טוב, בסוף זה קרה השבוע באיחור של כמה חודשים: ראש הממשלה נחקר באזהרה בחשד שקיבל טובות הנאה מאנשי עסקים במאות אלפי שקלים, נשאל עשרות שאלות ראשונות לחימום הקנה, והיועץ המשפטי לממשלה, עו"ד אביחי מנדלבליט, פירסם הודעה שאמורה היתה לפזר את הערפל.
אמורה, אני מדגיש, כי ההודעה של היועץ ביום ב' בלילה לא פיזרה את הערפל. אנחנו עדיין בחושך, ההודעה לעיתונות נראית כמו כתב חידה ותירוצים להתמשכות "הבדיקות" של המשטרה (עוד ועוד בדיקות מורכבות שהלכו והסתעפו...), היועץ המשפטי שהבטיח לנו שקיפות בחקירות, גילה טפח וכיסה טפחיים.
לא למדנו מההודעה שלו הרבה למעט אישור לכך שבחקירה שהתקיימה בארץ ובחו"ל נגבו עדויות מעשרות אנשים, שנמצאה בה תשתית ראייתית לביסוס החשדות נגד ראש הממשלה ושבארבע פרשיות אחרות לא היה אפשר לבסס את המידע שהגיע והתיקים נסגרו. רוצה לומר: היועץ לא חידש לנו דבר. בוודאי לא בתיק הנוסף אפוף המסתורין שגורמים בפרקליטות מכנים: חבית אבק שריפה לכאורה.
כאן שורר שקט. כאן יש דממה. כאן נשמר עד לרגע זה מעטה החשאיות.
עם זאת, לא הייתי רוצה להיות בנעלי היועץ בחודשים האחרונים - לא בגין כובד האחריות המוטלת על כתפיו בתיקי החשדות הכבדים נגד נתניהו; לא בגין ההתעניינות הציבורית הגדולה בחקירה הזאת; לא בגין העובדה שרבים וטובים בוחנים אותו בזכוכית מגדלת.
לא הייתי רוצה להימצא בנעליו, גם, ואולי בעיקר, בגין ענן הרינונים והלחצים המרחף מעל לראשו בעניין ההחלטות שקיבל או לא קיבל עד כה בתיקים האלה. ענן גדול, צריך לומר, הנובע מניגוד העניינים לכאורה שבו הוא מצוי מאז התיישב על כיסא התובע הראשי של המדינה, ללא תקופת צינון משמעותית.
מנדלבליט כיהן כמזכיר הממשלה שלוש שנים, היה איש אמונו של בנימין נתניהו, האחרון תמך בבחירתו לשומר הסף הראשי - שום חתול שחור לא עבר ביניהם. יש אדם בעולם המסוגל לעשות את המעבר החד הזה, בלי חשש ששיקול הדעת המקצועי שלו ייפגע? יש מקרה כזה?
נתניהו. מבדיקה לחקירה // צילום: דודי ועקנין
התשובה לשאלה הזאת, שהצגנו אותה כאן כמה פעמים, היא חד־משמעית: אין חיה כזאת. זה פשוט לא אנושי.
ולמרות זאת - מנדלבליט בחר לא להדיר את עצמו מהתיקים האלה. יותר מזאת: כשעלתה התהייה בנושא הזה בשיחות פנימיות, הוא דחה בתוקף את טענת ניגוד העניינים: אני לא שם, טען, אין לי בעיה לקבל החלטות מקצועיות בתיקים האלה. עבדתי עם נתניהו בצמוד, הייתי איש אמונו, אבל אינני חבר אישי שלו.
אמר ולא ממש שיכנע. אמר ועכשיו מצא את עצמו במבחן הקשה והאמיתי הזה. אל תקנאו בו.
חקירת החשודים במקביל
נכון, שום עיתונאי לא הצליח בינתיים לחדור למוחו של היועץ המשפטי ולהבין מה הוא יודע ומדוע דחה את מועד פתיחת החקירה בתיקים האלה, גם אחרי שעל שולחנו הונחו כבר לפני כמה חודשים חומרים חמורים וקשים לעיכול לכאורה, כלשונו בשיחות פנימיות. הוא לא נשאר אדיש לנוכח מה שהוצג לו.
מדוע "יום הפרוץ" בעגת הפרקליטות והמשטרה, נדחה לפחות פעמיים בחודשיים האחרונים; מדוע חוקרים נותבו לבדוק שתיים מהתלונות נגד נתניהו - אחת של חשד להטיית תוצאות הפריימריז בליכוד; שנייה של חשד לקבלת מימון אסור בבחירות ב־2009 - אף שמראש היה ברור שבשתיהן אין ממש?
נכון, עדיין רב הנסתר על הנגלה בחקירה הזאת, ואין לדעת איך בדיוק היא מתנהלת. אין לדעת אם מנדלבליט התנהל עד כה כראש צוות החקירה בפועל, כפי שלוחשים הלחשנים בפרקליטות, ואם ניצל זאת לקשירת ידי החוקרים; או שלהפך - שיחרר להם חבל ארוך לצורך ניהול חקירה מקצועית, יסודית, מתוחכמת. האם הכניס מקלות בגלגלי החקירה או שסייע להם במאמציהם לרדת לחקר האמת.
לפני שנציג שתי שאלות מרכזיות בנושא הזה, יותר ממילה על המבחנים שבהם עומדת המשטרה, בהנחיית הפרקליטות, בתיק הזה של טובות הנאה לכאורה. הנה רשימה חלקית שלהם:
1. מתי מדובר במתנה לגיטימית, תמימה, שאין שום פסול בקבלתה - בטובת הנאה חפצית או אחרת שאינה נכללת אפילו בקטגוריה הנמוכה של "זוטי דברים"?
2. מתי מדובר בטובות הנאה שוות כסף רב יחסית שהתקבלו מכמה אנשים בתקופה שלא חלה עליה התיישנות? כלומר, האם מדובר במעידה חד־פעמית או ב"שיטה", בסדרתיות, בדפוס התנהלות החוזר על עצמו?
3. האם טובות ההנאה, שיכולות ללבוש צורות שונות, הוענקו לנתניהו בידי אנשי עסקים שיש להם אינטרסים ישירים ועקיפים בארץ, לרבות כאלה שעליהם יכול לחול המשפט "שלח לחמך על פני המים"?
4. מבחן החברות: מה אורך ועומק החברות בין הנותן למקבל, איש הציבור, והאם הגיוני שחבר קרוב - אפילו הוא - יעניק טובת הנאה כזאת לידידו שהוא שר או ראש הממשלה?
5. האם מקבל המתת דיווח עליו למבקר המדינה כנדרש בחוק?
6. האם מקבל טובת ההנאה יזם את קבלתה?
לשאלות האלה צריך לצרף שאלה נוספת, חשובה ועקרונית במיוחד: האם חשודים מרכזיים נחקרו בתיק הזה במקביל, כפי שכל חוקר מתחיל מבין שעליו לעשות, כדי למנוע אפשרות של שיבוש החקירה? אם לא - מדוע? מי נתן את ההוראה - צמרת אגף החקירות או היועץ המשפטי לממשלה?
ועוד שאלה: האם היתה תוכנית לבצע מעצרים של כמה חשודים בעת ובעונה אחת בפרשיות נתניהו, ואם כן, מדוע גם היא לא מומשה? מי סיכל אותה הלכה למעשה ואיך תירץ את ההחלטה?
לשאלות האלה, נכון לאתמול, אין לי תשובות. צריך להמתין בסבלנות עוד שבועות ולשמוע את נתניהו ממשיך לטעון: "לא יהיה כלום כי לא היה כלום".
לח"כ אמסלם יש הצעה
זו היתה רק שאלה של זמן: מתי יקום במפלגת השלטון יצרן כותרות תורן, מהזן של דוד ביטן, יצעד גם הוא בנתיב הצעות החושך ויציע לנו ברצינות חוק האוסר חקירת ראש הממשלה בתקופת כהונתו?
מתי יקום המחוקק שינסה לחקות את הח"כית לשעבר מקדימה, רונית תירוש, זו שתמכה כזכור באהוד אולמרט בעת חקירותיו והציעה ראשונה את החוק המסוכן הזה לשלטון החוק?
אמסלם. הניף את הדגל השחור עם הצעת החושך שלו // צילום: דודי ועקנין
אז הנה זה קרה השבוע: ח"כ דוד אמסלם היה האיש שעשה זאת. הוא הניף את הדגל השחור הזה, שוטט איתו בין האולפנים, קיבל דקות שידור רבות - וכצפוי: נהנה מתמיכה מילולית, עקרונית, של שרת המשפטים איילת שקד.
האחרונה דיברה בכפל לשון: מצד אחד הסבירה לנו שדינו של ראש הממשלה הוא כדין כל אזרח וכולם שווים בפני החוק, מצד שני שצריך לאפשר לו לנהל את ענייני המדינה ללא הפרעה...
רוצה לומר: אפילו ייאספו ראיות מוצקות נגד ראש ממשלה כלשהו למעשים פליליים - אסור יהיה לפתוח נגדו בחקירה בעודו בתפקידו; צל כבד של חשדות ירחף מעל ראשו בלי שגורם מוסמך יוכל להפריך או לאמת את הדברים; אסור יהיה לפרקליטות להעמידו לדין; אסור יהיה להושיב אותו על ספסל הנאשמים.
במילים פשוטות: אם וכאשר הצעת החוק ההזויה הזאת תתקבל - אפילו תוגבל כהונת ראש הממשלה לשתי קדנציות - נס פתיחת החקירה יתרחש רק אחרי ארבע או שמונה שנים. תוסיפו לפרק הזמן הזה שנתיים־שלוש של חקירה, ועוד שנה של "לימוד" התיק בפרקליטות ועוד הליך משפטי מייגע - ותגיעו ל־10 עד 15 שנה.
במילים עוד יותר פשוטות: לא יקרה כלום, ולא משום שאין או לא היה כלום. החוק הזה יעניק רישיון לראש הממשלה לבצע מעשי שחיתות - ממש כמו באיטליה הנחשבת למולדת הפשע המאורגן. לא במקרה תומכי ההצעה הזאת נסמכים על החוק הקיים שם.
עוד מילה על הצעת ח"כ אמסלם ואיילת שקד: לא מפריע להם ששני שרים שהורשעו בפלילים מכהנים בממשלה? לא. לא מפריע להם שעבריינים רשאים להיבחר לכנסת ולממשלה? לא. לא מפריע להם שאין הגבלת קדנציות לכהונת ראש הממשלה וראשי ערים? ממש לא.
מה נורא מפריע להם, כאמור? השוויון בפני החוק. ההיתר שמקבלת המשטרה מהיועץ המשפטי לחקור גם ראש ממשלה החשוד בפלילים. פשע נורא.
הם צודקים: צריך להציב את ראש הממשלה מעל לחוק. מה שאני רק לא מבין עדיין הוא מדוע הם אינם מחילים את ההצעה שלהם גם על נשיא המדינה, על שרי הממשלה, על חברי כנסת ועל ראשי עיריות ורשויות מקומיות. ואם כבר להעניק לכאורה חסינות מפני חקירות משטרה - אז למה לא לכולם? אין סיבה לקפח את האחרים.
מבחן אלאור אזריה
זה לא היה עוד מבחן ערכי לצה"ל ובעיקר לרמטכ"ל גדי איזנקוט. זה היה המבחן בה"א הידיעה של החייל מספר אחת, של המפקד העליון של הצבא, שלא הסכים לפרק את צה"ל מערכיו הכי בסיסיים; שנהג בקור רוח של מפקד שרואה יותר ממטר אחד קדימה; שהוכיח שפרצופו המוסרי של צה"ל יקר לו. שלא יכולות להיות כאן פשרות.
זה היה המבחן הכי חשוב של הרמטכ"ל שלא נכנע ללחצים של פוליטיקאים, שלא זיגזג ולא עצם עיניים, שלא חזר בו משום מילה שאמר ברגע האמת, שהעניק גיבוי לשדרת הפיקוד של החטיבה, שלא נבהל מהמתלהמים ומהמסיתים המקצועיים; שלא הסכים להוריד את הרף למען "הילד של כולנו".
אזריה. פוליטיקאים עשו הון פוליטי על גבו // צילום: יהושע יוסף
כן, מגיעה למפקד הזה הצדעה. לו ולשר הביטחון הקודם, בוגי יעלון.
מילה על אלאור אזריה: החייל הזה, שהורשע השבוע בהריגת המחבל הפצוע - זה שעל פי הכרעת הדין כבר לא סיכן איש - הוא לפני הכל הקורבן של עצמו. של מעשיו, של גרסאותיו הסותרות, של הסבריו הלא הגיוניים שהשופטים לא האמינו להם.
אבל, וזה אבל גדול, הוא גם, ואולי בעיקר, הקורבן של פוליטיקאים ציניים מסוגם של מירי רגב ונפתלי בנט שניצלו את האירוע כדי לגרוף הון פוליטי לעצמם; שקשרו לו כתרים ונטעו בו ובמשפחתו רושם שניפוח האירוע יועיל לו; שעשו על גבו סיבובים בערוצי התקשורת תוך העמקת הפצע הפתוח של בני המשפחה.
איזנקוט. מפקד לדוגמה // צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
הפסטיבל הזה גרם לו נזק כבד, כמו גם לצה"ל, כמו למערכת האכיפה. במקום להרגיע, הם הוסיפו עוד ועוד שמן למדורה. במקום להוריד פרופיל, הם הבעירו את השטח. הם לא הבינו שהמדינה הזאת היא עדיין מדינת חוק, וצבא מוסרי הוא הנשק הכי חשוב שלה.
העותר הסדרתי חיים צורי
ראש עיריית קריית מוצקין, חיים צורי, שקטעים נבחרים ממעלליו ראו כאן אור; האיש הכוחני שאין לו בעיה לשקר, לעוות עובדות, לנסות לסתום פיות של אזרחים באמצעות איום בתביעות דיבה - האיש הנגוע בשחיתות ציבורית, ממשיך לקבור כספי ציבור בעתירות סרק לבתי משפט.
תיארנו זאת לפני שבועיים כשצורי ניסה למנוע את בחירת נציג האופוזיציה, יוסי פדידה, כחבר בוועדה המקומית לתכנון ולבנייה; תיארנו זאת כשהעירייה טענה בבית המשפט כי נגד פדידה תלוי כתב אישום בגין עבירת בנייה, והשופט מנחם רניאל - שהבין מה הרקע האמיתי לניסיון הפסילה - חייב אותה בהוצאות בגובה 23 אלף שקלים.
צורי. כמה כסף קבר בעתירות הסרק שיזם לחסימת יריב פוליטי? // צילום: הרצי שפירא
תיארנו זאת גם כאשר צורי נקט הליך נוסף למניעת בחירת פדידה - הליך משפטי ששוב נהדפה בו העירייה וחויבה בהוצאות משפט בגובה של 8,000 שקלים.
היום נספר כאן שההליך הבזבזני הזה לא נעצר כאן: העירייה הגישה ערעור לעליון על החלטת המחוזי וביקשה מהשופט אורי שהם להורות על עיכוב בחירת פדידה כחבר הוועדה לתכנון ולבנייה. שהם דחה את הבקשה.
מה עשתה עיריית חיים צורי? המשיכה לקבור כספים של משלם המסים. היא הגישה בקשה נוספת לשהם, בתקווה שזה ישנה את עמדתו, אבל כבודו לא מצא בה ממש. הוא גילגל אותה מכל המדרגות.
עוזי דיין ומיכל שבת ביקשו להבין כמה עלתה לעירייה שכירת עורכי דין פרטיים לצורך מניעת בחירת פדידה ומדוע לא יוצגה בידי פרקליטי העירייה, ועוד: מדוע צורי לא שכר בכספו את עורכי הדין בעתירות האלה?
שהם. שתי סטירות לחי לצורי // צילום: אתר בתי המשפט
העירייה בחרה לא להשיב על השאלות האלה. מה כן כתבה לנו? שהיינו צריכים להיות ראשונים להתייחס בחיוב למאבקה להרחקתו מהוועדה של מי שמואשם בעבירת בנייה. פתאום טוהר המידות מאוד חשוב לה.
פרשת רשם הקבלנים (ד')
בשבוע שעבר הצגתי כאן ממצאי תחקיר של מיכל שבת ועוזי דיין בפרשיות רשם הקבלנים, עו"ד אמנון כהן. ממצאים לא פשוטים המעלים את השאלה מה מחפש כהן בתפקיד הרגיש הזה.
הקטעים שפורסמו נשענו רק על חלק קטן מהתלונות שהגיעו אלינו בחודשים האחרונים על התנהלות שומר הסף הראשי של הקבלנים. הקדנציה שלו הסתיימה בעצם לפני יותר מחצי שנה, ולמרות זאת הוא עדיין המשיך להחזיק בה, לבקשתו ובהסכמת נציבות שירות המדינה.
שר השיכון, יואב גלנט, ביקש למנות אותו לקדנציה שנייה בת ארבע שנים, אבל התקשה לעשות זאת מהסיבה הבאה: הצטברות תלונות על שולחן היועמ"ש של המשרד, עו"ד אלעזר במברגר, המלמדים על קלקולים חמורים של הרשם. את החומרים האלה העבירו השר ויועץ המשרד לבחינת היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד אביחי מנדלבליט, כבר לפני כחצי שנה כדי שיביע את דעתו עליהם.
כהן. האם השר גלנט יכבד את המלצת היועמ"ש ? // צילום: יח"צ
רוח דברי שר השיכון בתשובה לשאלות מיכל שבת לפני שבועיים בעניין הארכת הכהונה: אני עדיין ממתין להכרעת ולהמלצת היועמ"ש.
השבוע הרשם כהן כבר לא הופיע לעבודה, אולי משום שגם הארכה הזמנית השנייה שקיבל הגיעה אל קיצה, ואולי משום שנפל הפור: מנדלבליט המליץ לשר, בדרכו, לא להאריך את הכהונה של עו"ד כהן. בן היתר נימק זאת ב"מידע המעורר חשד כי הרשם כהן קיבל החלטות כאשר היה במצב של ניגוד עניינים"; וחמור מכך - "התמונה הלכאורית העולה מהטענות הנבדקות במשטרה היא מטרידה ביותר".
האם השר גלנט יכבד עכשיו את המלצת היועץ מנדלבליט? יש יותר מסתם איתותים שזה עומד לקרות. אבל נכון לאתמול לא הגיעה אלינו תשובה ממנו.
