"אני חושף בפניך משהו בפעם הראשונה", אומר לי נור דהרי, "היום כמעט אף אחד כבר לא יודע על החלק הזה בעברי: בפקיסטן הייתי חלק מארגון טרור ג'יהאדיסטי. אמנם לא נטלתי חלק בפעילות טרור כלשהי, אך קיבלתי הכשרה באפגניסטן, כמו כולם. גם הוריי לא ידעו. הייתי בשנות ה־20 לחיי. אחרי שעברתי רדיקליזציה בדרשות במסגד עם חבריי, עזבתי את ביתי, נסעתי לאפגניסטן ועברתי אימונים שם".
כל מי שהכיר אז את דהרי (47), מוסלמי סלפי יליד פקיסטן, יתקשה לזהות קשר בין אותו אסלאמיסט קנאי לאדם שהוא היום: חוקר מוערך בתחום הטרור וציוני נלהב, שמסביר כי הקוראן מעניק את ארץ ישראל ליהודים. את התדהמה הגדולה ביותר בוודאי יחושו הוריו, שחינכו אותו לחשוב שיהודים "גרועים יותר מחיות". "גם פקיסטנים שרגלם מעולם לא דרכה בפקיסטן, נולדו להורים פקיסטנים בבריטניה וחיו שם כל חייהם - עדיין ישנאו את ישראל", אומר דהרי בספק השלמה ספק כמיהה לשינוי.
לאחרונה הוא הגיע לכנס השנתי של המכון למדיניות נגד טרור (ICT) במרכז הבינתחומי בהרצליה. מבחינתו, לשבת לחופה של מדינת היהודים, בלב המזרח התיכון, זו תחושת ניצחון קטנה; גם עבור המתונים שאליהם חבר רגע לפני שהפך למחבל. ודווקא משום שביצע מהפך כה עמוק, הוא מוכן להכות על חטא: על כך שכגבר צעיר הסכים ללכת בדרך הטרור.
"היום זה אחד מעשרת ארגוני הטרור המרכזיים, לשקאר א־טייבה (LET), שביצע את מתקפת הטרור במומבאי (בשנת 2008; א"ל). באותה תקופה (שנות ה־90; א"ל) הם היו ארגון חדש וניסו לגייס לשורותיהם את כולם, מכל הכפרים".
את נאומו בכנס נשא ב־11 בספטמבר, יום השנה למתקפה שהפתיעה לא רק בממדיה אלא גם בשל זהות מבצעיה: בני המעמד הבינוני־משכיל, שחלקם אף למדו באוניברסיטאות במערב. כשהוא נשאל אם הצטרף לטרור מפני שרצה הזדמנות לצאת מדלות ומעוני, דהרי גם שובר את הדפוס שמקובל לייחס למחבלים.
נמשכת לארגון כי היית צעיר ורצית קריירה?
"לא. לא הייתי עני בפקיסטן אלא מבוסס. הדבר היחיד שהיה חשוב הוא התהילה שאקבל אחרי שאשוב. זו אחת השיטות הפסיכולוגיות שלהם לגייס אנשים. הדרך השנייה היא שנאה: באותו הזמן ניסה LET להפיץ טרור בהודו, שאנשיה כידוע שונאים את פקיסטן כמעט מלידה, אז זו היתה ההזדמנות שלי לעשות ג'יהאד בקשמיר. הראו לי סרטון של נשים שנטבחו בקשמיר, כמו שהם (ארגוני הטרור הפלשתיניים; א"ל) עושים נגד ישראל".
אחרי שהבין עד כמה ארגוני הטרור מקדמים אג'נדה אחת - את זו שלהם - ולא בוחלים בפגיעה במוסלמים אחרים, הבין שהגיע הזמן לעזוב.
"הם רצו לשכנע אותי לחזור בי ולהישאר. אמרו לי שהשקיעו בי הון תועפות ולא רוצים לאבד אותי אבל סירבתי". בהזדמנות אחרת יאמר בשאט נפש: "ראיתי איך הם מנצלים ילדים צעירים, מטמיעים בהם שנאה ורוצים לגרום להם למות".
"אל־אקצא? זה מקדש שלמה"
דהרי, נשוי ואב לשתיים, חי היום בצפון בריטניה. בתחילה התבסס בלונדון, אך ההסתה נגדו בקרב הקהילה המוסלמית־פקיסטנית גרמה לו לחשוש לביטחונו. גם כעת הוא מסרב להגיד היכן הוא מתגורר.
זו הפעם הראשונה שלך בישראל?
"כן. זו מדינה נהדרת. לימדתי עליה, ועכשיו אני חווה אותה".
אבל אחת החוויות הראשונות שלו במהלך הנחיתה בנתב"ג היתה להילקח הצידה לתשאול. למרות האי־נוחות, הוא מצא את עצמו מתחבר לחוקר הבכיר, ובסופו של דבר שניהם אף התחבקו ושתו קפה. "זה הליך שהייתי מודע לקיומו ונשמעתי לו. אני אוהב את ההליך הזה", הוא אומר.
באמת אהבת את זה?
"כן. אני רוצה שכל מדינה מערבית תאמץ את שיטת הביטחון הזו: פרופיילינג, תשאולים, הערכות פסיכולוגיות. זה הפתרון היחיד להצלת המדינות. לא משנה אם זה לוקח 10 שעות או 15 שעות. העיקר שיהיה אפשר להיות שבעי רצון מהתשאול".
האם הציונות תתקבל בעולם המוסלמי־ערבי?
"ציונות, אני מסביר לפקיסטנים, היא לא נגד אסלאם או מוסלמים. קבלת האידיאולוגיה הציונית אין פירושה להפסיק להיות מוסלמים. אני מוסלמי־ציוני־פקיסטני, וגם אדם דתי. הסברתי דרך הקוראן שאנחנו לא יכולים להיות מוסלמים אם אנחנו שוללים את התורה, את משה ואת היהודים או היהדות. והאדמה - היא לא של המוסלמים. זה מה שהקוראן אומר".
הקוראן אומר שארץ ישראל שייכת ליהודים?
"ברור. הארץ שייכת לישראל. היא מעולם לא היתה שייכת לשום דת אחרת".
גם מסגד אל־אקצא?
"זו סוגיה שעברה פוליטיזציה. בעבר לא היה מסגד אל־אקצא. היה מקדש שלמה".
דרכון לגיהינום, ולא לישראל
אחרי שהגיע לבריטניה הקים את "הברית הישראלית־פקיסטנית" (PIA), ארגון שמקרב בהצלחה בין הלאומים ובין הדתות. דהרי גם מסייע לרשויות החוק במאמצן לרסן את הדרשנים במסגדים בבריטניה, ובמקביל חוקר אנשים שנמצאים בנתיב הטרור, כמו שהוא היה, וכותב מאמרים במסגרות שונות.
שמעת על הפעילות הסעודית לקדם יחסים עם ישראל. מה דעתך?
"מבחינה פוליטית, הם עושים מה שיכלו לעשות לפני עשורים שלמים: הם מבינים שישראל אינה איום על המזרח התיכון. ישראל מעולם לא סגרה את הדלת ותמיד רוצה שלום. אחרי מלחמת 1967, ישראל ניצחה וקיבלה את השטחים שהעולם קורא להם כבושים. היא לא תקפה בכוונה אלא הגנה על עצמה".
בהתחשב בכך שבדרכון הפקיסטני כתוב במפורש 'לא תקף בישראל', האם יש סיכוי לפיוס בין המדינות והדתות?
"הדרכון תקף גם בגיהינום ובקבר, אבל לא בישראל. זו בושה, אבל פקיסטן מעולם לא היתה איום ישיר או עקיף על ישראל ומעולם לא איימה להשמידה. הגרעין הפקיסטני נועד כמענה להודו. ישראל אינה איום עבור פקיסטן".
לו ראש ממשלת ישראל היה מבקש ממך להיות השגריר הישראלי בבריטניה, מה היית משיב?
"אם מדובר ביוזמה לשלום, למה לא? עכשיו אני שגריר עבור שני העמים - הפקיסטנים והישראלים. נתניהו הפך את ישראל למדינה חזקה יותר, בטכנולוגיה ובדיפלומטיה, והוא בהחלט ראוי לקרדיט על כך. עכשיו האויבים מקבלים אותה כידידה".
בהרצליה נשא דהרי נאום פרו־ציוני. היה ניכר שהוא נפעם מהטבעיות שבה הוא משתלב בישראל. שהוא מבין, והפעם מקרוב, שאנחנו לא כל כך נוראים כמו שסיפרו לו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו