האם שופט בית המשפט המחוזי בת"א, דוד רוזן, החליט לנצל את גזר הדין האחרון שלו, שניתן השבוע במשפטו של ראש עיריית אור יהודה לשעבר, דוד יוסף, כדי לבוא חשבון עם חלק משופטי בית המשפט העליון?
צילום: משה בן שמחון
האם רגע לפני שהוא פורש מהמחוזי, לטובת תפקיד נציב הביקורת על התביעה הכללית, בחר רוזן לרמוז לכבודם שבמשפטים הכי חשובים הם הופכים בעצם לוועדה לרחמנות ציבורית?
האם אחרי תקופה ארוכה, שבה חרק רוזן שיניים כשגילה שאותם שופטים מורידים את רף הענישה בתיקי נבחרי ציבור, הוא החליט להצטרף אליהם במחאה מקורית על גזרי הדין שלהם?
האם העובדה שכבודם מכניסים מקלות בגלגלי המלחמה בשחיתות השלטונית והציבורית - זו שעולה חשש כי בעידן היועץ אביחי מנדלבליט ופרקליט המדינה שי ניצן לא יישאר ממנה זכר - נמאסה עליו?
כשקוראים ולומדים את הכרעת הדין החמורה של רוזן בתיק דוד יוסף ואת גזר הדין שאינו משקף אותה במאומה - שנתיים מאסר בלבד - אין מנוס מלהגיע למסקנה הזאת. ודאי לא כשמעיינים ברשימת הקורבנות הארוכה של יוסף ובעדויות נגדו.
השופט רוזן. הוריד את הרף לכבוד נבחר הציבור יוסף ברוח ביהמ"ש העליון? // צילום: גדעון מרקוביץ
אחת מקורבנותיו תיארה בין היתר מה קרה בעת ביקורה בלשכתו, בהזמנתו. "כשעמדנו לצאת הוא התחיל לנשק אותי והצמיד אותי לקיר... הוא השכיב אותי על ספסל ונשכב עלי... הוא היה מחזיק אותי, כאילו מצמיד אותי אליו, ונותן לי נשיקה בפה עם הלשון או נצמד אלי עם כל הגוף ואז הייתי מרגישה כל מיני איברים שלו בגוף... לאט־לאט התחמקתי ממנו..."
השופט רוזן קבע שבאופן דומה נהג ראש העירייה עם המתלוננת הזאת במקרים רבים אחרים והציג קטעים מעדות של עובדת נוספת שגם עליה כפה יוסף את עצמו.
"הוא היה מחבק אותי, מושיב אותי על ברכיו ואומר לי: 'את רואה, שום דבר לא קרה, הכל בסדר'... זה היה יכול להגיע למשפטים של 'בחיים לא יקרה בינינו דבר, אל תדאגי', או מילים הרבה יותר קשות, כמו 'אני אזיין אותך בכל צורה...'"
התובעת, עו"ד רחלי חזן־פלדמן מפרקליטות מחוז ת"א, שאלה את העדה: "האם 'אזיין לך את הצורה', זה היה בדרך כלל ביטוי של איום?" - והתשובה שקיבלה: "זה לא היה ביטוי של אלימות אלא ביטוי מיני".
ברוח דומה נהג ראש העירייה בעדה שלישית, שהגיעה לראיון אצלו כדי לבקש העלאה בשכרה - והוא הטריד אותה מינית, פיזית ומילולית, אגב אמירות מבישות שאני חוסך אותן כאן מהקוראים. כך נהג במתלוננת רביעית, מחוסרת עבודה, שאותה הזמין לחדרו בערב והבטיח לה תפקיד של מנהלת בעירייה במקום מנהלת אחרת שאותה הבטיח לפטר לכבודה...
יוסף. גם עבריין מין, גם גנב // צילום: גדעון מרקוביץ
נוסף על 11 הרשעות בעבירות מין, הורשע יוסף גם בשלוש עבירות של מירמה, בעבירות גניבה, בשתי עבירות של הדחה בחקירה ובעבירות נוספות - שהמכלול שלהן היה אמור להוביל אותו לשמונה שנות מאסר לפחות.
אבל הפרקליטות הביאה כנראה בחשבון את הרף הנמוך של שופטי העליון, המגוננים על העבריינים המיוחסים במקום על קורבנות הפשיעה, ולכן ביקשה לגזור על הפושע בין ארבע לשש שנות מאסר. היא קיוותה שראש העירייה יישלח לכלא לפחות לחמש שנים.
רוזן, כפי שהכרנו בכמה תיקים רגישים, היה גוזר על יוסף את העונש הזה ואולי מוסיף לו שנה־שנתיים - ודאי אחרי שקבע: "הנאשם ביצע מגוון רחב של מעשי מין כלפי נשים בגילאים שונים ובתפקידים שונים".
חזן־פלדמן. דרשה בצדק 6 שנים // צילום: גדעון מרקוביץ
אבל ערב פרישתו מהמחוזי, אחרי שהכיר את רף הענישה הנלעג בעליון - בין היתר בתיקי הולילנד, ג'קי בן זקן, שותפו לעסקים איתן אלדר ואחרים - התנהג כמי שבחר לכאורה למחות בדרכו המיוחדת. לחלופין, כמי שהחליט להיכנע לתכתיבי ערכאת הערעור בעליון ולהעניק ליוסף שלנו מתנה יקרה: שנתיים מאסר בלבד.
עם העונש הזה תתקשה הפרקליטות במחוז ת"א להשלים, ואני מניח שהיא תערער עליו. או אז יהיה מעניין לעקוב אחרי התוצאה: האם הערעור יתקבל, כמתבקש מחומרת המעשים, או שכבודם יגוננו על רף הענישה הנמוך, מעודד הפשיעה, שהם עצמם קבעו. שאלה קשה שאיני מסוגל להשיב עליה.
הבכיר והתואר המזויף
למזכ"ל הפורש של הסתדרות המורים, יוסף וסרמן, ולשותפו לכתב האישום, יוסי אפרת, ראש אגף התרבות בארגון - היה במשך שנים חייל נאמן: מזכיר סניף עכו, דוד מזוז, המייצג קרוב ל־1,000 מורים.
עסקן צייתן כלבבם, פעיל שטח חרוץ, רכז סיעת אמ"י השולטת שנים בארגון - מנהל בית ספר לשעבר שהתהדר בתואר דוקטור והקפיד לקבוע אותו על דלת חדרו בסניף עכו בצמוד לשמו. הכבוד וטובות ההנאה היו חשובים לו מאוד.
עד שבוקר אחד לחשה ציפור קטנה על אוזן המשטרה שמזכיר הסניף הזה הוא בעצם נוכל; שתואר הדוקטור שלו נלקח ממוחו הקודח; שאת התואר השני שלו מאוניברסיטת לטביה הוא קיבל במירמה; והעיקר: שבעזרת התואר השני הזה הוא קיבל הטבות כספיות מהמדינה. אדם שאין לו מה לחפש במערכת החינוך.
המשטרה פשטה על ביתו ועל משרדו של מזוז, חשפה את מעשי ההתחזות שלו, הניחה את תיקו הפלילי על שולחן הפרקליטות במחוז חיפה, וזו הגישה נגדו כתב אישום חמור לבית משפט השלום בעכו. היא לא העניקה לו בשלב ראשון הנחות.
תחילה כפר מזוז באישומים נגדו, אבל כעבור זמן התרצה ותמורת הקלה בכתב האישום - הודה בפני השופט וויליאם חאמד: "קיבלתי במירמה על בסיס מצג שווא תואר שני מאוניברסיטת לטביה; קיבלתי אישור והכרה ממשרד החינוך וכן הטבות בשכר מהמדינה".
גזר הדין במשפטו, שניתן לפני שבע שנים: מאסר על תנאי לתקופה של 14 חודשים וקנס בגובה 4,000 שקלים.
השופט חאמד. הרשיע את מזוז // צילום: אתר בתי המשפט
מה מצופה ממחנך וממזכיר סניף כזה אחרי הרשעתו על פי הודאתו? שיתפטר מכל תפקידיו בהסתדרות המורים ובסיעת אמ"י וילך הביתה. לחלופין - שהחברים וסרמן, גד דעי ויתר חברי ההנהלה יוליכו אותו החוצה.
מה קרה בפועל, על פי בדיקת עמיתיי עוזי דיין ומיכל שבת? לא קרה דבר. העבריין לא התנדב להתפטר, והחברים וסרמן, דעי ויתר אנשי ההנהלה, כמו גם אנשי סיעת אמ"י, עצמו חזק עיניים ואטמו אוזניים. הם לא ראו, לא שמעו ולא ידעו - והוא המשיך לייצג מורים בגוף המסואב והמושחת.
בחודש האחרון, כשכיסאו של וסרמן התחיל להתנדנד חזק, ערק מזוז מהמחנה שלו למחנה של יפה בן דוד, שביקשה להתיישב על כיסאו של וסרמן בסיעת אמ"י ובארגון כולו. הוא גייס תמיכה בה, פעל נמרצות לבחירתה, הניח ודאי שהיא תדע לתגמל אותו.
אבל בראשית השבוע טילפנו כמה מורים לעוזי דיין, הביעו פליאה על כך שהמורשע עדיין בתפקידיו, הפנו אותו למעשיו הפליליים. באותה הזדמנות סיפרו כי האחרון סיכל לפני שבוע כנס מורים של גילה קליין, יו"ר סיעת נחל בארגון, שעמד להתקיים בעכו כאילו רדיפת קליין בעידן וסרמן עומדת להימשך.
איך מסביר מזוז את העובדות האלה? לא מסביר. תחילה, בשיחה טלפונית, טען שלא הורשע והפסיק את השיחה בטענה שאינו מרגיש טוב. בהמשך בחר לא להשיב לנו כלל.
תגובת הסתדרות המורים היתה שונה: על פי חוקת הארגון, מי שהורשע בפלילים לא יוכל להישאר בארגון. הרמז ברור: מזוז יודח בקרוב מכל תפקידיו.
שאלנו שאלה פשוטה מתבקשת: איך קרה שמאז הרשעתו ועד היום לא סולק מזוז מהארגון. הפעם לא קיבלנו תשובה.
ניקוי אורוות המורים
כששורות אלה נשלחו לדפוס, המתינו ראשי הסתדרות המורים להכרעת ביה"ד הפנימי אם להיענות לעתירה לדחיית הוועידה שלהם. בהנחה שהוועידה התקיימה בהשתתפות 400 צירים, שמעו החברים את וסרמן נושא את נאום הפרידה ובחרו ביפה בן דוד כמחליפתו עד לבחירות במאי הקרוב.
במקום להגיע להסכמה עם המתמודדת מולה, גילה קליין מסיעת נחל, על הקדמת הבחירות - אצה לבן דוד הדרך לנסות לקבוע עובדות בשטח. ריח לא טוב עולה מהסיפור, אבל אולי אחרי המחטף תבין בן דוד שככה לא יוצאים לדרך חדשה.
כך או אחרת, צריך לקוות שניקוי האורוות בהסתדרות המורים לא ייעצר בסילוק וסרמן: אין סיבה שתומכיו בהנהלה, שידעו על מעלליו במשך שנים וגוננו על השחיתות, יישארו בארגון.
ברשימה המפוארת הזאת נכללים מנכ"ל החברה הכלכלית "אשמורת", יורם אביזוב; מנכ"לית עמותת המורים, ג'ינה מרום; יו"ר אגף הארגון, דורית חגי; ונפתלי כהן, מנכ"ל קופת הגמל "גל" של הסתדרות המורים.
וגם: שלמה ישי, מנכ"ל הקרן לקידום מקצועי; מנהלת המחלקה הבינלאומית, ציפי דביר; ממלא מקומו של וסרמן, גד דעי, שמלאו לו 80; חנה להב, יו"ר האגף להכשרה ולהשתלמויות, שבאחרונה התגלה כי היא בכלל נציגה פיקטיבית של מרצ; ונפתלי אלוני, 85, שתמורת שכר חודשי נכבד ממלא תפקיד הרה גורל: דאגה לזכויות הנבחרים...
זה באמת חשוב ולכן הוא עדיין שם, כמו יתר החברים מהרשימה השחורה, שאיש מהם כאמור לא פעל להדחת וסרמן ולא עשה לעקירת השחיתות האישית והציבורית.
מי עוד אמור ללכת הביתה באיחור של 20 שנה? יו"ר אגף הגמלאים, ברוך נסקה בן ה־96, שהיה חותמת גומי של וסרמן ועכשיו, לקראת הקריירה הבאה שלו, ייהנה משישה חודשי הסתגלות... דאגו לו כמו שידאגו כנראה ליורשת שלו, ברוריה שכטר בת ה־86, עוד לוחמת נועזת בריקבון.
מי אמר שלא מרעננים את השורות? מי אמר שלא מזרימים דם חדש לארגון?
המבחן האמיתי הראשון
מה מותר לצפות מהאישה שתיבחר במאי הקרוב, בקרב בין גילה קליין ליפה בן דוד, לתפקיד המזכ"לית הקבועה של הסתדרות המורים?
1. שתכריז מייד על ביטול תנאי הפרישה המופלגים שווסרמן יזם למען עצמו ולמען ממלא מקומו: שניהם יקבלו תוספת של 75 אחוזים מעבר ל־100 שצברו בקרנות. חברי ההנהלה מהשורה ייהנו "רק" מתוספת של 50 אחוזים.
2. שתהפוך את הסתדרות המורים מאגודה עות'מאנית לעמותה רגילה כדי שמבקר המדינה יהיה רשאי לקיים בה ביקורת עומק.
3. שתוביל לשינוי שיטת הבחירות, כך שהמזכ"ל הקבוע ייבחר בבחירה ישירה בידי 140 אלף מורים. את המהלך המתבקש הזה יכולה יפה בן דוד לבצע כבר עכשיו, לקראת הבחירות הקרובות. זה יכול להיות המבחן האמיתי הראשון שלה.
4. להבטחת בחירות הוגנות דמוקרטיות צריך להפקיד את הפיקוח על ההליך הזה, שהיה בעבר נגוע במעשי מירמה וזיופים, בידי שופט בדימוס, מלווה בצוות עוזרים בלתי תלוי, ובחברת אבטחה. דמוקרטיה עולה כסף וצריך להשקיע בה.
אני עוצר כאן כי זה בעצם, נכון לעכשיו, העיקר. בלי המהלכים המתבקשים האלה - נקבל אותה גברת בשינוי אדרת.
עוד סטירה לחיים צורי
הסיפורים על שלטון הפחד וסתימת הפיות של ראש עיריית קריית מוצקין, חיים צורי, על עולם המושגים המעוות שלו בנושאים של דמוקרטיה וחופש ביקורת; על תפירת מכרזים בעירייה - ממשיכים להגיע אל עוזי דיין ומיכל שבת.
ממשיכים, אני מדגיש, כי צורי נגוע בשחיתות ציבורית קשה, כפי שתיארנו כאן ועוד נתאר (הוא כמובן מכחיש); כי הוא עומד בראש עירייה שחלק ממעלליה נחשפו בבתי משפט בלי שיילמד הלקח; כי גם אחרי מה שכתבה השופטת המחוזית בחיפה, רבקה למלשטריך־לטר, לפני יותר משנה על מכרז מושחת של העירייה בעשרות מיליוני שקלים - לטיהור אדמות מתחם כורדני - לא קרה דבר.
צורי. נגוע בשחיתות ציבורית // צילום: הרצי שפירא
העירייה לא הגישה תלונה למשטרה כמתבקש, איש לא פוטר, ועדת המכרזים לא פוזרה - מועצת העירייה לא קיימה דיון מיוחד בפסק הדין.
יותר מזאת: כשניסה יו"ר ועדת הביקורת, יוסי פדידה, להעלות את הנושא על סדר היום בישיבת המועצה - הוא נחסם בצעקות. זה קרה בישיבה שבה הוא הביע פליאה על כך שבאוגוסט השנה הוציאה העירייה מכרז לשיפוץ מבני ציבור וכעבור שלושה חודשים הגדילה את היקפו ב־50 אחוזים...
הניסיון לחסום את פדידה, יריב פוליטי של צורי, החל עוד חודשים רבים קודם לכן כאשר צורי סירב לאפשר את בחירתו ליו"ר ועדת הביקורת. פדידה עתר לבג"ץ, באמצעות עוה"ד יאיר אבני ולימור פורר מחיפה, והשופטים פתחו בפניו את הדלת.
רק שצורי לא עצר כאן. הוא ניסה למנוע את בחירת פדידה גם כנציג העירייה בוועדה המרחבית לתכנון ובנייה ושוב עתר פדידה ושוב זכה: השופט המחוזי בחיפה, ד"ר מנחם רניאל, דחה אחת לאחת את טענות העירייה תוך שהוא מותח ביקורת קשה על התנהלות צורי.
הוצאות המשפט בתיק הזה, שמשלם המסים שוב נשא בהן: 23 אלף שקלים.
השופטת בר־זיו. חייבה את העירייה // צילום: אתר בתי המשפט
וזה עדיין לא היה הסוף. החבר צורי המשיך להתחכם, נמנע מלכנס את מועצת העירייה לישיבה, שבה אמור היה פדידה להיבחר לוועדת התכנון ואילץ את האחרון להגיש עתירה נוספת. או אז חזר בו צורי מתרגיליו והודיע כי יכנס ישיבה בשבוע הבא.
כמה עלה לעירייה ההליך המשפטי הזה, על פי פסיקה צודקת של השופטת ברכה בר־זיו? 8,000 שקלים.
צורי לא התנדב כרגיל לשלם את הכסף מכיסו. מבחינתו, הכתובת היא העירייה. היא כרגיל הבנקומט שלו.
בין שטיינמץ לחסר הבית
ביום שבו ביקשה המשטרה להאריך את מעצרו של צעיר רעב, חסר בית, שפרץ לגן ילדים בפ"ת, עשה בו את הלילה וגנב מהמקרר ארבע עוגיות מאפינס - חשבתי שנטרפה דעתו של מי מאנשי המדים הכחולים. שמדובר בחוקר הסובל מאטימות נוראה.
לצערי, לא טעיתי.
שטיינמץ. דווקא עליו, החשוד בשוחד במיליוני דולרים, גוננה המשטרה
יומיים לאחר מכן, כשנעצר לחקירה המיליארדר בני שטיינמץ, החשוד במתן שוחד בחו"ל בגובה של עשרות מיליוני דולרים, שוב נזכרתי בחסר הבית - באותו צעיר רעב שהזכיר לשופט השלום בפתח תקווה, עודד מורנו, את עלובי החיים של ויקטור הוגו.
למה נזכרתי? כי בעוד את חסר הבית ביקשה המשטרה פעמיים לעצור ונדחתה - את שטיינמץ היא אפילו לא הביאה לבית המשפט.
השופט מורנו. הבין שמדובר באיוולת של המשטרה // צילום: יהושע יוסף
עליו, על ברון הכסף והקשרים במקומות הנכונים - היא גוננה. שלא יראו, שלא יצלמו אותו, שכף רגלו לא תדרוך חלילה בבית המשפט. אותו היא הסכימה לשלוח למעצר בית, אף שחשודים אחרים בפרשה עדיין לא נחקרו.
