בשירות ה־BDS. בימים אלה ממש מתרקמת אחדות דעים בלתי צפויה בין ההנהגה הפלשתינית ברמאללה לבין הציונות הדתית, ההופכת לגורם הדומיננטי בממשלה הקרובה. במהלך שנים ארוכות ביקשו הממשלות - אלו של הימין, ואלו של המרכז ושל השמאל - לשכנע את העולם כי המצב שקיים בשטח שנכבש מידי ממלכת ירדן במלחמת ששת הימים הוא זמני, עד להשגת הסכם שלום.
בינתיים, כך גרסו ממשלות העבר, אין מניעה מהקמת התנחלויות בגדה המערבית (ובעבר - גם ברצועת עזה) משום שאמנת ז'נבה הרביעית, העוסקת בשטחי כיבוש, והאוסרת העברת אוכלוסיות לשטחים שנכבשו, אינה נוגעת, לכאורה, למקרה שלנו, משום שהעולם לא מכיר בריבונות הירדנית על שטח זה. בג"ץ, אף הוא, באחת מהחלטותיו הבעייתיות ביותר, קבע באשר לחוקיות הקמתן של התנחלויות בשטחים אלה, כי זהו עניין להסכם הקבע, ובינתיים לא מנע זאת.
הפלשתינים, מצידם, טוענים כי אין מדובר במהלך זמני שאמור להתחלף בהסדר קבע, אלא במצב כיבוש מתמשך של ישראל. רק לאחרונה פנתה הרשות הפלשתינית אל בית הדין הבינלאומי לצדק בהאג, בבקשה להכריז על ישראל כבעלת מעמד כובש בגדה המערבית, על כל הכרוך בכך (וממשלת ישראל, כרגיל, אינה מתכוונת לשתף פעולה עם הבדיקה המשפטית הזו).
הסיוע המשמעותי ביותר נמצא לאש"ף דווקא מן המשא ומתן (או המתן ומתן) בין הליכוד לראשי מפלגות הציונות הדתית. האחרונים דורשים להסיר את המסיכות בנות 55 השנים, להתייחס לגדה המערבית כאל שטח כבוש שסופח ולנהל את השטח ישירות, באמצעות ממשלת ישראל, ולא באמצעות המנגנון הצבאי אשר אמור לנהל שטחים כבושים על פי אמנת ז'נבה. על תנא דמסייע שכזה לא חלמו ברשות הפלשתינית.
מה תטען עכשיו ישראל - שהכל עדיין זמני? שעוד מעט יוסכם עם הפלשתינים על הסדר קבע והכיבוש יסתיים?
יכול מאוד להיות שאסטרטגיית הציונות הדתית היא הבאת הדברים לידי מלחמת גוג ומגוג, שבה תוכל ישראל, לכאורה, לעשות מעשים שניתן לעשותם רק בחסות להבות הקרבות, כמו "השלמת" גירוש הערבים מן השטח שממערב לירדן, כפי שחוששים הירדנים. הציונות הדתית עושה את עבודת ה־BDS נאמנה, ומאשררת את טענתו העיקרית של הארגון על כך שישראל סיפחה את השטחים בניגוד לחוק הבינלאומי.
לקצור רוח. הממשלה הנכנסת הוקמה, למעשה, מראש. נתניהו לא נזקק אפילו לשיחות טקסיות עם כל מפלגות הבית. אפשר היה לחסוך המון זמן ולהקים ממשלת ימין מלא־מלא, ניצי־ניצי, דתי־דתי. אבל לא כך הם פני הדברים. בסוף השבוע הזה, חודש וחצי אחרי הבחירות, עדיין אין ממשלה חדשה. מצד אחד, דווקא משום שהממשלה הורכבה מראש במידה רבה, ואין לראש הממשלה המיועד שום חלופות, מתברר כי שותפיו הנאמנים ל"גוש ביבי" אינם חסים עליו בתביעות שונות ומשונות, ומצד שני הם רוצים לקבל הכל במזומן ולפני הקמת הממשלה.
התוכנית לחקיקות בזק בנושאי הליבה אינה עולה בקנה אחד עם לוח הזמנים להקמת הממשלה, אף שסביר להניח כי הנשיא הרצוג יעניק לנתניהו זמן נוסף. חברי הגוש שלו מעריכים את יכולותיו, אבל שותפים לביקורת על חלקת לשונו. הם אינם מוכנים להסתפק בהבטחות להסדרים פרסונליים וחוקתיים, עד כי הם מאיימים כי לא יצטרפו לממשלתו אם לא ייענו בקשותיהם לפני שתוקם. מי שזורע רוח קוצר סופה, גם אם הסופה הזו לא תמנע ממנו, בסופו של דבר, להקים את ממשלתו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו