בחזרה לרצח רבין: מי האיש שצעק "סרק, סרק"?

בספר "האיש שצעק סרק סרק" לא תמצאו תיאוריות קונספירציה. יגאל עמיר רצח את יצחק רבין, זו עובדה שהספר לא מערער עליה, גם לא אנחנו. מחברי הספר סולדים מתיאוריות הזויות שהפכו לסוג של מסך עשן המכסה על שאלות קשות. נדבך על גבי נדבך נבנה הספר, כאשר יסודות הבניין הם מסמכים וסימני שאלה. לא תמצאו בספר סימני קריאה, גם לא אמירות נחרצות וקונספירטיביות, בטח ובטח לא אג'נדות פוליטיות. רק שאלות קשות שלא נותנות מנוח וממצאים חדשים ומטלטלים. ספר שקראתי בשקיקה, בלי לדלג על מילה, כולל רוב הערות השוליים.

27 שנים חלפו מאז רצח יגאל עמיר את רה"מ יצחק רבין המנוח, רצח שזעזע את מדינת ישראל. יחד עם הדם שנשפך והחיים שנקטעו, נקרעה לגזרים גם החברה הישראלית. רן שריר (55) ואבי זלינגר (62), מחברי הספר, צמחו בערוגות השמאל. שריר, שגדל בקיבוץ הזורע, מחזיק עד היום בעמדות חילוניות ("מעולם לא צמתי ביום כיפור") וליברליות ומתרחק מכל עיסוק פוליטי. בשנה וחצי האחרונות הוא גר בתאילנד ומפעיל מרחוק את משרד יחסי הציבור שהקים בישראל לפני 17 שנה. בעברו עבד עשר שנים כתחקירן, ככותב וכעורך בתוכניות טלוויזיה שונות.

צילום: גרי אברמוביץ

זלינגר גדל בבית מפא"יניקי. גם הוא אינו דתי, אך עם השנים פנו דעותיו ימינה. לפרנסתו הוא עובד במסחר בבורסה ובאינטרנט ובפיתוח פטנטים. בעברו היה קצין מודיעין עטור הישגים. בשנים האחרונות התמקד זלינגר בחקירות עומק בכמה פרשות, בין השאר באיתור קשרים בין קרנות זרות לעמותות ולגופי שמאל. שידוריו החיים ברשת נגד מחאות השמאל בבלפור הפכו לוויראליים וזכו למאות שיתופים.

"כליברל שמאמין שאין דבר בריא יותר מאור השמש, מה שהכי הכעיס אותי זאת ההסתרה", אומר שריר. "ככל שהתקדמנו בתחקיר, הכעיס אותי לראות אנשים שמבחינתם זו מצווה להסתיר מהציבור מידע חשוב, אבל זה לא מפריע להם לצאת ולהפגין בעד הדמוקרטיה, כמו ראש השב"כ כרמי גילון, שקשר את עצמו בשלשלאות בהפגנות בבלפור. גילון וראשי השב"כ שבאו אחריו אחראים להסתרה של כשל האבטחה וכשל הפעלתו של אבישי רביב - סוכן השב"כ שהקים את ארגון אייל ואחראי באופן אישי למאות אירועים אלימים ופרובוקטיביים נגד ערבים, במטרה להשחיר את היישוב היהודי בחברון. איך כרמי גילון וחבריו מעיזים להציג את עצמם כמי שנלחמים על הדמוקרטיה? כאבירי הדמוקרטיה, לא ראוי שלפני שהם מפגינים נגד אחרים, יפתחו את פרשת אבישי רביב לציבור?

"אגב, באופן מאוד לא ראוי, מי שככל הנראה היה המזכיר של ועדת החקירה הממלכתית של רצח רבין, ועדת שמגר, הוא אחיו של כרמי גילון - השופט אלון גילון. האם ראוי שאח של הנחקר הראשי יהיה מזכיר הוועדה? הציבור חושב שוועדת שמגר בדקה לעומק את פרשת רצח רבין, אבל שמעון פרס אסר עליה לחקור את ההסתה שקדמה לרצח, לא מפני שרצה להימנע מלעורר שסעים בעם. אלא רק מפני שהמסית הראשי היה אבישי רביב - שהופעל על ידי המחלקה היהודית בשב"כ, בפיקוח ראש השב"כ, פרקליטת המדינה דורית ביניש, לימים נשיאת בית המשפט העליון, שמעולם לא נחקרה על הפרשה ולא הגיעה להעיד בפני ועדת שמגר, ותחת רבין ופרס עצמם - שאפשרו במשמרתם להפעיל את רביב בצורה פוליטית. ההסתרה, שנמשכת עד היום, היא לא מסיבות ביטחוניות אלא כדי להגן על כשלים של בכירים מאוד".

אל חקירת הפרשה של רצח ראש הממשלה הגיע זלינגר בעקבות חקירת פרשת ילדי תימן. "ההורים שלי שניהם היו בכירים בקופת חולים, והיה להם מאוד קשה עם הפרסומים שנראו להם מנופחים לגמרי על ניסויים ועל חטיפת תינוקות", מספר זלינגר. "התחלתי לחקור את הפרשה ומצאתי זיופים רבים של טענות להתעללות ולחטיפות. פרסמתי את החומרים בדף פייסבוק שפתחתי. בעקבות זאת נוצר דיאלוג ביני לבין חסידי עוזי משולם, לכן לא התפלאתי כשאחד מהם התקשר אלי וביקש להיפגש איתי".

פגישה לילית בכיכר רבין

באוקטובר 2017 נפגש זלינגר בשעת לילה מאוחרת בכיכר רבין עם אחד הפעילים המיליטנטיים של עוזי משולם. השיחה על פרשת ילדי תימן התגלגלה לשיחה על רבין. "הוא החל למלמל שממשלת רבין עשתה למשולם עוול איום ונורא כשזרקו אותו לכלא אחרי ההתבצרות ביהוד, בניגוד להסכם מפורש שבו הבטיחה המשטרה לשמור על שלומו של משולם. הסכמתי איתו מייד, וכנראה זה פתח אותו", מחייך זלינגר מבעד לזקנו הלבן.

צילום: גדעון מרקוביץ'

"ואז האיש הטיל פצצה", מתואר המעשה בפרק הראשון של הספר: "אולי מהתרגשות ואולי מתוך כך שלא יכול היה לשאת יותר בנטל הסוד. הוא טען שחסידי עוזי משולם סייעו ליגאל עמיר ברצח רבין". האיש תיאר, כך על פי זלינגר, שבזמן היריות היה הוא עצמו יחד עם חסידים נוספים בחניון הצפוני, סמוך למדרגות העירייה. הוא תיאר במדויק את זירת הרצח, כולל פרטים מוכמנים, והסביר שהצעקה "סרק, סרק" היתה חלק אחרון בתרגיל מתוחכם שערכו אנשי עוזי משולם בזירה, ושמטרתו היתה לקלף את מערך האבטחה סביב ראש הממשלה. האיש התגאה בכך ש"מי שצעק 'סרק, סרק' היה אחד מאיתנו", ואף מסר את תיאורו ושמו: מאיר משולם. האיש גם תיאר שאותו מאיר משולם שוחח עם יגאל עמיר 20 דקות לפני הרצח.

זלינגר חזר המום לביתו. בשלב הזה ממש לא האמין למה ששמע, אבל בכל זאת שלח מייד למחרת מייל לשב"כ וביקש שיחזרו אליו בעניין המחייב בדיקה. הוא קיבל מייל תגובה לקוני מאגף לפניות הציבור במשרד ראש הממשלה, אבל עד היום אף אחד לא חזר אליו. אולי עוד לא מאוחר.

"באותה פגישה החסיד של משולם הפנה אותי לחומרים חדשים על רצח רבין שהועלו לארכיון המדינה", מוסיף זלינגר. "אז איש בציבור הרחב לא ידע כי חלק מחומרי החקירה של ועדת שמגר הועלו לרשת בארכיון המדינה. כך התחלתי לנבור בחומרים, ולאט־לאט גיליתי עוד ראיות וממצאים שמתאימים לטענה של אותו חסיד".

בשלב הזה נפגשו רן שריר ואבי זלינגר בבית קפה סמוך למתחם הבורסה והתיידדו. שריר הצטרף לחקירה של זלינגר, והשניים קיבלו לידם את תיק ההגנה של יגאל עמיר מהחוקר נתן גפן.

"קיבלנו תיק עב כרס עם עדויות בכתב היד. ישבנו לפענח אותן עם זכוכית מגדלת, ולאט־לאט, יחד עם החומרים הגלויים מוועדת שמגר, הצלחנו לצייר תמונה כוללת שמעלה את כל השאלות", מסביר שריר. "אנחנו לא מתביישים לומר שאנחנו לא יודעים הכל. המדינה הקפידה כל כך להסתיר מידע מהציבור, אך בכל זאת הצלחנו להגיע לחומרים ולהנגיש אותם לציבור הרחב. אין בספר שלנו לא פרשנות ולא עמדות פוליטיות, רק הערכות זהירות ובעיקר מסמכים".

בספר מובאים רבים מצילומי המסמכים, ועל כל פיסת מידע מצורף תיאור על מה היא מסתמכת. כל מסמך שאני מבקשת מזלינגר ומשריר, כדי לאמת את הפרטים, נשלף מייד. הם אכן עשו עבודת תחקיר יסודית, מקיפה וזהירה.

בין ילדי תימן ל"כך"

זלינגר ושריר מראים בספר, שלב אחר שלב, איך מעטפת האבטחה של רבין קולפה. על סמך עדויות של שוטרים ואזרחים בזירה, הם מתארים שני גברים חשודים. הראשון גבר גבוה וגדל גוף, בעל עור שחום במיוחד ושיער שופע וכהה. כ־20 דקות לפני הרצח הוא ניגש אל יגאל עמיר, הניח את ידו על כתפו של עמיר והחליף עימו כמה מילים, כאילו היו מכרים ותיקים. התיאור של האיש על ידי ערן בועז, השוטר הזוטר שהתמקם סמוך למדרגות העירייה, מתאים מאוד לדמותו של אותו מאיר משולם.

הגבר השני הוא צעיר בעל חזות תימנית שלבש חולצה אדומה, ושהתאמץ כמה פעמים להיכנס אל האזור הסגור. עדויות נוספות מתארות חבורת גברים חובשי כיפה שנעו יחד במהירות לעבר מכוניתו של ראש הממשלה שניות ספורות לפני ההתנקשות, וגרמו למאבטח שב"כ לפרוץ אל הכביש באקדח שלוף, ולמפקד האירוע, יובל שוורץ, לעמוד על מעקה הבטון - פניו אל אותה הקבוצה וגבו אל רכב ראש הממשלה - בדיוק בשניות הקריטיות של הירי. אחרי ניתוח קפדני, כולל שרטוטים מורכבים של כל מערך האבטחה והתפוררותה ברגע הרצח, מסכמים השניים ש"הסברה כי יגאל עמיר פעל לבדו הרבה פחות סבירה. לעומת זאת, האפשרות כי ההתנקשות בחיי ראש הממשלה כללה תרגיל הסחה מתואם ומורכב, שאותו ביצעו מספר שותפים, נראית יותר הגיונית ולפחות כזו שיש לרדת לעומקה".

ועדת שמגר לא חקרה לעומק את כל האנשים שהיו בזירה, ובייחוד לא הצליחה לפזר את המסתורין שאפף את זהותו של האיש שצעק "סרק, סרק". בין השב"כ למשטרה החל קרב גרסאות. במארס 1998 טען עמי אילון שהאיש שצעק "סרק, סרק" הוא שוטר מבוגר בעל דרגה גבוהה שנכח בזירה.

השוטר עצמו הכחיש את הדברים בפני כתבים שפנו אליו לתגובה. בשנת 2009 טען חוקר המשטרה סנ"צ עפר גמליאל בתחקיר "המקור" כי חקר באופן אישי את האיש שצעק "סרק, סרק". לדבריו, היה זה מאבטח יחסית מבוגר מיחידת האבטחה של השב"כ. אותו מאבטח מבוגר הכחיש בפני תחקרני "המקור" את הדברים. בהמשך סירב גמליאל למסור פרטים נוספים, אבל ייתכן שבמשהו אחד לא טעה. מאיר משולם, האיש שאולי היה אחראי לצעקת "סרק, סרק", כפי שנטען בספר, היה לא רק חסיד של עוזי משולם, אלא גם איש שב"כ מבוגר. תכף נרחיב על כך, אבל לפני כן נתאר מדוע חסידי עוזי משולם פיתחו שנאה עזה לרבין.

ההתבצרות של הרב עוזי מושלם וחסידיו בביתו ביהוד בקיץ 1994 ארכה 52 ימים. אסף חפץ, מפכ"ל המשטרה הטרי, הזמין את משולם למלון אוויה כדי לפתוח עימו במשא ומתן. חפץ הבטיח שלא יאונה כל רע לרב ולחסידיו, אבל עצר את משולם דקות ספורות אחרי שהגיע לפגישה. כמה שעות לאחר מכן נורה למוות אחד המתבצרים, החייל שלומי אסולין, בידי צלף משטרה. במשטרה הבהירו כי הירי בוצע אחרי שהחייל ירה מנשקו האישי לעבר פנסי רחוב ולעבר מסוק המשטרה שחג מעל המתבצרים. לנאמני משולם היה ברור שחפץ לא פעל כיוזמה פרטית אלא בהוראת הממונים עליו. שר המשטרה משה שחל, מפכ"ל המשטרה חפץ ורה"מ רבין הפכו לאויבים המרים ביותר של נאמני הרב. ורדה, אמו של אסולין המנוח, טענה בתקשורת: "מי שירה על אלטלנה הוא זה שנתן את ההוראה לרצוח את בני".

משולם נכלא בתנאים קשים מאוד, ומצבו הרפואי הלך והידרדר. מתוך הכלא הוא הביע שנאה עזה לרבין וביקורת חריפה על הסכמי אוסלו. זלינגר ושריר מצביעים על כך שבין תומכי משולם לבין תנועת "כך" היה קשר מעניין. אחד מחברי הכנסת הראשונים שהתגייס לחקירת פרשת ילדי תימן היה הרב מאיר כהנא, מייסד תנועת "כך", וחלק מחסידי משולם היו גם פעילים בתנועת "כך".

חזי כאלו, ראש האגף לישראל וזרים בשב"כ בעת הרצח, חשף בספרו "דמו הותר" עד כמה דאגו בארגון מאלימותם של נאמני עוזי משולם, ועד כמה היו פעילים אנשיו במחאות נגד הסכמי אוסלו. "הזהרנו מפני תומכי עוזי משולם שמהווים סכנה מתמדת", מתאר כאלו. הוא מספר על כאלף ישראלים שאיתר השב"כ שהביעו רצון לרצוח את רבין. כך, למשל, "ת', פעיל כהנא חי, טען שהוא מוכן לירות בעצמו כדור בראשו של רבין. בביתו של ש', חסיד של עוזי משולם, נמצאו כרוזים הקוראים לרצוח את רבין".

אחרי הטבח שביצע ברוך גולדשטיין במערכת המכפלה, רצה רבין לפנות את היישוב היהודי בחברון. אחרי שהוזהר ממלחמת אחים, ביקש לפנות את המאחז תל רומיידה. "המשמעות של המידע שהבאנו היא שעומדת להתרחש כאן מעין מלחמת אחים", מתאר כאלו. "המידע כלל ידיעות קונקרטיות על התארגנות לפעולות תגמול, ואף דיבורים על שימוש באש חיה נגד כוחות צה"ל. כבר ביום הטבח החלה נהירה של יהודים לאזור. כמה מהם היו חסידי עוזי משולם".

גם אסף חפץ מצוטט בכתבה של יהודה שלזינגר ב"ישראל היום" כמי שמייחס אלימות לחסידי משולם: "הם היו חבורה של אנשים מסוכנים שביצעו עבירות פליליות. הם היו רצחניים. הם ניסו להרוג את קצין המודיעין של השב"כ, פגעו בתשתיות תקשורת, שרפו משרדים וארכיון של בית משפט. הם היו מסוכנים בעניינו עד כדי כך שרצינו לסווג אותם כארגון טרור".

צילום: יהושע יוסף

חסידי עוזי משולם לא רק איימו. הם גם פעלו. באוקטובר 1994 שניים מתומכי משולם ביצעו ניסיון התנקשות בסוהר בני אבירם והואשמו בניסיון רצח. במאי 1998 התנקשו אלמונים בחייו של קצין הרפואה הראשי של שב"ס, ד"ר יעקב זיגלבוים. הפרשה לא פוענחה רשמית עד היום, אך גורמים שונים מייחסים את הרצח לפעיליו של משולם (כפי שחשפתי בעבר ב"מקור ראשון", י"א).

"סיפורו של בני אהרוני, אחד מסגניו של רביב בתנועת אייל, ממחיש היטב את הקשר האפשרי בין הארגונים שרצו במותו של רבין", כותבים זלינגר ושריר. "אהרוני הוא האיש ששלח לעשרות עיתונאים את הודעת הביפר המפתיעה בשם ארגון אייל, שלקח אחריות על ההתנקשות כחצי דקה לאחר שאירעה, בהוראת אבישי רביב". זלינגר ושריר מביאים בספר צילום של מסמך פוער עיניים, שמעלה חשדות שלא נחקרו כראוי עד היום. מדובר בדו"ח משטרתי על תפיסה ועל סימון של מוצגים שמולא יום לאחר רצח רבין ב־5 בנובמבר 95', על ידי סמ"ר רני ברק. מדובר במוצגים שנתפסו בדירתו של אהרוני, אז צעיר בן 24 מבני ברק. בין חולצת טריקו צהובה של תנועת "כך", לבין ספרים של הרב כהנא והספר "ברוך הגבר" על ברוך גולדשטיין, נמצאו גם כרטיס חבר של אהרוני בתנועת אייל ועוד כרטיס מעניין במיוחד: "כרטיס תפילת הדרך ועליו תמונה של הבחור ביהוד, שלומי אסולין, ומתחתיו תמונה של רה"מ יצחק רבין. כרטיס זה נתפס בארונו האישי במקום עבודתו של החשוד", נכתב במסמך. אהרוני עצמו מגיע ממשפחה ממוצא תימני שנעלם לה ילד.

אהרוני העיד שאבישי רביב ניסה לשכנע אותו שוב ושוב לרצוח את רבין. הפרקליטות, שהיתה מודעת לעדות הזו, סירבה להכליל אותה בכתב האישום שהוגש לבסוף נגד רביב.

"לפעילי תנועת 'כהנא חי' ו'כך' (שהוצאו על ידי רבין מחוץ לחוק אחרי הטבח במערת המכפלה, י"א) ולעוזי מושלם היה חשבון ארוך ונוקב עם ראש הממשלה רבין. בני אהרוני, ציר משותף בין הארגונים, מדגים קווי הפרדה מאוד לא ברורים בין פעיליהם. לא נותר לנו אלא לתהות מדוע החליטו במשטרה, בשב"כ ובוועדות שמגר שלא לחקור לעומקה את האפשרות לפיה נטלו פעילי הארגונים הללו חלק פעיל בהתנקשות ברבין", כותבים השניים.

עוזי משולם? מאיר משולם

"בכל שנה, ביום השנה לרצח רבין, יוצאות כתבות, ותמיד מופיע בהן איש שב"כ שנותן את הגרסה הרשמית", טוען שריר. "הגרסה הרשמית מדברת על מפגע בודד, ההסתה שקדמה לרצח, ושכולנו אשמים, אבל בעיקר חובשי הכיפות. הספר שלנו מתעמת עם הגרסה הרשמית. הוא מראה שיגאל עמיר לא הושפע מהסתה, אלא היה חדור מטרה וחיפש באופן אקטיבי רבנים שיתמכו בו. היתה בהחלט הסתה, אבל ראש המסיתים היה סוכן השב"כ אבישי רביב. גם התזה של מפגע בודד קרסה. ככל הנראה יגאל עמיר לא פעל לבד בזירה".

אתה באמת מאמין שהוא לא פעל לבד?
"זה לא עניין של אמונה, הבאנו בספר ראיות שמטילות ספק בגרסה הזו. ב־14 בנובמבר, תשעה ימים לאחר הרצח, נכשל עמיר בבדיקת פוליגרף. הוא נשאל אם היו לו שותפים שאת זהותם טרם מסר בחקירותיו, ויצא דובר שקר. חשוב לציין שעד אז עמיר כבר מסר את כל שמות השותפים הידועים לנו עד היום - חגי עמיר, דרור עדני ומרגלית הר שפי (שותפים לידיעה ולתכנון, לא לביצוע, י"א)".

שריר מציג לי את המסמך המשטרתי על הפוליגרף שמאשש את דבריו: "בבדיקה אובחנה תגובתו לאמירת שקר לשאלה בנושא הסתרת אנשים נוספים בהתארגנות", נכתב במסמך המשטרתי.

האם ליגאל עמיר, שבא ממשפחה ממוצא תימני שחשבה שגם ילד שלה נחטף, היה קשר ישיר עם עוזי משולם עצמו? אין לכך ראיות ברורות, רק רמזים. אף שעוזי משולם לא הוסמך לרבנות, חסידיו כינו אותו "המורי", תואר הנהוג בקרב עולי תימן לרב. בתמליל חקירת יגאל אמיר עולה הכינוי "המורי". השוטר ניסים דור שוחח עם עמיר (ב־20.11.95) על דין רודף. עמיר טען בחקירתו שזו המצווה הכי גדולה ביהדות. ניסים ענה לו, שהוא לא בטוח שזו המצווה הכי גדולה ביהדות.

עמיר ענה: "תשאל את המורי".

ניסים: "נגיד שזה מצווה".

עמיר: "תשאל את המורי. אני יודע".

עמיר טען בחקירתו שרבנים שונים שפנה אליהם פסקו שעל רבין חל דין רודף. האם המורי, עוזי משולם, היה אחד מהם?

משולם שוחרר ב־1999, תוך התחייבות שלו לא לעסוק עוד בפרשת ילדי תימן. מי שהציף את הרשת עבורו באינסוף חומרים על פרשת ילדי תימן הוא לא אחר ממאיר משולם, האיש שככל הנראה צעק "סרק, סרק". בספר נחשף שמאיר משולם היה בלוגר רב־השפעה אשר נודע בציבור בשם העט שחף פילוביץ', והקים את הפורום לגילוי מסמכים, שכולל עשרות אלפי מסמכים, חלקם מסווגים ונדירים, בפרשות שונות שהסעירו את המדינה. שלושה אשכולות ענק יוחדו לפרשת רצח רבין. על בסיס חלק מאותם מסמכים החלו לפרוח תיאוריות קונספירציה הזויות, שפילוביץ' תמך באחת מהן. בספר חושפים שריר וזלינגר פרטים מסקרנים על מאיר משולם.

"למשולם היה תפקיד מרכזי בקרב נאמני עוזי משולם", אומר זלינגר. "הצלחתי להוכיח שמאיר משולם הוא פילוביץ'. בין השאר, הוא נכנס לכנסת לדיונים על פרשת ילדי תימן, עם השם פילוביץ' אבל עם תעודת הזהות של מאיר משולם. בשב"כ הכירו היטב את משולם. הם גייסו אותו, אדם חריף ויודע ערבית על בורייה, תוך כדי שירותו הצבאי בשנת 1973. התקדמותו בשב"כ נעצרה בגלל אופיו הרע. במהלך שירותו הוא הורשע בביצוע עבירות מין, וישב שלוש שנים בכלא. לאחר השחרור נדד בעולם. בשנות ה־80 מאיר משולם חזר לישראל, ואז חבר לחסידי משולם".

מייד לאחר רצח רבין נעלם מאיר משולם מהשטח למשך שנתיים, ואז צץ שוב כבלוגר מקושר וטכנולוגי, שמצליח להעלות לרשת, בתקופה שבה כל העלאה של מסמך עורכת זמן רב, כמות בלתי נתפסת של חומרים, חלקם ייחודיים וסודיים. על פי הערכת שריר וזלינגר, מי שעמד מאחורי מאיר משולם הוא השב"כ, שהצפת הרשת במסמכים ובתיאוריית קונספירציה סייעה לו לטשטש את מה שחפץ לטשטש. בשנותיו האחרונות משולם עצמו היה הומלס, עד שמצא מגורים ועבודה בחניון תל־אביבי. בפברואר 2015 נמצא מאיר משולם מת בחניון. האיש שכתב מאות ידיעות חריפות נגד השב"כ נקבר, למרבה הפלא, בחלקת לוחמי השב"כ בבית הקברות ירקונים.

למה הספר לא יצא בהוצאה מסודרת, כדי לתת תוקף רשמי יותר לממצאים שלכם?
זלינגר: "לא פנינו להוצאה מסודרת, אלא עשינו קמפיין מימון המונים שהצליח לגייס 120 אלף שקלים. אני אדם שמאמין שעשב שגדל בין הבלטות יהיה תמיד העשב הכי חזק שיפרוץ קדימה. אני לא אישן בלילה אם מישהו אחר ייהנה מפירות עמלי ויעשה עלי קופה, כמו שההוצאות הגדולות עושות לסופרים".

שריר: "ידענו שאנו חושפים בספר את קשר השתיקה וההסתרה של בכירים, לכן העדפנו לא לפנות להוצאה מסודרת, כדי שלא ינסו להפעיל עלינו לחצים. בסופו של דבר, יש בספר מסמכים ושאלות שמביאים למסקנה אחת ברורה: דרושה חקירה מקיפה של שתי פרשות. האחת היא פרשת רצח רבין עצמה, שיש בה חורים שחורים בעיקר סביב כשל האבטחה והשאלה אם היו ליגאל עמיר שותפים בזירה שעזרו לו לקלף את האבטחה סביב ראש הממשלה. והפרשה השנייה היא הפעלתו הפושעת של אבישי רביב כסוכן שב"כ מסית ומדיח על ידי בכירים שמעולם לא קיבלו אחריות למחדל הזה".