כושלים במוֹדעות

כל אחד מאלופי פיקוד המרכז האחרונים מצא את עצמו, מתישהו במהלך הקדנציה שלו, יעד לקמפיין של פעילי ימין קיצוני. בכל תקופה הסיבה לקמפיין היתה שונה, אבל המטרה היתה זהה: להלך אימים על האלוף התורן, בניסיון להשפיע על החלטותיו.

השבוע הגיע תורו של יהודה פוקס, אלוף הפיקוד הנוכחי, לחטוף קמפיין על הראש. תחת הכותרת "חלש בחווארה. אלוף כושל" נאמר לפוקס בצבעים זועקים של אדום, שחור ולבן: "נכשלת, קח אחריות", כשברקע תמונתו של האלוף על רקע שחור.

ראוי להתעכב לשנייה על התמונה. היא לא נבחרה במקרה. זאת תמונה לא רעה בכלל של פוקס, אבל זה לא העניין. הוא לבוש בה במדי ייצוג של צה"ל. מדים שהקצינים לובשים ביום העצמאות, ואלה שפוקס לבש בתפקידו הקודם כנספח צה"ל בוושינגטון. הכי רחוק ממדי ה־ב' שהוא לובש בעשרת החודשים האחרונים בימים ובעיקר בלילות, שבהם הוא מתרוצץ בשטח כדי לבלום טרור ולהגן על התושבים. מי שבחר את התמונה כיוון בדיוק לשם: להראות שהאלוף לא עובד. הוא דיפלומט.

זה כמובן הכי רחוק בעולם במקרה של פוקס. מי שהתגייס לצנחנים, עבר אחר כך לנח"ל, היה מ"פ מסייעת ומ"פ עורב בתקופת אסון המסוקים, שבו הוא איבד 10 לוחמים בתאונה הקטלנית. בכל אותו הלילה הוא חיפש בידיים ניצולים בין שברי המסוק, ועסק בפינוי הגופות. עד היום הוא מלווה את המשפחות השכולות, אבל גם את מי שהיו לצידו באותו הלילה - חלקם עם צלקות קשות שהאירוע הותיר בנפשם.

בהמשך הוא היה מג"ד בנח"ל, קצין האג"ם של אוגדת הגליל, מח"ט חברון, קצין האג"ם של פיקוד הדרום, מפקד חטיבת הנח"ל, קצין חי"ר וצנחנים ראשי ומפקד אוגדת עזה (כולל באירועי הגדר הקשים ב־2018). מעזה הוא יצא לוושינגטון, וממנה חזר לשטח - לפיקוד המרכז. כרטיס עבודה מלא להתפקע, בדיוק בתמהיל שדרוש כדי לבנות מפקד בכיר: הרבה בשטח, אבל גם במטה.

אה, כן, פוקס הוא גם משפטן (שעשה את הסטאז' בפרקליטות הצבאית), מתגורר בקיבוץ ובוגר קרן וקסנר. והוא גם גדל בבית דתי ולמד בישיבה ליטאית. ובעיקר, יש לו ראש בריא על הכתפיים, ועמוד שדרה מקצועי ומוסרי. אחרי האירוע הקשה ביחידת אגוז, שבו נהרגו שני מפקדי פלגות מאש חברם, היה פוקס היחיד שהתייצב מול המצלמות כדי להסביר. כך גם אחרי האירוע שבו נהרגה בחודש שעבר עיתונאית אל־ג'זירה, שירין אבו עאקלה.

מלחמות דגלים ואבנים

מפקדי צה"ל אינם חסינים מביקורת, ואסור שיהיו. החלטותיהם משפיעות על חיים ומוות, על חירום ועל שגרה, וחובה לבחון אותן במסרקות ברזל. אבל הקמפיין נגד פוקס הוא הכל חוץ מביקורת; הוא נועד לתייג אותו כפוליטיקאי במדים, או ליתר דיוק: כפוליטיקאי שמאלן ופחדן במדים.

מקצועית, זה כמובן קשקוש. פוקס (ואף אחד מקציניו) לא צריך תעודת הכשר משום גורם לגבי האופן שבו הוא פועל. הצלחותיו וכישלונותיו נבחנים מדי יום, בהתאם לפעולות הסיכול או לפיגועים שצלחו. לגיטימי, למשל, היה למתוח עליו ביקורת על כך שצה"ל לא פעל באופן אינטנסיבי יותר בג'נין בראשיתו של גל הטרור לפני כחודשיים; זאת היתה אמנם החלטה שהתקבלה בדרגים בכירים ממנו, אבל הוא היה שותף מלא.

לגיטימי גם לבקר את מה שקורה בחווארה. בימים האחרונים התפתחה שם מלחמת דגלים: הפלשתינים תולים את דגלי פלשתין, הישראלים - את דגלי ישראל. זה כמובן לא מסתכם בזה, כי במקביל התפתחה שם מלחמת אבנים. הפלשתינים מיידים אבנים בכל רכב ישראלי שעובר בכביש הראשי בכפר, והישראלים - בתופעה חדשה יחסית, שמתרחבת במהירות לכל חלקי יו"ש, בעיקר לאחר פיגועים - מיידים אבנים ברכבים פלשתיניים.

זה עניין מקצועי, שצה"ל צריך לדעת לטפל בו מבלי להבעיר את כל השומרון. אבל מי שהגה ופרסם את המודעה לא כיוון לכך; הוא רצה לרפות את ידיו במעגלים הרבה יותר רחבים ועמוקים. שיטוט קצר בטוויטר מעלה אינספור הקשרים כאלה. צעיר בשם אלקנה נחמני, למשל, שיתף את המודעה נגד פוקס. אותו נחמני גם שיתף ביום שלישי השבוע את צו ההרחקה שהוצא נגדו משטחי יהודה ושומרון, תוך מחיקת הסיבות שהובילו לכך.

על הצו הזה חתום פוקס, בהיותו אלוף הפיקוד ונציג הריבון בשטח. פוקס לא חותם על צווים כאלה כי בא לו, או כי נגלה לו חיזיון באמצע הלילה. זה קורה בהסתמך על מידע מוצק של השב"כ, משטרת ישראל או שניהם ביחד, ואחרי חוות דעת מעמיקות של הפרקליטות, שמצביעות על מסוכנותו של האדם. בשבועות האחרונים נחתמו כ־20 צווים כאלה בדרגות חומרה שונות, מהרחקה מהשטח ועד לצווי ריתוק לבית או ליישוב. רובם של המורחקים הם מאזור עמק שילה, או מצפון השומרון בהקשר של הישיבה בחומש.

סביר להניח שעניינה של הישיבה (הבלתי חוקית) עומד בלב הביקורת נגד פוקס, משום שהוא מסרב להעלים עין מניסיונות חוזרים ונשנים להפוך אותה לעניין של קבע. כך, בלמו כוחות צה"ל ומג"ב באחרונה ניסיונות להכניס ציוד לישיבה, או להביא אליה עשרות צעירים.

פוקס לא פועל על דעתו. הוא ממלא בכך את הנחיות הדרג המדיני. כשהתגייס לצבא, סיפר בשיחה סגורה השבוע, הוא נשבע בכותל לשמור אמונים לצה"ל, למדינת ישראל, לחוקיה ולשלטונותיה המוסמכים. למיטב ידיעתו, אלה לא כוללים אף גורם אינטרסנטי בשטח.

מפקד חטיבת שומרון, אל"מ רועי צוויג, כשל השבוע כשאמר באירוע סגור בישיבת אלון מורה שצה"ל וההתיישבות אחד הם. צוויג כשל באירוע הזה פעמיים: הראשונה, כשהגיע אליו ללא תיאום ואישור, כנדרש; השנייה, כשיצר רושם שצה"ל שותף לכל הפעילות שמתקיימת בהתיישבות, לרבות זאת שפחות חוקית.

זאת לא הפעם הראשונה שצוויג כושל בלשונו ובמעשיו, אבל זה לא העניין. ניסיונו להתחבב על מי שהוא מופקד על שלומם מיותר, ונידון מראש לכישלון. תפקידו להיות מקצועי וענייני: הוא לא עובד אצל אף אחד, והנחיות הוא מקבל רק ממפקדיו. טוב יעשה אם יפנים זאת, ויתרכז בהחזרת הביטחון בחווארה, ומעבר לה.

אוקיינוס של מודיעין

ובחזרה לנחמני מהטוויטר: ב־15 במאי הוא שיתף ציוץ שבו מזהיר כותב בשם רז גרון מפני דומא 2, בתגובה לפיגועים האחרונים. שלל מגיבים מזדרזים לקבוע שלא היה דומא 1, וכי ערבים הם ששרפו שם למוות את בני משפחת דוואבשה. זאת כמובן התעלמות מוחלטת מהעובדה שהרוצח, עמירם בן־אוליאל, הורשע ונידון על פי הודאתו לשלושה מאסרי עולם ועוד 20 שנה בכלא.

מי שראה בשבוע שעבר את עדותה של רוני חן (חנה חנניה) ב"עובדה", מבין שבן אוליאל לא לבד מבחינה רעיונית. לשב"כ יש אוקיינוס של מודיעין שתומך בכך. מעשי הקיצונים - מעבר לכך שהם מסכנים חיי אדם, עלולים להוביל להסלמה, מסבכים את מדינת ישראל ומכתימים את ההתיישבות כולה - מחייבים את צה"ל להטות כוחות וקשב מהמשימות של מלחמה בטרור. ההפחדה נגד פוקס נועדה בדיוק לכך: לגרום לו להעלים עין. זה לא יקרה, וטוב שכך.