"דירוגים באקדמיה הם לא תורה מסיני"

שנת הלימודים האקדמית, שתיפתח ביום ראשון הקרוב, מביאה איתה לא מעט אתגרים למוסדות האקדמיים בכלל, ולמועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) בפרט. מאחורי נושאים מפוצצים כמו חרם אקדמי, קוד אתי וירידה בדירוג האוניברסיטאות הישראליות, נמצא בסופו של דבר סטודנט עייף שרוצה להוציא תואר ראשון בכל מחיר, ונאלץ ללהטט בין קורסים, עבודות ומבחנים לבין עבודה שתשלם לו את שכר הלימוד, המגורים והמחיה.

השנה ילמדו 309,530 סטודנטים בסך הכל, מתוכם כ־232 אלף סטודנטים לתואר ראשון, ירידה ביחס לשנה שעברה. "בשנים האחרונות יש יציבות במספר הסטודנטים שעומד על יותר מ־300 אלף תלמידים בכל מערכת ההשכלה הגבוהה", אומרת פרופ' יפה זילברשץ, יו"ר הות"ת (הוועדה לתכנון ותקצוב) של המל"ג (המועצה להשכלה גבוהה), שבראשה עומד שר החינוך נפתלי בנט.

"צריך להבין שבמשך 25-20 השנים האחרונות עלה מספר הלומדים משנתון נתון מ־25% לכמעט 50% - זו מהפכה. שיעור האנשים שעושים בגרות שמאפשרת להם להיכנס לאוניברסיטה הוא בערך 50% משנתון, וכולם מגיעים להשכלה גבוהה.

"אנו לא חושבים שצריך להגדיל יותר את השיעור, אנחנו עושים הנגשה מלאה למי שרוצה ומסוגל מבחינת הפוטנציאל. יש גם את עניין גודל השנתונים - הם לא גדלים, כלומר האוכלוסייה בגיל הלימוד לא גדלה, ולכן אין גידול במספר הסטודנטים". עוד היא אומרת כי "אחרי שיש גידול ענק - יציבות היא מבורכת, אנחנו לא חייבים את כולם בתוך המערכת".

ובכל זאת, יש קבוצות שכמעט לא נמצאות באקדמיה.

"עדיין לא מיצינו את הפוטנציאל המלא בסוגים מסוימים של האוכלוסיות. לא כל בני הקהילה האתיופית בעלי הפוטנציאל מגיעים להשכלה גבוהה, וגם שיעור החרדים שמגיעים להשכלה גבוהה קטן.

"שיעור הסטודנטים הערבים משתפר, אך לא אופטימלי, ושיעור הבדואים באקדמיה רחוק מלהשביע רצון. לכן אני חושבת שנכון בשנים הקרובות להתמקד בהגדלת שיעור הלומדים באוכלוסיות האלה".

המוסדות האקדמיים הולכים ומשנים את פניהם, מנסים למצוא דרכים יצירתיות להתאים עצמם אל העולם החדש. השינויים הטכנולוגיים יביאו לכך שבעוד עשור מערכת ההשכלה הגבוהה תיראה אחרת.

גם במל"ג מנסים לעמוד בקצב החדשנות, ובתוכנית השש־שנתית נוספו עוד 7 מיליארד שקלים שיושקעו בפרויקטים ובמחקר. "אנחנו מפנים את הכסף הזה להנגשה של האקדמיה לאוכלוסיות שונות, הדבר השני הוא לתכנן את ההוראה העתידית, את המחקר העתידי וגם את מעמדה של ישראל בעולם.

"לגבי ההוראה העתידית יש לנו אתגרים גדולים, קודם כל - איך מלמדים בעידן דיגיטלי. לא יכול להיות שבעוד עשר שנים יעמוד מרצה עם לוח וטוש וילמד כיתה, כי הרשת והטכנולוגיות נותנות כלים מדהימים ללמידה אקטיבית ואינדיבידואלית.

 

"לא ייתכן שבעתיד יילמדו עם לוח וטוש. פרופ' יפה זילברשץ // צילום: גדעון מרקוביץ'

 

"אנחנו בכיוון של ניצול הטכנולוגיה ללמידה חדשה. זה יבוא לידי ביטוי בקורסים דיגיטליים שהסטודנט יכול ללמוד לבדו ובשימוש טכנולוגי בכיתות. אנחנו מעודדים קורסים מקוונים שמאפשרים זאת".

האוניברסיטאות ישתפו פעולה?

"הבשורה יצאה מהמקומות הכי שמרניים בעולם, אוניברסיטאות כמו סטנפורד והרווארד; הם הבינו שחייבים לרתום את הטכנולוגיה לעולם החדש. היום זה עולם של שיתוף. ברגע שזה קורה במקומות המובילים בעולם, אתה לא יכול להתווכח עם זה. אנחנו נהיה חלק מזה, 'מציון תצא תורה': אנחנו מכשירים את האנשים הכי טובים בעולם בתעשיית ההיי־טק".

הסטודנטים שלנו יהיו מוכנים לעולם החדש?

"ברור. הרבה דברים ישתנו. למשל, דרך הלימוד שלא ייעשה בהכרח בכיתה. כמו כן, ישתנה גם מה שהסטודנטים לומדים, כי ברגע שיש קורסים מהמון דיסציפלינות, תוכל ללמוד משפטים ולעשות השלמה להיי־טק באינטרנט. גם מבנה התארים יכול להשתנות, אבל מדובר בתהליך ארוך טווח".

 

המשוחררים והאמיצים

לפני כחודשיים פורסם מדד שנחאי היוקרתי המדרג את 500 האוניברסיטאות המובילות בעולם. לדעת רבים, הוא הציג תמונה מדאיגה באשר למצב המוסדות להשכלה גבוהה בישראל.

על פי הדירוג של 2017, הטכניון הוא המוסד האקדמי היחיד שנמנה עם 100 המוסדות המובילים (מקום 93) לאחר שירד 24 מקומות מדירוגו ב־2016. את המכה הכואבת ביותר ספגה האוניברסיטה העברית בירושלים שאיבדה את מקומה בין 100 המוסדות המובילים - בשנת 2016 דורגה במקום ה־87 וכעת ירדה לקטגוריה השנייה ומוקמה במקומות 150-101.

"דירוגים הם לא תורה מסיני", אומרת זילברשץ בלהט, "אנחנו מתייחסים אליהם ולא מתעלמים מהם, ומצד שני זו שאלה גדולה אם אנחנו קמים לעבוד את העגל - לא בהכרח.

"יש לנו מערכת השכלה גבוהה סופר־איכותית. צריך להבין את הקונטקסט - אנחנו מדינה במזרח התיכון, עם 8 מיליון אנשים ועדיין כל המוסדות שלנו בתוך ה־500. בתוך עשור ההשקעות במחקר גדלו ב־100%, זה נתון מדהים".

פרופ' יפה זילברשץ (64) היא בעלת דוקטורט במשפטים, מומחית במשפט בינלאומי, משפט חוקתי, הגנה על זכויות האדם ובכלל זה הגירה ואזרחות. היא אם לשלושה ילדים; הגדולה (41) למדה רפואת שיניים, האמצעי (31) יזם היי־טק שלמד משפטים והבת הקטנה (30) למדה פילוסופיה ועוסקת במוזיקה.

יש לא מעט הורים שלוחצים על הילד ללמוד מקצוע שהוא לא בהכרח רוצה; ניסית להשפיע על הבחירות הלימודיות של ילדייך?

"בתור פולנייה אני אגיד שממש לא, אבל צריך לשאול אותם. אני אשתמש בפסוק מספר משלי 'חנוך לנער על פי דרכו' - אני חושבת שחינוך אופטימלי מאפשר לילדים להיות משוחררים ואמיצים עם עצמם, לבחור בדברים שהם מרגישים כייעוד שלהם. אתה לא תוציא שום דבר מבן אדם שילמד משהו בגלל שאמרו לו. אפשר להתייעץ עם ההורים, אבל בגיל 24-23 אתה כבר צריך לבחור מה שנכון לך".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו