הקיץ בפתח, השטח בוער, עוד ועוד אזרחים נרצחים מדי חודש, משפחות הפשע מחסלות חשבונות עם יריבים בערים הגדולות ובכפרים ערביים, המשטרה נופלת מהרגליים, בתי המשפט קורסים - ומה מטריד את שרת המשפטים, איילת שקד, שאמורה לחזק (ולא לנסות להחליש) את מערכת האכיפה והמשפט, יחד עם השר לביטחון הפנים, גלעד ארדן?
מגישה: ליטל שמש // אורח: מרדכי גילת // צילום: משה בן שמחון // מאפרת: רונה בן עזרא // ארכיון: יוני ריקנר, פז בר, משה בן שמחון, קובי, זוהר קליגמן
בית המשפט העליון. עצמאות שופטיו. שיטת הסניוריטי. סירוב הנשיאה הפורשת, מרים נאור, וסירוב השופטת שתחליף אותה, אסתר חיות, לרקוד לצלילי החליל של מלכת המתנחלים.
אוי, זה חטא נורא, במיוחד בימים שבהם מתפנים שני כיסאות בעליון, ושקד מבקשת להצניח אליהם אנשים כלבבה. אין הסכמה בינה לבין שופטי העליון בוועדה לבחירת שופטים, לא נמצאה פשרה, והתגובה אינה מאחרת לבוא: שקד שולפת את הנשק הסודי השחוק שלה ששמו הצעת חוק לביטול שיטת הסניוריטי.
השיטה הזאת, שהוכיחה את עצמה מאז הקמת המדינה, קובעת כי לתפקיד נשיא בית המשפט העליון ייבחר ותיק השופטים. בדרך הזאת מנעו פוליטיזציה של המערכת וקרבות פנימיים מכוערים על התפקיד - הציבו מחסום בפני לחצים והתערבות חיצונית בלתי ראויה.
למרות זאת נולד לפני שבועיים פרסום המבשר לנו שח"כ בליכוד מקדם חקיקה שתקבע כי נשיא/ת העליון ייבחרו בכנסת. פרסום מניפולטיבי, מביש מבחינת אנשי תקשורת שמשתפים איתו פעולה.
האם יש עיתונאי שפוי בארץ שאינו מבין שאסור שהנשיא או הנשיאה של העליון ייבחרו בידי אורן חזן, ניסן סלומינסקי, חיים כ"ץ, אורי אריאל, אריה דרעי או מי מדומיהם, שלא ברור מה הם בכלל מחפשים בכנסת? יש מי שאינו מבין על מה ולמה נולדה הצעת החוק הזאת ובאיזה פח אשפה היא תמצא בסוף את מקומה?
השופטת נאור. לא התכופפה // צילום: נעם ריבקין פנטון
שקד יודעת שאין לה סיכוי לשנות את שיטת בחירת השופטים; ששר האוצר, משה כחלון, יטיל וטו על יוזמה הזויה כזאת; שבאקדח ההפחדה שלה אין באמת כדורים - אבל מה אכפת לה להציק לכבודם? לנסות להלך עליהם אימים? לרמוז לאסתר חיות שכיסא הנשיאה אינו מובטח לה עדיין?
על הרקע הזה הופצה לפני כחודשיים שמועה כאילו אנשי הימין מבקשים להושיב על כיסא הנשיא את השופט חנן מלצר (אף שמי שמכיר אותו יודע שלא הוא ולא איש מהשופטים האחרים יתמוך בביטול שיטת הסניוריטי); על הרקע הזה דחתה שקד את מועד הישיבה שבה ביקשה נאור לבחור את מחליפתה חיות ואת המשנה המיועד, מלצר; על הרקע הזה - במסגרת הנקמה המבישה בנאור ובחיות - מבקשת שקד לקיים ישיבה בוועדה לבחירת שופטים כדי לדון בנושא הסניוריטי.
למה? ככה. להצדיק את הדחייה בבחירת הנשיאה וסגנה.
את מי היא תזמין לישיבה הזאת, אם לא תחזור בה?
השופטת חיות. לא תתכופף // צילום: אורן בן חקון
ראשון ראשון חביב את המורה הרוחני שלה, פרופ' דניאל פרידמן, אבי רעיון ביטול הסניוריטי. שנייה, את הנשיאה לשעבר דורית ביניש, שדעתה בנושא חדה וברורה.
השורה התחתונה בדיון המיותר ידועה מראש: הוועדה לבחירת שופטים לא תשנה את שיטת הסניוריטי. אורן חזן יצטרך להסתפק בתפקיד ליצן הכנסת וסגן יו"ר הקואליציה.
הסבתא של פישמן
"מאין אביא את הכסף", שאל השבוע הטייקון לשעבר אליעזר פישמן, 75, בראיון עם קרן מרציאנו בערוץ 2, "מהסבתא שלי?"
דמעות עמדו בעיניי. לבי נקרע ממש: האיש יתום, חסר אמצעים, ילדיו עניים מרודים, בעוד רגע נשמע שהוא קרוב לפת לחם - מה רוצה עכשיו מחייו מרציאנו? מה רוצה מחייו מתן חודורוב מערוץ 10? מה רוצים מחייו קרן נויבך, נתן זהבי וגבי גזית? מה רוצים מחייו פרשני העיתונים הכלכליים?
הרי הסבתא שלו מתה מזמן, ברז האשראי שלו נסגר, הבנקים מפנים לו עורף באיחור של עשרות שנים, הקופה שלו התרוקנה, חלק מהנכסים שלו רשומים על שם אשתו וילדיו - מאין בדיוק יחזיר את המיליארדים שלקח מהציבור באמצעות הבנקים הגדולים ?
אילו היה לפישמן קמצוץ של רצון טוב, הוא היה נפרד מיד, ביוזמתו, מהווילה המפוארת בסביון (הרשומה על שם אשתו כבר שנים...), ששווייה מוערך במיליונים רבים; נפרד מהסמל הזה של אצולת הממון, עובר להתגורר בדירה קטנה של שלושה חדרים, נוגע בחיים של מיליון משפחות בישראל - מתחיל להכיר את החיים של מי שהבנקים גוררים למשפט בגין חוב של 2,000 שקלים.
אילו היה לו יועץ טוב, היה האחרון מסביר לו שמראית עין חשובה לפעמים יותר מהחזרת הכסף; שצעד כזה היה מוריד מעט את מפלס הכעס והזעם של הציבור כלפיו.
פישמן. אילו היה לו קמצוץ של רצון טוב, היה נפרד לפני הכל, ביוזמתו, מהווילה בסביון // צילום: גדעון מרקוביץ
אבל פישמן ממשיך להתנהג כחבר במועדון של מי שהכל מותר להם ומנצל לרעה את רוחב לבו של נשיא בית המשפט המחוזי, איתן אורנשטיין; של מי שכבר במארס השנה דחה את בקשת עו"ד יוסף בנקל, הממונה על נכסי פישמן מטעם בית המשפט, להכריז על המסכן פושט רגל.
לאן הובילה אותנו ההחלטה השגויה של בית המשפט? להצעת ההסדר השערורייתי - לאותו הסדר שנדחה השבוע בידי הנושים; הסדר שבמסגרתו אמור פישמן להחזיר לבנקים 140 מיליון שקלים מחובותיו ואולי עוד כ־260 מיליון בתוך חמש שנים.
מה יהיה עם יתרת חובו בגובה של יותר ממיליארד שקלים? את, אתה, אני, אתם, הם, כולנו - חלק גדול ממבוטחי קרנות הפנסיה - נישא בחוב הזה בעל כורחנו.
החקירה שלא נפתחה
את הדייסה הזאת בישל לעצמו אליעזר פישמן במשך עשרות שנים. הוא היה ונשאר הטבח הראשי שלה.
אבל אסור לטעות בסיפור הזה: הגיבורים האמיתיים של השערורייה הם ראשי הבנקים - האנשים שהעניקו לפישמן אשראי במיליארדי שקלים ללא ביטחונות; האנשים שקיבלו את ההחלטות; הדירקטורים שאישרו את פתיחת ברזי האשראי לכבוד יקיר המערכת - וגם: אנשי בנק ישראל והפיקוח על הבנקים שלא היו קיימים בשטח.
כאילו אין הליך פלילי, כאילו אין דין ואין דיין ואין ממי לחשוש. הם בחזקת עופות מוגנים.
ואכן, במדינה מתוקנת, במקום הסדר חוב, היתה נפתחת כבר מזמן חקירה נגד מקבלי ההחלטות האלה ונגד שומרי הסף שמעלו בתפקידם ובשליחותם במשך שנים. הבכירים האלה היו נדרשים להשיב על שאלות קשות, מתבקשים להציג פרוטוקולים, עומדים בחלקם לדין פלילי, נדרשים להחזיר כספים מכיסם הפרטי.
רק שהסכמנו כבר שישראל אינה בהכרח מדינה מתוקנת. הסכמנו שאנחנו חיים במדינה המזכירה לפעמים את מדינות העולם השלישי - מדינה שבה נחשפה לפני כארבע שנים הונאת ענק של בנק לאומי בארה"ב, שבגינה נאלץ הבנק לשלם לרשויות המס כופר בסכום דמיוני של 1.6 מיליארד שקלים; מדינה שראשי הבנק דאז, המנכ"לית גליה מאור, היו"ר איתן רף, וראש החטיבה לבנקאות פרטית צבי איצקוביץ, לא שילמו עדיין מחיר אמיתי על מעשיהם.
לא הם ולא איש משומרי הסף שכרגיל לא ראו, לא שמעו ולא שאלו את השאלות הקשות. "הם זרמו", לשון אחד מבכירי הבנק, "הם היו מעין חותמות גומי".
נכון, לפני שנה השלימה ועדה בראשות פרקליטת מחוז מיסוי וכלכלה, עו"ד ליאת בן־ארי, את בדיקת הפרשה והמליצה בפני היועמ"ש אביחי מנדלבליט לפתוח בחקירה פלילית נגד ראשי הבנק; נכון, לפני קרוב לשנה אימץ מנדלבליט את מסקנות הוועדה והכניס את יאח"ה לתמונה; נכון, מסקנות ועדת בן־ארי לא הושלכו לפח - יותר מזאת: בחצר של מנדלבליט רומזים שנעשתה עבודה יסודית והיא תישא פירות.
אבל בפועל לא קרה בינתיים דבר. במישור הפלילי איש לא שילם עדיין על מעשיו. איש לא נשרט אפילו...
סליחה, קבלו תיקון: ועדה ציבורית מטעם הבנק חייבה כל אחד מהשלושה להחזיר לבנק מכיסו הפרטי סכום בדיחתי של 1.5 מיליון שקלים - סכום שהוא 11 אחוזים בלבד מכספי הבונוסים שזרמו לכיסם בתקופה הרלוונטית לפרשה.
מי אישר את המתנה הזאת לשלושת המופלאים? השופט המחוזי בתל אביב, חאלד כבוב, שנושא עדיין את עיניו לעליון.
בשירות עו"ד תל־צור
המאמץ הגדול של פרקליט המדינה, שי ניצן, להציל את עו"ד נבות תל־צור מכתב אישום חמור - אף שתל־צור הוקלט מנסה לשבש את משפט הולילנד ובין היתר מבטיח לשולה זקן, כדי שלא תהיה עדת מדינה, להכפיל את סכומי הכסף שהיא תקבל מאולמרט - גרם ליודעי סוד ללחוש כמה דברים על אוזני עמיתי, עוזי דיין.
אחד מהם, שלא הובא עדיין לידיעת השופטים היושבים בדין - עוזי פוגלמן, ענת ברון ודפנה ברק־ארז: בתום השימוע התגבשה בפרקליטות המדינה החלטה להעמיד לדין את תל־צור והיא דיווחה על כך לחשוד. כעבור זמן נסוג ניצן מההחלטה.
ניצן. היכן ההקלטה והתמליל? // צילום: יונתן זינדל
ועוד גילו מי שגילו: "לשופטי בג"ץ דווח שעמדת פרקליטות מחוז מרכז היתה לא להגיש כתב אישום - אבל הסתירו ומסתירים מהשופטים את העובדה שפרקליטות מחוז ירושלים קבעה שהראיות נגד תל־צור הן מוצקות ומחייבות כתב אישום".
והעיקר: "עד לרגע זה לא חשפה הפרקליטות בפני השופטים את התמליל ואת ההקלטה של הבטחת כספי השוחד לשולה זקן בידי עו"ד תל־צור. ראיית הברזל הזאת מוסתרת מהם. בפניהם נמצא רק תמליל השיחה בדירת זקן - חמור בפני עצמו - שאותו הגיש להם תל־צור בלי לצרף את השיחה השנייה המפלילה".
עוזי דיין הציג לפרקליטות כמה שאלות בפרשה ונענה כי הטענה כאילו אחרי השימוע הוחלט להעמיד לדין את תל־צור - אינה נכונה.
דיין שאל מה היתה עמדת פרקליטות מחוז ירושלים בנושא - ולא נענה. הוא חזר על השאלה פעם נוספת ושוב התחמקה הפרקליטות: "ההחלטה הסופית התקבלה אחרי דיונים פנימיים בהשתתפות גורמים בכירים שבהם הושמע מגוון דעות. לא נתייחס לעמדות האלה מעבר למה שנמסר לבג"ץ".
ההפגנות נגד מנדלבליט
ארבע הערות בעניין ההפגנה מדי שבת בפתח תקווה נגד היועמ"ש, אביחי מנדלבליט:
א. במדינה דמוקרטית מותר למחות כנגד התנהלות של עובד ציבור בכיר, ודאי יועץ משפטי לממשלה, אם וכאשר יש למישהו יותר מסתם תחושה שמשהו חורק באופן טיפולו בנושא כלשהו. חופש הביטוי והמחאה שמורים לכל אזרח מהשורה.
אבל אין להתיר הפגנה מול ביתו הפרטי של נבחר ציבור או של עובד ציבור - אפילו היא מוגבלת בזמן. אין סיבה למרר את החיים לבני משפחתו ולשכניו שאינם קשורים לעניין. את הזכות הדמוקרטית אפשר לנצל להפגנה מול משרדו של נשוא המחאה, או במרחק כמה מאות מטרים מביתו, שום אסון לא יקרה. קול המחאה יישמע ברדיו, בטלוויזיה, בעיתונים, כפי שזה קורה בשבועות האחרונים.
ב. הטיפול בתיקי 1000 ו־2000 שבהם חשוד ראש הממשלה בפלילים, נמשך מעל ומעבר. יש תחושה של משיכת זמן ללא סיבה אמיתית. יש תחושה שמישהו מנסה להרדים ואולי לקבור את הפרשה.
נכון, ארבעה חיקורי דין בארה"ב, שעדיין לא התקיימו, הם הסיבה להערכת הפרקליטות שהטיפול בתיקים יסתיים רק בסוף השנה; הם הסיבה לדברי פרקליט המדינה השבוע כי "החקירות אינן פשוטות ואין לנו שליטה על קצב מהלכי החקירה בחו"ל".
ג. ובכל זאת ולמרות זאת צריך לחזור על דברים ששמעתי מגורמים בכירים במערכת האכיפה: מדובר בתיקים פשוטים לכאורה, לא מורכבים ולא מסובכים, שהראיות בהם מוצקות לכאורה. ראיות מוקלטות ושאינן מוקלטות, עדויות, הצלבות, וגרסאות הגנה שאינן מצליחות להפריך את העובדות ואת החשדות החמורים.
ד. שני תיקי החשדות נגד נתניהו נמצאים בפרקליטות מיסוי וכלכלה שניהלה ללא דופי את משפט הולילנד, את משפט פואד בן־אליעזר המנוח, את משפט ראש עיריית בת ים לשעבר, שלומי לחיאני, ומשפטים רגישים אחרים.
אילו חפץ מנדלבליט למרוח אותם, טוען בכיר בפרקליטות, הוא לא היה מפקיד אותם בידי פרקליטת המחוז, עו"ד ליאת בן־ארי, וראש צוות התביעה במשפט הולילנד, עו"ד יוני תדמור.
בן־ארי. כשהיא אומרת: "אין דבר כזה מתנות פעוטות של מאות אלפי שקלים בין חברים" - היא מתכוונת לזה
כשהתיקים האלה בידיים שלהם - אמורים המפגינים נגד מנדלבליט לישון בשקט. בוודאי אחרי מה שאמרה לפני חודש עו"ד ליאת בן־ארי בכנס לשכת עורכי הדין, בהתייחסות עקרונית לנבחרי ציבור המקבלים טובות הנאה: "אין דבר כזה מתנות פעוטות של מאות אלפי שקלים בין חברים... אני מתקשה לקבל שמדובר רק במתנה בין חברים..."
בן־ארי התכוונה לכל מילה שאמרה. כך גם השבוע, בכנס אחר, שבו הצהירה: "אם ארגיש שהמלצותיי לא מתקבלות בשל קרבה של היועמ"ש לנחקר, אסיר את הגלימה".
אתם יכולים להאמין לה.
ח"כ רוזנטל לא מוותר
בעוד הראיות נגד ח"כ אריה דרעי, אשתו יפה ואחיו שלמה בחשדות למעשי מרמה ולעבירות כלכליות, ממשיכות להיערם במשטרה; בעוד במשטרה וברשות המסים משוכנעים שכל הדרכים מובילות לכתב אישום - הגיש השבוע ח"כ מיקי רוזנטל הצעת חוק יסוד מתבקשת.
תמציתה: אדם שנידון למאסר של שנה ויותר - לא יוכל לכהן בתפקידים ציבוריים אלא אם כן חלפו 14 שנה מיום ריצוי העונש. מי שהורשע בקבלת שוחד לא יוכל לכהן בתפקיד ציבורי לצמיתות!
רוזנטל. הגיש הצעה מתבקשת לסגירת שערי הכנסת והממשלה בפני עבריינים // צילום: אייל מרגולין/ג'יני
כמה ברור, כמה פשוט, כמה צריך היה להיות מובן מאליו גם לשקד ולחבריה בממשלה.
עכשיו נמתין ונראה אם גם ההצעה הזאת תיקבר במגירות ועדת השרים לחקיקה. שחס וחלילה לא תיסגר דלת הכנסת והממשלה בפני פושעים, נוכלים ועבריינים סדרתיים.
הקרב על הדמוקרטיה
אם יש סיכוי להציל את הדמוקרטיה בבחירות שאינן לכנסת, בגופים החולשים על מיליארדי שקלים של הציבור; אם יש סיכוי לעקור פעם את הסיאוב מהשורש - הוא נמצא באולמן של שתי שופטות בית המשפט המחוזי בתל אביב, רחל ברקאי ויהודית שבח.
השופטת ברקאי. תיק חשוב // צילום: אתר בתי המשפט
הראשונה תשמע את העתירה של סיעת נחל בהסתדרות המורים, באמצעות עו"ד אורלי צבר, לפסילת תוצאות הבחירות בארגון בגין מעשי הונאה, זיוף ופגיעה קשה בטוהר המידות; בגין מעשים שלטענת העתירה מגובים במאות ראיות, סרטים, תצהירים ועדויות. זה יהיה קרב בין דוד לגוליית מהחשובים שידענו.
השנייה, השופטת שבח, תשמע את העתירה של ח"כ שלי יחימוביץ', באמצעות עו"ד איתן לירז, לפסילת הבחירות להסתדרות הכללית. שוב קרב על ערכים, על עקרונות ועל דמוקרטיה אמיתית - קרב אדירים, מגובה בראיות קשות ומביכות לכאורה, שגם בכוחו לקבוע תקדים ולעשות סדר בג'ונגל הבחירות הפנימיות בגופים ציבוריים.
