הפלוגה המסייעת של לפיד

השבוע התייצב ד"ר יונה שרקי מהמרכז למדיניות הגירה לדיון בכנסת. על הפרק: ביטול ההגנה הקבוצתית על מסתננים מקונגו. ד"ר שרקי חתם את דבריו בעקיצה כלפי יו"ר הוועדה לעובדים זרים, אבתיסאם מראענה: "אנחנו למעשה פוסלים את הסוגיות המקצועיות, את הסוגיות המדיניות, והופכים את הכל לקרקס, כפי שאת יודעת לעשות היטב, חברת הכנסת זועבי".

ח"כ מוסי רז נחלץ להגנת מראענה ותבע מד"ר שרקי התנצלות. בצדק, אגב. ההערה האישית על הקרקס היתה מיותרת - גם אם נכונה. אלא שרז לא שיער בנפשו מה באמת עצבן כל כך את הח"כית. לא הקרקס, אלא הזועבי. אז נפתחו ארובות המראענה, ובעודה מתפרקת לרכיבים של חרון קדוש השמיעה את הדברים האלה:

"תתנצל מייד! קוראים לי אבתיסאם מראענה חברת הכנסת. בסדר? ואתה לא תקרא לי זועבי כי זה לא השם שלי. ואם זה היה ממקום של הקטנה עכשיו אתה מתנצל! אתה חוצפן ממדרגה ראשונה! אם כל הערביות בעיניך זה זועבי אז אתה בן אדם גזען וצא החוצה! למה אתה קורא לי זועבי? כמה פעמים היית בוועדה של מראענה? חוצפן! חוצפן! חצוף! חוצפן! חוצפן וגזען! חוצפן וגזען! שלום! ולא להתראות! חוצפן!"

טנטרום של מראענה הוא חוויה רבת רגש ומעוטת פילטרים. לפי תומה אמרה בראיון ב־2008 "הייתי משמידה את זכרון יעקב. תדגיש, בלי להרוג. שתחזרו לארה"ב או לפולניה. רק אז לפורדיס יהיה אולי צ'אנס". לפי תומה התאבלה על "צעיר מגטו עזה", תהתה "איך השפיעה השואה על חיי המין של ניצולות השואה?" והודתה שבצפירה לחללי מלחמות ישראל "החלטתי להמשיך לנסוע. ואלה היו שתי דקות מופלאות בזמן הצפירה, הכביש היה ריק, אני המשכתי לחשוב על הדברים שעניינו אותי באמת". כל אלה הביאו לניסיון לפסילתה מלכהן כחברת כנסת, אך מראענה הזילה דמעות של אחדות ששכנעו את בג"ץ, ואנחנו הרווחנו את הקרקס היפה הזה.

יותר משהיא אירוע פוליטי, מראענה היא אירוע רגשי ואמנותי. היא בוגרת בצלאל, עשתה סרטי תעודה, נשואה ליהודי, ואני יכולה להבין מה עצבן טיפוס בוהמייני כמותה כשהתבלבלו בינה לבין האלמונית המתיימרת ג'ידה או לבין הזועבי הבלתי זוהרת חנין. יש משהו נוגע ללב בעלבון של "אבתיסאם מראענה! חברת הכנסת!" ואני חושדת שד"ר שרקי התבלבל בשמה בכוונה, לצרכים אמנותיים משלו. ממילא אין מה לצפות מהוועדה הזו בכל הנוגע לשמירה על מדיניות ההגירה של ישראל, אז לפחות קצת נחת לפני שמוציאים אותך מהאולם.

קשה יותר לחוש אמפתיה לפרשנות של ח"כ עאידה תומא־סלימאן לז'אנר "ערבים צועקים על ימנים". תומא־סלימאן לא תקועה באזור הדמדומים של ערביי ישראל כמו מראענה. אצלה זו לאומנות ערבית תוקפנית. המודל האמנותי שלה הוא המלכה האדומה מאליס בארץ הפלאות, זו שזועקת ללא הרף "ערפו את ראשו!", רק שתומא־סלימאן עושה זאת באופן פחות חינני.

בשבוע שעבר התנהל דיון בוועדה לקידום מעמד האישה, שבראשה עומדת תומא־סלימאן. מיכאל פואה, אחד המשתתפים, שייך לזרם שמלכתחילה לא חביב על הח"כית: הוא יהודי, דתי, כולל זקן, ומתגורר בשומרון. פואה הצביע על אלימות נגד נשים בקרב מוסלמים בשבדיה, ותומא־סלימאן, כנשוכת נחש, האשימה אותו (ואולי גם את שבדיה) בייצור "מציאות שמשתמשים בה כדי להגן על טענות גזעניות שמכלילות על ציבור שלם".

כשפואה המשיך, בנימוס אך בעקשנות, לדבר על אלימות נגד נשים ערביות בישראל, ריססה אותו תומא־סלימאן ב"תפסיק עם זה! תפסיק עם זה! תוציאו אותו מהאולם ואתה שותק עכשיו! אתה תצא! ולא תדבר! תצא! נו? למה לא מוציאים אותו עד עכשיו?!"

וזה עוד כלום לעומת מה שחטף יוסף חדאד, ערבי־נוצרי ציוני. בשבילו שלפה תומא־סלימאן מופע אופראי ממש. "ימני! אתה תסתום! תסתום ותצא! לך מפה!" הרעימה במצו־סופרן, כינתה אותו "נבלה", ולאחר שהוצא הוסיפה: "כאשר יהודי ימני מחזיק בדעות האלו זו זכותו, אך כאשר ערבי מחזיק בדעות האלו זה משת"פ ובוגד בבני עמו". כבמאית מוסמכת אני רוצה להעיר שמילים אלה מעוררות יותר אמפתיה כשהן לא מלוות במה שנראה כמו התקף של אובדן שליטה עצמית. אבל זו רק דעתי.

ח"כ אחמד טיבי פתח מבערים השבוע על השדרן אמיר איבגי מגל"צ: "כשאני עונה אתה שותק. חצוף תשתוק! חצוף תשתוק, אל תיתן לי תעודות, תשתוק כשאני עונה" - נראה שמוטיב ה"חצוף" חביב על חברי המשותפת, משל היו אריסטוקרטיה שמנסה לחנך את האספסוף. את ח"כ מירב בן ארי מיש עתיד כינה טיבי השבוע, מעל דוכן הנואמים, "חלאת אדם" - וחזר על התואר תשע פעמים. ספרתי.

"נמאס לי כבר, נמאס לי. מה זו ההתנהגות הזו?", תבעה בן ארי את עלבונה. "פעם קיללתי מישהו מכם? פעם דיברתי אליכם בזלזול?" - לשון הרבים מכוונת לרשימה המשותפת. אם בן ארי ציפתה להגנה נחרצת מיו"ר המפלגה שלה, יאיר לפיד - היא לא הגיעה. המשותפת אמנם לא בקואליציה, אבל היא גם לא ממש באופוזיציה. לפיד זקוק לחברי המשותפת כדי שיתנגדו להצבעות אי־אמון, כפי שעשו שבוע לפני כן, ולכן חבל לעצבן את הבריונים בגלל עניין פעוט כמו כבודה של חברתו למפלגה. "מירב היא אלופת העולם", צייץ, אך נמנע בדיפלומטיות מלנזוף בטיבי בשעה רגישה זו. לך תדע מתי שוב יזדקקו להם בהצבעת אי־אמון.

הח"כים מהמשותפת קלטו את רוח הממשלה ואת חולשתה, כמו גם את רשימת שנואי נפשו של לפיד. בן ארי הפגינה בכמה הזדמנויות רוח ציונית מעל הממוצע של יש עתיד. זה לא מקרה שעופר כסיף קילל אותה גם הוא, וזה לא מקרה שאחרי שסירבה להתאבל על שירין אבו עאקלה - היא נסוגה חלקית מעמדתה בציוץ שנראה כאילו הוכתב לה באיומי אקדח. לפיד אמנם נותן בשגרה עבודה יפה של גסות רוח ושנאה, אבל גם הוא זקוק לפעמים לפלוגה מסייעת, שחבריה יודעים בדיוק את מי מותר להם לגדף.