בין התאגיד לחקירות

האם המלחמה בתאגיד השידור הציבורי היא רק התירוץ להליכה אפשרית לבחירות? האם נתניהו האמין לפרסומים בתקשורת שבחירות לכנסת עשויות לגרום להקפאת החקירות הפליליות נגדו לחודשים ארוכים? האם בנה מגדלים על האפשרות הזאת?

לא הייתי ממהר לשלול זאת. הכל בא בחשבון בדרמה הזאת. 

אם אכן זה היה אחד המניעים של נתניהו - הוא לא עשה שיעורי בית. הוא טעה. השבוע הבהיר היועמ"ש, עו"ד אביחי מנדלבליט, למופקדים על חקירות נתניהו, כי אם וכאשר תתקבל החלטה על הליכה לבחירות - החקירות כולן יימשכו. לא תהיה הקפאה מלאה או חלקית. כלום, ממש כלום.

על רקע הדברים האלה אני חוזר לקטע שפורסם כאן לפני שבועיים - אל דברי גורמים במערכת האכיפה שהסבירו לי כי החקירות בתיקי 1000 ו־2000 נמצאות בשלבי סיום, שגרעין הראיות בהן מוצק, ו"שמדובר בתיקים חמורים לכאורה על פניהם - הן במהותם והן בהיקפם - שאינם קשים להוכחה".

הדברים האלה, לפחות בעניין עוצמת הראיות שנאספו וחומרתן, לא השתנו גם השבוע. התיקים האלה הם בונבוניירה, כפי שכינה אותם אחד מיודעי הסוד, ויש בהם מכל טוב. ממש מכל טוב.

מה שכן טעון חידוד באותו פרסום הוא הקטע שתיאר את שתי החקירות כקרובות לקו הגמר - בעוד קו הגמר יהיה כנראה, תחזיקו חזק - בדצמבר ואולי אף בינואר. כך גם ההערכה שאחרי ארבע חקירות באזהרה של נתניהו במשטרה בפרשיות האלה, הוא ייקרא "לפחות לעוד חקירה אחת".

אז לא: ההערכה המתגבשת באחרונה במשטרה ובפרקליטות היא שיהיה צורך להזמין את נתניהו לחקירה באזהרה לפחות עוד ארבע פעמים. יש הרבה שאלות שעדיין לא הוצגו לו; יש עדיין פרצות שצריך לסגור; ייעשו עוד השלמות חקירה, בארץ ומעבר לים; אפילו אל השפית של ארנון מילצ'ן כבר הגיעו החוקרים וחזרו מרוצים.

"נכון שאפשר לחתוך כבר עכשיו ולבחון הגשת כתבי אישום", אמר לי אחד מיודעי הסוד, "אבל זה לא יהיה רציני ואחראי קודם ששתי החקירות האלה באמת יושלמו".

מנדלבליט. הצעת החוק לפיקוח פוליטי על התאגיד ועל ערוצי הטלוויזיה המסחרית - מטרידה אותו ולא ייתן לה יד 

שאלתי מה גורם לעיכוב הממושך בתיק מעונות ראש הממשלה, שמטפלת בו פרקליטות מחוז ירושלים ושעם הזמן הלך והתרחב והתחזק ונחשב אפוי היטב, וקיבלתי תשובה ברוח הבאה: "הטיפול בו יושלם בחודש הקרוב. גם בו היה צורך לבצע השלמות, היו עיכובים בלתי צפויים, לצוות צורף פרקליט מנוסה נוסף, עו"ד ארז פדן - אחד משני התובעים בתיק צחי הנגבי - היקף החומר גדול.  שיהיה ברור: איש לא יושב בחיבוק ידיים".

- מתי יגיע רגע ההכרעה?

"אולי עוד לפני פסח, אולי קצת אחרי. רואים כבר את הסוף. תאמין לי".

 

עוד ייכתב על זה ספר

כשהשורות האלה נכתבות לא ברור עדיין אם בנימין נתניהו הצליח לכופף סופית את משה כחלון ולסכל את הפיכת תאגיד השידור הציבורי לערוץ תקשורת רציני. לא ברור עדיין אם נתניהו מסוגל להעביר את חוק התקשורת החדש, ההרסני, ולהפוך את התאגיד החדש לברווז צולע, מרוט נוצות, שהממשלה תשלוט בו.

מה כן ברור? שאנחנו בסרט עלילתי שאינו מבשר טובות לציבור - בסרט שעלול להפוך יום אחד לספר עצוב ששמו "מותו של תאגיד". ספר על ראש ממשלה אחד, שתמך בהקמת התאגיד, בירך עליו, אישר אישית את מינוי מנהליו ואחרי שנתיים נבהל כנראה מעצמו וחזר בו...

הספר הזה יתאר תחילה איך הסתאבה עם השנים רשות השידור הציבורי, איך חיסלו אותה הממשלה ומשתפי פעולה מבפנים - עיתונאים ומנהלים שמעלו בשליחותם; איך החליט נתניהו בסופו של דבר לבנות תאגיד שידור ציבורי עצמאי על חורבות רשות השידור; איך הופקרו מאות עובדים מסורים ומנוסים של הרשות, שאינם אחראים להרס ולחורבן, ואיבדו את פרנסתם.

זה יהיה ספר מרתק, עם טובים ורעים ונחשים ארסיים; עם אנשים תמימים שהאמינו לראש הממשלה ותלו תקוות בשר האוצר משה כחלון; עם בעלי מקצוע מהשורה הראשונה שהממשלה הטילה עליהם לבנות את התאגיד החדש, ויום אחד גילו שסר חינם בחצרו של נתניהו. שהם מסוכנים למלכות. 

נתניהו. כדורי סרק באקדח? // צילום: מרק ישראל סלם

נכון, תאגיד השידור הציבורי, שבעמודים אלה קיבל רוח גבית כמה פעמים, רחוק מלהיות מושלם. בוודאי לא מאז אותתו אנשי נתניהו שהוא לא יעלה לאוויר והרתיעו אנשים טובים מלהצטרף אליו; בוודאי לא מאז נאלצו מנהליו לצרף לשורותיו כמה תפוחים רקובים כדי להיראות מאוזנים יותר.

נכון, אפשר לזהות ברשימת המועסקים בו גם יועצים בעייתיים והשפעות חיצוניות פסולות.

רק שזו לא הסיבה למלחמה שמקדש רה"מ בתאגיד; זו לא הסיבה להכרזת המלחמה על שר האוצר, משה כחלון, ולאיומים לפזר את הממשלה. אנחנו לא שם, אף שנתניהו מנסה לשכנע אותנו שהוא רציני בכוונותיו. שהוא מוכן ללכת עכשיו לבחירות. 

 

צחי הנגבי. הוזעק לסיעור מוחות // צילום: 

מה כן מטריד כנראה את רה"מ, נוסף על חקירות המשטרה? הפגיעה באגו שלו וחוסר היכולת להכניס משרוקית לפה ולגרום לכחלון לקפוץ מייד לדום - כפי שעושים דוד ביטן, מירי רגב, צחי הנגבי, יריב לוין ואחרים. היכולת לשלוט בקלות בשר האוצר שלו.

רגב. הוזעקה לסיעור מוחות (ב') // צילום: אורן בן חקון

כחלון החייכן, אגוז קשה לפיצוח בדרך כלל, לא היה חבר במשפחה הזאת. לפחות לא עד לאמירה האומללה שלו השבוע כי לא אכפת לו מי ינהל את התאגיד ("מה, הם גיסים שלי?" אמר ותיקן את עצמו - "אני לא מכיר דרישה לפטר את ראשי התאגיד"); לפחות לא עד לתמיכתו בחוק התקשורת המוצע שיפגע אנושות גם בערוצי הטלוויזיה המסחרית. הוא לא היה מוכן להפוך את עצמו לעוד בדיחה של הממשלה. 

 

האם כחלון מרים ידיים?

אני גדלתי בגבעת אולגה, הזכיר כחלון במוצאי שבת לאחד מעמיתיו בליכוד, אני בוגר מרכז הליכוד - אני מכיר את כל הטריקים והשטיקים והתרגילים המסריחים... נתניהו חושב שאכרע ברך בפניו? שאתקפל בנושאים עקרוניים?

כחלון נשמע נחוש בדבריו, כועס, בטוח בעצמו. מבחינתו יש לו סיבה להתנהג כך: הוא צבר באחרונה הצלחות יחסיות בתחום הדיור ויוקר המחיה; מעמדו הציבורי התחזק; ההגנה שלו על בית המשפט העליון העניקה לו נקודות זכות; אלפי עובדי קבלן בבתי חולים, שקיבלו קביעות בעזרתו, רואים בו מושיע. 

והנה פתאום מתחיל נתניהו להתקוטט איתו בעניין התאגיד ומגלה ששר האוצר שלו משיב מלחמה. שהוא מתעקש שהתאגיד יעלה לאוויר בסוף אפריל - ומה שהכי גרוע: שעיתונאים מציגים אותו, את כחלון, כמנצח הגדול בקרב הזה.

אוי, זה כבר נורא. זה ממש לפתוח את הפצעים של נתניהו ולזרות עליהם מלח. הרבה מלח. 

בשיחה עם אחד מאנשי מפלגתו בשבת בערב - באותה שבת שבה קיים נתניהו "סיעור מוחות" עם הנגבי, לוין ורגב; באותה שבת שבה בישר דוד ביטן לאומה שאולי הולכים לבחירות - אמר כחלון כי בדעתו להסיר את הכפפות.

 
לוין. הוזעק לסיעור מוחות (ג') // צילום: דודי ועקנין

רוח דבריו: ראש הממשלה איבד את הצפון... נתניהו חושב שהכל מותר לו... סגרנו הסכם בעניין התאגיד והוא שוב חוזר בו? הוא לא מבין שהליכה לבחירות אינה מפחידה אותי?

ועוד אמר בערך במילים האלה: אני מוכן לשלם כל מחיר בנושא הזה... כמה מפלגות יסכימו לשתף עם נתניהו פעולה? למי יש עניין עכשיו בבחירות - לליברמן? לבנט? לשקד? לדרעי? לליצמן? נראה אותו מגבש רוב למהלך ההזוי שלו.

המסרים של כחלון פרצו החוצה ולמחרת הוא הסתער בגלוי על רה"מ. האיתות שלו היה ברור: לא אכנע, לא אחזור בי, אני לא מונח בכיס של אף אחד.

נתניהו שמע ובהיותו בסין בחר להתבצר. אלא שבאותה נשימה חיפשו אנשיו סולם גבוה, הציבו אותו על העץ שעליו טיפס וקראו לו לרדת. לסולם הזה קוראים "פשרה" שמשמעותה תהייה כתב כניעה של כחלון. כניעה שתפגע כאמור בתאגיד באמצעות חוק תקשורת אנטי דמוקרטי - כניעה לחוק שאנשי נתניהו מנסים להעביר במהירות, אף שהיועץ המשפטי לממשלה מסתייג ממנו בתוקף.

הסיבה, על פי היועץ השבוע, בהודעה לתקשורת: צריך להציג אותו להערות הציבור, צריך להידרש אליו בכובד ראש, אין מה למהר. "מתן התייחסות מלאה אליו", כתב בשמו מנהל אגף הדוברות, עו"ד משה כהן, "יתאפשר רק לאחר שתתקבל טיוטה מגובשת מאת הגורמים המוסמכים".      

 

פרשת יגאל זאבי

לא אני ולא עמיתי עוזי דיין רצינו לחזור כאן היום אל פרשת עו"ד יגאל זאבי, המנכ"ל לשעבר של אתו"ס - החברה העירונית בחיפה לאמנות, תרבות וספורט.

לא רצינו כי הצחנה בסיפורי זאבי נוראה; כי די בכך שפעמיים נפסל זאבי לתפקיד המנכ"ל בידי משרד הפנים כדי לנעול בפניו סופית את הדלת לתפקיד; כי אדם עם כבוד עצמי לא היה מעז לגשת למכרז בפעם השלישית. הוא היה יורד למקלט הקרוב ומסתתר בו מחמת הבושה. 

לא עו"ד זאבי. יש לו עור עבה והוא מנסה, כאמור, להיבחר שוב למנכ"ל. כאילו שכחנו את הרשעתו לפני שנים בהוצאת כספים במירמה מהעירייה; כאילו שכחנו שרק לפני כשנה הוא הסתיר מחברים בוועדת המכרזים את קשריו העסקיים עם יו"ר הוועדה, הקבלן יעקב פיינגולד; כאילו שכחנו שלא גילה כי ייצג את היו"ר הזה בעסקיו הפרטיים.

זאבי. מי שהיה נגוע במעשי שחיתות ונפסל פעמיים לתפקיד מנכ"ל אתו"ס חיפה - שוב מתמודד

פיינגולד אמנם כבר לא יו"ר ועדת המכרזים, אבל עדיין לא התפטר ממועצת העירייה ומתפקיד יו"ר אתו"ס. עולם כמנהגו נוהג, מבחינתו. כך גם אצל עו"ד זאבי שמנסה לשבור את שיא החוצפה של עצמו.

עוזי דיין שאל את העירייה איך קורה שאחרי שתי הפסילות של זאבי על ידי משרד הפנים - היא מאפשרת לו שוב להתמודד - וקיבל תשובה קצרה: "מאחר שמדובר במכרז פומבי אין באפשרות העירייה למנוע מכל אדם לגשת אליו".

 

היועצת של ח"כ מרגלית

ח"כ אראל מרגלית מהמחנה הציוני, שהציף בצדק חלק מהחשדות החמורים בפרשת עיסקת הצוללות, מדבר כבר זמן רב נגד שחיתות שלטונית. הוא מניף דגל של פוליטיקה אחרת ושל ניקיון ציבורי. צריך לברך אותו על כך.

רק מה? הוא עצמו, מרגלית, נותן לנו דוגמה אישית שונה לגמרי: עוד לפני שהעוזרת האישית לשעבר של בנימין בן־אליעזר המנוח, איילת אזולאי, הורשעה במעשי מירמה והפרת אמונים - בפרשיות הבוס שלה וג'קי בן זקן - כבר סיפח אותה אליו מרגלית ומינה אותה ליועצת שלו ולעוזרת אישית.

כתב אישום? האשמות חמורות? "מסכת של מעשי סיאוב", כלשון שתיים מהתובעות בתיק, עוה"ד סוזנה שור וחופית שרים? ממש לא הפריע למר ניקיון החדש.

מרגלית. האיש שמדבר על ניקיון ציבורי ומלחמה בשחיתות מינה לעצמו כיועצת מי שהורשעה במירמה // צילום: אורן בן חקון

טוב, אמרו לי אז מי שאמרו, אזולאי היא עדיין נאשמת, עומדת לה חזקת החפות, אולי בסוף היא תזוכה? כדאי שתמתין עם הפרסום. המתנתי.

לפני כחודש הורשעה אזולאי על פי הודאתה במעשי המירמה, והשופט בני שגיא גזר עליה שישה חודשי מאסר על תנאי ו־200 שעות עבודה לתועלת הציבור. כבודו עשה זאת לא לפני שקבע כי היא פגעה ב"טוהר המערכת השלטונית".

פגעה בטוהר אותה מערכת מושחתת שח"כ מרגלית הכריז עליה מלחמה. ממש כך.

מה עשה המחוקק הצדקן אחרי ההרשעה? המשיך לחבק את המורשעת ולא השיב על שאלה מתבקשת שהציגה לו מיכל שבת: מדוע הוא מעסיק אותה? האם חסרים עוזרים שאינם נגועים בפלילים? 

ח"כ מרגלית ברח. לאן? לתגובה הילדותית הבאה: "אראל מרגלית מציע לרה"מ ולכל מי שחושש מעמדותיו ומפעילויותיו, להתעסק איתו ישירות ולא עם הצוות המסור שלו. אני מאחל לכל איש ציבור יועצת נאמנה כמו אזולאי ומאחל לכולנו ראש ממשלה פחות פחדן ומושחת".

רוצה לומר: אתה ומיכל שבת שליחים של נתניהו. הוא הכתיב לכם את השאלות.

רוצה לומר: אני מאחל לכל חבר כנסת עוזרת פרלמנטרית שהורשעה במעשי מירמה. זו התרומה שלי לניקיון הציבורי. 

 

5 דקות ו־38 שניות (ב')

לפני שבועיים תיארנו כאן איך הצליחה הוועדה האזורית לתכנון ולבנייה "קריות", שלראש עיריית קריית מוצקין, חיים צורי, יש בה השפעה רבה, לאשר בתוך 5 דקות ו־38 שניות הקמת שני מגדלים בקריית מוצקין בגובה של 15 קומות. 

באותו קטע סיפרנו כי על המגרש שעליו מבקשים שלושה יזמים לבנות עכשיו את שני המגדלים, הגישו שניים מהם כבר ב־2013 בקשה להקמת חמישה מבנים ובהם 30 קוטג'ים - ונדחו על הסף. למה בדיוק? לצורי היו בשיחה איתנו הסברים שונים, אבל אלה לא משכנעים.

חלפה שנה, לשני היזמים הצטרף איש עסקים שלישי, רפי כהן - שהוא במקרה קרוב משפחה של דפנה צורי, אשת ראש העירייה - והשלושה ביקשו מהוועדה לאשר להם, על אותו שטח בדיוק, להקים את שני המגדלים ובהם 340 יחידות דיור!!!

צורי לא נכח הפעם בישיבה, אבל ראה זה פלא: התוכנית אושרה. פתאום עיריית קריית מוצקין חזרה בה מהתנגדותה התקיפה; פתאום נציגיה, שהם עושי דברו של צורי (למעט אחד, עצמאי, אבי רוטמן), הסירו את התנגדותם.

מה היו התירוצים של צורי בישיבה הראשונה? איך נימק אז את התנגדותו להקמת 30 קוטג'ים? הנה מה שהובא לידיעת עוזי דיין רק השבוע: הוא הביע דאגה לאיכות החיים של התושבים... "אנחנו בעד ריאות ירוקות", אמר צורי, "אנחנו רוצים אזור ציבורי פתוח..."

ראש העירייה לא אמר אמת כמובן, כפי שהתגלה כעבור זמן. אבל רוחו המשיכה לנשב גם במוסדות התכנון. 

התוצאה בהתאם: התנגדות תקיפה של תושבים רבים לתוכנית נדחתה גם בוועדה המחוזית, בראשות ליאת פלד. זה קרה לפני כמה ימים בלי שאיש ייפול מהכיסא: ראש העירייה לא היה צריך לצלצל אל פלד ולבקש ממנה לעצום עין פה ולעגל פינה שם. הוא ידע שהוא יכול לסמוך עליה.

 

שיעור לשומרי הסף 

לפני שנים נהגו לומר "יש שופטים בירושלים", והיה ברור שמתכוונים לשופטי העליון. כבר לא: יותר ויותר שופטים מחוזיים מנסים לעשות מה שלא עושים בעליון - להילחם בשחיתות, לייצר הרתעה, להרים את רף הענישה - להגן על הקורבנות. לא על המיוחסים בצווארון הלבן.

אחד מהם הוא השופט המחוזי בת"א, חגי ברנר, שלפני חודש החליט לחייב ארבעה דירקטורים בחברת מלרג הנדסה - ד"ר שמחה סדן, יורם שפירא, עו"ד איתמר הרמן ועו"ד מירב מלצמן - לשלם 20 מיליון שקלים לנושי החברה הקורסת. הארבעה נרדמו בשמירה, איפשרו לחברה לחלק דיבידנדים בסך עשרות מיליוני שקלים רגע לפני קריסתה, שכחו מה תפקידם.

הם קיבלו שיעור מצוין, לפחות עד שהתיק יגיע לעליון. שם, אני חושש, כבר ימצאו הארבעה אוזן קשבת.

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו