עליונות לבנה ותו לא".
היא הייטקיסטית ומחויבת לזכויות אדם, אך מתחילת המחאה זה לא הרגיש לה נכון. פה ושם כתבה כמה היה לה קשה לראות את הדגלים הכחולים־לבנים. "הדגלים הם רק חלק מהבעיה. הם ייצוג ל'שטיפת מוח' שכולנו עברנו וממשיכים לשאת בגאון. בשביל חלק, המדינה שלנו לא דמוקרטית. האלימות כלפי הפלשתינים בשטחים ובעזה היא ממסדית, מאורגנת. והגזענות מחריפה עם השנים. אין הבדל בין הגזענות של ניהול הכיבוש למה שיש היום. לכן הצד המוחה לא מרגיש כמו הצד שלי...
"פעם הטון של הישראליות היה חברתי, שוויוני, וגם אז זה היה 'יהודי ודמוקרטי'. לתחושתי, עכשיו זה כבר לא מספיק. על זה אף אחד לא נאבק. אירועי חווארה עוברים ועברו ללא אשמים... כן, צעקו על זה חמש דקות, אבל רוב העם חושב שפגיעה בחלשים שמעבר לקו הירוק היא לא דבר שצריך לספור... זה משהו שגורם לי לא לרצות להיות ישראלית. לא להשתייך לכלל הזה. להוציא את עצמי מן הכלל.
"לא תמיד אני אנטי, היו קהילות ששמחתי להשתייך אליהן בחיי. קהילת ערבים־יהודים מעורבת, קהילת מזרחים שמאלנים, ואני מוכנה, בשם הדעות שלי, לקבל את הידרדרות הפריבילגיות שלי. אני מוכנה לשאת הידרדרות מצב, מתוך תקווה שאחריו יגיע מצב שפיר וטוב באמת. שאחרי שכולנו נהיה שווים למטה, נוכל להתחיל לבנות מחדש מתוך שוויון.
"אני לא אדישה למצב או לאן שהוא יכול להגיע. הקולות של התקשורת וההפחדות נוגעים בי ומאיימים עלי ועל שלום ילדיי ומשפחתי. אם זה היה בידיים שלי, הייתי עפה מכאן מחר. אבל לצערי אני קשורה וכבולה בחוזים ובהסכמים. שלא תבין, אני מאוד מודאגת וזה מפחיד אותי לאללה".
אם המצב כל כך רע ומפחיד, אני שואל אותה, לא עדיף לבחור בצד שנראה לך כרע במיעוטו? "אני מתקשה לבחור בי על פני אחרים. איך עושים בחירה כזו, שמטרתה היא להיטיב עם עצמי על חשבון אחרים? אין לי יכולת להיות ב'עניי עירך קודמים'. אולי זה פגם אישיותי, ואולי אני באמת פשוט יפת נפש מדי, אבל אם לא אחיה לפי המוסר שלי, אני מרגישה שאין לי סיבה לחיות בעולם".
על גבעה מוכת רוחות
החברה הבדואית היא עוד קבוצה שעד לאחרונה התבוננה על המצב הישראלי מהצד. כל זה השתנה בשבוע שעבר, כשעל גבעה מוכת רוחות בין חורה לאל־סייף התקיימה הפגנת המחאה הראשונה כנגד הרפורמה.
על הכביש שמפריד בין היישובים עדיין ניתן לראות את הקווים השחורים שהותירו עמודי החשמל השרופים משומר החומות. מכוניות נלכדו בין המחסומים, נרגמו באבנים, וחבולות הן חזרו לאחור. הכביש הפך לאזור קרבות, המשטרה סגרה את הכביש, ערד נותקה למשך כמה שעות. היקום לא עוסק באיזון, אבל הרוח האנושית מחפשת.
כמה אנשים שרפו את עמודי החשמל? כמה עשרות. כמה עמדו על הגבעה? כמה עשרות. כמה יזכרו ויזכירו לחברה הבדואית את אירועי שומר החומות? די הרבה. כמה יזכרו את המחאה הבדואית בחורה? ההפגנה מתחילה עם הרבה מקצועני הפגנות יהודים ומעט בדואים, אך ככל שעבר הזמן כך יותר ויותר בדואים מצטרפים לעומדים על הגבעה ומניפים את השלטים, ומחזה נדיר - את דגל ישראל.
"בעבר לא הרגשנו את הדמוקרטיה. עד 67' היינו תחת שלטון צבאי כאזרחי המדינה, ואחרי זה המדינה אמרה שאנחנו 'לא מוכרים'", אומר חוסיין אלרפיעה, לשעבר ראש מועצת הכפרים הלא מוכרים, "מה זה אומר להיות לא מוכר? יש דבר כזה בעולם שמדינה לא מכירה ביישובים שבה? באנשים שחיים בתוכה? ועדיין היום אנו רואים את חובתנו להצטרף למאבק. כי דיקטטורה זה רע מאוד. אנחנו מכירים דיקטטורות מסביבנו, זו לא דרך טובה לחיות".
את הסיכום הטוב ביותר לכך שהבדואים החליטו לרדת מהגדר ולהתחיל למחות, אומר השייח' חסאן אבו עליאן: "האמת היא שחוקי מדינת ישראל לא חלים עלינו. חוק קורת גג - למה, יש לנו קורת גג? חוק חינוך חינם? למה - יש לנו חינוך? עבורנו הבדואים, הכל אוויר. לכם היהודים יש מזל. יש לכם דמוקרטיה, וזה מזל טוב. אנחנו מכירים מדינות כאלו, ודיקטטורה זה רע מאוד, ועכשיו גם אנחנו רוצים להשתתף במזל הזה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו