סגנית ראש עיריית ת"א: "יש תחושת פחד כשהולכים ברחובות"

כבר שמונה שנים שמיטל להבי מגיעה מדי יום לעבודתה בעיריית תל אביב, ורואה סביבה את המשימה המורכבת שעליה הופקדה - התחבורה העירונית. כי בתל אביב היציאה אל הכבישים, שבילי הרכיבה והמדרכות משולה להימור: כל מי שרוכב, נוהג או צועד בה יודע שהוא שם נפשו בכפו - במקרה הרע יידרס על ידי שליח על קטנוע/אופניים חשמליים או ייפול לבור של הרכבת הקלה, ובמקרה הטוב־יחסית סתם יעמוד שעות בפקקים אדירים שלא מובילים לשום מקום.

אבל הפקק התל־אביבי הבלתי נגמר הוא רק אחת מהבעיות שהולכות ומצטברות על שולחן העירייה, ואל כולן עוד נגיע בהמשך. להבי (62), שהחלה את דרכה כחברת אופוזיציה והבינה שמדובר בתפקיד חסר משמעות, הפכה לפני כשמונה שנים לסגניתו של ראש העיר רון חולדאי, בצעד שעורר הרמת גבה הן בקרב תומכיה ממפלגת הבית מרצ והן בקרב מבקריה. הצקצוקים על המהלך שעשתה נראים עכשיו כמו לא יותר מרעשי רקע, לעומת כובד המשימה של להבי כאחראית לאחד התיקים המסובכים בתל אביב: תיק התחבורה.

להבי שומעת יום־יום את הטענות על מצב התחבורה בכרך הגדול ולא מפחדת להתעמת. יש שיגידו שאימצה את הגישה המתנשאת אשר מאפיינת את ה"ראיס" מקומה 12, ויש שיגידו שהיא גם יכולה ללכת עד הסוף, קרי לעזוב את הקומה ה־11 שבה היא נמצאת לטובת אותה קומה אחת שמעליה. כך או כך, בתקופה האחרונה קיבלה על עצמה גם את תיק הגאווה, והבוקר יגיעו כמובן האירועים שתחת אחריותה בתחום זה לשיאם - עם המצעד שבו ייקחו חלק יותר ממאה אלף איש.

"זו הפעם הראשונה שאני מחזיקה תיק שהוא בעיניי מאוד רגשי, מאוד מחבר ללב ולנשמה. העובדה שכל אחד יכול להיות פה מי שהוא רוצה להיות, היא מדהימה. אני עוברת חוויה רגשית מאוד עמוקה במגע עם האנשים ובהבנה את אומץ הלב שלהם בבחירת הדרך והזהות העצמית שלהם. זה משהו שעוד יותר מחזק בי את האמירה שבתל אביב אתה יכול להיות מי שאתה רוצה".

לצערנו זה הולך ומצטמצם רק לתל אביב, כמו הרבה דברים אחרים.

"בהרבה נושאים אני אומרת שמתל אביב תצא תורה. תל אביב הביאה בשורות לכל המדינה במגוון נושאים - מחינוך לגיל הרך, דרך תחבורה ועוד. כשאתה שומע את שרת התחבורה מצטטת את מה שאנחנו עשינו פה בעיר או שרים אחרים בממשלה, אתה מבין עד כמה אנחנו פורצי דרך ומובילים".

מה דעתך על כל התחזיות האפוקליפטיות שהופכות את תל אביב לעיר לעשירים בלבד, כזאת שלא תהיה יותר הלב הפועם של התרבות הישראלית?

"הדבר הראשון שאני רואה בתל אביב זה שהיא עיר לכל אחד. עזוב עיר לעשירים. קודם כל עיר לכל אחד. אני הגעתי לפה בגיל 17 והדרך שבה התקדמתי בה, יחסית למקום שממנו באתי, התאפשרה בזכות זה שהעיר הזאת פתוחה ונותנת אפשרויות. אתה מתחיל כמלצר, ממשיך בלימודים, מוצא עבודות בצורה מאוד יצירתית. יש תל־אביבי שלא עבד מתישהו במלצרות? הנבואה שתל אביב תהפוך לעיר שהצעירים עוזבים אותה לא תתגשם, כי בסוף עוד ועוד דברים מצטמצמים רק לתל אביב והאפשרויות שיש פה לא קיימות בשום עיר אחרת".

אבל אי אפשר שלא לדבר על מחירי הנדל"ן בעיר.

"היום לא הייתי מצליחה לקנות את הדירה שקניתי לפני 20 שנה ויותר - כשעוד אפשר היה לקנות פה דירות. אז חלק מההסבר זה שתל אביב היא עיר לחופו של ים, וזה משהו שמושך תושבי חוץ. הסבר נוסף הוא שזו עיר שקורצת להייטקיסטים. כל עוד הכלכלה המסורתית היתה של הבנקים ושל הביטוח, אנשים היו קונים עם יותר שפיות, רוכשים יחידות דיור או משלמים בצורה יותר סבירה שכר דירה, כי הגישה שלהם יותר חסכונית לחיים. הגיעו אנשים מההיי־טק ומרשים לעצמם.

"מצד שני הם גם שמים טיפים הרבה יותר גבוהים ממה שהיה נהוג פה, ופתאום סטודנט שהוא ברמן או מלצר יכול להתפרנס כפי שהוא לא יכול בשום מקום מחוץ לתל אביב".
נרדמתם בעמידה בשוק הדיור בר־השגה ובדירות ה־Airbnb, והסוסים ברחו מהאורווה.

"אכן לא התעוררנו בזמן ועדיין הצלחנו לתקן ולהקדים את זמננו. עשינו דיור בר־השגה לאחיות באיכילוב, למטפלות בשדרות בן ציון, למורות בשוק העלייה, לערבים. עכשיו עצרו אותנו למרות שהחרד"לים עושים פרויקטים רק לעצמם ולאף אחד אין בעיה עם זה. יש לנו פרויקט דיור בר־השגה בגני שפירא, שממנו למדנו על בעייתיות חדשה שבה השוכרים, בתום חמש שנים, צריכים לפנות מקום לבאים בתור, כי אתה לא נתת להם הבטחה לכל החיים.

"מנופי הפיתוח של העיר כל כך גדולים ומציבים הרבה אתגרים. אנחנו הולכים להתמודד עם ה־Airbnb במסגרת הארנונה, כאשר כל מי שמשכיר יותר משלושה חודשים מבחינתנו זה ביזנס לכל דבר והוא ישלם מס של עסק".

שליחים, ניפגש בסיבוב

על תפקידה כמחזיקת תיק התחבורה חוטפת להבי ביקורות ברחובות וברשתות החברתיות, בין היתר משום שהנתונים מראים עלייה מתמדת בנפגעים בכל הקשור לשימוש בכלים החשמליים (אופניים, קורקינטים וכדומה). נוסף על כך, בתל אביב פתוחות כרגע 1,400 עבודות שונות - מהרכבת הקלה דרך התמ"א ועד שיפור התשתיות - מה שרק מעלה את רף הסיכון ביציאה מהבית.

אפשר לומר שתל אביב נמצאת כרגע בכאוס תחבורתי שכמוהו לא היה בהיסטוריה של העיר?

"אני מסכימה, יש כאוס, יש תחושת פחד כשהולכים ברחובות, צריך להיות מאוד־מאוד ערניים, ויש הרבה פעולות שאנחנו עושים כדי לטפל בזה. תל אביב היא עיר מובילה בפנייה לרשויות המדינה, בבקשה לקבל סמכויות אכיפה. אם זה הנת"צים ואם זה סמכויות אכיפה לפקחים ברחובות העיר. היינו מעדיפים שגם בנושא הזה של סכנות הקורקינטים ומהירות נסיעה ברחובות, נקבל סמכויות אכיפה אלקטרוניות ולא נסתמך על פקחים.

"העירייה נותנת לי תקציבים גדולים לבצע הסברה רחבה בבתי ספר, אנחנו לא מפרסמים את זה ואולי זו טעות, אבל היום בבתי הספר כולם עוברים הסברה על השינוי התחבורתי שעוברת תל אביב. בסוף אתה מוותר על האוטו ועובר לקורקינט כי זה מה שמאפשר לך להישאר לגור בתל אביב, החיסכון הכספי הזה".

אבל התירוצים שלכם קבועים: הממשלה לא נותנת לכם סמכות, חברות הקורקינט עושות מה שהן רוצות - ובסוף הילדים וההורים שלי מפחדים לצאת מהבית מחשש ששליח ידרוס אותם.

"אתה רואה את הכחולים האלה (שליחי וולט; ע"ר) ברחובות וזה טירוף. הפעם הראשונה שכינסתי אותם היתה ב־2020, הבאתי את כל החברות למפגש בזום, הייתי מאוד נחמדה. ביקשתי שיתקינו מספר על התיק (לצורך זיהוי), היתה בעיה עם קורונה, לא קורונה, יבוא מסין, לא יבוא מסין, עשו מספר דרדל'ה שהשליחים בכלל תולים אותו הפוך. בשנה שעברה עשיתי עוד ישיבה, אז כבר הייתי לא נחמדה. איימתי שאעלה לכנסת ואהפוך את מקצוע השליח לכזה שצריך הסמכה, למרות שאני לא מתה לעשות את זה, כי אנשים שמתפרנסים משליחויות לפעמים באים לחודשיים-שלושה, ואם יצטרכו לעבור חצי שנה קורס זה לא יהיה כדאי להם.

"אז הבאתי את הפיקוח של העיירה ויצאנו למבצעים, לאט־לאט. העמדנו פיקוח איפה שרוכבים, עשינו גם מבצע עם המשטרה, מי שברח חיכינו לו בסיבוב. לצערי - ואני מאוד כעסתי על זה בזמן אמת - לא ידענו לייחצן את זה לתקשורת. עכשיו אנחנו עושים אוהל הסברה לשליחים כאן בכיכר רבין, כדי שהחברות ישתפו איתנו פעולה. אבל אני רק שומעת מאנשים שזה לא יעבוד, אז בבקשה תגידו לי מה כן יעבוד".

ושוב, הרכבת מאחרת

פרויקט הרכבת הקלה, שיצא לדרך לפני שבע שנים, הפך את פניה של תל אביב - תרתי משמע - ומערים מאז קשיים לא רק על התחבורה אלא על בתי עסק פרטיים ועל התושבים בכלל. כמחזיקת תיק התחבורה בעיר שבה מתבצעות עיקר העבודות, להבי לא חוסכת ביקורת מהאחראים. "אם אתה מבקש ממני לתת ציון לפרויקט הזה - אני אומרת, אולי, כמעט טוב. אולי. וגם זה כי אני מחזיקה את התיק ומנסה להיות נדיבה. מצטערת. אני חושבת שיצאו לדרך עם תוכנית ארכאית, שלא עודכנה במהלך הזמנים, עם צורת עבודה שלא מעוררת אמון אצל התושבים. רמת הפגיעה היא לא מידתית בגלל הימשכות העבודות.

"כשאנשים עוברים ורואים את רחוב בן יהודה עומד בשיממונו ואין פועל אחד לרפואה, ובינתיים עסקים קורסים, תושבים מתקשים - קשה לתת הסבר לכזה דבר. כן, הרציונליזציה אומרת שמחכים לחברת חשמל והיא עוד לא באה, וזה לא אני, זה זוכמיר... זה לא מעניין. את הציבור לא מעניין שזה לא יד ימין אלא יד שמאל. בסופו של דבר, בחשבון הנפש, אני חושבת שיצאנו לדרך מאוד מהר, והדרך מתארכת ומתמשכת הרבה יותר מכפי שצפינו והאיחורים הם דרמטיים. למרות שכולנו פה יכולנו להגיד שזה פרויקט ממשלתי שלא קשור אלינו, העירייה מקבלת אחריות כלפי התושבים שלה ופועלת בצורה הטובה ביותר שהיא יכולה ובצורה המקצוענית ביותר, ועל זה אני מתחייבת".

(מנת"ע נמסר: הקמת רכבת קלה בלב כרך אורבני צפוף הינה פרויקט מאתגר ומורכב, ונת"ע משקיעה זמן ומשאבים רבים בנסיון לצמצם את ההפרעה לתושבים בכלל, ובפרט בתל אביב, שם פועלת החברה בשיתוף ובתאום מלא עם העירייה ומנהלת הרק"ל).
בתקופת הקורונה הסתובבתי הרבה בארץ, ובסוף הרשויות המקומיות, ובטח אלו החזקות, לא צריכות את המדינה. בסוף הן מתנהלות יותר טוב כשנותנים להן להתנהל בעצמן.

"המדינה יכולה להתפרק מהחינוך, כי אנחנו ננהל את זה יותר טוב. המדינה יכולה להתפרק מהתחבורה, כי אנחנו נתפעל את מערכת התחבורה יותר טוב. אני משלמת המון מס למדינה ויחסית מעט ארנונה לעירייה, והמדינה הולכת ורוצה להשית על הרשויות המקומיות את כל הברדק שלה. את כל חוסר יכולת הניהול שלה. אתם רוצים לעשות את זה? תעשו את זה, אבל אל תיקחו את הכסף של תל אביב ותיתנו אותו לירוחם. קחו את הכסף מהמסים שלכם, כשאתם מתפרקים מהעשייה שלכם, ותנו אותו לרשויות המקומיות כדי שהן יפעלו איתו בתוך הרשות המקומית. אני רואה את המדינה מתפרקת מהכל. באמת. וזה מאוד כואב לי".

בתור תל־אביבי מלידה, אני חייב לומר שאין לי בעיה שהמסים שלי הולכים לירוחם, אם הם באמת היו הולכים לחינוך ולדברים הנכונים.

"אני לא אומרת שאין מה לעשות, אני רק אומרת שחלק מהמסים שגובים מאיתנו זה בשביל לתת לנו חינוך. אם רוצים שהרשות המקומית תנהל את החינוך, חייבים לתת תקציבים. לא יכול להיות שרשויות מקומיות שאין להן יקבלו מרשויות שיש להן יותר, כי אז לא יהיה כדאי להיות מאוזן. חולדאי תמיד אוהב לומר 'כשאני התחלתי את הקדנציה, העיר היתה בגרעון'. אז מה, עכשיו אנחנו צריכים לקבל עונש על זה שהעיר לא בגירעון? הרי אין בעיה לדרדר את העיר לגירעון, בתוך דקה, נהיה פחות יעילים. אבל איזו צורה יש לזה?".

בסוף תל אביב מרכזת אליה את מיטב המוחות, מיטב האמנים ומיטב החברה הישראלית שעוברת בה, גם אם לתקופה קצרה. אבל נדמה שכרגע עם המחירים הגבוהים, עם העובדה שאי אפשר ללכת ברחוב, אולי זה קצת יותר מדי גם עבור העיר הזאת.

"אני קודם כל אומרת שתל אביב היא עיר מדהימה, עם עוצמות בלתי רגילות של שיקום, היא לא נבנתה בגלל אף אחד. זאת תמיד היתה עיר מיוחדת במינה, גם בשלטון הקודם, גם כשאני הגעתי לכאן ועבדתי במסעדת 'תל אביב הקטנה'. יש לתל אביב יתרון אחד, יש פה גאווה ועוצמה לוקאלית, ולצידן יש לנו את היכולת להיות גלובליים. אם נדע לשמור על האיזון בין הגלובליזציה ללוקאליזציה, יש לנו הזדמנות להמשיך להיות גם עיר עולם, אבל גם עיר לכל תושביה".

ברמה האישית, השמועות על המטרות שלך לקראת הבחירות המוניציפליות הבאות כבר רצות בעיר כשאנחנו פחות משנה וחצי לאירוע.

"כרגע אין לדעתי מה לדבר, זה מוקדם מדי. צריכים לראות איזו השפעה תהיה לבחירות הארציות, אם יהיו כאלה. אני מתעסקת בענייני, כמה שאני מקבלת קללות וביקורות על זה שאני מחזיקת תיק התחבורה, יש בזה גם הרבה מאוד דברים מספקים שגורמים לי ליהנות ממה שאני עושה".