ביום שלישי בבוקר פרסמה לשכת ראש הממשלה הודעה על כך שיאיר לפיד התקשר לאלוף פיקוד המרכז יהודה פוקס, למפקד הימ"מ ח' ולראש אגף המבצעים בשב"כ נ', והודה להם על המבצע שבו חוסל בשכם המבוקש איברהים נאבולסי. ההודעה הלקונית והחסכנית במילים היתה אזכור חריג של אגף המבצעים בשב"כ ושל העומד בראשו, שחלקם באירועי השבוע החולף דרמטי מכפי שפורסם - ומרכזי יותר מכל גורם אחר שהשתתף בהם.
למעשה, אגף המבצעים (והשב"כ בכלל) הם האחראים העיקריים להצלחת המבצע בעזה. חיסול שני המפקדים הצבאיים של הג'יהאד האסלאמי ברצועה, תייסיר ג'עברי וחאלד מנסור, רשום על שמם. לצידם פעלו גורמים נוספים - פיקוד הדרום, חיל האוויר ויחידה 8200 - אבל ללא שני הג'וקרים שחוסלו, ספק אם המבצע היה מוכתר כניצחון חד־משמעי.
השב"כ הוא ארגון חשאי שפועל הרחק מעיני הציבור. אגף המבצעים הוא בועה בתוך בועה: חלק מפעולותיו ממודרות אפילו מאנשי השב"כ האחרים. תפקידו, בתמצות, הוא למצוא דרכים יצירתיות כדי לממש את יעדי השב"כ.
שני ראשי השב"כ האחרונים, נדב ארגמן ורונן בר, גדלו באגף המבצעים ועמדו בראשו. ראש האגף המכהן, נ', גדל באגף מאז השתחרר משירות צבאי ביחידת דובדבן, ועבר בו מסלול ארוך עד שמונה למפקדו. המבצע בעזה היה גולת הכותרת הגלויה של כהונתו עד כה, וקצר הישגים מרשימים בכל קנה מידה.
בין השומרון לעזה
ביום שני לפני שבוע וחצי עצרו צה"ל והשב"כ את בסאם סעדי, בכיר הג'יהאד האסלאמי (להלן גא"פ: ג'יהאד אסלאמי פלשתיני), בצפון השומרון. לא ברור מדוע דווקא המעצר הזה - שהיה אחד ממאות רבות של מעצרים שבוצעו במסגרת מבצע "שובר גלים" - הקפיץ את הזרוע הצבאית של הארגון בעזה. אולי זאת היתה בכירותו של האיש, אולי העובדה שהוא תועד נגרר על הרצפה וננשך על ידי כלב, ואולי הימצאותם באותה העת של בכירי הארגון בטהרן. ייתכן גם שפעילי הארגון ביו"ש הפעילו לחץ על עמיתיהם בעזה, שיפעלו כדי לחלץ אותם מהמכבש הישראלי.
כך או אחרת, בעזה החליטו להגיב. בעבר התגובה האוטומטית היתה שיגור של רקטות לשטח ישראל. אלא שרקטות (כפי שהוכח במבצע האחרון) הן לא מדויקות ברובן, ובגא"פ רצו דם. לכן, הם בחרו בדפוס פעולה אחר: שיגור של טיל נ"ט או צליפה, שיבטיח פגיעה והרג של ישראלים.
הכיסוי המודיעיני החזק של ישראל בעזה הציף מיידית את כוונות הגא"פ, שתורגמו להתרעה חמורה. אלוף פיקוד הדרום, אליעזר טולדנו, החליט לסגור את כל מרחב העוטף, כדי להוריד לאפס את מספר המטרות הזמינות. הביקורת הגיעה מייד, אבל טולדנו היה נחוש: הצריבה של פגיעת טיל הנ"ט באוטובוס החיילים ב"חץ שחור" ב־2018 בעת שכיהן כמפקד האוגדה - שרק בנס הסתיימה בלי עשרות הרוגים - צרובה בו מאז. החיים קודמים לאיכות החיים, הבהיר, והוסיף: מה אגיד להורי הילדים שייהרגו באוטובוס בדרך לקייטנה, או להורי החיילים שייהרגו מצליפה?
ביממות הראשונות ניסתה ישראל לסגור את המתיחות בשקט. לחץ הופעל על חמאס כדי שילחץ על הגא"פ ויוריד אותו מהעץ. כחלק מכך נסגרו המעברים לרצועה, נמנעה יציאת פועלים לעבודה בישראל, הופסק מעבר הסחורות והדלקים וצומצמו מרחבי הדיג. גם המצרים הצטרפו למאמץ, וניסו להפעיל את השפעתם כדי להרגיע את הרוחות - אבל הגא"פ סירב להירגע. לפיכך הורה כבר ביום שני בערב הרמטכ"ל כוכבי לרענן את פקודת "אבנט שחור" של מוכנות למערכה בעזה.
בכל הזמן הזה עבדו באגף המבצעים בשב"כ על אלטרנטיבות. הארגון אוסף מידע על יריביו בכל ימות השנה: איפה הם גרים ועובדים, באילו רכבים הם משתמשים, מי המשפחה והחברים שלהם - כל פרט שעשוי לשמש למשהו, מתישהו. זה איסוף מתיש שמתבצע מול כלל האויבים בכל הגזרות, אבל מטבע הדברים באינטנסיביות רבה יותר מול ראשי ארגוני הטרור, מתוך הבנה שפגיעה בהם היא הישג משמעותי.
ביום רביעי שעבר, יומיים לתוך ההתרעה והכוננות, כבר ידע השב"כ להציג מוכנות ראשונית לחיסולו של ג'עברי. גם מנסור היה על הכוונת מהרגע הראשון, אבל הוא היה יעד מורכב בהרבה ממקבילו הצפוני: אלים ומסוכן יותר, וגם מנוסה וזהיר פי כמה - בשגרה, ובוודאי בעיתות מלחמה.
בניית תמונת מודיעין לחיסול היא עניין מורכב. פאזל של אלפי פיסות מידע, שקהילת המודיעין הישראלי בכלל, והשב"כ בפרט, הם אלופי העולם בהרכבתו. אנשי המבצעים בשב"כ מיומנים במיצוי שבבי מידע, והפיכתם למודיעין רב־ערך; הלוחמים שבהם מאומנים במיצוי מידע מהשטח, ובהפיכתו לתמונה שלמה. חלק מהמודיעין מגיע ממקורות אנושיים, וחלקו האחר מהאזנות או מפעולות בסייבר, ממידע גלוי ומפעולות שונות בשטח.
בהיבט הזה, עזה היא שטח מסובך יותר לפעולה מאשר כל זירה אחרת. בשונה מלבנון או מאיראן, שפתוחות לתיירים, לאנשי עסקים ולגורמים נוספים - שהם פוטנציאל מתמיד לפעילות של ארגוני ביון - עזה נצורה וחשדנית מאוד, ומי שמגיע אליה נסרק ונעקב בקפדנות (כפי שאירע במבצע המיוחד שנכשל ברצועה בנובמבר 2018, שבו נהרג סא"ל מחמוד חיר אל־דין).
זה מחייב את אנשי השטח של השב"כ לזהירות יתר כדי לא להיתפס, וגם כדי לא להכשיל את המבצע. המטרה היא שהיעד ימשיך בשגרת חייו מבלי שיחשוד במשהו. במקרה של בכירי ארגוני הטרור ברצועה מדובר באתגר מורכב במיוחד. חלקם נרדפים כבר שנים, ונוקטים צעדים מרחיקי לכת כדי שלא לספק לישראל הזדמנות לפגוע בהם. זה כולל התנזרות מטלפונים סלולריים, שימוש בדירות מסתור והישענות על אנשי אמון בלבד, ואפילו הקפדה על הימצאות של חפים מפשע בסביבתם הקרובה כמגן אנושי.
ג'עברי, למשל, הסתתר בקומה השישית מתוך 14 ב"בניין פלשתין" בעזה. בקומות ובדירות הסמוכות היו אזרחים. מאחר שהגדרות המבצע היו 0 טעויות, מינימום נזק אגבי והימנעות מוחלטת מפגיעה בילדים, ואי־פגיעה בחמאס כדי לא לגרור אותו ללחימה - היה צורך לוודא שג'עברי לבדו ייפגע. גם כאן, מדובר באתגר מודיעיני מורכב של בניית תמונה שלמה; התמונה הזאת מועברת לחיל האוויר, שהופך אותה לתוכנית מבצעית - באיזה חימוש להשתמש כדי להבטיח שהיעד ייהרג, מבלי שייגרם נזק. כפי שפורסם, חיל האוויר בחר בשיטה מאתגרת ומורכבת במיוחד: החדרת פצצה עם מרעום לקומה השביעית, שתחדור את הרצפה לקומה השישית ותתפוצץ שם, ואחר־כך החדרה של כמה פצצות נוספות לתוך הדירה עצמה.
חיסול בשלאפשטונדה
ביום חמישי שעבר המשיכו בשב"כ לשייף את התוכנית. נ' שוחח מדי שעה כמעט עם טולדנו בפיקוד הדרום ועם ראש המרחב הדרומי בשב"כ א', כדי להשלים את ההכנות. בינתיים אישר הדרג המדיני את התוכנית, מבין שלוש חלופות שהציג לו צה"ל (החלופה שנבחרה היתה המחמירה ביותר, שעליה המליץ הצבא).
במקביל, הוחלט להמתין עוד קצת, בניסיון (שכשל שוב) להרגיע את הגא"פ, וגם לצבור לגיטימציה בינלאומית לפעולה ולהשלים את פריסתן של סוללות כיפת ברזל ברחבי הארץ, לקראת ההסלמה הצפויה. באותו הערב התוכנית כבר היתה שלמה ונשקל לבצעה; בסופו של דבר היא נדחתה. בצה"ל רצו לבצעה בשבת, אבל בשב"כ לחצו להקדים ליום שישי כדי לא לאבד את ההזדמנות, וכדי לא להיות מופתעים מפיגוע שעלול היה להתבצע בכל רגע.
בשישי בבוקר הגיעו שר הביטחון והרמטכ"ל לאישורי תוכניות אחרונים בפיקוד הדרום. שעת הביצוע נקבעה לארבע אחר הצהריים, שעה מנומנמת, או כפי שהגדיר זאת טולדנו בשיחה סגורה: "שעה של פיצוחים ושלאפשטונדה".
המבצע עצמו נוהל במקביל מהחמ"ל של אגף המבצעים בשב"כ, ומהבור של חיל האוויר. נ', שפיקד על הצד המודיעיני, וידא שוב שכל המידע עדכני ומוצק: שג'עברי אכן נמצא בדירה, ושאין סכנה לפגיעה באחרים. לאחר שבוצעה ההפללה הסופית, הועבר המקל למפקד חיל האוויר, אלוף תומר בר, ששלט על התקיפה מהקריה. ב־16:14 הוטלו הפצצות, ומבצע "עלות השחר" יצא לדרך.
גם מנסור היה על הכוונת מראשית המבצע, אולם לא היו תנאים מודיעיניים ומבצעיים מספקים שאפשרו לפגוע בו כבר במהלך הפתיחה. יממה לאחר מכן זה התאפשר: שוב, בהובלת אגף המבצעים בשב"כ, בשיתוף עם פיקוד הדרום, חיל האוויר ואמ"ן (ובעיקר יחידה 8200, שהקימה תת־יחידה משותפת עם השב"כ למיצוי מודיעיני־מבצעי), הצליחו בשב"כ לסגור עליו מעגל בבית שבו הסתתר במחנה הפליטים ברפיח.
דובר צה"ל
גם כאן, האתגר היה לא רק להביא את המיקום, אלא למפות את סביבתו כדי להבטיח שהריגתו לא תביא בצידה נזק גדול שיסבך את ישראל. היה צורך לכן לברר לא רק איפה הוא מסתתר, וגם ממה בנוי הבית כדי שחיל האוויר יידע איזה אמל"ח הכי מתאים לתקיפה, אלא גם מי השכנים: איזו משפחה גרה באיזה מבנה, וכמה נפשות יש בכל דירה.
אין אף מדינה או צבא בעולם שהיו עושים את כל הפעולות האלה. האמריקנים היו מורידים כמה פצצות של טונה בלי למצמץ, גם אם כל התושבים בבניינים הסמוכים היו נהרגים; הרוסים היו מורידים את כל השכונה, כדי לוודא הריגה. ישראל פועלת כירורגית; להימנעות מפגיעה מיותרת יש הרבה סיבות ויתרונות - מצמצום האפשרות להסלמה (ספק אם חמאס היה יכול להמשיך ולעמוד מנגד אם בעזה היו נערמות גופות של אזרחים), דרך שלילת ביקורת בינלאומית שהיא קריטית ללגיטימציה לפעולה, ועד ליכולת להסתכל לעצמה בראי ולהגיד שעשתה הכל כדי לפגוע רק במי שצריך.
האתגר בחיסולו של מנסור היה משולש: לדעת בוודאות שהוא נמצא במבנה ואיפה בדיוק בתוכו, לדעת מי נמצא איתו, ולדעת מי נמצאים בסביבה כדי לא לפגוע בהם. לאחר שהתמונה הושלמה, חזר על עצמו התהליך: נ' ניהל את המבצע בצד השב"כי, ותומר בר השלים אותו בצד של חיל האוויר.
הפעם, השתמש חיל האוויר בשיטה שונה, וכדי להבטיח שמנסור ייהרג הוא השתמש בשלוש פצצות, עם ראשי קרב שיבטיחו פגיעה ממוקדת: הראשונה פגעה בקומה הראשונה של המבנה, השנייה בקומה השנייה, והשלישית בקומה השלישית. מנסור נהרג מייד; תושבי המבנים הסמוכים לא נפגעו כלל.
בעוד בישראל מנסים לוודא שמנסור אכן חוסל, החלו הרשתות לרעוש סביב מותם של שבעה אזרחים, ובהם חמישה ילדים, במחנה הפליטים ג'באליה. הפלשתינים מיהרו להאשים את ישראל כי תקפה והרגה חפים מפשע; לרגעים היה נדמה שהצלחות המבצע הושמו בצל, והעסק הסתבך. טולדנו מיהר למרכז האש בפיקוד, בניסיון לברר מה קרה. בתוך דקות הוא שלל אפשרות שצה"ל תקף בג'באליה בשעה הזאת או סמוך לה. כעבור עוד כמה דקות כבר ניתן היה לקבוע בוודאות שרקטה ששיגר הגא"פ נפלה בשטח הרצועה והרגה את האזרחים. המידע הזה הפך את התמונה שוב: כעת הגא"פ הוצג כמי שהורג את תושבי עזה. הזעם האזרחי שהצטבר ברצועה סייע לחמאס ולמצרים ללחוץ על הגא"פ להסכים להפסקת אש.
עזה עדיין פה
המבצע בעזה היה מוצלח מאוד. זה בלט במיוחד אחרי שורה של מלחמות ומבצעים, מאז לבנון השנייה, שבהם סיימה ישראל את המערכה בתיקו חמוץ. נכון שהיריב הפעם היה החלש בשכונה, והמאבק היה בין מתאגרף במשקל כבד למתאגרף במשקל נוצה. ועדיין, לראשונה זה זמן אין ספק מי ניצח ומי הפסיד, והתוצאה הזאת מהדהדת לא רק בעזה אלא בכל האזור.
יש לא מעט לקחים להפיק מהסבב הקצר הזה ברצועה, מתוך הבנה שזה היה סבב לוקסוס, ומול חמאס (ובטח מול חיזבאללה) יהיה הרבה יותר מסובך לשחזר כאלה הישגים. אבל צריך גם להאיר את הצד החיובי: ההתנהלות בדרג המדיני והביטחוני הבכיר, וביניהם, היתה יעילה ונטולת אגו ומאבקים. שיתוף הפעולה הבין־ארגוני היה חריג באיכותו, והתוצאות בהתאם. גם הסנכרון בין כלל המערכים - המודיעיני, המבצעי, הכלכלי, הבינלאומי והתודעתי - היה מוצלח, ואפשר להשיג את כל יעדי המבצע: מערכה קצרה וממוקדת נגד הג'יהאד האסלאמי, מבלי שחמאס יתערב בה ועם מינימום פגיעה בחפים מפשע ונזק.
גם לצד השני יש לא מעט לקחים להפיק. זאת הפעם הרביעית בשני העשורים האחרונים שארגון טרור מצטער שהתחיל במערכה. חסן נסראללה אמר זאת מפורשות אחרי מלחמת לבנון השנייה, שאילו ידע שאלה יהיו תוצאותיה לא היה יוזם את חטיפתם של אהוד גולדווסר ואלדד רגב. חמאס התחרט על חטיפת שלושת הנערים שהובילה למבצע צוק איתן ב־2014, והתחרט שוב בשנה שעברה כשחמש הרקטות ששיגר לעבר ירושלים הובילו למבצע שומר החומות. אין ספק שכעת גם הגא"פ מצטער על כך שיזם את ההסלמה.
אבל סיום הסבב באופן מוצלח לא פוטר את ישראל מהסתכלות רחבה יותר, משום שגם לאחריו עזה נותרה עזה - על כלל בעיותיה ואתגריה. מדרג מדיני אחראי מצופה לקיים דיון אסטרטגי, ולשאול את עצמו ביושר מה הוא רוצה להשיג בעזה לא מחר בבוקר, אלא בעוד 20-10 שנה. כל עוד הדיון הזה לא יקרה, תמשיך ישראל לנהל בעזה אחזקת שבר - מתכון בטוח לסבב הבא.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו