פניו של משה כחלון, בטקס חתימת הסכם הגג בבית שמש ביום שני השבוע, אמרו הכל. הוא לא הישיר מבט אל בנימין נתניהו, הוא לא התחבק איתו, הוא לא חייך את החיוך המפורסם שלו. שפת הגוף של שר האוצר שידרה כעס ועלבון צורב וכך גם האמירה שלו - "שילמתי מחיר פוליטי כבד".
זו לא היתה פליטת פה. זו היתה אמירה בכוונת מכוון. לכחלון יש בטן מלאה על ראש הממשלה, על התקשורת שהציגה אותו כ"משתפן" בפרשת תאגיד השידור הציבורי, על חלק מהשרים שחושבים כמוהו ושותקים - על האופוזיציה העלובה, ובמיוחד על ח"כ יאיר לפיד.
היכן הלוחם הזה, שאל השבוע באירוניה, לאן הוא ברח? מדוע מי שנטל חלק בלידת התינוק הזה מתנהג עכשיו כמי שמעדיף לחתום על תעודת הפטירה שלו?
כחלון. אינו מבין איך אפשר להפוך אותו לאיש הרע אחרי מה שעשה להצלת התאגיד // צילום: אורן בן חקון
"שתיקת הכבשים", כינה זאת כחלון בשיחות סגורות, "בריחת העכברים. הם עשו מה שעשו ועכשיו מצפים שאני אנקה אחריהם".
אנשים שמכירים את כחלון מקרוב אומרים שכבר מזמן לא ראו אותו במצב רוח קודר כזה. מעולם לא שמעו אותו פגוע ופצוע כל כך, מדבר מדם ליבו, כלשונו, לא מבין איך אפשר היה למרוח אותו בזפת ובנוצות, אחרי כל מה שעשה להצלת התאגיד.
ארדן. נעלם ברגע האמת (א') // צילום: אורן בן חקון
"נכון", הוא אמר ביום שני בערב, בערך במילים אלה, לאחד מפעילי "כולנו", "לא הצלחתי להשיג הכל בקרב ההזוי שכפה עלי ראש הממשלה. לא הצלחתי למנוע את עקירת מחלקת החדשות והאקטואליה מהתאגיד החדש; לא הצלחתי למנוע שליחה הביתה של 70 כתבים, מגישים ושדרים - וזה באמת מתסכל. אני מסכים שלא מגיעה לי תעודת הצטיינות.
"אבל להפוך אותי לאיש הרע בסיפור? אני האבא והאמא של הילד הזה? אני הבאתי אותו לעולם וחזרתי בי? אני זה שהטלתי דופי שוב ושוב במאות אנשי תקשורת שהמדינה קראה להם להצטרף לתאגיד, שיכנעה אותם להיפרד ממקומות עבודה קודמים וחתמה איתם על חוזים? אני זה שקם על התאגיד כי רציתי לשלוט בו? מישהו לא התבלבל?"
ארדן. נעלם ברגע האמת (ב') // צילום: דודי ועקנין
כחלון הוסיף: "נתניהו חתר לסגור את כל התאגיד, להיפרד מחברת החדשות בערוץ הציבורי החדש, להעביר את חוק הפיקוח הפוליטי - ללכת כמה שיותר רחוק. החוק הזה בנפשו, שיהיה ברור, הוא לא שתל כאן עז. הוא ביקש לשלוט גם בערוצים המסחריים ובגל"צ.
"אבל הצלחתי לבלום אותו בעזרת היועמ"ש, אביחי מנדלבליט, כאשר היועץ מעניק לו שיעור בנושאים של שלטון חוק, דמוקרטיה ושקיפות. היועץ רמז לו שהחוק שהציע מתאים למדינות טוטליטריות, למשטרים אפלים, לא לישראל".
ועוד אמר כחלון: "נתניהו לא הסכים לאשר לתאגיד 220 מיליוני שקלים לדרמה, ליצירה ישראלית, לסרטים ולתרבות - אף שהבהרתי לו שהיוצרים האלה והסרטים שלהם הם השגרירים הכי טובים שלנו בחו"ל. אפילו זה לא. הוא נהדף, דרש לפטר את מנהלי התאגיד, שוב נהדף - מצא את עצמו מול היועץ המשפטי שהציב לו גבולות. כך גם במחלוקות אחרות.
"אז אחרי כל המלחמה הזאת", המשיך כחלון, "אחרי שירקתי דם בהגנה על התאגיד, אחרי שמנעתי את פיטורי יותר מ־600 עובדים, אחרי שנשארתי לבד במערכה כי ראשי הקואליציה - ובהם נפתלי בנט, איילת שקד, אריה דרעי והאבא של התאגיד, גלעד ארדן - ברחו ממנה, לחטוף את דברי הנאצה האלה? לכנות דווקא אותי שפן אף שאני היחיד שניהל כאן קרב ממושך?"
ימנע את ביטול הסניוריטי
הבטן שלו מתפוצצת, הסביר כחלון השבוע בשיחה עם פעיל אחר של "כולנו", כי אחרי הכל הוא שר חברתי אמיתי שרשם הצלחות בנושאים חשובים: הגבלת שכר בכירי הבנקים; הפיכת אלפי עובדי קבלן בשירות הציבורי לעובדי מדינה; פרויקט מחיר למשתכן שתופס תאוצה; מתנת החיסכון החודשי לילדים ועוד ועוד.
"לא במקרה מתעקש נתניהו להצטרף אלי לכל טקס, כדי להיות מזוהה עם ההצלחה והעשייה והדאגה לזוגות הצעירים חסרי הדיור; לא במקרה שרים מכריזים על רפורמות בעקבות ההצלחה של מהפכת הסלולר", אמר - ולמי שניסו להטיל ספק באמינותו, הזכיר שוב ושוב: הוא זה שהבטיח בבחירות להתייצב לימין בית המשפט העליון והוא זה שעומד במילתו.
מה הקרב החדש שבפתח, לדבריו? ניסיונה של שרת המשפטים לשנות את שיטת הסניוריטי שמאז הקמת המדינה מבטיחה את תפקיד נשיא העליון לוותיק השופטים. כלומר, מונעת פוליטיזציה.
השופטת חיות. לא תסכים להיות בובה של מישהו ומכאן החשש ממנה // צילום: אורן בן חקון
הוא קרא ושמע כבר ששקד מבקשת לסכל את המינוי לתפקיד של אסתר חיות, שבדומה לנשיאה הנוכחית, מרים נאור, לא תהיה בובה של אף אחד כולל פוליטיקאים, ואומר במפורש: "זה לא יקרה. לא אתן ידי ליוזמה כזאת".
למי ששכח: על פי ההסכם הקואליציוני יש לכחלון זכות וטו בנושא.
בחזרה לתאגיד: שאל אותו השבוע פעיל מפלגה אם הפשרה שאליה הוא הגיע עם נתניהו בעניין התאגיד ניתנת בכלל ליישום - לנוכח הערכת גורמים במשרד המשפטים שגם קוסם יתקשה לסגור חורים בהסכם עד 15 במאי - וקיבל תשובה מפתיעה: אני לא יודע... אין לי תשובה...
שקד. ניסיונות ההרס נמשכים // צילום: דודי ועקנין
כעבור דקה הוסיף: הכל בסרט הזה אפשרי, כולל עלייה לאוויר של התאגיד עם אגף החדשות שהוקם בו. אל תתפלא אם בסוף זה יקרה...
הבריחה מחוק הקלון
האם הניסיון הזה לחסל את תאגיד השידור הציבורי, כפי שתיאר כחלון, הוא רק תחנת ביניים בקרב שמנהל נתניהו נגד חלק גדול מהתקשורת בישראל? האם הוא הפנים שחצה הפעם את הקו האדום? האם הבין שתפקיד התקשורת בכל מדינה נאורה הוא לבקר את הממשלה - כל ממשלה - כפי שנעשה בעבר הרחוק והקרוב גם בעמודים אלה?
האם לא ברור לחברי הממשלה הנוכחית שתחקירים עיתונאיים וביקורת ציבורית הם נשמת אפו של המקצוע; שחירות עיתונאית במדינה דמוקרטית משמעותה בין היתר לבקר ולחשוף מעשי עוולה ושחיתות; להציף החלטות תמוהות של גופים ציבוריים, להצביע על שודדי הקופה הציבורית, להגן על זכויות אזרח ועל חופש הביטוי?
האם תבין הממשלה שיושר ומינהל תקין אינם עניין פוליטי ושהם מחייבים כל עובד ציבור, כל מנכ"ל, כל חבר כנסת, כל שר וכל ראש ממשלה לציית לחוק באופן מוחלט? שבלי קיום הערכים האלה אין זכות קיום למדינה?
מנדלבליט. סייע לכחלון להתנגד לחוק הפיקוח על התקשורת // צילום: אורן בן חקון
לקושיות החשובות האלה, שכל כלי תקשורת החרד לשלטון החוק חייב לעסוק בהן, אין לי ולעמיתיי עוזי דיין ומיכל שבת, תשובה - כמו גם לכמה קושיות נוספות:
1. איך קורה שאחרי כמה שנים שבהן מיידים אנשים מהימין אבנים בבית המשפט העליון, מצטרפת אליהם דווקא שרת המשפטים, איילת שקד, ומנסה לפגוע בעצמאות המוסד הזה במקום להרגיע? איך קורה שהיא מקדשת מלחמה בשומר הסף הראשי של שלטון החוק והדמוקרטיה ונועצת סכינים בגבה של מרים נאור?
2. איך קורה שהיא ממשיכה לאותת לשופטים לא להתערב בהחלטות הכנסת והממשלה - גם כאשר אלה אנטי־חוקתיות, מטורפות על פניהן? איך קורה שהיא מנסה לנעול את שערי בג"ץ בפני אזרחים מהשורה, אף שרק כאן יש להם סיכוי למצוא מזור לבעיותיהם ולמצוקתם?
3. איך קורה ששקד מסרבת לתמוך בהצעת החוק של זהבה גלאון ואחרים המבקשת להבטיח לנציג האופוזיציה מקום בוועדה למינוי שופטים (כפי שהיה בכנסת בעבר הרחוק והקרוב)? האם העובדה שהיא מחפשת שליטה ורוצה בובה על הכיסא הזה - גוברת על הכל?
יושרה ציבורית? דמוקרטיה? הגינות? הגזמתם. לא בבית הספר של שקד.
4. איך קורה ששקד, כמו רה"מ, כמו יתר השרים, ממשיכה לקבור את חוק הקלון המבקש לנעול את שערי הממשלה והכנסת, מכאן ואילך, בפני עבריינים? איך קורה שבנושא הזה לא נמצא צדיק אחד שידפוק על שולחן הממשלה ויאמר: משוגעים, תרדו מהגג, אתם רוצים עבריינים ליד שולחן הממשלה? פושעים ליד הקופה הציבורית? מדינה שתהפוך לרפובליקת בננות?
5. איך קרה ש־20 שנה אחרי שבג"ץ ביטל את חוק הג'ובים שיזם בנימין נתניהו, זמן קצר אחרי שנבחר לראש הממשלה ב־1996 - העלו אותו מחדש איילת שקד ויריב לוין לפני שלושה שבועות? איך איש לא עצר בעדם כאשר העבירו החלטה כאילו תמימה - כאילו דרך אגב - שמספרה 171: "הוספת משרת המשנה למנכ"ל למשרות המפורטות בתוספת לחוק שירות המדינה"?
אין די בחמש משרות אמון שיש כיום לכל שר בממשלה? לא ברור שמדובר במינויים פוליטיים מיותרים שיעלו למשלם המסים עשרות מיליוני שקלים בשנה? שכחנו מה נחשף בחקירת פרשת "ישראל ביתנו", בחקירת פרשת נתיבי ישראל (מע"צ) ובתיקים אחרים שחלק מגיבוריהם היו אנשי שלומם של פוליטיקאים?
כמה ציניים עוד יכולים להיות שקד ולוין כשהם מנמקים את הצעתם בצורך "לחזק ולהגביר את המשילות"?
הסחבת והמחסור בשופטים
ועוד קושיה חשובה: איך מבקשת שקד להקל את העומס על השופטים ולייעל את המערכת? איך היא חושבת להילחם בסחבת הנוראה בבתי המשפט?
לא חלילה באמצעות הוספת תקנים והגדלת מספר השופטים באופן משמעותי. תשכחו מזה. הפתרון שלה אחר: הכבדה על אזרחים הנזקקים לשירותי בתי המשפט. למשל, צמצום זכות העמידה שלהם בבג"ץ; למשל, הטלת אגרה בסך 24 אלף שקלים על מגישי תביעות ייצוגיות; למשל, הרחבת ההפרטה של ההליכים המשפטיים באמצעות תהליכי גישור ופישור, ועוד ועוד.
ישאל השואל: ומה עם ניהול משפטים עד תום באמצעות שמיעת עדויות וקיום חקירות נגדיות? מה עם ירידה לחקר האמת באמצעות ניהול משפטים בשיטה הקלאסית?
התשובה: מבחינת שקד, זה לפחות הרושם, זה לא העיקר. אפשר להסתדר בלי. מה כן חשוב? חוק ההסדרה, הרשימות השחורות של תומכי החרם (זכות יוצרים שמורה לגלעד ארדן) והניסיון לעקוף את היועץ המשפטי לממשלה.
כן, עצמאות היועמ"ש מציקה לה: היא אינה מבינה מדוע אינה יכולה לבחור יועץ משפטי לממשלה שיהיה "בראש שלנו" - יועץ נוח שיהיה אסיר תודה למי שבחרו בו. היא מוטרדת מהבעיה וכבר הגתה רעיון לבטל את ועדת האיתור לבחירת יועמ"ש.
מדוע היוזמה הזאת פסולה על פניה? כי החלטת הממשלה משלהי שנות ה־90 להקים ועדת איתור בת חמישה משפטנים מנוסים, בראשות שופט, לבחירת מועמדים לתפקיד - נבעה מפרשת בר־און חברון הזכורה לשמצה. מאותם לחצים של הנאשם דאז בקבלת שוחד, אריה דרעי, להחליף את היועץ דאז, מיכאל בן יאיר, ביועץ חדש שיהיה נוח לו.
למי שעדיין לא הבין את המשמעות: איש הפשע ניסה לבחור לעצמו את התובע הראשי וכמעט הצליח - עו"ר רוני בר־און נבחר, נחשף כמהמר כבד אחרי פחות מ־24 שעות והתפטר. כעבור זמן חשפה אילה חסון את סיפור הקנוניה והאיומים ואת הדרמה שהתרחשה מאחורי הקלעים.
למקום הנורא הזה מבקשת עכשיו שקד להחזיר אותנו?
עושים בנו שפטים
אני מקווה ומניח שהמהלך הזה ייבלם בסוף בכנסת, אם וכאשר תנסה שקד לקדם אותו, ועד אז מציע למחוקקים ולשרים להקדיש זמן לקושיות חשובות לא פחות: הפקרת קשישים, נכים, חקלאים ופועלי בניין, שהמערכת השלטונית מפנה להם גב.
1. מתי תאשר הממשלה את יוזמת השר יעקב ליצמן ותעביר את חוק ביטוח סיעוד ממלכתי? מתי הדיבורים יהפכו למעשים והנס יתרחש?
2. מתי תציב הממשלה בסדר עדיפות גבוה את הפיקוח על המתרחש בחלק מבתי האבות הפרטיים? מתי יילחמו נציגיה בזוהמה, בהזנחת המטופלים, באלימות הפיזית והמילולית כפי שנחשפה רק לפני חודש בחיפה; בהפקרת ניצולי שואה שחלקם עדיין נמקים בבתיהם? מתי ייצאו מדי ערב עשרות מפקחים לביקורי פתע?
3. ועוד: האם לפחות עכשיו, אחרי חשיפת מצוקת יותר מ־100 אלף נכים שכחלון מכנה אותם אנשי "קצבתם מחייתם", תממש הממשלה את הבטחותיה ותושיט עזרה לאותם נכים החיים מהיד לפה?
אני מקווה שזה יקרה בימים אלה כי צריך להרים מהרצפה את מי שקצבתם 2,320 שקלים ולסייע להם להחזיק את הראש מעל למים. צריך לתמוך בהצעת החוק של ח"כ אילן גילאון ממרצ להעלאת קצבתם עד לשכר המינימום. לא לזרוק להם עצמות, תוספת של 700 שקלים כפי שמסתמן, שאינה פותרת את הבעיה. לא לנצל לרעה את העובדה שלקבוצה הזאת אין קבוצת לחץ ויחצנים צמודים.
4. מתי תפסיק הממשלה להתעלם ממצוקת רבבות חקלאים, מוכי גניבות בקר וציוד חקלאי, ותחליט להגן עליהם מפני מי שמניחים יד על רכושם ומסכנים לעיתים את חייהם?
מתי יקומו שרי הביטחון, הפנים והחקלאות, יודו שיש בעיה וייתנו מענה ופתרון למצוקות החקלאים המוכים? אין די בתלונות, בתמונות המשודרות בטלוויזיה, בעדויות ובתחינת הקורבנות, רבים מהם כבר לא צעירים, כדי שהמשטרה תקדש מלחמה אמיתית במכת המדינה שנזקיה הכלכליים כבדים? גם זו מטלה שלא ניתן לעמוד בה?
קושיה נוספת לקראת החג: מתי תבין הממשלה שצניחת מאות פועלים מפיגומים אל מותם, או אל פציעתם הקשה, אינה כוח עליון? שר הבינוי יואב גלנט, שר הרווחה חיים כץ, שרת המשפטים איילת שקד, לא נחשפו בתקשורת לזוועות ולאסונות המחרידים? הם לא יודעים שהדם הזה נשפך בגין מחדלים קשים ורשלנות פושעת?
הם יודעים. אם כך, מדוע הם שותקים? מדוע במקום להגדיל את הרגולציה טורחים שרים ובכירי משק להסביר לנו שהבעיה היא בכלל עודף רגולציה? איך אפשר למנוע את האסונות הבאים כאשר 18 פקחים בלבד מופקדים על 13 אלף אתרי בנייה?
התוכנית של סגלוביץ'
אחרי כל המשאלות והקושיות האלה - מילה טובה למצטרף החדש ל"יש עתיד", ניצב בדימוס יואב סגלוביץ'. השבוע הוא הציג במסיבת עיתונאים עם יאיר לפיד תוכנית מפורטת של המפלגה למלחמה בשחיתות - תוכנית "נחשון" שהכין ובהזדמנות עוד נרחיב בה. בינתיים שלושה משפטים שהם בבחינת הצהרת כוונות:
האחד, "מרכיב הדוגמה האישית של המנהיגים שלנו קיבל אצלנו פטור. אנחנו נותנים אותו לשרי ממשלה וצריך להפסיק זאת".
יואב סגלוביץ'. מילה טובה // צילום: דודו גרינשפן
השני, "נושא המאבק בשחיתות לא היה עד היום יעד ממשלתי. ב'יש עתיד' הוא יהיה. זה לא צריך להיות יעד רק של שרי המשפטים וביטחון הפנים אלא של הממשלה כולה".
השלישי: "אזרח שהורשע בעבירה שיש עימה קלון לא יוכל להיבחר לכנסת ולממשלה. לתמיד".
ואמירה עיקרית של לפיד, שאינה טעונה פרשנות: "מי שהוגש נגדו כתב אישום לא יוכל לכהן כראש ממשלה".
