האמריקנים נושאים את שם הדמוקרטיה לשווא

התגובה המינורית של רה"מ נתניהו על "נאום הברקסים" של השגריר האמריקני בישראל תומס ניידס, והעובדה שממשלת ה"ימין מלא מלא", עברה למעשה לסדר היום על הניסיון האמריקני הבוטה להתערב בוויכוח הגדול בתוכנו על הרפורמה המשפטית, עוררה בחלק מאיתנו - גם בי, אני מודה - פרץ נוסטלגיה וגעגוע עז לתגובה ישראלית אחרת.

אמנם, נתניהו הבהיר, ש"ישראל הייתה ותישאר דמוקרטיה חזקה ועצמאית", אבל אי אפשר היה שלא להיזכר בהשתוללות אמריקנית אחרת, לפני 41 שנה, אחרי שישראל סיפחה את הגולן, ובתגובה הישראלית עליה.

שגריר ארה"ב בישראל דאז, סם לואיס, הכריז ש"קבלת חוק גולן אינה אלא תקיעת סכין בגבה של ארה"ב". אח"כ, הצטרפה ארה"ב להחלטת מועצת הביטחון שקבעה, כי ההחלטה הישראלית בטלה ומבוטלת וכי על ישראל לבטל את החוק בתוך שבועיים. מזכיר ההגנה האמריקני קספר ויינברגר אף הודיע שהוא מעניש את ישראל בהשעיית מזכר ההבנות הביטחוני שנחתם עמה שבועיים קודם לכן, ובעיכוב אספקה של מטוסי קרב מסוג F16.

אני מבקש להעלות כאן בזהירות חשד, שאחדים ממתנגדי הרפורמה פנו לאמריקנים וביקשו מהם להתערב במחלוקת הפנימית בתוכנו. בינתיים הראיות לכך נסיבתיות בלבד, אבל יום אחד, ראוי יהיה לברר זאת

אלא שאז שפשפה ישראל את עיניה: רה"מ מנחם בגין זימן אליו את השגריר האמריקני לואיס ו"נכנס בו" ללא גינונים דיפלומטיים מיותרים: "איזה מן ביטוי זה 'להעניש'? האם אנו מדינת ואסלים שלכם? האם אנו רפובליקת בננות? האם אנחנו ילדים בני 14 שאם אינם מתנהגים יפה נותנים להם פליק על האצבעות...? אינכם מפחידים אותנו עם העונשים שלכם. איננו נבהלים מהאיומים... אין לכם זכות להעניש את ישראל. עם ישראל התקיים 3,700 שנה ללא מזכר הבנה עם אמריקה וימשיך עוד 3,700 שנה בלי מזכר כזה. נא להודיע למזכיר המדינה שחוק הגולן יישאר בתוקפו". "נא להודיע למזכיר המדינה שאת מזכר ההבנה שהשעיתם, אנו מבטלים לחלוטין".

בגין לא הסתפק בכך. הוא שלח את מזכיר הממשלה דאז, אריה נאור, להקריא מילה במילה, לעולם כולו, את דברי הנזיפה בשגריר האמריקני.

גם ניידס, התייחס אלינו השבוע בהתנשאות, קצת כמו ילדים: "אנו אומרים לרה"מ, כמו שאני אומר לילדים שלי, תלחץ על הבלמים, תאט, תנסה להגיע להסכמה. ביידן", הבהיר ניידס, "לא יעבור בשתיקה על פעולות שנוגדות את הערכים הדמוקרטיים שלו", ואז הסביר: "הדבר היחיד שמחבר את מדינותינו הוא התפיסה הדמוקרטית שלנו... מערכת היחסים בין המדינות מבוססת על ערכים דמוקרטיים...". ניידס המשיך בכך את הקו של מזכיר המדינה בלינקן שאמר לנתניהו ישירות כי "החיבור בין ישראל לארה"ב מושתת על ערכים דמוקרטיים".

ברית אינטרסים

הדאגה של ניידס ובלינקן לדמוקרטיה שלנו נוגעת ללב, אבל במקרה הזה, ידידתנו, הדמוקרטיה הגדולה בעולם, נושאת את שם הדמוקרטיה לשווא. ארה"ב אינה מכבדת את תוצאות הבחירות בישראל, ואת התהליך הדמוקרטי הפנימי שהתקיים ומתקיים אצלנו. יתרה מזאת, הנוסחה החדשה והמומצאת הזאת, של שיתוף ותמיכה בישראל רק על בסיס "הערכים הדמוקרטיים המשותפים", נשמעת טוב אבל אינה אמיתית. ארה"ב משקיעה בישראל לא רק בשל "ערכים משותפים", אלא בעיקר בשל אינטרסים משותפים, מודיעיניים, ביטחוניים, כלכליים וצבאיים. חלק גדול למשל מהסיוע נשאר בארה"ב כתשלום ישראלי עבור מערכות נשק.

כן – יש גם ערכים, אבל האמריקנים מפעילים אותם עכשיו בצורה סלקטיבית. האמריקנים מסייעים במיליארדים רבים למדינות שהדמוקרטיה מהן והלאה; מדינות שבהן בתי המשפט הם לא פעם בתי משפט למראית עין, שפסיקותיהם מוכתבות על ידי השלטון ושזכויות האדם שם נרמסות כבר שנים רבות. לא היה טעם להתקטנן עימם, אלמלא נדודי השינה של ביידן ונציגיו כאן וחרדתם לדמוקרטיה הישראלית; זו שמאפשרת – כפי שראוי – מחאה של עשרות ומאות אלפים ברחובותיה נגד ממשלה שנבחרה בבחירות דמוקרטיות למהדרין רק לפני ארבעה חודשים.

די לעיין בדו"חות אמנסטי על מצרים, ירדן ועוד מדינות להן האמריקנים מזרימים סיוע לרוב, כדי ללמוד על מצב זכויות האדם שם. במצרים למשל התבצעו לאורך השנים "מעצרים המוניים שרירותיים, דיכוי חמור של הזכויות לחופש הביטוי, ההתאגדות וההתכנסות, והרג בלתי חוקי של מפגינים ועצורים", בירדן מופרדים תינוקות מאימותיהם, אם נולדו במסגרת יחסים לא פורמליים, נאסרות נשים, שקיימו יחסים מחוץ לנישואין והגברים בירדן רשאים לשלוט בנשים כמעין רכוש.

גם סעודיה, המרופדת בעסקאות רבות עם ארה"ב, אינה בדיוק מופת דמוקרטי לעולם, אבל אמריקה מודאגת מהמדינה היחידה באזור שהיתה, הינה ותהיה גם בעתיד דמוקרטיה, עם או בלי רפורמה המשפטית.

טוענים האמריקנים: גם נתניהו התערב בעניינים הפנימיים שלנו, כשנסע לנאום בקונגרס, נגד עמדתו של נשיא ארה"ב דאז, ברק אובמה, בסוגיית הסכם הגרעין עם איראן. נכון, אבל ההבדל תהומי: ההסכם ההוא נגע ישירות לאפשרות שאיראן תשיג נשק גרעיני שיופנה נגד ישראל. מה יותר נוגע לביטחון הלאומי שלנו מעניין שכזה? האירוע הפעם – אחר: אין קשר בין הרפורמה המשפטית בישראל לבין הביטחון הלאומי או כל אינטרס ליבתי אחר של ארה"ב. אז מדוע זה עניינה?

שימו ברקס

אני מבקש להעלות כאן בזהירות חשד, שאחדים ממתנגדי הרפורמה פנו לאמריקנים וביקשו מהם להפוך זאת לעניינם. בינתיים הראיות לכך נסיבתיות בלבד, אבל יום אחד, ראוי יהיה לברר זאת. בינתיים צריך לקוות למען כולנו – תומכים ומתנגדים לרפורמה במערכת המשפט – שנתניהו יגיב על ההתערבות הבוטה הזאת בעניינים הפנימיים שלנו, לפחות באותה עוצמה בה הגיב על תמיכת ארה"ב בהחלטה השערורייתית של מועצת הביטחון השבוע בעניין ההתנחלויות.

גם שם יש לישראל זכות לעמדה עצמאית, אבל שם אכן מדובר בסוגיה שמשפיעה על מדינות החוץ של ארה"ב, מה שאין כן בסיפור הרפורמה המשפטית.

40 שנה אחרי שארה"ב הגדירה את חוק הגולן כתקיעת סכין בליבה, השגריר דהיום ניידס, נשאל השבוע בוועידת הנשיאים בירושלים, האם הממשל האמריקני ימשיך במדיניותו המכירה בגולן כחלק ממדינת ישראל והשיב "לחלוטין כן" .

בעוד 40 שנה, יכהן כאן שגריר אמריקני אחר שיכיר אולי באותו האופן במציאות שישראל כמדינה עצמאית, יצרה בלב מולדתה ההיסטורית, יהודה ושומרון. חצי מיליון יהודים כבר חיים שם היום, ובעוד ארבעה עשורים, כשהמספר יוכפל ומיליון יהודים יחיו שם, גם ההצבעה של ארה"ב השבוע במועצת הביטחון, תיראה כאפיזודה היסטורית לא רלוונטית, שלא לדבר על עמדתה בסוגיית הרפורמה המשפטית.

ההתערבות האמריקנית האחרונה בעניין הרפורמה, על בסיס "ערכים דמוקרטיים משותפים", היא מסוכנת לכולנו - תומכי ומתנגדי הרפורמה. היום זו הרפורמה ומחר סוגיות שקשורות למלחמה הישראלית בטרור, חקיקה דתית או חילונית בסוגיות שנוגעות ליחסי חרדים וחילונים בארץ, ואפילו הפעלת השב"כ כדי להילחם בפשיעה במגזר הערבי בארץ, שארה"ב תחליט שאינם מתיישבים עם "הערכים הדמוקרטיים המשותפים".

צריך אפוא לבקש בנימוס מידידתנו הגדולה, שמושקעת כאן בעיקר בשל אינטרסים, וגם בשל "ערכים משותפים", לקחת אויר וללחוץ על הברקס, שלהם. לא שלנו.