מפת הדרכים: כך תקודם הרפורמה המשפטית

במשך שלוש שנים התעקשו ראשי מפלגות פוליטיות ממחנה השמאל והמרכז להחרים את בנימין נתניהו, החרמה טוטאלית ומוחלטת. גם כאשר הדבר היה כרוך בהפקרות ובגרירת מדינת ישראל למערכות בחירות בזו אחר זו. ישראל ידעה יריבויות פוליטיות מרות ורוויות יצרים גם בעבר, אפילו חריפות יותר. אבל בסופו של דבר השכילו הצדדים המעורבים בדבר, כשצריך, להתפשר ולשבת יחד.

מה שהחזיק את מפלגות האופוזיציה דאז להמשיך להתעקש על צדקת דרכן, גם כשראו שהדבר לא מוביל לכיוון חיובי כלשהו, היה חקירות נתניהו. לא יושבים עם אדם שנגדו חקירות חמורות, שהפכו בהמשך לכתבי אישום קשים, נקודה. כך טענו לאורך כל הזמן כדי לבסס את התבצרותם, אף שזו יצאה מזמן ממתחם הסבירות.

לרגע קט זה עבד להם. לפני שנה וחצי עלה בידיהם להרכיב ממשלה ללא נתניהו, אחרי שהשיגו 61 מנדטים בלעדיו. זה החזיק שנה בלבד. עכשיו הכל מתהפך על ראשם. סיפור הרפורמה במערכת המשפט, כמו הרפורמה בהתיישבות ביו"ש והרפורמה בתקשורת שתוצג השבוע, יונקים את כוחם ישירות מההחרמה ההיא. איך שהדברים נראים כעת, זה גם לא עומד לעצור.

חברי הקואליציה, בייחוד הנוגעים הישירים בדבר - ראש הממשלה, שר המשפטים, יו"ר ועדת החוקה ואחרים - מושקעים עד צוואר בשלב הנוכחי של הרפורמה ומקיימים דיונים קדחתניים גם לגבי ההמשך.

נכון להיום, אף שהפרטים טרם גובשו סופית, סימנו המעורבים את הנתיב הישיר להשלמת הרפורמה, כולל השלב הבא שלה, שצפוי להיות לא פחות דרמטי ונפיץ מהשלב הראשון, הנוכחי. לראשונה, שלב זה ייגע ישירות במשפט נתניהו המתנהל בימים אלה, ועשוי להיות מכריע גם בעניינו האישי של ראש הממשלה.

המועמדים הנכונים

לוח זמנים כבר יש: בתוך קצת יותר משנה מהיום, ועד סוף מושב החורף הבא, אמורה הרפורמה המשפטית, על כל חלקיה, לעבור באופן סופי במליאת הכנסת. על פי התכנון השלב השני יתנהל כמו הראשון, כלומר שורה של חוקים שיונחו יחד על שולחן הכנסת ויובאו לאישור המליאה ולדיון משולב על כולם בוועדת החוקה. בעוד השלב הראשון כולל בעיקר את בית המשפט, השלב השני והאחרון יכלול את יתר הגופים הטעונים ניעור ושידוד מערכות בתוך משרד המשפטים.

מהשיחות הפנימיות של הנוגעים בדבר עולה כי אחרי השלמת השלב הראשון הכולל את פסקת ההתגברות, ביטול עילת הסבירות ושינוי הרכב הוועדה למינוי שופטים, יכלול השלב השני את החוקים הבאים: חוק היועמ"שים, הקובע כי היועצים המשפטיים של משרדי הממשלה יהיו משרות אמון וכפופים ישירות לשר הממנה. חוק זה אמור היה להיכלל בשלב הנוכחי, אבל הוצא ממנו בשל בעיות משפטיות.

נוסף על כך - חוק התובע הכללי, שיפצל את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה ויביא לכך שראש מערכת התביעה במדינת ישראל, ולמעשה ראש מערכת אכיפת החוק, ימונה על ידי הממשלה, ולו יהיו כפופים היועמ"ש ופרקליט המדינה.

ולבסוף חוק מח"ש, שיזם משה סעדה, שיוציא את המחלקה לחקירות שוטרים מפרקליטות המדינה. ראש המחלקה ימונה ישירות על ידי שר המשפטים, והסמכויות החדשות שיוענקו לה יכללו גם את חקירת בכירי הפרקליטות עצמם.

בין לבין חבוי בתוך הרפורמה המלאה שלב נוסף. הוא אינו דורש חקיקה, ואפילו לא תקנה: מינוי נשיא חדש לבית המשפט העליון. בעוד כמה חודשים תסיים את תפקידה נשיאת העליון המכהנת. שיטת הסניוריטי אמורה להביא למינויו של יצחק עמית במקומה, אבל על פי התוכנית, זה לא יקרה.

הוועדה לבחירות שופטים שאחרי השינוי החוקי המתבצע כעת, תתבסס על רוב לפוליטיקאים מהקואליציה ותמנה על פי התכנון שופט אחר. עדיין לא ידוע על מועמד ספציפי, אולם נראה שיהיה מדובר במשפטן שהשקפת עולמו קרובה לזו של חברי הקואליציה ורחוקה מזו של הנשיאה המכהנת או של עמית, שאמור להחליפה.

ההשפעה הרוחבית שתהיה לכך על מערכת המשפט ועל מערכת אכיפת החוק כולה ברורה. חלק מגורמי המפתח, שריכזו את מלוא העוצמה בידיהם עד כה, ייאלצו לחלוק בסמכויות. היועצת המשפטית לממשלה, למשל, לא תוסמך להחליט דבר, וכל תפקידה יסתכם בהוצאת חוות דעת משפטיות על נושאים שעל סדר יומה של הממשלה, וזו לא תהיה חייבת לציית לדעותיה.

חברי כנסת בליכוד ובמפלגות הימין אמרו בנחרצות בתקופה האחרונה כי לאור התנהלותה של היועמ"שית, על הממשלה לפטר את גלי בהרב־מיארה מתפקידה. לדרישה זו הצטרפה השבוע תנועת "אם תרצו", ששלחה מכתב לראש הממשלה בקריאה לפטרה לאלתר. נתניהו ולוין לא ממהרים. בסביבתם משוכנעים שבהרב־מיארה תלך לבד. אם לא תוך כדי הליך החקיקה, אז מייד עם סיומו, ברגע שבו יינטלו ממנה כל סמכויותיה ומקור כוחה.

כך גם פרקליט המדינה. שי ניצן לימד את המערכת כולה מהו כוח להשחית. איך להחזיק יועצים משפטיים, פוליטיקאים ואישים בעלי השפעה בגרון, ולתמרן את כל המערכת בהתאם להשקפותיו ולגחמותיו. עם אישור חוק התובע הכללי יהפוך הפרקליט לבובה על חוטים. או כמו שהגדיר זאת אחד מבכירי הקבוצה המצומצמת העוסקת ישירות ברפורמה המשפטית: "תפקידו של הפרקליט יסתכם בשליחת המכתבים". את המדיניות יקבע התובע החדש.

מכאן גם נובעת הפרשנות לגבי ההשפעה הישירה של החלק מסעפי הרפורמה על משפט נתניהו. הסמכות להנחות את המערכת לשאת ולתת על עסקת טיעון תועבר לתובע החדש. תיאורטית, גם הסמכות לבטל סעיפים בכתב האישום תהיה בידו. הממשלה, על פי החוק החדש, אמנם לא תהיה זו שתמנה ישירות את התובע, ועל פי התוכנית כרגע מדובר על הקמת ועדת איתור, אולם סביר להניח כי לחברי ממשלה תהיה השפעה כלשהי על הרכב הוועדה או על תהליך המיון, והם יוכלו לקדם מועמדים. ומה עם בית המשפט שאמור לאשר מהלכים כאלה? גם הוא עשוי להתקרב ברוחו לקואליציה, אחרי מינוי נשיא העליון הבא. זה הרקע למכתב ניגוד העניינים ששיגרה היוע"משית, גלי בהרב־מיארה, לראש הממשלה.

תסכולו של הנשיא

נשיא המדינה יצחק הרצוג מוטרד מאוד. בשבוע האחרון הפך את משכן נשיאי ישראל למרכז ההידברות הגדול על הרפורמה המשפטית. לא הרפורמה מטרידה אותו כמו השיח בין הצדדים, הנעדר מהליך קידומה.

תחת הכותרת "מחליפים מילה" כינס השבוע הרצוג מאות בני אדם, בעלי גישות שונות לרפורמה, לשורה ארוכה של דיונים וקבוצות עבודה. הרבה כאב היה בדיונים הללו. כמו להשכיב את מצבה של החברה הישראלית על שולחן המנתחים. אבל אחרי השבוע הזה עלתה מגרונו של הנשיא בעיקר זעקה. כזו שהזכירה לו את הזעקה העולה לשמיים ביום כיפור. לדבר, למען השם. לקיים מנגנון הידברות ולמנוע קרע בחברה הישראלית.

הנשיא מבין את כאב תומכי הרפורמה, ורוצה שהכאב הזה יעלה במהלך ההידברות. אבל לא מקובלת עליו הדרך של רוטמן, שמזמין מתנגדים לרפורמה לדיון בוועדה ומשתיק אותם מבלי שיביעו דעתם

ביום רביעי קיים הרצוג ביקורי ניחומים אצל משפחות הנרצחים מהפיגוע בערב שבת בנווה יעקב. נכנס ויצא מבית לבית, נכנס ויצא, ומכל המשפחות שמע רק מסר אחד: למה לא מדברים, נמאס מהריבים ומהמחלוקות. הם פנו להרצוג שיעשה משהו, שיטיל את כל כובד משקלו.

הנשיא הבטיח להם להמשיך לנסות, אבל מפנים הוא כבר אכול. מתוסכל עד כאב. נשיאת העליון העבירה מסר שהיא מוכנה לדבר, רק אם הדיונים בוועדת החוקה ייעצרו. הדברים גררו מתקפה חריפה של שמחה רוטמן, שהאשים את חיות בניסיון להתערב בהליך החקיקה ולמסמס אותה.

הרצוג לא מסכים עם רוטמן. הכי קל להאשים את חיות, לדעתו, אבל בעיניו היא לא חלק מהמשחק הפוליטי וההידברות צריכה להיות בין הקואליציה לאופוזיציה. שיישבו ויבררו את סוגיות העומק. חיות, בעיניו, ניגשת לסיפור הזה כמו עם אקדח לרקה. אומרים לה: אנחנו ממשיכים, מה דעתך? זה לא עובד ככה. לדעתו, צריכים לעצור את הדיונים למשך שבועיים, ובזמן הזה ניתן יהיה לייצר שיח ולהקשיב לצד השני.

הרצוג מבין את הכאב של תומכי הרפורמה, ואת הצורך הנובע מהתחושה שמערכת המשפט לא ייצגה אותם, וגם את הכאב הזה הוא רוצה להוציא החוצה ושיעלה במהלך ההידברות. לא מקובלת עליו הדרך של רוטמן, שמזמין מתנגדים לרפורמה לדיון בוועדה, אבל משתיק אותם ולא נותן להם להביע את דעתם. זו לא הדרך, לדעתו.

ההצעה שהניח לפתחם של הפוליטיקאים היא פשוטה: לעצור לרגע. לקחת אוויר, לדבר אחד עם השני - ואז להמשיך.

השבוע חל י' בשבט, היום שבו התמנה הרבי מלובביץ' לנשיאות חב"ד. הנשיא הרצוג, שפגש את הרבי, נזכר בו השבוע כשחשב על המאמצים שהוא משקיע לקרב בין הצדדים. אחד הדברים שהכי מאפיינים לדעתו את הרבי הוא אהבת ישראל, וזו הדמות ששם לנגד עיניו השבוע. בינתיים, הוא מדבר לקיר.

מתחילים לאבד סבלנות

כינוס המתוסכלים מהליכוד התקיים בביתה של קטי שטרית בבית שמש, ואם העניין לא ייפתר השטח הליכודי עומד בפני בעירה פנימית חריגה. החוק הנורבגי, המאפשר לשרי הממשלה להתפטר ולהכניס את הבאים בתור ברשימת המועמדים לכנסת, הורחב מאוד מאז כינון הכנסת הנוכחית, ובדחיפת נתניהו יוכלו 11 שרים מהליכוד לפנות את מקומם לכל המועמדים מהמקום ה־33 ברשימה ועד למקום ה־41.

אבל השרים ממאנים להתפטר. עד כה התפטרו ארבעה בלבד: עידית סילמן, עמיחי שקלי, חיים כץ ומיקי זוהר. בישיבת הסיעה האחרונה דרבן נתניהו נוספים להצטרף אליהם, אולם השרים מתבצרים בכיסאותיהם שבמליאת הכנסת.

המועמדים הבאים בתור כועסים וממורמרים. בפגישה אצל שטרית החליטו לא לשתוק עוד. להגיע לכנסת בכל יום שני, היום שבו כל השרים מגיעים להצבעות ולישיבת הסיעה, לתבוע ואפילו לאיים על השרים שיפגעו בהם ובמעמדם בתוך המפלגה, אם לא יתפטרו ויכניסו לכנסת את הממתינים בתור. לחלקם יש במה לאיים. מדובר במועמדים בעלי השפעה רבה במחוזות שבהם זכו. הם לא נכנסו לכנסת לא כי הפסידו בפריימריז, אלא כי האזור שאותו הם מייצגים לא ממוקם מספיק גבוה.
לפי שעה זה לא עוזר. השרים מסרבים להתפטר - לא כי הם מאמינים ששליחותם תהיה מלאה רק אם יכהנו גם בבית המחוקקים; מעייניהם נתונים לדבר אחר לגמרי: צמצום התחרות בפריימריז.

ח"כים ושרים רשאים להתמודד רק ברשימה הארצית, המונה לא יותר מ־20 מקומות. ההבדל בין 32 מועמדים ברשימה הארצית לבין 41 מועמדים, שיהיו אם 11 שרים יתפטרו, הוא ההבדל בין כרטיס נוסף לכנסת הבאה לבין יציאה מוקדמת לגמלאות. השרים מוכנים לשבת ימים ולילות במליאה ולהתחנן לראשי האופוזיציה לקיזוז היום, מאשר למצוא עצמם נאבקים על מקום ריאלי בידיעה שמחצית מהם יהיו בבית, כבר מחר.