אל תהפכו את דף המסרים לבומרנג במאבק נגד ה-BDS

בכירי קואליציה, לרבות שר המשפטים, מכנים את המוחים נגד התוכנית המשפטית "ה־BDS הפנימי". נראה כי מדובר בחלק מדף מסרים רשמי, שאושר על ידי ראש הממשלה. ייתכן שהוכן על ידי שרת ההסברה.

אופיר כץ, יו"ר הקואליציה, כינה במפורשות את יאיר לפיד "סוכן BDS". אחרים כינו כך את התארגנויות המחאה של קצינים בכירים, לוחמים וטייסים, שביטאו את הרצון להשתמש במעמדם הצבאי כדי לחתום על עצומות ההתנגדות לתוכנית, או את האזרחים שהביעו חרדה לעתידם והרהרו בקול במצב חסכונותיהם בימים שלאחר השלמת הרפורמה.

איני יודע מה יודע אופיר כץ או מה יודעת שרת ההסברה על תופעת ה־BDS. למען האמת - במצב מתוקן ה־BDS הוא האירוע שמשרד ההסברה היה אמור לעסוק בו מבוקר עד ערב. האנטישמיות גואה בימים אלה, וה־BDS הוא אחד ממנועיה הפעילים ביותר.

האם ייתכן שהמשתמשים במושג לתיאור מתנגדיהם הפוליטיים כלל לא מודעים למשמעותו? כחוקר ויקטימולוגיה (קורבניות) ואלימות פוליטית, את ה־BDS אני מגדיר כך: לגיטימציה לאנטישמיות, תוך עידוד ועוררות אלימות נגד יהודים וישראלים ברחבי הקמפוסים.

לא, אין הכוונה רק לאלימות סימבולית. נכון, גם זו מתקיימת, אך נוסף על כך, מדובר בעידוד לאלימות ממשית. אם יתנדב יהודי או ישראלי להגיע לקמפוס בעיצומו של "שבוע האפרטהייד" ה"נחגג" ביוזמת ארגוני ה־BDS, זו לא תהיה ממש פעולה אחראית מצידו לגופו ולנפשו. לא בכדי. עד כמה שהדבר בלתי נתפס, רבים מאותם מרצים ותלמידים יהודים וישראלים מקבלים מסרים לא פורמליים מגורמים באוניברסיטאות - שעדיף להם להיוותר באותו שבוע בביתם, שכן לא יוכלו יזכו להגנה הולמת.

ה־BDS היא תנועת האנטישמיות החדשה. נכון, היא לכאורה מעונבת יותר, אקדמית יותר, מתוחכמת יותר, אך בפועל - מטרתה האסטרטגית אחת: להרחיק את הקול היהודי מהמרחב האינטלקטואלי־אוניברסיטאי בעולם. לגרום ליהודים ולישראלים לזנוח את המרחב האקדמי החוץ־ישראלי.

באג'נדה הגלויה הדבר מתבצע באמצעות היטפלות ארגונית אלימה למרצים שלא עומדים בתקן של איזון בין הוראת ה"נכבה" והשואה, או שאר סיכולים ממוקדים למי שמעיזים לא לתת את "המשקל הנכון" לנרטיב הפלשתיני. הדבר מתבצע בשלל קתדרות. אט־אט יותר ויותר מוסדות נכנעים ומעבירים מתפקידם חוקרים מאוזנים ובעלי שם.

גם הכסף הגדול, שמקורו מן המפרציות, מסייע. סמינרים על סבל, כאב, פליטות או הגירה כפויה מציגים לפתע את פשעי ישראל לצד מדינות אחרות שביצעו בעברם ג'נוסייד.

אור ירוק לתוקפנות

אך יש גם אג'נדה סמויה: מאז החלה פעילות ה־BDS, קיים עידוד של אווירה עוינת כלפי אותם מרצים (קבועים או אורחים שבאו מישראל) או כלפי סטודנטים (יהודים או ישראלים). כולם מסומנים כנציגי המדינה הבלתי לגיטימית עלי אדמות, שאחראית לאותו ג'נוסייד. מוענק אור ירוק לתוקפנות, לגילויי אלימות ולהפיכת הקמפוס למרחב בלתי בטוח עבור כל אלה. הם זוכים להתנכלויות, להכאות, ליריקות, לקללות, לאלימות הקונקרטית האנטישמית "הישנה והטובה".

ממשלת ישראל זנחה לחלוטין את העיסוק באנטישמיות, בחרם וב־BDS. משרד ההסברה שהקימה מיועד לשיווק מדיניותה המשפטית לאזרחיה. אך עליה להבין כי שימוש בטרמינולוגיית ה־BDS לצורכי פנים יהיה על חשבון היכולת לקדם מדיניות כלשהי, שתסביר את סכנותיה כלפי חוץ. מדינות העולם יזכרו שמדובר במטבע לשון סתמי וטריוויאלי, שבאמצעותו כינה אופיר כץ את יאיר לפיד. ואם הדבר לגיטימי ברדיו צפון - מה הבעיה שיתרחש באוניברסיטת לונדון? השוואת ישראלים־ציונים מוחים ליזמי BDS אנטישמיים היא ליקוי מאורות.