גנץ ואשל מציגים: סיכול ממוקד לריבונות

אלוף במילואים אמיר אשל, לשעבר מפקד חיל האוויר ובשנתיים האחרונות מנכ"ל משרד הביטחון, הוא ללא ספק קצין עתיר זכויות ואדם רציני ביותר. דווקא משום כך, הגילוי המהמם על אודות האופן שבו טרפד את אחד המהלכים ההיסטוריים החשובים של השנים האחרונות, מפתיע ומאכזב. אשל, על פי דבריו לבן כספית בשבוע שעבר, סיכל צעד שווה ערך להכרה האמריקנית בירושלים.

כדי להבין את הנזק החמור שנגרם, צריך לחזור כמעט שלוש שנים לאחור, לינואר 2020. אחרי שנתיים של הכנות, ושנה נוספת של דחייה בגלל סבבי הבחירות בישראל, החליט ממשל טראמפ להשיק את "תוכנית המאה" לפתרון הסכסוך בין ישראל לפלשתינים.

זו היתה התוכנית המדינית היצירתית, המפורטת והטובה ביותר אי פעם. בין היתר היא קבעה שישראל תקבל שטחים נרחבים ביהודה ובשומרון. וגם "אף אדם לא ייעקר מביתו", כתבו ג'ארד קושנר, השגריר דאז דיוויד פרידמן ואנשיהם. בפעם הראשונה ממשל אמריקני הניח הצעה שלא סיכנה את ביטחון ישראל. אשל, אגב, מסכים כי לדבריו אמר לנשיא טראמפ, "חייבים שהתוכנית תצא לפועל".

צעד נלווה לתוכנית היה הסכמה אמריקנית להחיל מייד את החוק הישראלי באותם אזורים ביו"ש, אשר לדעת האמריקנים בכל מקרה יימסרו בסוף הדרך לישראל.

צעד זה סוכם בטרם עת בין קושנר, פרידמן ונתניהו. מדובר היה על מחצית משטח C, כולל בקעת הירדן וכל היישובים היהודיים. אזורים אלה, לדעת רוב הישראלים ורוב בכירי מערכת הביטחון בעבר ובהווה, חיוניים לביטחון ישראל.

המחצית השנייה של שטחי C אמורה היתה להיות נידונה במשא ומתן עתידי בין הצדדים, אם הפלשתינים יעמדו בשורה של תנאים נוקשים כגון הפסקת ההסתה והשחיתות, חיבור בין יו"ש לעזה ומעבר לנורמות דמוקרטיות. "הם קיבלו מדינה על הירח", תמצת זאת אז באוזניי השגריר פרידמן.

ברקס לנתניהו

ב־28 בינואר 2020 הושקה התוכנית בבית הלבן. טראמפ אמר בנאום כי ההכרה האמריקנית במה שנקרא אז "הסיפוח" תהיה "מיידית", וכי גם תוקם ועדה שתשרטט את הקווים המדויקים של אזורי החלת הריבונות. מייד לאחר מכן, הודיע נתניהו לעיתונאים שנלוו אליו כי הממשלה תקבל את ההחלטה בישיבתה הקרובה.

אלא שאז, מכה לפנים.

עוד נתניהו מדבר, וג'ארד קושנר אומר את ההפך הגמור לתקשורת האמריקנית. בניגוד לסיכום עם נתניהו, קושנר הסביר שהצעד ייעשה רק לאחר הבחירות בישראל, שנועדו להתקיים כחודשיים לאחר מכן.

קושנר העמיד את נתניהו במבוכה קשה מאוד. התדרוך של ראש הממשלה התברר כפארסה. הוא הוצג פעם נוספת כשקרן. הנסיעה ההיסטורית לוושינגטון נכשלה. הריבונות נמסה לו בין הידיים.

הסכמת ישראל לתוכנית נועדה לאפשר למפרציות לומר לפלשתינים, "עכשיו תורנו לנורמליזציה". אשל וגנץ הרגו את המהלך הזה. רק דבקות נתניהו בריבונות הולידה לבסוף, כמעט בנס, את "הסכמי אברהם"

עד היום לא היה מובן מדוע קושנר שיקר למעשה לנתניהו. בספרו הוא טוען שמהלך הריבונות לא היה חלק מהתוכנית ולא לזה כיוון. אבל גרסתו לא מתיישבת עם מה שאומרים כל השחקנים האחרים וגם לא עם דברי טראמפ, שהדגיש בנאום כי ההכרה האמריקנית בריבונות תהיה כאמור "מיידית" - וחודשיים, תסכימו איתי, אינם "מייד".

אשל, בראיון לכספית, מספק את החוליה החסרה. לדבריו, הוא זה שאמר לקושנר שאסור לבצע את מהלך הריבונות. אחר כך שכנע את בני גנץ, שלו שימש יועץ, ללחוץ על האמריקנים לעצור את המהלך. באותה עת, גנץ התמודד מול נתניהו ראש בראש על ראשות הממשלה. האמריקנים נזהרו בכבודו, כי חששו להצטייר כמי שמתערבים בפוליטיקה הישראלית. לכן הוזמן, עם אשל, לבית הלבן.

הטענה של אשל היתה שאם הריבונות תבוצע מייד, "התוכנית תמות... אף שליט ערבי לא יסכים לזה שישראל תִגבה מייד במזומן את החלק שלה בלי לתת שום דבר בתמורה. אף אחד לא יוכל לתמוך בזה שישראל מקבלת מזומן והפלשתינים אשראי שלעולם לא ייפרע", אמר ל"מעריב".

לדעת לקחת

כשאמר את הדברים לקושנר, השיב לו האחרון כי שוחח עם השליטים הערבים וקיבל את הסכמתם. אך אשל עמד על שלו. דבריו חלחלו וגרמו כנראה לקושנר ללחוץ על הברקס. וכאן ההחמצה הגדולה. כי המשמעות המצערת היא שהקונספציה והאופוזיציה של בכירים לשעבר במערכת הביטחון הישראלית, שללו מישראל צעד היסטורי שגם לדעתם היה טוב לה.

שכן ברטרוספקטיבה, מי שגרם לתוכנית למות הוא אשל בעצמו. מרגע שמהלך הריבונות מוסמס, "חזון המאה" הלך בדרכן של שפע תוכניות אמריקניות קודמות ששוכבות בארכיון. רק שהפעם מדובר בתוכנית ייחודית לטובה מבחינתה של ישראל.

שנית, השיקול של אשל שלפיו "השליטים הערבים יתנגדו", מאכזב. "נותנים לך? תיקח". מדוע אתה, כבוד האלוף, צריך להיכנס לנעליהם של שליטי ערב? קושנר אמר לך ששוחח איתם וקיבל את מילתם. מדוע אתה, בלי שדיברת איתם על הנושא, צריך להיות חכם יותר מראש הממשלה, מצוות השלום של הבית הלבן ומהשליטים הערבים עצמם?

שלישית, כל מהותה של "תוכנית המאה", כפי שמסבירים גם קושנר וגם השגריר הישראלי דאז בוושינגטון, רון דרמר, היתה סולם לקירוב המפרציות לישראל. ההתקרבות הזו היתה אפשרית, משום שהסוגיה הפלשתינית צללה לתחתית סדר היום של מדינות ערב. כך עלה מכל שיח, ישיר או עקיף, בינם לבינינו.

באוזניי שמעתי ב־2019 בכיר בחרייני מקלל את הפלשתינים במילים בלתי נתפסות. אם כך הסכים לומר לעיתונאי ישראלי, טרם הסכמי אברהם, שערו בנפשכם מה חשב בינו לבין עצמו. כלומר, כשאשל התיימר לומר מה יגידו שליטי ערב, יש סיכוי טוב שפספס.

רביעית, בניגוד לדבריו, ישראל כן התחייבה לוויתורים במסגרת תוכנית טראמפ. נתניהו הסכים למדינה פלשתינית ולמעשה לוותר על מחצית משטחי C. הראיה, שגם בימין היתה התנגדות לתוכנית, כלומר טענת האלוף כאילו "ישראל לא נותנת דבר בתמורה", פשוט איננה נכונה.
וזה גם היה לו"ז המהלך כולו. הסכמתה של ישראל לתוכנית, שאכן טובה לה אך גם כרוכה בוויתורים, נועדה לאפשר למפרציות ולאחרות לומר לפלשתינים, "הנה דאגנו שתקבלו את חלקכם מהאמריקנים ומישראל. עכשיו תורנו לנורמליזציה איתה". אשל וגנץ, למרבה הצער, הרגו את המהלך הזה בטרם נולד. רק הדבקות של נתניהו בריבונות הולידה לבסוף, כמעט בנס, את הסכמי אברהם.

חמישית, אשל טען שהעמדה שלו מקצועית ולא פוליטית. אך ברור שגרם נזק פוליטי כבד לנתניהו, וייתכן שבשל כך גם לא ניצח בבחירות השלישיות במארס 2020. מה שבטוח, הוא סיבך אותו במשבר מדיני קשה ביותר. חבל שהיה זה משבר מעשה ידי אלוף בישראל. לא בפעם הראשונה מתברר כי הגנרלים שלנו מבינים בביטחון, אך בעולם המדיני הם שוברים ידיים ורגליים.