עלילות משפחת וולוך

מכתב אנונימי שהגיע אלינו לפני כמה חודשים - הוא המחולל של הכתבה הזאת. הוא הקול שאותת לנו שיש המשך לדברים שפירסמנו. 

"חברים יקרים", כתב לנו אותו קורא אלמוני, "קראתי מה שכתבתם על סגן ראש עיריית ת"א לשעבר, נתן וולוך, בפרשת הוצאת הכספים במירמה מעמותת מכון אבני; קראתי את הדו"ח של רשם העמותות שהציג את וולוך כמי שהשתמש בכספי המכון למימון טיולים פרטיים שלו ושל אשתו לחו"ל - קראתי הכל ואני מפנה אתכם לעמותת הגמלאים 'שחר' שהשניים נמנים עם מייסדיה.

"אני מצרף את מאזני העמותה בשנים 2015-2012 
כדי שתראו שבתקופה הזאת, שבה צברה העמותה גירעון של יותר מ־800 אלף שקלים, השתכרה אשתו של וולוך, בתיה דרורי (מנכ"לית העמותה), סכומים גבוהים ביותר. תבדקו ותראו שחלק נכבד מהתקציב השנתי זורם בעצם לכיסה".

מכתב קצר, מבולבל משהו בהמשכו, שאותו חתם האלמוני בשאלה: מי מממן את הגירעונות?

שאלה נכונה המצטרפת לשאלות מתבקשות נוספות: איך קרה שנתן וולוך נמנה עם קומץ אנשים שאישרו את תקציב העמותה ואת המשכורת הנדיבה של אשתו? איך הצליחה אשתו להפוך לבעלת שכר שנתי מנופח שטיפס בשיאו, לפני כשנתיים, ל־526 אלף שקלים? והעיקר: איך ייתכן שעד היום לא ערכו אנשי רשם העמותות בדיקת עומק אחת בעמותה הזאת?

וגם: איך ייתכן ששניהם, בתיה דרורי־וולוך ונתן וולוך, לא סולקו מהעמותה אחרי מה שהתגלה בחקירת רשם העמותות במכון אבני לאמנות ולעיצוב לפני כחצי שנה?

שאלות מתבקשות, כאמור, העולות מהמסמכים ששלח אלינו הכותב האלמוני ומניירת אחרת שנאספה במהלך בדיקת טענותיו. שאלות שקודם שמשיבים עליהן חייבים להציג כאן בכמה מילים את הרקורד המפוקפק של נתן וולוך - של האיש בעל הכישרון להימצא תמיד ליד ברזי כסף שאין עליהם פיקוח אמיתי.

 

הונאת תלמידי תיכון

נתן וולוך, 78, כיהן באמצע שנות ה־80 כסגן ראש עיריית ת"א, ולמרבה האירוניה היה מופקד על אגף החינוך. לנעליים האלה הוא נכנס כמה שנים אחרי שנחשף לראשונה כמי ששלח יד בכספי תלמידי תיכון שיצאו לחו"ל במסגרת משלחות נוער; אחרי שתחקירים ב"ידיעות אחרונות" תיארו איך עשה זאת בדיוק וכיצד הפיל ברשתו, בין היתר, 15 תלמידים מקריית שמונה.

וולוך עשה זאת באמצעות פתיחת סניף ישראלי של ארגון האקספרימנט העולמי - ארגון שהוקם לפני 80 שנה בארה"ב לצורך קירוב לבבות וחילופי קבוצות נוער. הוא פתח משרד בדירה קטנה ברחוב ארלוזורוב בת"א, שכר מזכירה ובעזרתה עסק בארגון משלחות נוער מישראל לגרמניה. הוא הקפיד להציג את הארגון כ"גוף עצמאי א־פוליטי שאין לו שום מטרות רווח". 

משם צד את קורבנותיו. משם הצליח להפיל ברשתו רבים וטובים.

השיטה: הוא לא גילה לתלמידים ולהוריהם, שהגרמנים המארחים נושאים בעיקר ההוצאות, וגבה מכל נוסע 1,000 דולר. הוא רימה אותם בדרכים נוספות, לא גילה להם למשל שהממשלה העניקה לחברי המשלחות פטור ממס נסיעות, ושילשל את הכסף לכיסו.

מי היו אז שומרי הסף שאמורים למנוע זאת? שמונה חברי הנהלה מקורבים, שבהליך דמוקרטי מופלא בחרו את עצמם לוועד באסיפה כללית (שבה השתתפו תשעה חברים...). וולוך, אגב, נבחר פה אחד כאשר הוא מצביע בעד וולוך...

במקרה אחר הציב את עצמו וולוך בראש עמותה נוספת, "דלת פתוחה" שמה, שהיא ארגון דומה לאקספרימנט וממוקם באותה כתובת. ההבדל: לארגון הזה לא היתה הנהלה כלשהי, אפילו לא על הנייר; לא היה לה גזבר והיא לא נרשמה כעמותה במשרד הפנים. וולוך פיקח על וולוך, הפך את עצמו לסוכן נסיעות פרטי ושוב גרף כסף רב.

מה קרה בעקבות פרסום התחקירים ההם, שתיארו את סגן ראש העירייה כנוכל מקצועי תאב בצע? נפתחה נגדו חקירה, החשדות אומתו, המשטרה המליצה להעמיד אותו לדין. אבל הפרקליטות בת"א החליטה לסגור את תיקו מחוסר עניין לציבור בתנאי שיחזיר את הכספים לאנשים שאותם הוליך שולל. 

כבר אז העניקה הפרקליטות מתנות לנבחרי ציבור מיוחסים.

 

מי קבע את השכר? 

קריעת המסיכה מפרצופו של איש החינוך המדומה, כיום יו"ר מועצת עיריית ת"א, לא הובילה להתפטרותו מתפקידיו הציבוריים בעירייה ומחוצה לה. 

הוא נצמד הלאה לכיסאו הציבורי וכאשר התקרב לגיל הפנסיה, הקים בעירייה בשנת 1998 את סיעת "כוח לגמלאים". בכובע הזה נבחר שוב להנהלת העירייה כנציג הגמלאים: על מה הוא הופקד, נוסף על תיק הוותיקים? תחזיקו חזק: על שמירת הקשר עם הערים התאומות ועל הטיפול במשלחות נוער היוצאות לחו"ל... 

וולוך היה בוודאי מרוצה מהתפקיד, דהר קדימה ולפני שנבחר פעם נוספת לסגן ראש עירייה, הצליח למצוא ברז כסף חדש - ברז שאליו חיבר את בת זוגו היקרה, בתיה דרורי־וולוך. 

בתיה דרורי־וולוך. מדוע לא סולקה מתפקידים ציבוריים? // צילום: קוקו

לברז הזה קוראים "עמותת השחר" או בשמה המקורי "השחר, שחרית אינטלקטואלית לגמלאים" - מכללה שנולדה ב־17 באוגוסט 2004 כמרכז לימודי וחברתי המספק הרצאות וטיולים לפנסיונרים. 

מי נמנה עם מייסדיה? נכון מאוד: נתן וולוך ובת זוגו (הם נישאו פורמלית רק כעבור שנתיים). ומי הוצבה במקום הראשון ברשימת תשעת המייסדים שנשלחה למשרד המשפטים? דרורי־וולוך. מי הוצב במקום השני? נתן וולוך. ומי מונתה, כאמור, למנכ"לית העמותה? שוב ניחשתם נכון.

מה קרה ארבעה חודשים אחרי הקמת העמותה? התקיימה "אסיפה מיוחדת של כל חברי העמותה", לשון הפרוטוקול, "שהם כל מייסדי העמותה, חבריה, וכמו כן משמשים ועד העמותה - והנוכחים התבקשו להצהיר כי אינם קרובי משפחה". 

הנוכחים? תשעה במספר, ששמם מצוין בפרוטוקול ובהם גם נתן וולוך ובתיה דרורי־וולוך. העובדה שהשניים האלה היו כבר שלוש שנים בני זוג לכל דבר (הם התחתנו פורמלית ב־2006) לא הפריעה לחברים, כמו שלא הפריעה להם המשכורת השנתית השמנה שדרורי־וולוך גזרה לעצמה. משכורת לא מקובלת בגופים כאלה.

ואכן, הקמת העמותה השתלמה מאוד למשפחה: 430 אלף שקלים ב־2007 וסכום דומה ב־2008; 474 אלף ב־2011; סכום דומה ב־2013 - וב־2014 השיא: 526 אלף שקלים. בדרך היו כמה ירידות קטנות כאשר לפני שנה, על רקע הגירעונות הגדולים, צנח (זמנית?) שכרה ל־138 אלף שקלים. 

מי קבע את גובה שכרה של בתיה דרורי־וולוך? מתי דנו בנושא הזה החברים היקרים מהוועד? מי החליט להעלות או להוריד אותו? לא ברור. במסמכי רשם העמותות לא מצאנו פרוטוקול של ישיבה כזו, גם לא נייר אחר המפזר את הערפל. 

מה כן התגלה לנו בבדיקת תיק העמותה? שבמארס 2011, חודשים ספורים לפני הרשעתו במעשי מירמה בעירייה - לטובת איש העסקים המנוח יוסף גרוס - השתתף וולוך באישור הדו"ח הכספי של העמותה ובאישור השכר השנתי של אשתו בסכום של 400 אלף שקלים. עוד התגלה שבדצמבר אותה שנה, אחרי הרשעתו המהדהדת המלווה בקלון, שוב השתתף וולוך בישיבה של העמותה, הפעם גם לצורך שינוי שמה (מכללה לשוחרי דעת בת"א־יפו); וכך נהג גם במאי 2012, כששוב השתתף באישור השכר השנתי של אשתו - שצמח בינתיים ל־474 אלף שקלים.

מה קרה באפריל 2014 כשהאסיפה, קרי הוועד, נקראה לאשר את הדו"חות הכספיים של 2013? וולוך הגיע לישיבה ושוב השתתף באישור השכר המופלג של רעייתו. למי שלא הבין עדיין - לעסקן הזה יש עור של פיל. הוא אחד הפוליטיקאים שהוציאו בשעתו את השם הרע למפא"י ההיסטורית. 

אמנם, באחת הישיבות שהזכרנו כאן, שבה בחרו החברים שוב את עצמם לוועד, נשאר וולוך פורמלית מחוץ לוועד, אבל אל דאגה: הוא לא באמת הרחיק את עצמו מהעמותה. קשה היה לו להיפרד, ואיש לא דרש זאת ממנו בגין היותו עבריין. 

איש לא דרש ממנו לא להראות יותר את פרצופו במקום הזה. איש לא הסביר לו שלקרימינל מסוגו אין מה לחפש במוסד הזה.

 

חגיגת השחיתות בחו"ל 

כרטיס הביקור המזוהם של נתן וולוך היה אמור לגרום להדרתו גם מעמותות אחרות, שבהן הוא דירקטור או חבר הנהלה, דוגמת החברה העירונית הממשלתית "אתרים"; דוגמת מוזיאון ארץ ישראל; דוגמת דירקטוריון היכל התרבות - וגם ואולי בעיקר: הנהלת מכון אבני לאמנות ולעיצוב.

אבל זה לא קרה: הוא נצמד חזק לכל הכיסאות האלה, ובמיוחד לזה של מכון אבני, שבו כיהן שנים כחבר הוועד המנהל. אמנם, אחרי הרשעתו הוא התפטר מהוועד - אבל על פי דו"ח רשם העמותות, הוא נבחר לאחר מכן לתפקיד יו"ר העמותה ו"המשיך בפועל להשתתף בישיבות הוועד המנהל כמשקיף וכבעל זכות חתימה..."

מאין שאב את החוצפה הזאת? אולי מהעובדה שמנכ"ל מכון אבני, שמעון צמרת, הוא ידיד שלו ואהרון סופר, חבר ועדת הכספים - שכיהן עד לפני שנה כמנכ"ל היכל התרבות ובשעתו היה נגוע בעצמו באי־סדרים כספיים, על פי מבקרת העירייה - נמנה גם הוא עם חבריו.

כאן, בביצת השחיתות של מכון אבני, חגג וולוך עם המנכ"ל צמרת כאשר השניים טסים לחו"ל לטיולים פרטיים במחלקת עסקים (במסווה של נסיעות לימודיות...) בלי לשלם אגורה מכיסם. את הטיסות, בתי המלון והמסעדות הם מימנו בכספי המכון בסכומים מצטברים שהגיעו לחצי מיליון שקלים!.

הם אפילו הרשו לעצמם לצרף את נשותיהם לטיסה לארה"ב, לטיסה לצרפת ולטיסה לגרמניה, להכניס את ידם הארוכה לקופה הציבורית ולהשתמש בכספיה לכיסוי ההוצאות גם של מי שמשתכרת כחצי מיליון שקלים בשנה. 

כן, בתיה שלנו טסה על חשבון הברון, בדיוק כמו אשת המנכ"ל, ונחשפה עם חברתה בחגיגת הביזבוזים. או אז נאלצו הבעלים היקרים להחזיר לקופה מכיסם יותר מ־160 אלף שקלים - כ־120 אלף מתוכם לכיסוי ההוצאות של נשותיהם.

נאלצו, צריך להדגיש, כי בבדיקה התגלה נתון מדהים: אחת הטיסות של צמרת וחברו וולוך לבדם להולנד, לבלגיה ולברזיל עלתה למכון 137 אלף שקלים; יציאה לשיט של שניהם עלתה עוד 20 אלף; יציאה נוספת לשיט עלתה עוד סכום דומה - ואלה רק דוגמאות הלקוחות מדו"ח הרשם שבחן את הוצאות המכון בשנים 2013-2012 בלבד.

לאן הוביל הדו"ח הזה? ציבורית לשום מקום: וולוך ואשתו עדיין במקומם כי אנשי רשם העמותות, שהגישו תלונה למשטרה בפרשת מכון אבני, אינם מראים להם את הדרך החוצה. יש להם זמן.

במגרש הפלילי ממתינים להכרעת פרקליטות מחוז ת"א שממצאי חקירת המשטרה הועברו אליה כבר לפני כמה חודשים.

"יש לנו אישור ניהול תקין"

בתגובה לשאלות "ישראל היום", שהועברו בנפרד ליו"ר העמותה טליה גלאנץ ולבני הזוג וולוך, מכחישים הנשאלים את עיקר הטענות בפרשת עמותת השחר.

בתגובתם, באמצעות עו"ד שגיא ירון, נטען כי בעת הקמת העמותה ב־2004 לא היו נתן וולוך ובתיה דרורי נשואים; מר וולוך היה אמנם חבר בעמותה מיום הקמתה, נמנה עם המייסדים, וככזה השתתף בישיבות האסיפה הכללית על פי דין - אבל מעולם הוא לא נשא בה בתפקיד כלשהו ולא השתתף בדיונים בנוגע לשכרה של דרורי...

ועוד: על פי כל דין אין מגבלה על קרובי משפחה להיות חברים באותה עמותה... שכרה של גב' דרורי, ש"הוא הגיוני וסביר", נקבע בישיבות הוועד המנהל על סמך מצב העמותה והיקף העבודה... לעמותה, שאינה נתמכת בידי גורם ציבורי כלשהו, יש אישור ניהול תקין; היא מממנת את עצמה מפעילותה העצמית; כל המרצים מלמדים כנגד שכר מלא... העמותה נמצאת בגירעון בשלוש השנים האחרונות בלבד.

פרקליט העמותה דוחה גם את הטענות בעניין הכספים שוולוך משך לעצמו למימון נסיעות פרטיות לחו"ל, שלו ושל אשתו, ממכון אבני. לדבריו, כל ההחלטות במכון אבני התקבלו כדין ובכל מקרה ללא ידיעתה וללא מעורבות מצידה של דרורי... לפנים משורת הדין הוחזרו הכספים... דרורי נהגה בתום לב ועל פי דין בכל הקשור לנסיעה ועל כן לא מצאה לנכון להתפטר".

תגובת רשם העמותות, שלא השיב על כמה שאלות מהותיות בפרשה: "הפנייה שלכם הועברה לגורמים המטפלים ברשם העמותות לבחינה האם עולים ממנה נושאים המצריכים המשך בדיקה".

ועוד: "הגירעון הקיים ביחס למחזור העמותה, על פי הדו"חות הכספיים שהוגשו, אינו כזה שדורש בדיקה מיוחדת מטעם הרשם... לא נערכו ביקורות מיוחדות בעמותה בשנים האחרונות... העמותה מסרה דיווחים שוטפים בשנים האחרונות וקיבלה אישור ניהול תקין... החוק אינו קובע מגבלת שכר בעמותות, ומי שמאשרים זאת הם מוסדות העמותה..."

שורה תחתונה: מבחינת הרשם המצב סביר. אין מקום לדאגה.

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו