לפני יותר משנה טילפן אלי אחד הקוראים הקבועים של העמודים האלה, צ', הציג את עצמו כאיש עסקים המייצג חברה גדולה מחו"ל וביקש להיפגש בהקדם איתי ועם עוזי דיין ומיכל שבת. הנושא: "הסכנה הנוראה של מיכל האמוניה במפרץ חיפה". סכנה, הוא חזר והדגיש, "פצצת זמן ממש, סיפור של דיני נפשות".
הפגישה עם צ' התקיימה במערכת העיתון, ומשפט המפתח של האורח היה: "זה לא עוד סיפור של שחיתות שלטונית. תשכחו מזה. אין כאן מעטפות דולרים שעוברות בחשיכה מיד ליד. זה סיפור שברגע הראשון אתה חושב שהוא חלמאות שלטונית ועם הזמן אתה מבין שמדובר ברשלנות שלטונית פושעת".
צ', כמו אחרים ששוחחו איתנו, דיבר על תסריטים מצמררים ולא פסח בדבריו על סרט זוועה שבו צפה בחו"ל: מיכלית המובילה אמוניה בקנדה נראית עוצרת בצד הדרך בגין דליפה קטנה מהמיכל. הנהג יורד מתאו, הולך לסגור את הברז, מתקרב למקום דליפת הגז ומת במקום.
התמונה הזאת, אמר האורח, חרותה לי בראש ואני מניח שגם בראשם של כל מי שצפו בה. הם הבינו כמוני כמה קטלני הגז הזה; הם הבינו שבכוחו להרוג אלפים ולגרום לנכות קשה ולעיוורון של רבים אחרים.
"אבל שיהיה ברור: מיכל האמוניה במפרץ חיפה, הנמצא באחריות חברת חיפה כימיקלים, אינו גזירה משמיים. אפשר להיפרד ממנו, צריך להרחיק אותו ממאות אלפי תושבי חיפה והקריות המתגוררים במתחם הסכנה, חייבים לסגור אותו ולהקים במקומו מפעל לייצור אמוניה במישור רותם בנגב.
"אני וקבוצת אנשי עסקים מהארץ ומחו"ל רוצים לעשות זאת".
"בהתחלה חיבקו אותנו"
צ' מחדד את הדברים: לחיפה כימיקלים יש שני אתרי ייצור, אחד בצפון ושני בדרום, והיא משנעת לדרום את האמוניה במאות משאיות. האפשרות שאחת מהן תתהפך או תהיה מעורבת בתאונה ושהמיכל שלה יתחיל לדלוף - היא חלום בלהות של מי שהיו אמורים לסגור מזמן את המיכל במפרץ.
"על הרקע הזה", אומר צ', "התארגנה אותה קבוצה קטנה של אנשי העסקים, שאני חלק ממנה, ובאה בדברים עם חברה גדולה ורצינית בחו"ל. היא הציעה לממשלה לפני כמה שנים להעמיד לרשותה מגרש של המינהל במישור רותם - לאפשר לנו להקים עליו בכספנו מפעל לייצור אמוניה. לא עוד ייבוא אמוניה באוניות, לא עוד פצצות מתקתקות בכבישים, לא עוד מיכל שעלול יום אחד לגרום לאובדן חיים של אלפי אזרחים בחיפה ובערים הסמוכות לה".
- קיבלתם החלטה, הגשתם הצעה ומה קרה?
"לא קרה. בהתחלה חיבקו אותנו, שמחו, הבינו שזו הזדמנות להוציא את המפגע הנורא מהאזור המיושב. הם הבינו שהחברה מחו"ל תישא בהשקעה של מאות מיליוני שקלים, ושהמדינה תקבל בעצם מתנה. היא לא תכניס כמעט את היד לכיסה.
"אבל אז התחילה הביורוקרטיה המקוללת: המינהל החליט שצריך להוציא מכרז, שלחו אותנו למרכז ההשקעות שעד היום לא טרח להשיב לנו, גילגלו אותנו מפקיד בכיר אחד לשני - יד אחת לא ידעה מה עושה היד השנייה. לא להאמין ממש".
- גם שרי הממשלה?
"בוודאי. השיא היה כאשר עמיר פרץ נכנס לתפקיד השר לאיכות הסביבה וביקש מנפתלי בנט להסכים שרק הוא, פרץ, יוביל את הפרויקט. בנט שמח להיפטר מתפוח האדמה הזה, אבל מה לעשות, שר הביטחון לשעבר, שהזכיר לנו את הצלחתו הגדולה בכיפת ברזל, לא קידם את פרויקט מפעל האמוניה. הוא היה גדול על אנשי משרדו".
פרץ. לא קידם את הפרויקט // צילום: יונתן זינדל/פלאש90
- בכל זאת, בסוף המדינה פירסמה מכרז להקמת המפעל?
"נכון, אבל במקום שזה יקרה לפני כמה שנים, זה קרה ב־2016. בכל זאת אמרנו בסדר, שיהיה מכרז, שתהיה תחרות, שיזכה מי שיזכה - העיקר שיקרה כבר משהו. רק ששוב לא קרה. למכרז אמנם ניגשו שמונה חברות, אבל הממשלה קבעה שעל המפעל להיפתח ב־2017 והציגה תנאים נוספים ששום חברה לא היתה מסוגלת לעמוד בהם. התוצאה: כולם ברחו".
- הממשלה התנהגה כמי שאינה רוצה שהמפעל הזה יקום?
"לצערי, זה היה המסר. אין לי פרשנות אחרת".
כה אמרה השופטת
את שערוריית מיכל האמוניה העלה לסדר היום כבר לפני שנים היו"ר לשעבר של סיעת הירוקים בעיריית חיפה, האדריכל שמואל גלבהרט, ואחרי פרישתו המשיכו את המאבק החשוב מחליפיו, אביהו האן וירון חנן.
בקיץ האחרון, אחרי שחנן התרשם שהעירייה והממשלה אינן פועלות בצורה יעילה בקרב הזה - הוא החליט כמומחה לניהול סיכונים להקים פורום של 15 פרופסורים, מהנדסים ובעלי מקצוע אחרים ולנסות לפתור את הבעיה.
חנן. אירגן את צוות 15 הפרופסורים ובעלי המקצוע האחרים כדי להאיר את גודל הסכנה
הוא עשה זאת אחרי שהבין ששום בשורה אינה יוצאת מבתי המשפט (שעסקו ועוסקים יותר מעשור בעתירות עיריית חיפה וחברת חיפה כימיקלים בעניין מיכל האמוניה); אחרי שחברה בריטית בחנה את הנושא בהזמנת העירייה לפני כמה שנים והזהירה כי דליפת האמוניה עלולה לגרום למותם של 4,000 אזרחים ולפציעת 16 אלף נוספים; אחרי שהבין כי הגז הרעיל עלול לגרום לעיוורון של אלפי תושבים.
לדבריו, עשה זאת לא רק כדי להאיר בפרוז'קטור את גודל המחדל ואת גודל האסון הצפוי, אם וכאשר - "אלא כדי למצוא פתרונות חלופיים, מיידיים, לבעיה. כדי לא לאחר את הרכבת".
חברי הצוות, ובהם פרופ' גדעון גרדר, דיקן הפקולטה להנדסה כימית בטכניון; ופרופ' עמוס נוטע, מומחה להנדסה גרעינית, קיימו ישיבות רבות, בחנו את הנושא ביסודיות והשבוע, כשפירסמו את ממצאיהם, הצביעו על "סכנה קיומית למאות אלפי תושבי מפרץ חיפה מפגיעה אפשרית באונייה שמובילה את האמוניה או מפגיעה במיכל שבו נשמר הגז.
"פגיעה כזאת", הם הוסיפו וכתבו, "תגרום לאמוניה להפוך לענן רעיל, פציץ ודליק, ותוביל לאסון רב־נפגעים באזור נרחב - לאסון קטלני והרסני בהיקף שלא יהיה אפשר להכיל".
ועוד: "ניתן לקבוע באופן חד־משמעי כי אין כיום אפשרות ממשית להגן על מערך האמוניה - אונייה, מיכל, צנרת - בנמל חיפה, ויש ליישם מיידית תוכנית חירום להסדרת משק האמוניה".
קבוצת המומחים הזאת, שהציעה להפסיק מיידית את ייבוא האמוניה באוניות ולסגור מיידית את המיכל - הצביעה על חלופות אפשריות להבטחת מלאי חירום לצרכים חיוניים וכן פתרונות לצרכנים קטנים. אחד מהם: ייבוא חומר גלם לייצור אמוניה ששמו אוריאה - אבקה חנקנית שמייצרים מאמוניה...
במילים אחרות: בואו נקנה את האוריאה, שהיא זולה וקל לשנע אותה; בואו נייבא אותה כי היא חומר מוצק, לא מסוכן, שבטמפרטורה גבוהה מתפרק חזרה לאמוניה.
רגע, לא סיימנו. במקביל לסיעור המוחות הזה, הקימה העירייה ועדת מומחים משלה בראשות פרופ' אהוד קינן, דיקן הפקולטה לכימיה בטכניון, שעסקה בעיקר בהצבעה על הסכנות ופחות בפתרונות החלופיים. השורה התחתונה של שתי הוועדות האלה - ברורה: דגל שחור מעל מיכל האמוניה.
המהלך הזה קיבל השבוע משנה תוקף כאשר השופטת ג'אדה בסול פירסמה את הכרעת הדין בעתירת העירייה לשלילת רישיון עסק והורתה לסגור את המיכל תוך 10 ימים.
כבודה דחתה את עיקר טענות חיפה כימיקלים ומתחה ביקורת על הרגולטור, קרי הממשלה, שלא התאמץ למצוא פתרונות. היא תיארה את מה שנחשף בפניה כתמונה שמדירה שינה מעיני כל מי שמעיין בדו"ח שהוגש לה.
כבודה צודקת. חיי חצי מיליון אנשים בסכנה. הגיע הזמן שהממשלה תבין זאת.
איילת שקד מדלגת
בשבוע שעבר פירסמתי כאן את תשובת שרת המשפטים, איילת שקד, לשאלת עוזי דיין מדוע היא אינה מכבדת את הנוהג בן עשרות השנים שלפיו בוועדה למינוי שופטים מכהן גם נציג אחד של האופוזיציה. מדוע ח"כ רוברט אילטוב, שנבחר לוועדה כנציג ישראל ביתנו, לא פינה את כיסאו מאז הצטרפה מפלגתו לממשלה לפני כשנה.
בתשובתה הסבירה שקד כי אין בכנסת נוהל המחייב לשמור מקום בוועדה לנציג האופוזיציה, וכי נציגי הכנסת נבחרים בבחירה חשאית. כבדרך אגב הוסיפה שרת המשפטים: באחרונה דחה בג"ץ עתירה בנושא הזה.
נכון, שופטי בג"ץ ניל הנדל, יצחק עמית ועוזי פוגלמן דחו את עתירה שהגישו בנושא עוה"ד אבירם ובן־מאיר - אבל רק מחמת השיהוי. הרושם שניסתה שקד לייצר כאילו לא נמצא ממש בעתירה - מטעה בלשון המעטה.
שקד. מונעת מהאופוזיציה ייצוג // צילום: גדעון מרקוביץ
בדיוק להפך: השופטים הביעו אי נחת ממה שקרה והציעו לכנסת לפעול להסדרת ייצוג לאופוזיציה בוועדה לבחירת שופטים.
"אין אנו מתערבים במקרה הנוכחי", כתב השופט הנדל, "ועם זאת, היה והכנסת תחליט בבחירות הבאות לוועדה לבחירת שופטים שלא למנות מטעמה נציג מהאופוזיציה - תעמוד בפניה משוכה משפטית רצינית. זאת ועוד: ניתן לסבור כי טוב תעשה הכנסת אם תיתן דעתה לגיבוש הכלל העמום לכדי כלל ברור. כך או אחרת - היה ויוחלט לסטות מנוהל זה, טענות הצדדים שמורות להם".
את המלצת השופטים העלה על הכתב היועמ"ש של הכנסת, איל ינון, והפיץ אותה לפני שבועיים בין חברי הכנסת - "כדי לעדכן אתכם בפסק הדין החדש וכדי שסוגיה זו תלובן עוד במהלך הכנסת הנוכחית".
הנדל. רמז עבה לשקד // צילום: אורן בן חקון
מה עשתה איילת שקד עם ההמלצה? האם לפחות עכשיו, אחרי שבית המשפט רמז לה בצורה עבה מהי תקינות שלטונית ודמוקרטית - החליטה לפעול לבחירת נציג אופוזיציה? האם לפחות עכשיו היא תקדם את הצעת החוק בנושא, שהגישה ח"כ זהבה גלאון כבר בנובמבר האחרון?
על פי ניסיון העבר, אני חושש שלא. שקד מצפצפת על אמירות ועל המלצות של בית המשפט. יושרה ציבורית? יש לה בנושא הזה גירסה משלה.
החוצפה של אלי בין
איש החיים הטובים של מד"א, אלי בין, המנכ"ל חולה הגדלות שרואה את עצמו עובד ציבור במעמד של מפכ"ל ורמטכ"ל לפחות - שוב חוזר לכותרות בפרשה המזכירה את סידרת הכתבות עליו ועל כמה מנאמניו ב"ישראל השבוע" לפני שש שנים - "חגיגה במד"א" ו"מד"א זה אני".
מה קרה הפעם? מה חמד לעצמו הנהנתן הזה בכסף שאינו שלו? איך שאב כסף מארגון שחי ומתקיים בעיקר מתרומות ונדבות?
הנה התשובה: הוא החליט שאחרי שנתיים ברכבו מגיע לו רכב מפואר חדש - רכב מבצעי כפי שחצרו טורחת להדגיש - כאילו שעם רכב המשרת שרי ממשלה לא יצליח הלוחם האמיץ להסתדר בעבודה. כאילו שהוא נמצא רוב הזמן ביערות גואטמלה או מפנה פצועים בחאלב שבסוריה.
בין. לא למד את הלקח // צילום: גדעון מרקוביץ
מה נרכש למענו באדיבות ועדה שהקים למענו חברו ואיש סודו, היו"ר נועם יפרח, גם הוא גיבור שערוריות קודמות? מה המליצה הוועדה שלושה ימים אחרי שמונתה? לרכוש מכונית וולוו S90 שעלותה מתקרבת ל־400 אלף שקלים!!!
מי אישרו את ההחלטה המושחתת הזאת על פניה? כל עשרת חברי הוועד הפועל של הארגון ובהם גם נציגי הציבור. אנשים שאיבדו הקוד המוסרי והמועלים פשוט בתפקידם.
האחים עמר מעיריית נשר
"הכל בגלל אשתי" היתה כותרת העמודים האלה בשלהי פברואר 2013, והיא נבעה מהתירוץ של ראש עיריית נשר דאז, דוד עמר, כי אשתו אשמה בחריגות הבנייה החמורות שהתגלו בביתו הפרטי ברחוב הסחלב.
היא, האישה, אחראית לכך שעמר סגר קומת עמודים לטובת הבת שלו; היא אשמה שהוא הוסיף קומה לבית שלו (שלוש קומות במקום שתיים); היא אשמה שחריגות הבנייה היו בהיקף של 162 מ"ר, ושדרכי הגישה לבית נבנו ללא היתר.
עמר. רק עכשיו הוגש נגדו כתב האישום // צילום: מישל דוט קום
"אני", הוא אמר אז למיכל שבת, "לא עברתי שום עבירה. אם מישהו עבר זאת אשתי... אני אעשה מה שעשה יצחק רבין המנוח עם לאה ז"ל..."
הצגנו כאן את מעללי משפחת עמר ואת הכוונה הפלילית לכאורה של ראש העירייה; סיפרנו על אי תשלום מסי ארנונה אמיתיים; תיארנו איך החבר עמר בכובע ראש העירייה יזם את שינוי התב"ע בשכונה שבה הוא מתגורר, איך גייס למשימה הזאת את אדריכלית המועצה, ובאיזה תירוץ ביקש להלבין את מעשיו הפליליים: הוא דואג לתושבי השכונה שחלק מהם בנו כמוהו בניגוד לחוק...
הצגנו תמונה של עבריין בנייה כבד והבענו פליאה על כך שהפרקליטות אינה ממהרת להעמידו לדין. והנה השבוע, שלוש שנים אחרי, טילפן מי שטילפן וגילה לנו כי בחשאי, ממש כך, הוגש נגד דוד עמר ואשתו שמחה כתב אישום לבית משפט השלום בחיפה בגין השימוש בבנייה הבלתי חוקית.
מתי הוגש? בנובמבר האחרון. מי השופט שיישב בדין? אבישי קאופמן.
רגע, אל תרוצו לשום מקום כי גם בפרשת משיח עמר, האח - עבריין בנייה סדרתי המכהן כיום כסגן ראש עיריית נשר - יש התפתחות: עו"ד עמית אופק מפרקליטות המדינה הגיש ערעור לביהמ"ש המחוזי על ההחלטה התמוהה של השופט שלמה בנג'ו שלא לייחס קלון למעשיו. על החלטת כבודו לאפשר לאדם המפוקפק הזה לכהן בתפקיד ציבורי.
הארנק הסודי של שמעוני
קוראים מאשקלון כתבו לי השבוע שאני מקפח את ראש העירייה לשעבר, איתמר שמעוני. שאני לא מייחד מקום הולם למעשים שמייחסים לו עוה"ד ירון גולומב, קרן צבירן־לצטר, הילה גבאי ואורי פרייסמן מפרקליטות מיסוי וכלכלה בת"א.
הם צודקים: דילגתי על הנאשם הזה אולי משום שכבש את כותרות כלי התקשורת, אולי משום שעבירות השוחד והמירמה הפכו לנורמה בשרות הציבורי. התרגלנו.
שמעוני. הועמד לדין גם על הפרת אמונים בגין כספים שמקורם סודי // צילום: יוסי זליגר
הם צודקים: מעללי איש הפשע הזה, על פי המשטרה והפרקליטות, לא קיבלו כאן ביטוי הולם. חזרתי וקראתי את כתב האישום, שהרשעה בו מובילה לכלא לשנים ארוכות (בתנאי שלשופט לא קוראים יעקב צבן מהוועדה לרחמנות ציבורית ולעידוד השחיתות השלטונית), ועצרתי בסעיף האישום הרביעי.
הוא חשוב ועקרוני אולי יותר מעבירות השוחד: זה אחד המקרים הבודדים שבו נאספו בחקירה ראיות לכך שנבחר ציבור קיבל כספים באמצעות מקורב - חבר שהתנדב לגייס למענו חצי מיליון שקלים - בלי שהוא או המקורב יצביעו על מקור הכסף.
הגיוני שהשניים אינם יודעים מי פתח את הארנק לכבוד ראש העירייה? ודאי שלא. הגיוני שראש העירייה עלול היה להימצא בנסיבות האלה במצב של ניגוד עניינים? מאוד הגיוני.
התוצאה: באישום הזה מייחסת הפרקליטות לשמעוני עבירה של הפרת אמונים. כדאי לזכור את התקדים החשוב הזה.
