כל עיתונאי מנוסה שעוסק במלחמה ציבורית - מכיר, או אמור להכיר, את השיטה: אתה מציג שאלות לנשוא בדיקתך, יוצר רושם שאתה נשען על שמועות ועל רסיסי מידע, נוטע בו את הרושם שאין לך ביד מסמך או הקלטה המאמתים את החשדות נגדו. אתה מעמיד אותו במבחן אמינות מתבקש.
התגובה שאתה מקבל בחלק מהמקרים: לא היו דברים מעולם, הזינו אותך בשקרים.
מה אתה עושה במקרה כזה בשלב הפרומו? עדיין לא ממהר לגלות שיש לך ביד אקדח מעשן. אתה חוזר על השאלה, בוחן שוב את אמינות האיש, מסלק אי הבנה אפשרית.
בשלב הזה, לפחות בחלק מהמקרים, נופל האסימון לנשאלים והם מתחילים להתפתל ולסגת מההכחשה. נשאלים אחרים ממשיכים להתנהג כמי שאינם מכירים את משפט הנצח: לשקר אין רגליים. מבחינתם, אמירת אמת אינה בכלל אופציה.
זה בתמצית מה שקרה לאיתן כבל ולשלי יחימוביץ'. הם, ובמיוחד כבל, לא הביאו בחשבון שדפנה ליאל מערוץ 2 ממוסמכת היטב. הם לא הבינו שאחרי הקדימון יושמעו לציבור גם ההקלטות.
ולמרות זאת - אודה על האמת: עד לרגע זה אני לא מבין על מה המהומה בדיל שנרקם בצורה זו או אחרת בין ח"כ כבל לח"כ יחימוביץ'. על מה השמחה הגדולה: נחשף בכנסת מחוקק חדש שקיבל מעטפות דולרים? נחקר באזהרה יו"ר עמותה חברתית שהיכה קשישים בבית אבות?
על מה הרעש? על הבריחה מהודאה בהסכם כמעט לגיטימי בין כבל ליחימוביץ'? על הסגנון הגס של כבל והצעקות שלו שהוקלטו בחשאי בידי שני עסקנים עלובים? על ההכחשה וההתחפרות שלו בגירסה שאינה מחזיקה מים - זה הסיפור הגדול?
אכן, מהומה על לא מאומה כי יחימוביץ' אינה מסוגלת, אפילו נורא רוצה, להבטיח את תמיכת המחנה שלה בכבל. אין סרט כזה.
יחימוביץ'. למרות מה שקרה, המועמדת הטבעית לייצג את ציבור העובדים // צילום: גדעון מרקוביץ
מה בכל זאת הפתיע אותנו בעניין כבל? שנוסף על השחצנות, גסות הרוח ומחלת הפרסום - הבחור גם טיפש גדול. קבלו תיקון: פוליטיקאי לא נבון, לא חכם, אחד שלא רואה מטר קדימה.
מה עוד הפתיע אותנו? השלומיאליות של יחימוביץ', שהיא פרלמנטרית מצוינת ומחוקקת חברתית מהשורה הראשונה. קשה להאמין שגם היא, עיתונאית לשעבר חדת מחשבה, הכחישה בנחרצות את מסמך ההבנות.
היא טעתה, אבל זה לא סוף העולם. קצת פרופורציה בתקשורת ובפוליטיקה לא תזיק למי שהשליכו לעברה אינסוף אבנים. ודאי לא לנחקר הסדרתי, בוז'י הרצוג, על שלל פרשיותיו.
הרצוג. במקומו הייתי שותק // צילום: יונתן דינזל, פלאש 90
אחרי הכל, ליחימוביץ' יש דגל אמיתי, ערכים ותפיסת עולם מגובשת - בניגוד ליו"ר מפלגתה. אחרי הכל, היא יוצאת למלחמה אמיתית, חשובה, על פרצופה ועל מהותה של ההסתדרות. היא מבקשת לכבוש את הבסטיליה - להגן על ציבור העובדים, לא רק על הוועדים החזקים.
מכאן הפחד ממנה, מכאן הקומבינה המכוערת לחסימתה, כפי שיובהר בהמשך.
הקרב על הדמוקרטיה
עכשיו, כשהעשן התפזר וברור שלא כצעקתה, הגיע הזמן לעשות סדר ולהגיע אל העיקר: הקרב האמיתי, החשוב, על הנהגת ההסתדרות.
אבי ניסנקורן לא נבחר לתפקידו בידי חצי מיליון חברי ההסתדרות אלא קיבל את הכיסא בירושה מחברו עופר עיני לפני כשלוש שנים. ההנהגה התכנסה באחוזה המשפחתית ברחוב ארלוזורוב, הניחה את הכתר על ראשו והוא חגג וחגג עד ששמע לפני שלושה חודשים שיחימוביץ' שוקלת להתמודד מולו במאי השנה.
או אז הוא קיבל שתי החלטות: אחת, לצרף להנהגת ההסתדרות את שתי סיעות האופוזיציה נגדו - זו של עמיר פרץ וזו שהקים איתן כבל ולשלב איתן ידיים.
ניסנקורן. כשהבין שיחימוביץ' עומדת להתמודד, סגר מהר דילים עם יריביו // צילום: דודי ועקנין
שנייה: להגדיל את מספר חברי ההנהגה - קרי, ממשלת ההסתדרות - מ־39 ל־43, ולחתום עם שתי הסיעות האלה על הסכמים עוד לפני הבחירות; לחלק לשותפים החדשים ג'ובים ותפקידים בשכר הולם; להבטיח לעצמו תמיכה מקיר אל קיר!!!
במילים אחרות: הוא עשה הכל כדי שהבחירות לתפקיד המזכ"ל יתייתרו בעצם. שהדמוקרטיה בחצרו תהיה בנוסח צ'אושסקו ברומניה.
ישאל השואל: יחימוביץ' לא יכולה להקים סיעה עצמאית ולהתמודד? תשובה: לא באמצעיה הדלים כאשר תקציב בחירות מקבלות רק סיעות קיימות. לכן היא נזקקה לתמיכת הסיעה של איתן כבל, לכן הציגה לכבל סקר המוכיח לכאורה שסיכוייה לנצח טובים, לכן שיכנעה אותו לאפשר לה להיכנס לנעליו אחרי שדחתה הצעה לדיל עם עמיר פרץ.
כאן, במקום הזה שבו החליט כבל ללכת איתה, הוא נתקל בהתנגדות עזה של שני עסקני הסיעה שלו, שכבר נפלו למלכודת הדבש של ניסנקורן. הם הגנו על כיסאם המובטח והמרופד ב"ממשלת ההסתדרות", סירבו לאפשר ליחימוביץ' להתמודד, הגיעו לעימות חריף עם כבל ובעצת דורשי טובת המזכ"ל הנוכחי הקליטו אותו.
אילו ניסנקורן היה בטוח בעצמו, הוא היה מברך על ההתמודדות וחותם על הסכמים קואליציוניים אחרי הבחירות ולא לפניהן. הוא היה מתחפש לשוחר דמוקרטיה.
אבל ניסנקורן בחר בדרך אחרת, אנטי־דמוקרטית, אף שגם כך תקנון הבחירות המעוות עשוי לסייע לו: הקלפיות יוצבו בחלקן ביישובים, חלקן יוצבו במקומות עבודה שבהם יו"ר הוועד מוביל את העובדים לקלפי; חלק משמעותי מהן יהיו קלפיות ניידות שעלולות להימצא בהן פרצות.
לאן כל זה מוביל? למלחמה קשה בין מועמדת שהיא פופולרית מאוד בקרב העובדים, לבין מנגנון הסתדרותי משומן ועתיר כסף ומשאבים. לקרב על ערכים - על מעמד העובדים. לקרב שניסנקורן כנראה מאוד חושש ממנו.
תיקי נתניהו: תמונת מצב
ארבע פעמים עד כה נחקר בנימין נתניהו בפרשיות 1000 ו־2000, ויודעי סוד מציעים לי להביא בחשבון לפחות עוד חקירה אחת, להשלמה ולסגירת כל פירצה אפשרית. "כל פירצה אפשרית", חזר ואמר לי אחד מהם, כי סריקת העדויות והחומרים שנאספו עדיין נמשכת.
התמונה שלמדתי ממנו ומאחרים, נכון לאמצע השבוע, לא השתנתה גם אחרי חקירת נתניהו הרביעית: תיק 1000 של חבילות הסיגרים, השמפניות ויתר טובות ההנאה נראה בנוי על גרעין קשה ומוצק של ראיות לכאורה, גם אחרי מה שתואר שלשום כנסיגה בעדותו השנייה של מילצ'ן.
כך גם תיק 2000: הקלטות המדברות בעד עצמן. מבחינת המשטרה וגורמים בפרקליטות, מדובר בשני תיקים חמורים לכאורה על פניהם, הן במהותם והן בהיקפם, שאינם קשים להוכחה.
מבחינת המשטרה, אפשר לעצור כבר עכשיו את החקירות - עם או בלי המיליונר האוסטרלי ג'יימס פאקר, שאינו ממהר להגיע לחקירה ומתנהג כמי שיש לו מה להסתיר - ולכתוב את ההמלצות בשני התיקים. מבחינת המשטרה וגורמים בפרקליטות אין להפריד בין התיקים ויש לכלול אותם, אם וכאשר, בכתב אישום אחד.
היכן בכל זאת קיימת עדיין ההתלבטות? ראשית, בשאלה האם לעבור ברגע האחרון בתיק 1000 מחקירת הפרת אמונים לקבלת שוחד; שנית, האם לייחס לנתניהו בתיק 2000 עבירת שוחד, כמו לארנון מוזס, או להסתפק בהפרת אמונים?
היכן נמצא בתמונת החקירות האלה היועמ"ש? בזהירות המתבקשת אפשר לומר: לא נושבת מלשכתו רוח גבית לחוקרים. הטענה שאסור היה לו לשבת בתיקים האלה, בגין כהונתו כמזכיר הממשלה במשך שלוש שנים והקושי המובן שלו לחבוש פתאום כובע של בעל המילה האחרונה בפרשיות ראש הממשלה, מקבלת שוב ושוב משנה תוקף.
עוד יגיע היום ויעלו השאלות: מדוע עד עכשיו לא הוגש כתב האישום בתיק מעונות ראש הממשלה; מדוע מנדלבליט לא הרחיק את עצמו מהתיק הזה כשאחד המעורבים בו הוא ידיד שלו; מדוע מנע את חקירת עו"ד דוד שמרון בפרשת ראש הסגל לשעבר במשרד ראש הממשלה, ארי הרו; מדוע מנע חקירה של עדים חשובים נוספים; מדוע אסר על המשטרה לחקור את בני משפחת נתניהו במקביל; והעיקר: מדוע מינה את עצמו לראש צוות החקירה.
לא היה כדבר הזה ואין סיבה שיהיה. זה לא תקין. למעט נבחרי ציבור - המשטרה רשאית להחליט את מי להזמין לחקירה, מתי ובאילו חשדות. היא אינה זקוקה לגננת.
מה הוא למד בחינוכית?
רק צדיק גמור או טיפש גמור, כתבנו כאן כמה וכמה פעמים, מגיש תביעת דיבה. רק אדם כזה פונה לבית המשפט, מציג את עצמו כקורבן של פרסום שקרי ומבקש פיצויים.
מי, אם כן, הטיפש התורן שלא שעה לאזהרות שלנו וספג לפני שבוע מהלומה קשה בבית המשפט? אתם מכירים אותו היטב: מאיר מוטיל, יו"ר הוועדים לשעבר של עובדי הטלוויזיה החינוכית.
מוטיל הוצג כאן לראשונה לפני שלוש שנים כאדם לא ישר ששלח את ידו בכספי קופת העובדים פעם אחר פעם. בכספים שמשך מהקופה הזאת, בעזרת משתפי פעולה מושחתים, מימן לעצמו כמה תביעות אישיות ופרטיות בטענה השקרית הבאה: הוא הגיש אותן מטעם הוועדים...
מוטיל. הוציא כספים במירמה, נחשף בשקריו בביהמ"ש - והפסיד
מוטיל עשה אז בכספי העובדים ככל העולה על רוחו, הפקיד את ייצוגו בתביעות הפרטיות בידי עו"ד סיגל פעיל, פרקליטת הוועדים; ספג מפלות ולא החזיר כספים הנאמדים בסכומים נכבדים.
עד שיום אחד גילתה אחת מחברות הוועד, שירלי חלפין, שכספי העובדים נשאבים לצרכיו הפרטיים והחשידה אותו במעשים לא כשרים. היא דרשה ממוטיל להחזיר לקופה את הכספים ונתקלה בסירוב. כאשר הצגנו לו אנחנו שאלות בנושא, לקראת פרסום הפרשה, בחר מוטיל בזכות השתיקה.
נגד מי הגיש תביעת דיבה בעקבות הפרסום ב"ישראל היום"? לא נגדנו חלילה כי אם נגד שירלי חלפין, שממנה דרש פיצויים בגובה של 300 אלף שקלים. לא פחות. התביעה נשמעה בפני שופט השלום בתל אביב, אביים ברקאי, וכבודו - אחרי ששמע את כל העדים - גילגל את מוטיל מכל המדרגות.
הוא לא האמין לו. הוא חתך את גרסתו לגזרים.
השופט ברקאי. הבין מי התובע // צילום: אתר בתי המשפט
ברקאי קבע כי לנתבעת (באמצעות עו"ד יעקב סער) עומדת הגנת אמת דיברתי; כי מוטיל קיבל שירותים משפטיים המיועדים לו אישית באמצעות כספי העובדים; כי אין זה משנה אם ההליכים המשפטיים שלו מומנו באמצעות תשלום הריטיינר או באמצעות תשלומים שמעבר לריטיינר. הוא היה צריך לשלם מכיסו.
סטירה ועוד סטירה ועוד אחת שמוטיל היה אמור לנסות למנוע באמצעות מי שייצגה אותו כאמור באופן פרטי, עו"ד סיגל פעיל. רק שהוא בחר לא להזמין אותה כעדת הגנה, ואפשר להבין מדוע: הפרקליטה הזאת לא הקפידה על אמירת אמת במשטרה (תיק מוטיל נסגר בשעתו מחוסר ראיות מספיקות), עדותה היתה מביכה, ספק אם היתה מתנדבת לעשות זאת שוב בבית המשפט.
5 דקות ו־38 שניות
איך נראה הליך אישור תוכניות מקולקל על פניו, שבקצה שלו מחכים לזוכים המאושרים עשרות מיליוני שקלים, בעיר הקטנה ששמה קריית מוצקין? איך נראה הליך כזה, הזועק לשמיים, בוועדה המקומית לתכנון ולבנייה (הקריות) ובאחרונה גם בוועדה המחוזית בחיפה?
הנה הסיפור בתמצית על פי בדיקת עוזי דיין ומיכל שבת: בשלהי 2013 פנו שני יזמים לוועדת התכנון המקומית בבקשה לאשר להם בניית 30 יחידות דיור על שני מגרשים בקריית מוצקין. בקשתם נדחתה, בין היתר על ידי ראש העירייה חיים צורי, שנכח בישיבה, ועל ידי חבר הוועדה אבי רוטמן.
צורי. הליך תמוה שמעורר שאלות // צילום: הרצי שפירא
חלפו שנתיים, לשני היזמים הצטרף פתאום יזם שלישי, שהוא במקרה קרוב משפחה של דפנה צורי, רעיית ראש העירייה, ואלה ביקשו לאשר להם לבנות על אותם מגרשים שני מגדלים בני 15 קומות ובהם 140 יחידות דיור!!!
חיים צורי לא נכח הפעם בישיבה, אבל אין מקום לדאגה: אף שהבקשה לא נכללה בסדר היום, היא הועלתה פתאום להצבעה במחטף, בלי שהנוכחים הכירו את החומר, ואושרה. הדיון בה ארך 5 דקות ו־38 שניות...
פאר. מנהל מאבק צודק בשם 100 תושבים // צילום: נחום סגל
מה היתה הפעם עמדת העירייה, על פי מהנדס העיר שלה, רוני טובי? היא תמכה בתוכנית. רק חבר אחד, אבי רוטמן, שחיים צורי לא אהב את מלחמתו למען התושבים, התנגד לה.
המחטף הצליח, התוכנית הועברה לוועדה המחוזית לתכנון ובמארס 2016 נדונה ואושרה להפקדה. מה טען הפעם אותו רוני טובי? שהעירייה אמנם מתנגדת לתוכנית, אבל הוועדה המקומית תומכת... (תגובת הוועדה אז, בתשובה לשאלות עוזי דיין: הוועדה פועלת באופן מקצועי וענייני).
מה קרה מאז ישיבת ההפקדה לפני שנה? תושבי האזור התארגנו, שכרו את שירותיו של עו"ד מימון פאר, וזה הגיש בשם 100 מהם כתב התנגדות תקיף ומנומק לוועדת המשנה להתנגדויות של הוועדה המחוזית. המסמך של עו"ד פאר חושף התנהלות תמוהה בלשון המעטה, הן של מהנדס הוועדה המקומית משה יבין והן של מהנדס העירייה טובי; קורע חלון לפגמים חמורים בהליכי קבלת ההחלטות; מגלה שהמטרה קידשה את האמצעים.
הגיעו הדברים לידי כך שאפילו יו"ר הוועדה, ליאת פלד, לא התאפקה בשלב מסוים ושאלה את יבין: "האם התייחסתם לפרוגרמה לצורכי ציבור?"
תשובתו: "לא... העברנו את התוכנית די מהר למחוזית... הוועדה לא נכנסה לעומק... גם לא הוצאתי חוות דעת תכנונית שלי שבדרך כלל אני מוציא..."
השבוע דנה ועדת המשנה בבקשת התושבים לדחות את התוכנית, ובקרוב תקבל החלטות.
מה טען בנושא הזה צורי לפני כמה חודשים בשיחה איתנו? שהוא לא מבין על מה אנחנו מלינים. שמבחינתו הכל התנהל כשורה.
המשך יבוא כי עם הריקבון הזה אסור להשלים.
בקשה ראויה לעליון
לפני שבועיים כתבנו כאן על פסק דין מקומם בעליון שביטל החלטה של שופטת מחוזית בת"א, שפסלה את הבחירות לראשות עיריית בת ים. כבודה קבעה כי הניצחון הושג בעזרת שוחד בחירות.
השבוע הגיש עו"ד בועז בן צור, פרקליטו של המתמודד עו"ד אלי יריב, בקשה לנשיאת העליון לקיום דיון מורחב בפסק הדין החדש.
מדוע צריך לקוות שהבקשה תיענה, ושבנושא חשוב ועקרוני כל כך, שהוא בנפשה של הדמוקרטיה, ידונו כל שופטי העליון (עם כל הכבוד, הוא חשוב יותר מעתירת פרופ' זאב סגל המנוח בעניין אגרת רדיו שבה דנו בשעתו 11 שופטים).
מסיבה פשוטה: פסק הדין השגוי מעודד נבחרי ציבור לעבור על החוק ולהציע שוחד קונקרטי לבוחרים... הוא יוצר למעשה מושג חדש של שוחד מידתי... הוא יוצר מצב אבסורדי שבו קולו של מקבל השוחד נפסל, אבל נותן השוחד, המתמודד, לא נפסל... הוא קובע שהוכח כי "רק" בעשרה מקרים ניתן השוחד... (רק 490 קולות הפרידו בין המנצח למפסיד) - ומה שלא פחות מביך: הוא קובע כי פסילת הבחירות עלולה לעודד גם אחרים לעתור לביהמ"ש...
כבודם רוצים לומר: אנחנו חוששים שיציפו אותנו, לכן אנחנו פותחים למענכם, ראשי עירייה יקרים, את שערי השחיתות. מעכשיו הכל מותר לכם, לרבות לשחד בוחרים, לרבות להשתמש בעובדי עירייה ובקבלנים בעת הבחירות לצרכים שלכם .
זה בסדר: יצרנו למענכם תקדים.
