כסף, פוליטיקה ויחסי חוץ: המונדיאל בקטאר הוא אירוע גלובלי כפי שמעולם לא היה

במהלך החודש הקרוב, קטאר תהיה המדינה הכי מדוברת בעולם. ככה זה כאשר 32 הנבחרות הטובות והכדורגלנים הכי מפורסמים - ובהם מסי, ניימאר, רונאלדו ואמבפה - מגיעים אליך הביתה, וכאשר מאות מיליוני חובבי כדורגל נצמדים למסכים למשך שעות ארוכות מדי יום.

כדי לארח את המונדיאל - אירוע הספורט הגדול ביותר בעולם (ויסלחו לי חובבי האולימפיאדה) - הקטארים לא חסכו דבר. על פי הערכות המומחים הם השקיעו יותר מ־220 מיליארד דולר. מדובר בסכום מטורף, לא דומה לשום פרויקט ספורטיבי שהיה בעבר. לפני ארבע שנים רוסיה של ולדימיר פוטין הוציאה 14.2 מיליארד דולר לקראת המונדיאל, וזה היה הסכום הגבוה ביותר שהושקע במפעל הזה אי פעם.

קטאר, חצי אי לא גדול במיוחד לחוף המפרץ הפרסי, קיבלה את עצמאותה ב־1971. עד אז היא היתה שייכת לאימפריה הבריטית. כבר בסוף שנות ה־30 התגלו באזור שדות נפט, אבל הבום הכלכלי הגדול החל כאשר נחשפו שדות גז טבעי בהיקף עצום, לאורך החוף הצפוני של המדינה.
הנפט, אבל בעיקר הגז, הפכו את קטאר לאחת מחמש המדינות העשירות בעולם. התוצר המקומי הגולמי הגיע בשנה שעברה ל־274 מיליארד דולר וההכנסה הממוצעת לנפש עומדת על 113 אלף דולר לשנה.

ספ בלאטר: "פלאטיני סיפר לי שהוזמן לארמון האליזה כאשר סרקוזי אירח את נסיך הכתר של קטאר, תשעה ימים לפני ההצבעה. סרקוזי אמר לפלאטיני: 'תראה מה אתה וחבריך מאופ"א יכולים לעשות כדי שהמונדיאל יגיע לקטאר'"

אז כסף לא חסר, אבל מה הסיבה שהקטארים מוכנים לבזבז כל כך הרבה על אירוע ספורט שיימשך ארבעה שבועות בלבד? האם שווה להשקיע סכומי כסף שכאלה עבור אירוע חד־פעמי, גדול ככל שיהיה?

אם אתם שואלים את האמיר תמים בין חאמד אל־ת'אני, מנהיג המדינה, אז אין בכלל ספק. זה חלק בלתי נפרד מהאסטרטגיה שלו.

קטאר היא המדינה השלישית בעולם בעתודות הגז הטבעי, אחרי רוסיה ואיראן. ההבדל הוא שמאות המיליארדים שהיא מכניסה ממכירת הגז מחולקים בין קצת יותר מ־300 אלף אזרחים. כל יתר 2.3 מיליון התושבים במדינה הם פועלים זרים.

וזה בדיוק העניין. קטאר היא מדינה עשירה מאוד - אבל קטנה, עם מספר תושבים זעום. כדי לשמר את העושר הזה, כדי לחזק את מעמדה הבינלאומי ובעיקר כדי שלא להסתכן, החליטה קטאר כבר לפני יותר מ־20 שנה לנקוט את שיטת "העוצמה הרכה".

ג'וזף ניי האמריקני, האיש שייסד את תיאוריית היחסים הבינלאומיים של הניאו־ליברליזם, הוא זה שטבע את המושג. הרעיון הוא שמדינות יכולות להשיג יעדים במדיניות החוץ לאו דווקא באמצעים כוחניים, אלא באמצעות אטרקטיביות.

מארק לאברן, מומחה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת טור בצרפת, אמר: "מעט לאחר הפלישה האמריקנית לכוויית, קטאר שאלה את עצמה: מי יוכל למנוע מהם לתקוף בעתיד גם אותנו? לא הצבא שלנו, לא מכליות הנפט, לא הטכנולוגיה. רק דעת הקהל המערבית. מאז החלה קטאר לפתח מערכת שלמה של 'עמודים', שכולם קשורים לעוצמה הרכה - בעיקר בעולמות התרבות והספורט... עד לפני כ־15 שנה קטאר לא היתה קיימת במודעות הבינלאומית. אבל עכשיו, עם המונדיאל ועם פריז סן ז'רמן, היא במרכז העולם".

ויש קשר הדוק בין המונדיאל לבין פריז סן ז'רמן, קבוצת הכדורגל המייצגת את עיר האורות, קשר שמעורבים בו מיליארדי דולרים וגם פוליטיקה ברמה הגבוהה ביותר.

תמיד תהיה לנו פריז

הבחירה בקטאר כמארחת המונדיאל הפתיעה את כל העולם, במיוחד כאשר היא ניצחה בהצבעה שהתקיימה ב־2010 את ארה"ב, שההצעה שלה היתה עדיפה בכל הפרמטרים. מאז, התפרסמו לא מעט תחקירים שהצביעו על תשלומי שוחד אדירים לחלק מ־22 חברי הוועד הפועל של פיפ"א, אלו שהשתתפו בהצבעה הגורלית.

אבל מה שמשמעותי לא פחות היה מה שקרה שנה אחרי שקטאר זכתה באירוח המונדיאל. QSI, קרן ההשקעות שלה, רכשה את פריז סן ז'רמן. מרגע זה הפכה הקבוצה הבינונית, שבין היתר הפסידה כמה שנים קודם לכן למכבי חיפה והפועל תל אביב, לאחת העשירות והאיכותיות ביותר בעולם.

בסיוע מאות מיליוני הדולרים שהוזרמו מקטאר רכשה פסז' במהלך השנים כמה מטובי הכדורגלנים. למעשה, שתי ההעברות היקרות ביותר בהיסטוריה של הכדורגל העולמי בוצעו על ידה: ניימאר נרכש מברצלונה ב־222 מיליון יורו וקיליאן אמבפה, ילד הפלא הצרפתי, נרכש ממונאקו ב־180 מיליון.

ובשונה מהמונדיאל, אירוע חד־פעמי שיימשך ארבעה שבועות - פ.ס.ז' לא הולכת לשום מקום. להפך. לפני שנה וחצי הצטרף לקבוצה גם לאו מסי, אולי גדול הכדורגלנים בכל הזמנים, כדי להאדיר עוד יותר את שמה של פ.ס.ז' - ואת שמה של קטאר.

דמות מרכזית באירועים הדרמטיים הללו הוא ניקולא סרקוזי, שכיהן כנשיא צרפת בין 2007 ל־2012. סרקוזי, אוהד מושבע של פ.ס.ז', היה איש המפתח בקשר בין קטאר לצרפת. הוא תיווך בעסקאות נשק שכללו מכירת 36 מטוסי קרב דאסו ראפאל לקטאר וכמה מטוסי תדלוק מסוג A330 MRTT.

הקטארים מצידם הבטיחו לסרקוזי השקעות עתק בצרפת, שכללו לא רק את הרכישה של פ.ס.ז', אלא גם את רכישת זכויות השידור של הליגה הצרפתית על ידי רשת beIN Sports, השייכת לקונצרן הטלוויזיה הקטארי אל־ג'זירה.

אגב, יו"ר beIN Sports הוא נאסר אל־חלאייפי, כנראה הקטארי המפורסם בעולם, שמכהן, כמה מפתיע, גם כנשיא פריז סן ז'רמן.

ספ בלאטר, מי שהיה נשיא פיפ"א בתקופה ההיא, סיפר לא מכבר בראיון לעיתון השווייצרי "טאגס־אנצייגר" על מה שקרה אז מאחורי הקלעים. בלאטר תמך במועמדות של ארה"ב לארח את מונדיאל 2022, ולטענתו, מי שדאגו שקטאר תנצח היו סרקוזי ומישל פלאטיני, כוכב העבר הצרפתי, שכיהן אז כנשיא אופ"א, התאחדות הכדורגל האירופית.

"בזכות ארבעת הקולות של פלאטיני ושלושת נציגי אופ"א האחרים, המונדיאל עבר לקטאר ולא לארה"ב. זו האמת", סיפר. התוצאה בהצבעה, אגב, היתה 8:14.

"פלאטיני סיפר לי שהוזמן לארמון האליזה כאשר סרקוזי אירח את נסיך הכתר של קטאר, תשעה ימים לפני ההצבעה. סרקוזי אמר לפלאטיני: 'תראה מה אתה וחבריך מאופ"א יכולים לעשות כדי שהמונדיאל יגיע לקטאר'. פלאטיני אמר לי: 'ספ, מה אתה היית עושה אם הנשיא שלך היה מבקש ממך משהו?' עניתי לו שאצלי זה לא היה יכול לקרות, כי בשווייץ אין נשיא".

פלאטיני נחקר בנושא וטען כי ההצבעה שלו לא הושפעה מבקשתו של סרקוזי. אבל בראיון ל"גארדיין" ב־2013 הוא הודה: "ידעתי אז שסרקוזי רוצה שהקטארים ירכשו את פ.ס.ז'".

אבל לקטארים זה כמובן לא הספיק. הם רצו גם להלבין את הבחירה המפוקפקת, ולשם כך גייסו כמה מהשמות הכי מפורסמים בכדורגל העולמי. הם הגיעו אחר כבוד לדוחא, הצטלמו עם האמיר ואמרו שהמדינה המוסלמית הקטנה היא המקום המושלם לאירוח המונדיאל.

הראשון שבהם היה זינדין זידאן, גיבור הזכייה של צרפת ב־1998. השמועות דיברו על תשלום של 10 מיליון דולר ואף יותר, אבל "זיזו" הכחיש, ואמר כי מדובר בסכום קטן בהרבה.לאחר מכן הצטרפו לשורת המקהלה גם אלכס פרגוסון, רונלד דה בור ופפ גוורדיולה. האחרון היה הסופרסטאר האנגלי דיוויד בקהאם, שמונה ל"שגריר המונדיאל" תמורת סכום צנוע של 10 מיליון ליש"ט. הביקורת בבריטניה כנגד בקהאם, על כך ש"מכר את עצמו" למשטר הדיקטטורי של דוחא, היתה עצומה.
חוץ מהשאיפה לקדם את תדמיתה ברחבי העולם, לקטאר יש עניין נוסף, לא פחות חשוב, והוא המאבק הפנימי בעולם הערבי, ובמיוחד בקרב מדינות המפרץ העשירות.

הרכישה של פ.ס.ז' אירעה ב־2011, שלוש שנים אחרי שהאמיר של אבו דאבי, באמצעות קרן ההשקעות שלו, רכש את מנצ'סטר סיטי. בתוך שנים ספורות, ובהשקעה עצומה בשחקני רכש, הפכה מנצ'סטר סיטי לקבוצה הבכירה בפרמייר ליג האנגלית, הליגה הטובה בעולם.

למי יש יותר גדול

וכך עברה התחרות הפנימית בין איחוד האמירויות (אבו דאבי ודובאי) לקטאר, מהמפרץ הפרסי אל מערב אירופה. מנצ'סטר סיטי ופ.ס.ז' הם שני מועדוני הכדורגל העשירים בעולם, שכל אחד מהם רכש בעשור האחרון שחקנים ביותר ממיליארד יורו.

צחוק הגורל הוא שאף שסיטי ופ.ס.ז' שולטות בליגות שלהן, הן עדיין לא הצליחו לזכות בתואר החשוב ביותר, ליגת האלופות. מה שאומר, אולי, שכסף זה לא הכל בכדורגל...

בקיץ האחרון החוזה של אמבפה בפ.ס.ז' הסתיים, והוא אמור היה לעבור לריאל מדריד. הכל כבר היה מוכן למעבר הגדול, כאשר ברגע האחרון הכוכב הצרפתי התקשר לנשיא ריאל, פלורנטינו פרס, והודיע לו שהוא נשאר בפריז.

לאחרונה נכנסה ל"מרוץ החימוש" הספורטיבי ערב הסעודית, שלא מוכנה להישאר מאחור. הסעודים התקשו לקבל את העובדה שמדינות שכנות, קטנות מאוד בשטחן ובאוכלוסייתן, כמו קטאר והאמירויות, הפכו לשם דבר בספורט העולמי

העולם כולו נותר פעור פה. הצעד נראה לא הגיוני בעליל. אבל אט־אט התברר מה קרה מאחורי הקלעים. מתברר שעל אמבפה הופעלו לחצים כבדים לשנות את החלטתו לעבור לריאל, ושהלחץ הגיע בעיקר מדוחא.

האמיר של קטאר עשה הכל כדי שהכוכב הגדול של הכדורגל העולמי יגיע למונדיאל כשהוא עדיין שחקן של פ.ס.ז'. הוא הזמין אליו לפגישה אישית את אמו של השחקן, והפעיל את נשיא צרפת עמנואל מקרון כדי שישכנע את קיליאן להישאר.

וגם פה, כמו תמיד, מעורב הרבה מאוד כסף. החוזה החדש של אמבפה בפ.ס.ז' מבטיח לו שכר של 60 מיליון דולר לשנה, ונוסף על כך כ־100 מיליון דולר כדמי חתימה. עוד 18 מיליון דולר הוא מרוויח מחלקו במיזמים שיווקיים של פ.ס.ז', ובסך הכל אמבפה ירוויח בשנתיים הנוספות שלו בקבוצה כ־256 מיליון דולר.

תמורת כרבע מיליארד דולר הקטארים הפכו את אמבפה בן ה־24 לכדורגלן המרוויח ביותר בעולם, והכל כדי שהוא יהיה "שלהם" בזמן המונדיאל. סביר להניח שבקיץ 2024 אמבפה כבר לא יהיה בפריז, אבל זה כבר פחות חשוב.

לאחרונה נכנסה לתחרות הזו ערב הסעודית, שלא מוכנה להישאר מאחור. הסעודים התקשו לקבל את העובדה שמדינות שכנות, קטנות מאוד בשטחן ובאוכלוסייתן, כמו קטאר והאמירויות, הפכו לשם דבר בספורט העולמי, והחליטו להצטרף למרוץ.

בשנה שעברה רכשה קרן ההשקעות של ערב הסעודית את ניוקאסל יונייטד, התחילה להזרים למועדון מצפון אנגליה סכומי עתק, ולא ירחק היום וניוקאסל תהפוך גם היא לאחת הקבוצות הבכירות באירופה. במקביל, הסעודים מתכוונים להגיש הצעה לארח את מונדיאל 2030 בשיתוף עם מצרים ויוון.

עקיצות, לא מלחמה

אף שקטאר ואיחוד האמירויות נמצאות באותו אזור, הן יריבות קשות. המתח הגדול ביניהן התחיל באביב הערבי של 2011, כאשר קטאר הצטיירה כמי שמסייעת לארגונים קיצוניים כמו האחים המוסלמים. ערוץ אל־גז'ירה הקטארי שידר לכל העולם, בערבית ובאנגלית, כשהדיווחים מוטים בבירור לצד מסוים.

ביוני 2017 הודיעו ארבע מהמדינות החשובות ביותר בעולם הערבי - מצרים, ערב הסעודית, בחריין ואיחוד האמירויות - על ניתוק הקשרים הדיפלומטיים עם קטאר. המרחב האווירי והמרחב הימי של קטאר נחסמו וגם מעבר הגבול היבשתי היחיד של קטאר, עם סעודיה, נחסם למעבר. בנוסף סטודנטים גורשו, עסקים משותפים קרסו, היו משפחות שהתפרקו, ומהקטארים נמנע לעלות לרגל למכה ולמדינה, שנמצאות בערב הסעודית.

הזעם של המדינות הערביות היה כנגד התמיכה הכספית של קטאר בארגוני טרור, דוגמת האחים המוסלמים, אל־קאעידה, דאעש וחמאס, המהווים איום ממשי על המשטרים במצרים, בערב הסעודית, בירדן ובתימן. בתיווך ארה"ב (שהבסיס הצבאי הגדול ביותר שלה במזרח התיכון נמצא בקטאר) הסכסוך הסתיים אחרי כשלוש וחצי שנים. היחסים הדיפלומטיים חודשו, הסגר האווירי והסגר הימי הוסרו - אבל היחסים נותרו רעועים.

מוסטפה קאדרי, אחד מבכירי הפרשנים של המזרח התיכון, אמר אז: "קטאר ואיחוד האמירויות לא באמת יכולות לצאת למלחמה זו כנגד זו, אלא לנסות ולעקוץ זו את זו ולהעביר את זירת הקרב אל הכדורגל".

המונדיאל יתנהל תחת מבול של ביקורות ומחאות בעולם המערבי, וייתכן שפה ושם נראה גם מחאות מצד אוהדים ושחקנים בקטאר עצמה. אבל מבחינת הקטארים הם כבר ניצחו. כל הניסיונות למנוע מהם לארח את המונדיאל נכשלו, אף נבחרת לא מחרימה את הטורניר ואף שחקן לא הודיע שלא יגיע. וכאשר הבעיטה הראשונה תיבעט ביום ראשון בערב, העולם ישכח מהכל וייכנס לשגעת הכדורגל, כמו בכל ארבע שנים.