ארה״ב לישראל: הדרך ליציבות בירדן עוברת בהר הבית

הנה מִתְאָם (קורלציה) עקבי ביחסי ישראל־ירדן, שחוזר על עצמו כבר שנים רבות. הציבור בישראל אינו תמיד מודע לו: צרות ירדניות מבית מולידות הסלמה ברטוריקה ובדרישות הירדניות מישראל בסוגיה הנפיצה של הר הבית. ההר ומסגדיו - ולא בפעם הראשונה - הם מפלטו של המלך, שהשבוע אירח בארמונו את רה"מ נתניהו.

עכשיו אנו נמצאים בעוד סבב כזה. המצוקה הכלכלית המחריפה בירדן, המחאה נגד בית המלוכה שם והשביתות והמהומות בדרום הממלכה (שם גם נהרגו שוטרים ירדנים בחילופי אש), מקצינות את ההתנהלות הירדנית סביב סוגיית הר הבית. בשבועות האחרונים הובילו הביקורת הפנימית הגוברת מבית והתערערות בסיס התמיכה המסורתי של בית המלוכה בקרב השבטים הבדואיים להעלאת רף הדרישות הירדניות מישראל בהר. תקרית השגריר הירדני, שעוכב (בטעות) בשבוע שעבר בשערי ההר, היא חלק קטן מתמונה רחבה פי כמה.

כבר שנים שהמעמד הירדני בהר ובאל־אקצא נתפס על ידי בית המלוכה הירדני כעוגן מרכזי, דתי והיסטורי, ליציבות השלטון וללגיטימציה שלו. בישראל וגם בארה"ב מכירים בכך. ירדן ויציבות המשטר בה קריטיות לישראל ולארה"ב בשל מסכת שלמה, עלומה בדרך כלל, של שיתוף פעולה ביטחוני, מודיעיני וכלכלי שנטווה עימה. ביקורו בישראל של היועץ לביטחון לאומי של ארה"ב, ג'ייק סאליבן, לפני כשבוע ימים, אנו מגלים כאן, עסק גם במצב הפנימי בירדן ובסוגיית הר הבית, ולא רק בסוגיית איראן וסעודיה. סאליבן נפגש עם נתניהו, הרצוג, גלנט ושר החוץ כהן ודיבר על האינטרסים המשותפים בין המדינות. הוא ביקש שישראל תעזור לירדן. פגישת נתניהו והמלך עבדאללה ביום שלישי האחרון היא חלק מהתהליך הזה, שהחל כבר במהלך ביקורו של שר הביטחון גלנט, אצל עבדאללה, לפני למעלה משבועיים. בפגישה השבוע הבטיח רה"מ למלך, לשמר את הסטטוס קוו ואת מעמד הוואקף בהר הבית.

ההבטחות הללו ניתנו אחרי שהירדנים ביקשו מישראל, ולא בפעם הראשונה, למתן את הנראות היהודית בהר הבית ולהפסיק את התפילות השקטות של יהודים במזרח ההר. אלא שהפעם ירדן לא הסתפקה בכך. עכשיו מונחת על השולחן בקשה ירדנית חדשה־ישנה, לאשר לממלכה להקים צריח חמישי בהר הבית, על החומה המזרחית שלו.

מול הצרות מבית, ירדן מחפשת כמעט נואשות הישג מהדהד "בחוץ", בהר הבית. בהר קיימים כיום ארבעה צריחים, שכולם נבנו בתקופה הממלוכית: צריח השלשלת שנבנה על ידי האמיר הממלוכי תנכז; צריח מדרסת פח'ריה שנבנה על ידי הממלוכים בשנת 1345, כמגדל מרובע ובו שלש קומות; צריח אל־רואנמה בפינה הצפון־מערבית של הר הבית, מגדל בן ארבע קומות שנבנה בסוף התקופה הממלוכית; וצריח שער השבטים, צריח חרוט עגול, היחיד על החומה הצפונית.

ירדן רוצה לבנות צריח חמישי כדי לקבע רשמית ולדורות את מעמדה בהר (שמעוגן גם בהסכם השלום שלה עם ישראל). הפעם האחרונה שבה ירדן הצליחה לקנות לעצמה השפעה סמלית דומה היתה בשנות ה־80 של המאה הקודמת, כאשר אביו של המלך עבדאללה, המלך חוסיין, מכר לשליט עומאן, הסולטן קאבוס, אחוזה יקרה שהחזיק ליד לונדון, ואת התמורה, בסך 8 מיליון דולר, העביר לווקף בירושלים כדי להחליף את הזהב בכיפת הסלע. יום סיום השיפוצים של הכיפה הפך בירדן לחג לאומי, והאזרחים חגגו ברחובות.

ירדן היתה רוצה לשחזר את החגיגות ההן באמצעות הצריח החמישי, בייחוד אחרי שטורקיה – אחת ממתחרותיה על ההגמוניה המוסלמית בהר, מימנה לפני מספר שנים את החלפת סהר הזהב במרומי כיפת הסלע; אותה כיפה, שחוסיין שיפץ בשעתו. אבל ממשלת נתניהו השישית נמצאת בעניין זה בין הפטיש לסדן. מצד אחד - קיומה תלוי בבן גביר ובמפלגתו, שמבקשים דווקא להעמיק את האחיזה והנראות היהודית בהר ולהרחיב את התפילות היהודיות שם. מצד שני - תלויים ועומדים היחסים המיוחדים עם ירדן והבקשות הירדניות בנוגע להר.

קו גבול ארוך ומסובך

בעבור ישראל, כאמור, ירדן היא נכס אסטרטגי, אזורי וביטחוני. השלום עם ירדן פטר את ישראל מהצורך לתחזק קו גבול ארוך ומסובך, הסמוך יחסית למרכזי האוכלוסייה שלה. רק מעט משיתוף הפעולה הישראלי־ירדני לאורך הגבול הזה נחשף עד היום. אם ירדן תקרוס, ישראל עלולה להיקלע למציאות מסוכנת על גבולה המזרחי ולמצוא עצמה מתמודדת עם מיליציות בלתי סדירות פרו־דאעשיות או כאלה המזוהות עם האחים המוסלמים וחמאס.

על פי פרסומים זרים, מתקיים שיתוף פעולה הדוק ברמה הביטחונית והמודיעינית בין שתי המדינות, ושני הצדדים מרוויחים משיתוף הפעולה ביניהם. לא אחת בעבר, על פי פרסומים זרים, טרחה ישראל להתריע בפני ירדן על גורמים חתרניים, המסכנים את יציבות המשטר ההאשמי. הרכב המשלחת הישראלית לשיחה השבוע עם המלך עבדאללה - במשלחת השתתפו גם השר לעניינים אסטרטגיים רון דרמר, ראש השב"כ, ראש המל"ל והמזכיר הצבאי של נתניהו - מעיד על המשך השיח בתחומים אלה.

בהודעה שפרסמה לשכת רה"מ לאחר הפגישה נמסר כי "שני המנהיגים דנו בסוגיות אזוריות בדגש על שיתוף הפעולה האסטרטגי, הביטחוני והכלכלי בין שתי המדינות, שתורם ליציבות האזור".

גם לארה"ב אינטרסים ישירים בירדן. על פי פרסומים זרים, האמריקנים שלחו בעבר הלא רחוק יועצים צבאיים לירדן כדי להכין את הירדנים לאפשרות שמשטרו של אסד בסוריה ייפול. המגזין האמריקני "אטלנטיק" פרסם שהמוסד הישראלי ביקש אישור להפציץ מתחומי ירדן אתרי נשק כימי בסוריה. ידוע גם שצבא ירדן ערך תמרונים בשיתוף צרפת, בריטניה וארה"ב. אפילו האפשרות שירדן תאפשר למטוסים ישראליים לעבור בתחומה כדי להפציץ מתקני גרעין באיראן, עלתה בשיח התקשורתי הזר. "ניוזוויק", למשל, פרסם באתרו תרחישי תקיפה אפשריים, שבהם נבחנה אפשרות שכזאת.

ישראל נדרשת למתינות בהר הבית לא רק על ידי ירדן. בשבועות האחרונים התברר שוב לאנשי נתניהו, שגם הניסיון הישראלי לשדרג את מערכת היחסים עם סעודיה ולכונן עימה יחסים דיפלומטיים גלויים, פוגש את סוגיית הר הבית. הסעודים הבהירו לישראל ולארה"ב כי כאשר תבשיל השעה, תידרש ישראל בין היתר לדאוג לכך שהמצב הנוכחי בהר יוקפא, ושתפילות היהודים שם יישארו בצל ובצמצום. סעודיה, שמעו פקידים ישראלים, אולי השלימה עם ההגמוניה ועם האפוטרופסות הירדנית באל־אקצא, אבל אינה יכולה להעניק לגיטימציה לנראות היהודית הגוברת שם, בביקורים ובתפילות.

ירדן וסעודיה התחרו עד לפני שנים אחדות על ההגמוניה המוסלמית בהר הבית. "תוכנית המאה" של הנשיא לשעבר טראמפ והאפשרות שסעודיה תקבל דריסת רגל בהר הבית איימו על ירדן. נדרשו מאמצים ממושכים מצד ארה"ב וישראל כדי להרגיע את המלך עבדאללה ולהבטיח לו שהמעמד המיוחד של ירדן בהר לא ייפגע. ירדן, יש לדעת, רואה במעמד המיוחד ובהשפעה שניתנו לה בהר הבית פועל יוצא לא רק של אינטרסים משותפים עם ישראל, ולא רק ערובה ליציבות השלטון בממלכה ההאשמית, אלא גם נגזרת של זכויות היסטוריות: השושלת ההאשמית הפסידה לסעודים לאחר מלחמת העולם הראשונה את התפקיד של "שומר המקומות הקדושים לאסלאם" במכה ובמדינה, והתנחמה באפוטרופסות המשנית על המקומות הקדושים לאסלאם בירושלים.

חוסיין בן עלי, ששימש השריף והאמיר של מכה, הוא צאצא לשושלת ההאשמית - שאבות אבותיה רואים עצמם צאצאיו של הנביא מוחמד. הוא מת ב־1931 ונקבר בהר הבית. בנו השני, עבדאללה, ירש אותו והפך למלך הראשון של הממלכה, עם היווסדה ב־1946. עבדאללה הראשון ניהל הידברות עם ראשי היישוב היהודי בארץ, ולאחר מכן עם ממשלת ישראל, על השגת הסדר שלום. הוא נרצח בעיצומו של המשא ומתן הזה, ב־20 ביולי 1951, במסגד אל־אקצא על הר הבית. נכדו חוסיין, שירש אותו לאחר זמן קצר, היה עד ראייה לרצח. המתנקש היה אחד מאנשיו של המופתי הגדול, חאג' אמין אל־חוסייני.

הסכם חתום עם אבו מאזן

עד למלחמת ששת הימים שלטה כידוע ירדן ביהודה ושומרון, בירושלים ובהר הבית. היא הוסיפה להחזיק באפוטרופסות המוסלמית על ההר (לצד הריבונות הישראלית) גם לאחר 1967, וגם לאחר הודעת ההתנתקות שלה מהגדה המערבית ב־1988. בהסכם השלום שלה עם ישראל ב־1994, ניתן לאפוטרופסות הזאת מעמד רשמי ונקבע כי "ישראל מכבדת את תפקידה המיוחד הקיים של הממלכה ההאשמית של ירדן במקומות קדושים מוסלמיים בירושלים", וכי "בשעה שייערך המשא ומתן על מעמד הקבע, תעניק ישראל עדיפות גבוהה לתפקיד הירדני ההיסטורי במקומות קדושים אלה".

היחסים המיוחדים עם ירדן הפכו אותה לאורך השנים לשותף השקט של ישראל בניהול הר הבית. כך נמסר לידי ירדן שיקום הכותל הדרומי והכותל המזרחי של ההר, שיציבותם התערערה לפני כ־20 שנה. כך נעתרה ישראל לדרישת ירדן שלא להחליף את גשר המוגרבים הזמני, שהוצב בפתח שער המוגרבים - שער הכניסה היחיד ללא מוסלמים להר הבית, וכך מגלה ישראל התחשבות בעמדתה של ירדן בעוד עניינים רבים הקשורים לסדרים, ואף לביטחון הפנימי, בהר ובעוטף ההר.

השותפות הישראלית־ירדנית בענייני ההר הולידה בשנים האחרונות משא ומתן סביב אפשרות ששערי הכותנה והשלשלת ישמשו מחדש לכניסת תיירים אל ההר, נוסף על שער המוגרבים, כפי שהיה נהוג לאחר מלחמת ששת הימים. האפשרות הזאת טורפדה במהומות שהתרחשו ב־2014, אבל בשנים האחרונות, אנו מגלים כאן, היא שוב על הפרק. לווקף, כזרוע של משרד ההקדשים הירדני, יש אינטרס כלכלי בכך. גם לישראל הדבר רצוי, כדי להקל את העומס בשער המוגרבים ובעתיד הרחוק אולי לאפשר גם ליהודים להיכנס להר, שוב, כפי שהיה פעם, לא רק דרך שער המוגרבים אלא גם דרך שערי השלשלת והכותנה.

המלך עבדאללה פועל בימים אלה בתיאום עם אבו מאזן והרש"פ בכל הנוגע להר הבית. לעבדאללה יש הסכם חתום עם אבו מאזן מ־2013, שבו מסכימים למעשה הפלשתינים שירדן היא שתייצג את האינטרסים שלהם בהר הבית ובירושלים, "עד שתוקם מדינה פלשתינית שבירתה ירושלים".

היום יש להסכם הזה תוצרים, שישראל לא תמיד מאושרת מהם, בלשון המעטה: ירדן תובעת היום להגדיל את מספר עובדי ושומרי הווקף בהר הבית ליותר מ־1,000 איש. (כיום יש כמה מאות בודדות בלבד, נ"ש) וכן להעניק להם יותר סמכויות, כולל סמכות להתערבות במקרה של הפרות סדר. בעיני ירדן, הווקף הירדני צריך לפעול בהר הבית, מעט בדומה לדרך שבה הוותיקן פועל ברומא מול ממשלת איטליה. ישראל דוחה זאת, כפי שהיא דוחה כרגע גם את הבקשה בעניין הצריח החמישי. הוותיקן הוא מדינה ריבונית, בעוד בהר הבית ישראל היא הריבון. ישראל גם עומדת על כך שתאשר מראש את שמות עובדי הווקף החדשים ורק כמה עשרות, ובוודאי לא מאות.

ירדן והרש"פ השיקו לפני שבועות אחדים ברבת עמון ווקף חדש - הקדש מוסטפא לחתימת הקוראן. עזאם אל־חטיב, מנכ"ל הווקף, גילה שהיעד של הפרויקט הוא להנכיח בהר מדי בכל כאלף נשים וגברים שישתתפו במעגלי קריאה של הקוראן בהר הבית, כמשקל נגד לנוכחות היהודית הגוברת שם.

"מוכנים להיות שאהידים"

בישראל חוששים שהמערך החדש יתפוס את מקומו של המערך הקודם, שנדרשו שנים לפרקו ולהרחיקו מהר הבית - המערך של אנשי המוראביטאת והמוראביטון, שהפעיל הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית הישראלית בהר. ישראל הוציאה מחוץ לחוק את שני הארגונים הללו, לאחר שפעיליהם, שנהנו ממשכורת יומית קבועה, הטרידו ותקפו יהודים. מטרתם המוצהרת היתה לשבש ולחסום את ביקורי היהודים בהר. הם אף התסיסו לא פעם את הרוחות שם וחוללו מהומות.

המטרה של "ווקף מוסטפא", חוששים בישראל, היא דומה. העניין כבר עלה בשיחות מול פקידים ירדנים. דרך נוספת שהווקף הירדני מצא כדי להגדיל את הנוכחות המוסלמית בהר היא להעביר את עריכת חוזי הנישואים, שנערכים כבר שנים בבית המשפט השרעי ברחוב צלאח א־דין, לידי הווקף במסגד אל־אקצא. הווקף גם מעודד תיירות חוץ ממדינות כטורקיה ואינדונזיה להר הבית, אף שביקורי מוסלמים שאינם פלשתינים בירושלים ה"כבושה" וב"אל־אקצא השבוי" נתונים במחלוקת מוסלמית הלכתית, ויש חכמי דת ששוללים ביקורים מעין אלה, מחשש שיתפרשו כהכרה בריבונות הישראלית במקום.

ואם לא די בכל זאת - בחודשים האחרונים נרשמות התבטאויות קשות מאוד מצד חברי פרלמנט ירדני על ישראל ועל מעמדה בירושלים ובהר הבית. אף שהדוברים אינם מייצגים את בית המלוכה הירדני, העובדה שירדן מאפשרת את "הוצאת הקיטור" הזאת מעידה על הצורך של המשטר בירדן בהחצנה של סוגיית הר הבית, ואפילו אם בדרך קיצונית שכזאת. כמה חברי פרלמנט קראו לניתוק היחסים עם ישראל ולגירוש השגריר הישראלי מירדן. אחדים דרשו לפתוח את הגבול ולאפשר ג'יהאד נגד ישראל, תוך שהם מביעים נכונות להיות שאהידים. הם אף קראו לאפשר הברחת נשק לארגוני הטרור ביו"ש - "גוב האריות" וגדודי עז א־דין אל־קסאם.

מדובר, למשל, בדבריו של חבר הפרלמנט ינאל פריחאת, שדיבר באהדה ובחום על אנשי הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בישראל ומנהיגה ראאד סלאח, ועל תנועות הבת של הפלג, המוראביטון והמוראביטאת. פריחאת גם פנה אל "בני הקופים והחזירים" (כינוי ליהודים באסלאם) והבהיר כי הם "צריכים לדעת שהתגובה מהעם הירדני והפלשתיני היא אולי עכשיו רק מילים, אבל המילים הן בגדר הר געש, והתגובה תבוא בעזרת כדורים".

פריחאת אינו לבד. גם חבר הפרלמנט חליל עטיה השתלח בישראל. הוא כינה את השר לביטחון לאומי, בן גביר, "חזיר" ו"פחדן" וביקש להזכיר לו ש"לירדן יש גבול עם פלשתין של יותר מ־300 ק"מ. מדובר בפצצת זמן", הבהיר, "שתתפוצץ בפרצוף שלך ושל כמוך. אתה ודומיך לא מבינים אלא את שפת ההתנגדות והלחימה... ירושלים היא קו אדום, ואנחנו מוכנים להגן עליה בדם וברוח". חבר פרלמנט אחר, סולימאן אבו יאיה, הכריז ש"יום יבוא ו'נשטוף' את תל אביב. זו הבטחה מאללה". עמיתו, מוחמד אל־שטוואני, אמר שהיהודים הם אחת האומות הפחדניות ביותר בעולם וברגע שייווכחו בנחישות הירדנית, יימלטו אל היערות שלהם. "נקריב את נפשותינו למען ירושלים וקודשיה... אנו מוכנים להיות שאהידים ולהיות הראשונים שישתמשו במקלות, בפצצות וברובים" (התרגומים באדיבות ממר"י).

על הרקע המורכב הזה מנסה ישראל להשיג שיתוף פעולה עם ירדן בהר, לקראת חודש הרמדאן הקרב. גם הסוגיה הזאת עלתה בפגישת נתניהו־עבדאללה השבוע. בשנה שעברה מנעה ירדן את ההתבצרות הלילית (ה"אעתכאף") בתוך מסגד אל־אקצא בחלק מימי הרמדאן, והצליחה לנטרל חלקית גורמי קיצון שתכננו התפרעויות. השנה שוב מתבקשים הירדנים לסייע, ויהיה מעניין לראות אם ובאיזו מידה הם יהיו נכונים לכך.