מריאנלה קריימן היתה בת 23 כשאמה חוליה סוזנה יצאה מהבית לעבודתה בבניין הקהילה היהודית - ולא חזרה. השנה היתה 94'. כפי שהיא מספרת בהתרגשות, לא היה זה סתם בניין אלא נשמת חיי הקהילה היהודית התוססת. "חברה של אחותי הודיעה לנו שהיה פיצוץ בבניין. נסענו לשם ומצאנו את אבא שלי, אך לא ידענו מה עלה בגורלה של אמא. בארבעת הימים הראשונים עוד היתה לנו תקווה שנמצא אותה, אך ביום השביעי מצאו את גופתה", מספרת קריימן מביתה ברעננה. היא עלתה לארץ עם בעלה ושתי בנותיה לפני שש שנים, בעיקר כדי להיות עם סבה וסבתה מצד אמה.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
השבוע, עם היוודע מותו של התובע הפדרלי בארגנטינה אלברטו ניסמן, שחקר את הפיגוע שבו נספתה אמה, היא נותרה ללא מילים. "זה יום נורא ואיום, כאילו חזרתי 20 שנים לאחור, בדיוק לרגע שהפצצה הרגה את אמי", היא מספרת ל"ישראל השבוע".
ניסמן, בן 51 ממוצא יהודי, נמצא ירוי בראשו שעות ספורות לפני שהיה אמור להעיד בפני הקונגרס. הוא תיכנן להציג את הראיות המוכיחות לכאורה שנשיאת ארגנטינה, כריסטינה פרננדס קירשנר, טייחה והגנה על מחבלים מאיראן ופעילי חיזבאללה שהיו אחראים לפיגוע הנורא בבניין הקהילה היהודית בבואנוס איירס ב־94', תמורת הסכמי נפט עם איראן. התובע האמיץ הוביל עשר שנות חקירה, שהיו רוויות איומים ולחץ, ולבסוף האשים את פרננדס ואת מקורביה בהעדפת הסכם נפט מצוין עם איראן על פני צדק במדינתם.
"הרשויות טוענות שהוא התאבד, אך אני לא חושבת כך. ניסמן היה החלטי ונחוש לחשוף את האמת".
עם זאת, במהלך השיחה, היא מודה בעצב שאירועי חייה לימדו אותה ש"הטרור יודע בדיוק איפה הוא יכול להיפגע ולא להיענש. זה מעציב אותי מאוד לומר זאת, אך אני חושבת שהחקירה תימשך שנים רבות".
• • •
אך זה בדיוק מה שלא רצה התובע ניסמן, שהפך השבוע בארגנטינה לסמל כאשר אלפי אנשים ברחובות נשאו שלטים ועליהם הכיתוב "Yo soy Alberto Nisman" ("אני אלברטו ניסמן"). כמו בארץ הולדתם, הקהילה הארגנטינית בישראל זועמת וכואבת בצדק. ולא רק היא. מרבית הארגנטינאים וחלק גדול מאמצעי התקשורת במדינה חושדים כי ניסמן לא התאבד, כפי שטוענות הרשויות, אלא היה קורבן לחיסול כדי שהאחראים לפיגוע ימשיכו בשלהם, וכדי שהיד הנעלמה המגנה עליהם לא תישא באחריות. בשביל יהודים ארגנטינאים רבים מותו של ניסמן הוא "הפצצה השלישית", אחרי הפיצוץ בשגרירות ישראל ב־92' ובבניין הקהילה היהודית בבואנוס איירס ב־94'.
קיימות שאלות רבות סביב מותו המסתורי: אם הוא באמת רצה להתאבד, מדוע נמצאה בדירתו רשימת קניות ליום שלמחרת? מדוע הוא עבד על החקירה עד שעה מאוחרת, אם רצה להתאבד כמה שעות לאחר מכן? ולכך יש להוסיף גם את התובעת שחוקרת את מותו, ויויאנה פיין, שהודיעה שלא נמצאו שאריות של אבק שריפה על ידיו.
"יש ברית עם המחבלים", ציין ניסמן בדו"ח נגד הנשיאה שהתפרס על גבי 300 עמודים ואותו התכוון להגיש בקונגרס. בדו"ח, שהוגדר כפצצה פוליטית ומשפטית, הוא מאשים את בכירי הממשל.
ניסמן עם חברו גוסטבו פרדניק בירושלים
"אלברטו לא פחד"
פאולה אופק טרם מאמינה. בשבילה ניסמן לא היה רק תובע אמיץ, אלא גם בן דוד מדרגה שנייה. "כששמעתי שהוא מת, הייתי בהלם. במשפחה אמרו כבר כמה שנים שיש איומים על אלברטו, ואמא שלו תמיד אמרה שהיא מפחדת שיקרה לו משהו. חשבתי שלפעמים היא קצת הגזימה כי לא ייתכן שבארגנטינה של היום תובע ציבורי יהיה בסכנה. לצערי טעיתי", היא אומרת לי.
אופק נולדה בבואנוס איירס לפני 44 שנים ועלתה לישראל ב־1989. שלוש שנים אחר כך, פצצה החריבה את השגרירות הישראלית בבירת ארגנטינה, וב־94' כאמור פיגוע נוסף צבע את בניין הקהילה היהודית בדם והותיר מדינה שלמה בהלם. "הייתי אז סטודנטית באוניברסיטה העברית. אני זוכרת את השיחות הרבות עם החברים והמשפחה בבואנוס איירס. זה היה שוק מוחלט. אל תשכח שהבניין היה מרכזי עבור כל הקהילה".
גם עורך הדין הישראלי־ארגנטינאי לאון אמירס, נציג הקהילה הלטינו־אמריקנית, שותף לתחושותיה של אופק. הוא זוכר את ביקורו האחרון של ניסמן בישראל: "לפני כמה שנים אלברטו הגיע לכאן כדי לדבר על החקירה. ידענו שהוא היה נתון לאיומים ולכן שאלתי אותו אם הוא מפחד. הוא הסתכל עלי וענה בהחלטיות: 'לא'".
"אנחנו דורשים חקירה שקופה על מותו ושהפרקליטות תמשיך את החקירה בנושא הפיגוע כדי שתעמיד לדין את הרוצחים, שכולנו יודעים מי הם", קובע אמירס, ומבקר קשות את הנשיאה ובעיקר את שר החוץ היהודי הקטור טימרמן. אמירס טוען שהמוות של ניסמן מטיל בספק כבד את האפשרות שבית המשפט הארגנטינאי ישים יד על שבעה בכירים איראנים המואשמים בתכנון ובארגון ההתקפה נגד בניין הקהילה היהודית.
גם גוסטבו פרדניק סקפטי לגבי יעילותה של החקירה לאחר מותו של ניסמן, אך כרגע מתרכז באבל על ניסמן, שהיה חבר קרוב מאוד. הפילוסוף והסופר הארגנטינאי, שמתגורר בישראל, מספר שניסמן חי חיים לא פשוטים. "אלברטו תמיד היה נתון לאיומים מצד גורמים איראניים או פרו־איראניים. לכן הרצח שלו לא מפתיע אותי". כמו רבים, גם הוא מאשים את הממשלה בטיוח חלקה של איראן בפיגוע בבניין הקהילה היהודית. פרדניק וניסמן הכירו בתחילת החקירה. "זה לא נשמע לי הגיוני שאחרי שנים כה רבות של חקירות ולחצים, ויום לפני שהוא אמור לתת עדות מכריעה שכל כך רצה לתת, הוא יתאבד. בבקשה, חישבו בהגיון".
ב־2009 פרדניק חיבר ספר בשם "Matar sin que se note" ("להרוג ללא עכבות"), העוסק בחקירה של הפיגוע בבואנוס איירס. "לפני צאתו לאור היו לי חמישה שמות אפשריים לספר. אלברטו אהב אחד מהם במיוחד - 'הרצח של אלברטו ניסמן'. בסוף המו"ל לא השתמש בשם הזה כי הוא היה חזק מדי לטעמו", מספר פרדניק. בסופו של דבר, כך נראה, המציאות היתה חזקה יותר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
