מסיבת העיתונאים של שר המשפטים יריב לוין, שבה הציג ביום רביעי את הרפורמות המתוכננות למערכת המשפט, הפתיעה רבים. פחות התוכן, יותר העיתוי. מאז סיום הבחירות ועד להצהרה הדרמטית שנחתה על מערכת המשפט שלשום בערב כרעם ביום בהיר - בשידור חי בכל מהדורות החדשות - הקפידו כל המעורבים בדבר להנמיך פרופיל. לטשטש כוונות.
תחילה לא היה ברור שלוין הוא שיהיה שר המשפטים. אחרי שמונה, הקפיד השר החדש לא לומר דבר על כוונותיו. גם בנימין נתניהו שמר על שתיקה. בכל נאומיו לא הזכיר את הנושא, אף לא במילה. ההערכה שהתקבלה מסביבתו היא שכל השינויים במערכת המשפט יידחו בכלל למושב הבא. לרגע נדמה היה שנתניהו, כנראה בלחץ המשפט המתנהל נגדו, מתכוון למסמס הכל.
לא כך היה אצל קומץ בעלי עניין שנגעו בדבר ישירות. בשבועות האחרונים, במה שהתחיל למעשה כבר במגעים הקואליציוניים אבל התגבר אחרי השבעת הממשלה, גיבשה אותה קבוצה, בראשות לוין, את המהלכים שיובאו בקרוב מאוד לאישור הכנסת. אחרי שיושלמו - תתהפך מערכת המשפט מן הקצה אל הקצה, ולמעשה גם המערכת הפוליטית.
האירוע שהחל להתגלגל ביום רביעי בשמונה בערב יהיה האירוע המרכזי והסוער ביותר של שתי המערכות בחודשים הקרובים, וירכז אליו את מרב תשומת הלב של העשייה הממשלתית כולה. למעשה מדובר באירוע מכונן, לא רק באמות המידה של הממשלה הנוכחית - אלא של ממשלות ישראל בכלל, ובפרט אלו של מחנה הימין. אירוע בקנה מידה היסטורי, לא פחות.
בעשרות השנים האחרונות לא עסקה הכנסת בשורה של חוקים שמשנים סדרי עולם כמו הצעות החוק הממשלתיות שיגיעו לפתחה בקרוב, ולא היתה ממשלת ימין שהחליטה לקדם צעדים כה מרחיקי לכת בלי לפחד מהצל של עצמה.
המתקפות על הרפורמה כבר החלו, וככל שיתקדם הליך החקיקה - כך הן יוחרפו, ויגיעו לא רק מצד אנשי האופוזיציה, אלא גם מבכירי מערכת המשפט ואנשי אקדמיה, שיציפו את עמודי העיתונים והאולפנים במאמרים ובראיונות שוצפים ורוגשים. אמנם לא מן הנמנע שכמה מסעיפי החוקים שיניח לוין על שולחן הכנסת ישתנו וירוככו תוך כדי הליך חקיקה, אך נראה כי הקואליציה הנוכחית מגיעה לאירוע מאוחדת ושלמה, עם מאה אחוזי תמיכה, כלומר - אצבעות של 64 ח"כים.
כבר במהלך קמפיין הבחירות הציגה מפלגת הציונות הדתית את הצעתה לרפורמה במערכת המשפט. בזמן ההסכמים הקואליציוניים הופקד ח"כ שמחה רוטמן לטפל בנושא מול נציגי הליכוד. לוין שיתף אותו כי אמנם חבריו למפלגה לא יודעים זאת עדיין, אבל הוא, לוין, עומד להתמנות לשר המשפטים.
אחרי שהציגו בקווים כלליים את השינויים המבוקשים והבינו שהם רואים את הדברים עין בעין, סיכמו השניים בלחיצת יד שכל הצעה שתובא על ידי השר לוועדת החוקה שבראשות רוטמן, תעבור הליך חקיקה מהיר ויעיל. בהסכם הקואליציוני נאמר כי יו"ר הכנסת מטעם הליכוד יביא לאישור המליאה בעדיפות עליונה כל חוק שתביא לאישורה ועדת החוקה. הדברים תואמו לשם כך גם עם יו"ר הכנסת, אמיר אוחנה.
כל אחד בתפקיד שלו
לא רק הרצון להשליט סדר ולהחזיר את הכוח שלקח בג"ץ לעצמו עמד בבסיס ההחלטה לזרז את אישור הצעדים, אלא גם כורח המציאות: מינוי אריה דרעי לשר; אישור חוק הגיוס תוך וידוא שבג"ץ לא מתערב בו שוב; מינוי יועמ"שים בהקדם למשרדי הממשלה על ידי השרים החדשים; צמצום סמכות היועצת המשפטית לממשלה, שהפך דחוף יותר בעקבות חוות הדעת שלה בנושא דרעי; מינוי נציגי הכנסת לוועדה למינוי שופטים, שאמור להיות מושלם עד 15 במארס ושמחייב את שינוי הרכב הוועדה עוד קודם לכן, ועוד.
לדברי רוטמן, קבוצה קטנה של שופטים מנסה להנחיל את ערכיה לכלל האוכלוסייה. לשם כך הם יצרו מעין חוקה, שהכנסת מעולם לא אישרה, והחלו לפסוק על פיה. "זו 'חוקה' במירכאות", אמר
אף שלוין הוא נציג הממשלה ורוטמן הוא נציגה של הרשות המחוקקת, הם הקימו טריבונל משותף, מעין "ועדת השניים", כדי לקדם את הליכי החקיקה בנושאים המשפטיים במהירות האפשרית. לא כל הצעת חוק תעבור ככתבה וכלשונה בוועדה של רוטמן. יהיו חוקים שישתנו, לכאן או לכאן, אבל העקרונות יישארו - הכנסת והממשלה לוקחות את סמכויותיהן בחזרה מבית המשפט ומהיועצים המשפטיים.
לדברי רוטמן, קבוצה קטנה של שופטים מנסה להנחיל את ערכיה לכלל האוכלוסייה. הם יצרו מעין חוקה, שהכנסת מעולם לא אישרה, והחלו לפסוק על פיה.
"זו 'חוקה' במירכאות", הוא אומר, "שלא נקבעה על ידי העם, אלא עוצבה בהחלטה של קבוצה קטנה ומצומצמת. שהערכים שבה אולי נכונים, אולי שגויים, וכולם בסופו של דבר אנושיים ומועדים לטעות
או לשגיאה".
לדבריו, "חוקה שכזו לעולם לא תחייב את העם אם לא התקבלה בצורה מסודרת ומוסכמת, ועל עיצובם של ההסדרים הללו, שיום אחד אולי יהפכו לחוקה, הופקדה ועדת החוקה של הכנסת. בימים אלה התפתחה אופנה חדשה. חז"ל אמרו 'איזהו עשיר - השמח בחלקו', וכנראה בעקבות המצב הכלכלי הקשה, יש בישראל פחות ופחות עשירים. אנשים אינם שמחים בחלקם ואינם שמחים בתפקידים שבידיהם. היועץ רוצה להיות מחליט. השופט רוצה להיות מחוקק".
בכך ענה רוטמן לאלה שהעלו על נס את שלטון היועמ"שים והפקידים, וניסו - בהצלחה יתרה, יש לומר - להעביר את משקל הכובד מהפוליטיקאים לדרג שאינו נבחר. הדבר בא לידי ביטוי בנאום הפרידה של דינה זילבר מפרקליטות המדינה, שבו כינתה את נתניהו "פייק מנהיג".
"אין כל סתירה בין משילות לבין דמוקרטיה", קבעה זילבר. "המשילות חשובה, אך גם הדמוקרטיה - במובנה הרחב ומרובה השחקנים, מבטאי הגוונים הרבים של האינטרס הציבורי - היא חלק ממשילות בריאה. משילות היא בראש ובראשונה מנהיגות. ומהי מנהיגות? לשרטט חזון, להתוות כיוון, להציב יעדים. לפעול לטובת האזרחים, ולא רק לטובת הבטחת השלטון. לפעול לטובת כלל אזרחי המדינה, גם אלו שלא בחרו בשלטון. ממלכתית ובעלת כתפיים רחבות. שמקבלת על עצמה אחריות, שיש בה את המסוגלות לבצע".
כוננות יועמ"שית
נתניהו, שנראה כמי שנגרר לאירוע, התברר כמי שמוביל אותו מאחורי הקלעים. הנמכת הציפיות היתה לא יותר מפעולת הסחה. כדברי המשפט השגור במערכת הפוליטית: לעולם יש להנמיך ציפיות לאפס, ואז להפתיע את כולם בביצוע בינוני. המסרים הפייסניים ששיגר כלפי נשיאת העליון חיות והיועמ"שית בהרב־מיארה היו לא יותר מהטעיה מכוונת. לא לשלום פניו, אלא למלחמה.
את האקדח הניח נתניהו על השולחן כבר במערכה הראשונה, עם מינוים של לוין לשר המשפטים, רוטמן ליו"ר ועדת החוקה ואוחנה ליו"ר הכנסת החדש. המהפכה המשפטית מסתובבת למעשה על הציר של שלושתם. לכל אחד מהם עמדות חדות וברורות ביחס לנושא המדובר.
המוטיבציה שלהם לקדם את הרפורמה - על כל שלביה, אלו שהוצגו השבוע על ידי לוין ואלה שיבואו אחריהם - מרקיעה שחקים. אם לנתניהו היתה כוונה כלשהי להפריע, לטרפד או לעכב, הוא היה ממנה אנשים אחרים לתפקידים אלו. המינוי של שלושתם - כמוהו כהצהרת כוונות ברורה.
בג"ץ דרעי המחיש את הצורך הבהול בתיקון המערכת, ואת השלב הבא בחקיקה המשפטית - פיצול תפקיד היועמ"ש. התביעה הכללית ערכה הסכם טיעון עם דרעי שתכליתו היתה הוצאתו מהמערכת הפוליטית, ואילו פרקליטי הממשלה מתבקשים כעת להצדיק בבג"ץ את מינויו לשר.
אלא מה - גם בראש התביעה וגם בראש הייצוג המשפטי של הממשלה עומדת אותה הגברת. מה הפלא, אם כן, שבהרב־מיארה סירבה לייצג את הממשלה ושלחה אותה להביא פרקליט חיצוני? היא הרי נמצאת בראש המערכת שביקשה לשלוח את דרעי אל מחוץ לפוליטיקה - איך תייצג את המבקשים את שובו? הקצר הזה יכול להיפתר רק אם תחת שני הכובעים יונחו שני ראשים של שני אנשים שונים. אלא שפיצול תפקיד היועמ"ש הוא חקיקה מהותית ורבת סעיפים. לא יהיה אפשר להשלים אותה בטווח המיידי, ולכן ההערכה היא כי יעברו כמה חודשים עד שתושלם.
מבחן הסבירות הוא הבעייתי שבמהפכה החוקתית. וגם לבור הזה נפלה בהרב־מיארה. החוק שתוקן כדי לאפשר את מינויו של דרעי לשר הוא בסדר, היא כתבה בחוות הדעת הארוכה שהגישה לבית המשפט, אך המינוי עצמו פסול.
במילים אחרות - דרעי לא ראוי לכהן כשר במבחן הסבירות, היות שהורשע בפלילים. העובדה שיותר מ־390 אלף איש סוברים אחרת והצביעו לש"ס בראשות דרעי, כדי שיהיה שר בממשלה וישפיע על מדיניותה, לא משנה את דעתם של חבורת המשפטנים של בהרב־מיארה וחיות. לכן גם ביטול עילת הסבירות בכל מה שקשור להחלטות של נבחרי ציבור נמצא על שולחן המנתחים של הממשלה הנוכחית, לקראת תחילת הליך חקיקה בנושא.
בינתיים אפשר יהיה להעביר במהרה חוק אחר, קל יותר, לצמצום תפקיד היועמ"ש ולתיחומו, ולהראות לבהרב־מיארה אגב אורחא את הדלת החוצה.
הרווח כולו שלו
נתניהו החל לקדם את הנושא המשפטי במקביל לתיקים המשפטיים הקשורים בו. עד אז היה ראש הממשלה יקיר המערכת. הוא אפילו זכה לתואר "המגן הגדול ביותר של מערכת המשפט" מפי מחולל המהפכה, אהרן ברק. ככל שהתקדמו התהליכים נגדו, כך פשה אצלו אי־האמון במערכות.
תחילה סמך על המשטרה - במיוחד על המפכ"ל, שהוא עצמו מינה יחד עם השר לביטחון הפנים דאז. עם פרסום המלצות המשטרה על הגשת כתבי האישום, הודיע נתניהו כי הוא סומך על היועמ"ש שבפניו עמד לעבור שימוע.
אחרי השימוע, כשהתברר שכתבי האישום נותרו על כנם, הבהיר נתניהו כי הוא סומך על השופטים. זה לא אומר שאין בסביבתו מי שחשים כי יש משהו בקביעתה של רות גביזון ז"ל, שלפיה "נתניהו לא יוכל לקבל משפט צדק".
אם ממילא יוצג כל מהלך של רפורמה משפטית כצעד פרסונלי של נתניהו כדי להימלט ממשפטו - אף שעיקריה נדונו בהרחבה בימין לפני תיקי האלפים - אזי בסביבתו לא יתנגדו לתת את הרושם שיש נכונות לגעת בעצביה החשופים של המערכת, ואם צריך - להעמיד את המשפט עצמו למשפט הציבור.
ועדת החוקה של רוטמן תשתף פעולה עם כל בדיקה, ולא תהסס לזמן את כל המעורבים, את החוקרים שחרגו לכאורה מסמכות, שוטרים שנהגו לכאורה בניגוד להנחיות היועמ"ש, אלה שהאזינו, הדיחו עדים, השתמשו בשיטות גבוליות, ועוד.
למרות הניסיון להרחיק את נתניהו מהאירוע, המשפט המתנהל נגדו ממילא עשוי להיות מושפע מהליכי החקיקה בכנסת. המערכת המשפטית - שתרגיש מותקפת לנוכח הרפורמות - עשויה לנסות לחתור לעסקת טיעון טובה יותר מזו שנתניהו דחה לפני כשנה. לפי ההתנהלות של נתניהו, מבחינתו הרכבת כבר יצאה מהתחנה. למערכת היו כל ההזדמנויות בעולם לרדת מהעץ, אבל היא בחרה להתבצר בצמרתו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו