סובל מעודף ראיות

טוב, הגענו בפעם השנייה לקו הגמר בתיק מעטפות הדולרים של אהוד אולמרט; הגענו שוב אל הכספת הסודית של ראש הממשלה לשעבר, שבה הסתיר מאות אלפי דולרים שקיבל בחשאי מאיש העסקים מוריס טלנסקי; הגענו אל הסיכומים שלפני שבוע נשמעו מפי התובע הראשי בתיק, עו"ד אורי קורב, ואתמול נשמעו מפי פרקליטו של אולמרט, עו"ד אייל רוזובסקי.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

הכל אם כן מאחורינו, ההצגה הסתיימה, אין לי מושג מה יחליטו השופטים. באותו אולם בירושלים, למדנו כבר בגלגול הקודם של התיק, הכל יכול להיות. למדנו שיש הפתעות גם כאשר השופטים אינם מאמינים לנאשם; גם כאשר הם קובעים כי עדותו כבושה; גם כאשר הראיות נגדו עשויות מברזל וצועקות לשמיים. 

ובכל זאת: אנחנו עכשיו במקום אחר לגמרי. 

אנחנו בתיק שנפתח מחדש בהוראת חמישה שופטים בבית המשפט העליון; אנחנו בתיק שחמישה שופטי הערעור האזינו לשיחות של שולה זקן, הבינו אילו חומרי נפץ הונחו על שולחנם, והורו לשופטי המחוזי להידרש אליהם ולשקול מחדש את הכרעתם בפרשת טלנסקי. 

אנחנו בתיק שבו גם יומני שולה זקן התקבלו כראיה והם מעניקים משנה תוקף לתוכן השיחות המוקלטות; אנחנו בתיק שבו בחר הנאשם אולמרט לשמור על זכות השתיקה בבית המשפט והוא מתנהג כעבריין. 

רוצה לומר: כדי לחלץ אותו מהרשעה יצטרכו השופטים לייצר למענו גירסה המסבירה את דבריו באותן הקלטות ואת הנאמר ביומנים מזמן אמת של שולה זקן. הם יצטרכו להסביר את שקריו בפניהם לפני שלוש שנים בעניין הכסף הפוליטי, כביכול, ואת התנהלותו הפלילית לכאורה שעליה הצביעו גם שופטי העליון.

זו היתה מבחינתם אחת הסיבות להחלטה על פתיחת המשפט מחדש.

 

רק ההודאה חסרה 

אנחנו אפוא בתיק מלא בונבוניירות, שלמעט הודאה של ראש הממשלה לשעבר, יש בו לכאורה הכל: שיבוש הליכי חקירה ומשפט, תיאום עדויות, שתילת גרסאות, איומים על זקן, לחצים עליה שלא תעז להעיד, מימון פרקליטיה בנדיבות ועוד.

יש בו ראיות מוקלטות להעברת עשרות אלפי דולרים במזומן לידי הנאשמת זקן בידי אולמרט עצמו; הבטחה שלו להעברת כספים נוספים לרשותה (125 אלף דולרים); הוכחות נוספות לקניית שתיקתה בכסף; וכמה לא מפתיע - ראיות מפי הגבורה לשיבוש המשפט גם בתיקי הולילנד.

מדוע שופטי העליון התירו לתביעה לחשוף במשפט הנוכחי, המתחדש, את ניסיונות אולמרט לשתול בפי זקן גירסה גם בפרשת 60 אלף השקלים שהוא קיבל כשוחד משמואל דכנר (אולמרט הציע לה לומר שאת הכסף הזה היא חילקה לנזקקים...)? 

יש לי ניחוש אחד: כבודם הבינו כי לשיחה הזאת יש חשיבות להוכחת ה"שיטה"; כי ההקלטה הזאת משליכה על התנהגותו של אולמרט בפרשיות האחרות; כי אדם חף מפשע, ודאי משפטן מנוסה, לא היה מתנהג כך. התמונה הכוללת חשובה.

בתיק הנוכחי, המגובה בהקלטות, יש ראיות לכך שאולמרט הכיר היטב את סכומי הכסף שהועברו אליו מטלנסקי; יש ראיה לכעס שלו על זקן הרשלנית (הכל בגללך, טען), שהנציחה ביומנה האלקטרוני את סכומי הכסף שטלנסקי העביר לבוס; יש ראיות ברורות לכך שהכסף לא שימש את אולמרט לצרכיו הפוליטיים, כפי שהאחרון טען בשעתו סתמית בלי שטרח להציג בדל הוכחה.

מבחינת התביעה, השיחות המוקלטות, כמו יומני זקן, מוחקות את הספק שהוביל בשעתו לזיכוי בליבה של התיק. מבחינת התביעה, בצדק רב, השיחות האלה בין אולמרט לזקן נשמעות כשיח גנבים, נוכלים, חורשי מזימות - עבריינים ממש. מבחינת התביעה, התיק הזה אמור להוביל להרשעה מהדהדת.

כל תוצאה אחרת, אפשר לנחש, תגרום שוב לצמרת הפרקליטות מפח נפש גדול.  

טלנסקי. העיד אמת // צילום: רוני שיצר

לא לשם שמיים 

ביום שלישי הקרוב יצוין יום השואה הבינלאומי, ואני מניח שנשמע בו עסקנים ופוליטיקאים מדברים בפאתוס על תרומת המדינה לרווחת חסרי הישע. נשמע בו קולות של מי שמציפים אותנו במספרים, בנתונים כספיים, ובמידע על דאגת הממשלה לאלפי ניצולי השואה בישראל בערוב ימיהם. הם הרי חושבים עליהם, דואגים להם, מעניקים להם אמצעים לחיות כבני אדם.

זה אפוא הזמן להאיר פינה אפלה בנושא הזה בעזרת אזרח הגון שפנה אלי ואל עמיתיי מיכל שבת ועוזי דיין כבר לפני כחודשיים וביקש להידרש להתנהלות החברה לאיתור נכסי הנספים בשואה. 

משפט הפתיחה שלו היה: "כספים שצריכים להגיע לניצולי שואה, מגיעים למנהלי החברה כבונוסים. זה קורה באדיבות חברי הדירקטוריון ושומרי הסף מרשות החברות הממשלתיות".

בהמשך לאותה שיחה, כתב לנו האזרח עם המשרוקית בפה בין היתר: "אני מבקש להביא לתשומת ליבכם כי בעוד ששר האוצר לשעבר יאיר לפיד עושה ביד אחת פרסומת לעזרה שהוא העניק לניצולי השואה, בידו השנייה הוא לוקח מהם כספים שלא כדין.

"במקרה הנדון המנהלים של החברה דורשים לעצמם בונוסים גדולים אף שהחברה אינה מסחרית... למרבה הפלא, רשות החברות ושר האוצר היוצא אינם מתנגדים לבקשתם אף שהכסף שייך לניצולי השואה".

המתלונן הזה לא טעה ולא הטעה, כפי שמלמד פרוטוקול ישיבת ועדה החוקה בכנסת, שדנה בנושא רגע לפני ההכרזה על הבחירות. את הישיבה יזמה ח"כ מרב מיכאלי מהעבודה ובמהלכה נקרע חלון גדול לעזות המצח של בכירי החברה; של יו"ר הדירקטוריון שלה, השר לשעבר מיכה חריש; ושל רשות החברות בראשות אורי יוגב.

האנשים האלה התנהגו כחסרי רגישות ציבורית, כאילו מדובר בשכירים הנלחמים על משכורתם הצנועה בחברה פרטית, ולא כמנהלים המשתכרים משכורת יותר מראויה בחברה ציבורית.

הם דרשו לקבל בונוסים אף שאין סיבה לתגמל אותם על עבודה, שרבים אחרים היו מוכנים לעשות בהתנדבות או במחיר מופחת. בלי לבקש בונוסים, בלי לדרוש תמריצים, בלי לחפש סיבות להזרמת עוד כספים ציבוריים לכיסם הפרטי. 

אנשים ללא בושה שנציגיהם פיזרו באותה ישיבה שלל הסברים ותירוצים שלדעתי אינם משכנעים.

עו"ד רוזובסקי. קרב אבוד? צילום: עידו ארז

"שלום ולא להתראות"

התירוץ של יו"ר החברה לחלוקת הבונוסים היה מביך: החברה תיסגר בשנת 2017 במקום ב־2021, טען - כלומר, היא תתייעל ומנהליה יעבדו קשה יותר - "וצריך לשמר את המנהלים הבכירים שהם אנשים מוכשרים ביותר. הם יהיו מבוקשים בשוק במחירים ובשכר הרבה יותר גבוה מאשר אנחנו נותנים בחברה. יחטפו אותם וייפגעו המשימות..."

נו באמת, אדוני היו"ר, יחטפו אותם? לא יימצאו בשוק אינסוף אנשים מנוסים, מוכשרים, צעירים וותיקים שישמחו לשבת על הכיסאות האלה? מדוע אתה זורה חול בעיניי הציבור?

ואכן, ח"כ מיכאלי הבינה שמורחים אותה ולא התאפקה: "אני בטוחה שהייתי מוצאת אותם מוכשרים", אמרה באירוניה, וברוח דומה התבטא נציג התאחדות עולי רומניה, חיים ינאי: "אני מתפלא שאומרים שאם עורכי הדין והמנהלים לא יקבלו מענק הם ייצאו לשוק העבודה... אוי ואבוי, יחטפו אותם... אני חולק על כך. יבואו במקומם אחרים ואולי יותר טובים". 

שרה זילברשטיין־היבש, נציגת המשרד לאזרחים ותיקים, הזכירה לנוכחים: "אני רוצה לציין שהחברה הזאת היא לא חברה ממשלתית רגילה. היא לא חברת חשמל וחברת מים. תפקידה לחלק כספים לניצולי השואה... קשה לי כפקידת ממשלה להביע את תדהמתי לנוכח החלוקה הזאת... הפירוק של החברה נותן הרגשה כאילו יש פה חגיגה של שלום ולא להתראות..."

ועוד אמרה: "המיליון שקלים האלה יכולים לעשות הרבה טוב לניצולי השואה. עבדתי בהסתדרות, הייתי יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים ואני לא זוכרת בונוס על עבודה מאומצת... אני חושבת שזו זכות גדולה לעבוד עם ניצולי שואה... האנשים האלה בחברה צריכים לראות את זה כהזדמנות חיים לעזור עוד ארבע שנים לניצולים... אין סיבה לתת להם תמריצים".

 

השמיכה של רשות החברות

במהלך הדיון פרצה מחלוקת בין ח"כ מיכאלי לבין נציגי החברה על גובה התמריצים והבונוסים שהאחרונים אירגנו לעצמם: על פי מיכאלי, שנשענה על פרסום בתקשורת, יותר ממיליון שקלים וחצי מכספי הניצולים יועברו לשמונה מנהלים; על פי ההנהלה, "רק" 650 אלף שקלים. הוויכוח היה ונשאר ערכי ועקרוני: למה בכלל מגיע למנהלים בחברה כזאת בונוסים? מאין החוצפה הזאת?

גירסת החברה היתה כאמור: הקדמת מועד סגירתה תגדיל את עומס העבודה על המנהלים והעובדים. המהלך הזה יחסוך 80 מיליוני שקלים לטובת הניצולים ולכן מגיע לבכירים לקבל בונוס.

למנכ"ל החברה, ישראל פלג, היה בישיבה בכנסת נימוק מאלף נוסף: "מודל התמרוץ של המנהלים ושכר תגמול היו"ר, נגזרו ממהלכים שבאו מרשות החברות".

רוצה לומר: מי שהיה צריך לומר לנו תעצרו חברים, תירגעו, לא מגיע לכם - היו הרגולטורים מטעם המדינה. זה התפקיד של ראש רשות החברות, אורי יוגב, ושל אנשיו, אבל הם לא אמרו לנו דבר. בידיעתם ובהסכמתם פעלנו כפי שפעלנו.

ואכן, שבת ודיין הגיעו בבדיקתם אל שורש הבעיה בסיפור: התנהלות רשות החברות, שיש המכנים אותה הרשות להפקרות הממשלתית. על מה היא נשענת בהחלטתה ובתשובתה לשאלות ישראל היום? על חוזר שלה עצמה ממארס 2014 (עקרונות למודל תגמול ותמרוץ עובדים בחברות ממשלתיות), המאפשר להעניק בכל שנה שש משכורות פנסיוניות לבכירים המועסקים בחברות האלה.

לחוזר הזה מצורפת רשימת חברות שרק בהן מותר לחלק את התמריצים האלה. קראנו אותה ומה לעשות - החברה להשבת הרכוש לניצולי השואה אינה נכללת בה. למרות זאת - החברה אימצה לעצמה כללים שאינם חלים עליה. היא עשתה זאת בלי שאורי יוגב, שנמנע מלהשיב על חלק מהשאלות המהותיות שהצגנו לו, יסכל את המהלך הבלתי חוקי.

יוגב יכול היה למשל להציג שאלה: מדוע חברי דירקטוריון החברה, שהתמנו בהמלצת פורום הארגונים של ניצולי השואה ומשרד המשפטים, אינם עושים את תפקידם בהתנדבות? למישהו מהם אין מה לאכול כמו לחלק מהניצולים? למישהו מהם קר בחורף כי אין לו כסף לחימום הבית כמו לחלק מהניצולים? למישהו מהם אין כסף לטיפול שיניים, לרכישת משקפיים או לצרכים בסיסים אחרים?

אבל יוגב לא שאל. מפתיע? אותי לא. הוא שיתף איתם פעולה. 

רשימת הנתמכים סודית?

ועוד הערה חשובה: החברה טוענת כי אף שהסיוע לניצולי השואה הוא "סעיף שיורי ביעדי החברה הקבועים בחוק", היא הצליחה מאז הקמתה לסייע לניצולים בסכום של יותר מחצי מיליארד שקלים, ובשנה האחרונה סייעה להם בסכום של 135 מיליוני שקלים. 

ביקשנו לקבל את רשימת הניצולים המאושרים, כל אחד עם סכום הכסף שהועבר אליו, ולא נענינו.

הסיבה על פי החברה: "על פי חוק הגנת הפרטיות, אין באפשרותנו להעביר אליכם את הרשימה". 

לדברי דובר החברה מספר הניצולים הנזקקים ששמם הועבר לחברה על ידי משרד האוצר הוא 11,147 ואלה מקבלים עזרה בדרכים שונות כמו "מענקים רבעוניים", "מענקי שי לחגים", "תו מכל הלב" וסיוע באמצעות ארגונים שונים.

קראנו ואנחנו שואלים שאלת תם כמו רבים אחרים: אם המצב כל כך טוב וכל כך הרבה כסף הועבר לניצולים - מדוע מצבם של אלפים מהם עדיין כל כך רע? מדוע הם חיים בעוני ובמחסור?

 

כשעו"ד מורשע בהונאה

כיצד צריכה לשכת עוה"ד לנהוג בעו"ד שהורשע בשרשרת מעשי מירמה, נידון ל־15 חודשי מאסר בפועל והגיש ערעור לבית המשפט העליון? לאיזו החלטה מוביל השכל הישר במקרה כזה?

התשובה אחת: להשעיה זמנית של העבריין הטרי - ודאי אחרי פסיקת בג"ץ כי יש להשעות ראשי עירייה הנאשמים בפלילים. כאן המקרה חמור יותר. 

מה החליט ביה"ד המשמעתי של לשכת עוה"ד במחוז ת"א, כאשר ועדת האתיקה ביקשה ממנו להשעות זמנית את עו"ד גיא פן שהורשע בעשרות מקרים של שימוש במידע פנים בבורסה? לאפשר לרמאי לייצג הלאה לקוחות כאילו לא קרה דבר. ההחלטה התקבלה ברוב של שניים (עו"ד ש. קוגלר ועו"ד י. ויצמן) מול אחד: עו"ד אלישי בן יצחק.

למרבה המזל ועדת האתיקה לא ויתרה, הגישה ערעור לביה"ד הארצי וזה הפך את ההחלטה: עוה"ד גידי פרישטיק, אופיר סטרשנוב וסייף דיאא החזירו את הכבוד האבוד ללשכה.

הם קבעו כי "מי שעוסק במקצוע עריכת הדין נוטל על עצמו מערכת נורמות המצויה ברף הגבוה ביותר"; ייחדו דברים למערכת האמון הנדרשת מעו"ד עם סביבתו; הבהירו כי לפרקליט המעורב במעשי מרמה אין מה לחפש במקצוע הזה - והגיעו לעיקר: "יש לקבוע כי הכלל הוא שיש להשעות זמנית עו"ד שהורשע בעבירה שיש עימה קלון".

השורה התחתונה: סרחת עו"ד גיא פן. נכון לעכשיו אין לך מה לחפש במקצוע הזה. שב בבית. 

 

הציניות של פרופ' וינקלר 

פרופ' אייל וינקלר, מנהל המחלקה לכירורגיה פלסטית בתל השומר; הרופא עז הפנים שבמשך שנתיים עשה לביתו במרפאה הפרטית שלו קלאס קליניק בתל השומר; הרופא שגרף כספים בשעות שהיה צריך להימצא במחלקה הציבורית; הרופא שעובדים ממחלקתו שירתו אותו בשעות הבוקר בעסקיו הפרטיים - ממשיך להתנהג כמי שאינו מבין את חומרת המעשים המיוחסים לו. הוא מנותק.

הרופא הזה, שעל פי ממצאי החקירה נגדו קיבל מהמדינה כספים במירמה, עתר השבוע לבית המשפט העליון בדרישה לבטל החלטה של ביה"ד הארצי לעבודה בעניינו. הוא מבקש להפוך על פניה החלטה פה אחד של השופטים, הסומכת ידיה על נציב שירות המדינה שהורה על השעייתו מהעבודה.

פרופ' וינקלר ממאן כאמור להשלים עם הכרעת בית הדין וכבר הודיע שלעתירתו יצטרפו חולות סרטן הנזקקות לשחזור השד. 

בדרך הזאת הוא מבקש לשכנע את שופטי העליון כי חולי השירות הציבורי הם שיפגעו מההחלטה - כאילו שכחנו שהוא היה זה שפגע בהם במשך שנים. כאילו שכחנו שהוא העדיף על פניהם את הפציינטים הפרטיים שלו. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו