"אני מכור למשחק שח מול אלוהים": אהרן צ'חנובר רוצה להפוך את הסרטן למחלה כרונית

אהרן צ'חנובר
ביוכימאי ורופא
פרופ' מחקר בפקולטה לרפואה בטכניון. חתן פרס נובל לכימיה, פרס אלברט לסקר במדע בסיסי, פרס א.מ.ת במדעי החיים, ופרס ישראל בחקר הביולוגיה. דובר בכנס רפואת העתיד, MEDICINE 2042, שייערך בת"א (9-8 ביוני)

***

אהרן צ'חנובר, כשהיית ילד בן 9 התייתמת מאמך שחלתה בסרטן, וכעבור 6 שנים מאביך שנפטר ממחלת לב. אירועים לא פשוטים עבור ילד צעיר. מה זכור לך מהם, מה למדת מהם?

"גדלתי בשכונת הדר הכרמל בחיפה, לבית מהמעמד הבינוני, אבל הקירות שלנו תמיד היו מכוסים בספרים, ופקדנו קונצרטים של הפילהרמונית. אמי היתה מורה לאנגלית, אבי היה עו"ד שהתחיל ללמוד בגיל 50 ביחד עם אחי הבכור. קירות חדר העבודה שלי ריקים מתעודות שנמצאות במגירות, אבל הדיפלומה שלו תלויה על הקיר מולי.

"הוריי לימדו אותי להיות סקרן, לפתור בעיות ולחפש תשובות לשאלות. למדתי מהם לא להשאיר פרטים מאחור, להקפיד על שפה, להיות מדויק. זו דרך חיים. לפעמים שואלים אותי אם אני גאון - אבל אני ממש לא גאון. אני חושב שגאונים נמצאים יותר בשטח המתמטיקה. הישגים פורצי דרך בביולוגיה קשורים לאופי שתיארתי, להורים, לסביבה, למורים טובים ואולי לכישרון - שאיני יודע להגדירו במדויק".

האם ההחלטה להיות רופא וחוקר קשורה למוות של הוריך?

"ייתכן, אף פעם לא חשבתי על זה כך. כילד לא ידעתי ביולוגיה מהי, אבל ברופאים פגשתי בילדותי והיה לי מושג קלוש על אודות עיסוקם. הלחץ בבית היה ללמוד משפטים, אבל משום מה - התאהבתי ברפואה. במהלך הלימודים הבנתי שרופא פוגש חולה לעיתים רק בסוף תהליך המחלה או כשהוא עמוק בתוכו, ואני רציתי להבין מדוע מחלות מתחילות מלכתחילה. הייתי תמים ולא הבנתי שלא אחקור את כל המחלות האפשריות, אפילו לא אחת לעומקה, אלא רק את 'הצ'ופצ'יק של הקומקום'".

כשאמך נפטרה הבנת מוות מהו, סרטן מהו?

"לא ידעתי אז מהו סרטן, מה גם שהידע בנושא היה אז מועט למדי. היא יצאה ונכנסה מבתי חולים. בפן הרגשי, היינו קצת דתיים והכרתי את תפילת 18 שבה כתוב 'ונאמן אתה להחיות מתים, ברוך אתה ה' מחיה המתים'. הכרתי גם את חזון העצמות היבשות של יחזקאל, אותן עצמות שלובשות עור, בשר וגידים. אז הרושם שלי היה שזה זמני, שהיא תחזור. זו היתה נחמה עצמית".

חלק מתגובתך למוות אחרי מות אביך היתה הידרדרות לרחוב.

"היה כפסע ביני לבין פשע, עבריינות נוער. לשמחתי, אחי הבין את הסיטואציה במהרה ובעזרתו ובעזרת דודתי, אחות אמי, שלקחה אותי אל ביתה - התאפסתי. אחרי שנתיים וחצי סיימתי בגרויות בהצלחה. נעמדתי על רגליי בזכות הרבה אנשים טובים, כולל מוריי בבית הספר. לבדי, לא בטוח שהייתי מצליח לעשות זאת".

היה שם גם כעס?

"לא בטוח. לא הבנתי היכן אני. פתאום הייתי משוחרר מחינוך, מהוריי, איש לא אמר לי מתי לחזור הביתה, לא בדקו אם הכנתי שיעורים ולא חששתי מימי הורים. פתאום הכל נעלם, נפרצו הגדרות והיתה תחושה שאפשר להשתולל".

אפשר לומר שאפילו חווית תחושת הקלה מסוימת?

"לכאורה, כן".

אחרי הזכייה בנובל ביקרת אותם בבית העלמין.

"בית העלמין הוא מקום שאני אוהב. כביולוג אמנם אין שם דבר, אבל יש שם נוסטלגיה. בבית הקברות, שאליו נסענו מייד עם ההודעה על הזכייה, דמיינתי אותם יושבים למעלה וצופים, ושוחחתי איתם. אמרתי להם שאני מקווה שהם שמחים יחד איתי ביום חשוב זה, רציתי שיראו לאן הגעתי. הכל בדמיון, לצערי".

זו סגירת מעגל שהרגשת שאתה חב לעצמך?

"כן. זה היה חשוב מאוד עבורי".

הזכרת קודם את תעודותיך שנמצאות במגירות. מדוע בעצם?

"החשובה היא העשייה, לא התעודות שעל הקיר. אגדיל ואומר כי בדיוק לאחרונה החלטתי להעניק את מדליית ותעודת הנובל וכן את עבודת הדוקטורט שלי בטכניון - המתארת את התגלית שעליה זכינו, המנחה שלי הפרופ' אברהם הרשקו ואנוכי, בפרס - למוזיאון המדע בחיפה, כדי שבני נוער ייהנו וילמדו מן הסיפור שמאחורי הפריטים הללו, וגם כדי שייתרם כסף למוזיאון שבו עבודת המחקר, התעודה והמדליה ישכנו. זה חיבור של פילנתרופיה, מדע וחינוך. חשבתי שזה חסר ערך בהם ישכנו אצלי ללא תועלת".

"סולם העדיפויות השתבש"

בוא נשוחח על ענייני אקטואליה, ברשותך. נושא החינוך עלה בימים האחרונים שוב לכותרות. בחמש השנים האחרונות פרשו ממערכת החינוך כ־30 אלף עובדי הוראה בשל השכר והתנאים, ומשבר השכר מאיים כעת פעם נוספת על המערכת. אפשר לעצור את כדור השלג הזה?

"מערכת החינוך היא בבואה של החברה, ולצערי אנחנו במורד. אתה שואל על משכורות המורים - שהן רק חלק מהעניין. אם תוסיף למורים עוד 2,000-1,000 שקלים אז יהיה מחשב לכל תלמיד? תהיינה מעבדות? בתי הספר יהיו פחות מיושנים? המורים צריכים להרוויח יותר, אבל שיפור השכר לא יסייע בפתרון בעיות הליבה.

"כך למשל, מדובר על שכר המורים בחינוך החילוני. מה לגבי החינוך החרדי? מה לגבי החינוך בסקטור הערבי? כילד, קיבלתי חינוך טוב יותר ממורים מאוד מסורים. הם צעדו איתי יד ביד. אולי היתה אז מנטליות אחרת, אולי גודלה הקטן של ישראל השפיע. שרת החינוך הנוכחית מכירה בבעיות, אבל כרגע היא מתמקדת במאבק במשרד האוצר. אלא שבמקביל אנו צריכים לפתור בעיות יסוד שהן בנפשה של המדינה".

אתה מדבר על הסביבה החינוכית?

"למשל. האווירה, התרבות, האלימות המילולית והפיזית בשיח היומי שקיימת לצערי במוסדות השלטון, ומקרינה כלפי מטה על הורים ותלמידים. כתלמיד הבטתי על מוריי בבית הספר בחרדת קודש. מי היה מעז להתחצף? מדובר על אקו סיסטם שלם, לא על תלוש שכר בודד".

לו אתה שר החינוך, איזו גישה היית נוקט?

"יש לנו בעיה עמוקה בחינוך, ואין כאן פתרונות קסם. נדרשת מהפכה. האווירה החינוכית נבנית עוד מגן הילדים. מערכת החינוך היא מערכת תומכת חברה במובן היסודי ביותר, כי אין מדינה בלי חינוך. כל הישגי ישראל - כלכלה, היי־טק, חקלאות ויצוא - הכל מגיע מהחינוך, וזו שרשרת מזון: מה שטיפחת ובנית בגן, יעבור לבית הספר היסודי, לתיכון ולאוניברסיטה.

"אנו מדברים על חינוך, אך ההידרדרות היא בתחומים נוספים. מערכת הבריאות למשל - יש שם אנשים מצוינים, אבל הם מעטים. יש חסר במיטות ובבעלי מקצועות רבים. מדוע אמא שגרה במושב בגליל צריכה להמתין חודשים ארוכים כדי שפסיכולוג יראה את בנה? מדוע חולה צריך להמתין שנה לקבלת תור לניתוח ערמונית? מערכת הבריאות יובשה. סכסוך המתמחים הוא בבואת ראי לכמות הרופאים במדינת ישראל ולאיכותם. רוב הרופאים שלנו מגיעים מחו"ל. כ־60 אחוז מרופאינו לא למדו פה. אבל ברפואה נדרשים אנשי מקצועי שמדברים את השפה שאנחנו מדברים עכשיו, מבינים את הציבור על רבגוניותו התרבותית".

אתה לא נשמע אופטימי במיוחד.

"לצערי, מדינת ישראל זנחה במידה רבה את האזרח. אנו מדינה עשירה שמערכותיה תומכות החברה - חינוך, בריאות, וגם סעד ועבודה סוציאלית - ירדו בסולם העדיפויות לדרגה בלתי נסבלת. משהו השתבש בסולם העדיפויות שלנו. לכל אלה תוסיף את המתחים הפנימיים בישראל שקורעים את החברה. אני מסתכל על השיח בכנסת ישראל, ותוהה לעצמי מה בכלל מסמלת הכנסת עבור בני נוער? הם רואים צעקות, קללות ושיסוי - זה האיום הגדול ביותר על החברה הישראלית".

לבחור בן זוג לפי הגנים

בסוף השבוע הבא (9-8 ביוני) אתה צפוי להשתתף בכנס רפואת העתיד, MEDICINE 2042, שייערך בת"א, ובו יוצגו וינותחו שיטות טיפול ומחקרים פורצי דרך בסרטן, איידס, סוכרת, השמנה ועוד. בין היתר, תדבר שם על רפואה מותאמת אישית.

"מדהים לחשוב כי עד לפני עשרות בודדות של שנים הרפואה היתה פרימיטיבית באופן יחסי, והתבוננה על המחלה כמעט מבלי להתעניין בחולה. מנגנוני השונות האינדיבידואלית לא היו ברורים ולכן טיפלו במחלות כמו ממאירויות בתותחים - למשל כימותרפיה והקרנה כבדה. אולם בזכות הטכנולוגיה, ובעיקר היכולת שלנו לקרוא ולפענח את כתב הדנ"א, הרנ"א והחלבונים שמרכיבים אותנו - אפשר לייצר פרופיל רפואי אישי, ולהבין מה מתרחש בו.

"אז כיום, הרפואה מפנה את המבט מהמחלה, למחלה בקונטקסט של החולה. במקום להתנפל על החולה, ראשית מאפיינים אותו. סרטן שד, למשל, יכול לנבוע כתוצאה ממוטציות שונות, אבל מוטציה א' היא לא מוטציה ב', והטיפול באחת שונה מזה שברעותה.

"קח לדוגמה רכב שלא נדלק בבוקר. זאת המחלה. הסיבות לכך שאינו נדלק עשויות להיות מגוונות: מצבר שהתרוקן, מחסור בשמן או בדלק. המחלה הנראית לעין זהה - הרכב אינו נדלק, אבל הסיבות לכך שונות לחלוטין. לכן אין טעם לטפל בחולה עם תרופה שאינה מטפלת בסיבה למחלתו. המטרה של רפואה מותאמת אישית, בגדול, היא לאתר את סיבת המחלה ברמה המולקולרית ולהתאים תרופה לסיבה עצמה. זה יהיה הרבה יותר עדין ויעיל, עם הרבה פחות תופעות לוואי".

המהפכה הזו כבר מתרחשת, ועושה רושם שאנחנו רק בשלב גירוד הקרקעית.

"נכון, אבל אנחנו מייצרים מפת דרכים ומבינים טוב יותר אנה מוליכה הדרך. מובן שהדברים מסתבכים בהינתן מחלות שנגרמות על ידי כמה מוטציות - כאשר איננו יודעים מי הנהג, מי נהג המשנה ומי הטרמפיסט".

אני מניח שגם מחיר התרופות שיפותחו עם הטכנולוגיות הוא עניין.

"רפואה מתקדמת מאוד לצערי היא יקרה מאוד, ולכן לא נגישה באופן רחב כמו שרפואה אמורה להיות. זאת, גם במדינות שבהן מערכות הרפואה הציבורית על הנייר הן מעולות, כמו ישראל. המחירים גבוהים, ועוד יעלו, כי אם עד היום שוק התרופות לסרטן השד, למשל, נהנה מ־3-2 תרופות, הרי התרחבות הידע תביא לכך שסרטן אחד יתחלק על פני כ־20 סוגים.

"המשמעות עבור חברות התרופות היא לפתח עשרות תרופות חדשות בהשקעה של ביליוני דולרים לכל אחת. מובן שהן לא ששות לכך כלכלית. העלות תתגלגל למערכות ביטוח רפואי, שהן מוגבלות מטבען".

המגבלות הללו יביאו לבעיה בנגישות התרופות, וכאן נכנס פן בעייתי, מוסרי. רפואה צריכה להיות נגישה, משום שמחלות אינן מבדילות בין העשיר לעני.

"מה שאתה מתאר הוא עניין מוסרי כבד. הנגישות היא מחויבת המציאות וחברות ומדינות יצטרכו לתת על כך את הדעת. אבל זה לא נגמר בכך. תחשוב על הנגישות למידע הגנטי. בדנ"א שלנו טמון מידע שלא בהכרח נרצה שייחשף לאחרים - מחלות נפש או כל מחלה עתידית חמורה אחרת. שווה בנפשך מצב שבו האקרים עלולים לסחוט ממך כסף בעבור המידע, חברות ביטוח עלולות להעלות לך את הפוליסה בהתאם למצבך הרפואי, ואולי מעסיקים ירצו בכלל לגייס לשורותיהם אנשים טובים ובריאים יותר. זה מדאיג, משום שכבר ברחם עשויה להיות לאדם תעודת זהות רפואית, לפחות חלקית".

זו בעיה אתית כשלעצמה - נוכל לקבוע איך ייראו הצאצאים שלנו. אנחנו נכנסים כאן לאזורים בעלי רגישות אדירה.

"נכון מאוד. הרפואה נשענת על שלושה אדנים - החולה, המחלה והטיפול. כל האדנים הולכים ומתערערים לנגד עינינו. החולה יכול להיות זרע או ביצית; המחלה יכולה להיות תיאורטית. אם היום ימצאו לי מוטציה - האם היא תגרום בהכרח למחלה? האם אני כנושא המוטציה נחשב כחולה? ואיך בכלל מבחינים בין מוטציות גורמות מחלות למוטציות 'תמימות', שרק מעידות על שונות? ורובן אגב כאלו.

"אם אדם עובר בדיקה כללית שבה מאותרים בדם סמנים לסרטן או למחלת אלצהיימר שעלולים להתפתח בעוד 15 שנים, מה המשמעות? האם אני חולה היום? מה תהיה תגובת חברת הביטוח, והאם המעסיק שלנו יבחר להיפרד מאיתנו?"

עושה רושם שהגנים שלנו יהפכו להיות כמעט סחורה בשוק.

"בעניין הזה, ההפריה החוץ גופית, לדוגמה, היא רק המבוא להתחלה. אנחנו הולכים ומפרידים את נושא הדור השני מנושא המשפחה, מהיחסים הבין־אישיים. כשאמי היתה בהיריון היא אפילו לא ידעה אם מדובר בזכר או נקבה. היום אתה יכול לכוון מין, ולאבחן מחלות של העובר בעודו ברחם, ולכן הדילמות האתיות גדולות. איפה נעצור? ולהיכן נעלמו האהבה והרגש? כבר היום אנו בוחרים בן זוג לפי צבע, אולי דת, השכלה, מצב כלכלי, מראה. כעת מתווסף עוד פרמטר - פרופיל גנטי. בקליניקה תצפה איך ייראו ילדיך, ואולי תבחר לשנות דברים בדרך. אם הייתי מספר את הדברים הללו לאבי - הוא היה חושב שיצאתי מדעתי".

בעתיד נוכל לבחור מראש צבע עיניים, גובה ותכונות אופי של צאצאינו?

"ייתכן. צבע עיניים הוא רב־גני, אבל תיאורטית - בהחלט. נתחיל בתכונות גופניות, אבל גם תכונות אופי יגיעו. מדענים מתחילים לשים את היד על גנים שגורמים לספקטרום האוטיסטי, כלומר גנים האחראים למחלות התנהגותיות, גם מחלות פסיכיאטריות, וכך נגלה ונבין עוד רובדי התנהגות רבים - יכולות ביטוי, הבנה, תפיסה. מתוך האבנורמלי נבין את הנורמלי. אני מאמין גדול בכימיה, והעיסוק שלי הוא ביוכימיה. כך שלפי דעתי, ואומר עכשיו משפט שרבים יתנגדו לו - אין כזה דבר 'רוח האדם', לא קיים דבר כזה. בסופו של דבר - הכל כימיה. כשאנו עוברים מן העולם - אנו מותירים מאחורינו רק נדל"ן רוחני, מה שכתבנו ויצרנו, הרוח אובדת איתנו. וכשנבין את הכימיה - תהיה לנו גישה לדברים שלא העזנו לדמיין".

איך תשנה הטכנולוגיה את תפקיד הרופאים?

"הרופא יהפוך יותר ויותר ליועץ מקצועי, והידע שיעמוד לרשותו יהיה עצום - רצפי דנ"א, רנ"א, חלבונים, מולקולות קטנות. הוא גם יהיה רחב ידיעות יותר. כבר היום נפתחות בבתי הספר לרפואה תוכניות לתארים כפולים - רפואה בשילוב מדעי המחשב והנדסת חשמל, לדוגמה. אנשים שואלים אותי האם ברפואה מותאמת אישית הרופא יהיה אנושי יותר? אז לא, הוא יישב מאחורי מסך גדול יותר, ויהיה קר וטכני יותר, אבל הרבה יותר מדויק. ולצד כל אלה - אנשים שיחלו, ועולמם יתהפך עליהם, עדיין יצטרכו מולם בן אנוש. את זה, ככל הנראה, לא ניתן יהיה להחליף. נצטרך לחשוב היטב כיצד לייצר רופא היודע לאזן בין השפה הטכנולוגית לאנושיות וחמלה".

"המילה 'סרטן' מטעה"

יותר מ־40 שנים אחרי שגילית עם פרופ' אברהם הרשקו ופרופ' אירווין רוז את חלבון האוביקוויטין, שנקרא גם "תג המוות" ואחראי לפירוק חלבוני גוף שאיננו זקוקים להם - האם אתה צופה שבעתיד הנראה לעין, תשתכלל פעולת המערכת אף יותר כדי לייעל אותה להתמודדות עם מחלת הסרטן? אולי אפילו לתמרן אותה לטובתנו במידה מסוימת? (גילוי נאות: צ'חנובר נמנה עם קבוצת חוקרים בינלאומית וישראלית הנהנית ממענק מחקר תחרותי מקרן אדלסון למחקר רפואי).

"התשובה לשאלתך היא קטגורית כן, מכיוון שכבר פותחו תרופות על בסיס מערכת האוביקוויטין שהן יעילות מאוד נגד סוגי סרטן מסוימים, וכן - בהמשך תהיינה עוד תרופות. חלה התקדמות רבה בהבנת המחלה. בעזרת נוגדנים למשל, אנחנו מטפלים במחלה שהיתה חשוכת מרפא - מלנומה, סרטן העור. כיום מרפאים חולים בעזרת נוגדנים שמפעילים את המערכת החיסונית כדי לדחות את המחלה.

"על בסיס המערכת שלנו התגלתה תרופה ששינתה לחלוטין את הפנים הקליניות של אחת הממאירויות היותר תוקפניות - מיאלומה נפוצה, סוג של סרטן דם שבעבר הביא למות החולים בתוך כשנה וחצי. היום אנשים מתרפאים, וחלקם הגדול חי באיכות חיים טובה גם 10-5 שנים. זה שינוי דרמטי בנוף הקליני של המחלה. אבל לצערי יש עדיין מחלות ממאירות שנותרו כפי שהן היו לפני 40 שנים - לבלב, כבד, מוח. כמעט לא חלה התקדמות בנושא".

איך אתה מסביר את זה?

"כי המילה 'סרטן' מטעה, אין מחלה כזאת כפי שנהוג לחשוב. מדובר באוסף מחלות עם מאפיינים חיצוניים משותפים, אבל כל אחת מהן אינדיבידואלית במנגנון שלה, ולכן גם באגרסיביות, ביכולת לשלוח גרורות, בזמן הגילוי. המילה סרטן מכילה בתוכה מאות אם לא אלפי מחלות שונות - חלקן קלות וחלקן קשות".

לפני 100 שנים, כשאנשים מתו בגיל 50 ממחלות זיהומיות, גילינו את האנטיביוטיקה - שגרמה להם להאריך חיים, ואז הגיע הסרטן. אנחנו מתקרבים ליום שבו נוכל לחיות עם סרטן באיכות חיים טובה כמחלה כרונית?

"ייתכן מאוד. אני חושב ששאיפת הרפואה היא שנוכל לחיות עם המחלות הכרוניות צד לצד, לעשות כרוניזציה שלהן - למשל HIV, סוכרת, יתר לחץ דם, כולסטרול גבוה. המטרה היא קודם להאריך חיים ולתת איכות חיים".

מה מסעיר אותך היום בתחום של חקר הסרטן?

"יש לי מעבדה פעילה שבה מרגשות אותי תגליות של הטבע, המורכבות של הטבע. אני חש כמי שמשחק שח מול בורא העולם. יש כאלה שמכורים לסמים, אני מכור למשחק שח מול אלוהים. זה מה שמרגש אותי. לפתור עוד בעיה ועוד בעיה, תוך התבוננות ביופי של הטבע, במורכבות שלו, באופן שבו הוא נוצר. האופן שבו מתקדמת האבולוציה - זה דבר מדהים. אנחנו יצורים כל כך מורכבים, ואין מופלא מכך".

יש סיכוי לנצח במשחק השח מול בורא עולם?

"הידע הוא אינסופי, ולכן אני לא חושב שאי פעם נדע את כל הדברים האפשריים. אבל המשחק עצמו מרגש ומרתק, ואנו בהחלט מתקדמים בהבנת צפונותיו".

הקיצון שבמחלות

פתחנו את השיחה הזאת בדיבור על המוות. אתה מוצא את עצמך חושב עליו יותר לאחרונה, בוודאי אחרי מגיפת הקורונה?

"המוות הוא בלתי נמנע. אני גם מרגיש את הגיל. תפילתי היא למוות מהיר וחד, בלי סבל בדרך, בלי לאבד את הרוח. הקדוש ברוך הוא ברא שתי מחלות קיצוניות - ובאמצע זרק את כל היתר. מחלות מסוג אחד הן מחלות השיטיון למיניהן, שבהן הנפש עוזבת את הגוף. נשאר גוף, קליפה, ואותו אדם אינו מודע לעצמו או לסביבתו. הוא נוכח־נפקד. בצד השני יש לנו את מחלת ה־ALS שבה הגוף עוזב את הנפש. הגוף הולך ומשתתק, לא נותר ממנו דבר, אבל החולים נותרים במלוא אונם האינטלקטואלי. בבני אדם שמורכבים מגוף ונפש, שתי המחלות הללו מסמלות את הקיצון.

"אז מחד - אני לא פוחד וישן היטב בלילה. אבל לצד אלה קיים החשש לאבד את הנפש, את האינטלקט - את היכולת שלי לשוחח איתך, להגות, לחשוב, ליצור רעיונות חדשים, לתרום, לגלות את סודות הטבע. מפחיד אותי שזה מה שילך לאיבוד. החשש הוא לאבד את הרוח, את הכימיה שבונה את מה שאנחנו קוראים רוח". 

להצעות ולתגובות: Ranp@israelhayom.co.il