המטרה: הפסקת תפילות היהודים בהר

ירדן והפלשתינים הגיעו להבנות על נייר סטטוס קוו חדש להר הבית. בשבת שעברה, בבית הלבן, פרס מלך ירדן, עבדאללה, את קווי המתאר של ההבנות הללו. המלך ואנשיו ביקשו מהנשיא ג'ו ביידן גב אמריקני להחזרת הסטטוס קוו בהר הבית למציאות שלפני שנת 2000. הנשיא הקשיב, ופקידים ירדנים טוענים שגילה אהדה.

לירדן יש רשימת דרישות, אך ראשית לכל היא מבקשת מארה"ב לכפות על ישראל את הפסקת התפילות של היהודים בהר הבית, המתקיימות שם כבר כחמש שנים. זו גם הדרישה של רע"מ, שמתואמת לחלוטין עם ירדן, או בנוסח דבריו של מנסור עבאס: מה שמקובל על ירדן - מקובל עלינו.

בין ש"פיטוריו" של ח"כ יום טוב כלפון מהכנסת הם תולדה של אולטימטום מצד רע"מ, על רקע פעילותו לטובת היהודים ותפילותיהם בהר הבית, ובין שלאו - סעיף התפילה בנייר הסטטוס קוו החדש יוצר דרמה גדולה ביחסים שבין ישראל לממלכה ההאשמית. את אותה דרישה להפסקת התפילות היהודית שמע רה"מ נפתלי בנט ישירות מהמלך עבדאללה ודחה אותה. לשכת רה"מ אמנם טוענת כי "לא היה ולא נברא" ושירדן אינה דורשת זאת, אבל גורמי מקצוע מאשרים את המידע.

ישראל הרשמית מקפידה שלא להתייחס פורמלית לתפילות השקטות הללו, שהן סוד גלוי, מתועדות, מצולמות ומתקיימות כסדרן בצידו המזרחי של ההר, ללא סממנים חיצוניים כטלית, תפילין או סידור. למרות זאת, ישראל נחושה לשמר את ההישג הזה, היחיד שלה, מול שורה של שינויי מהות שהמוסלמים ביצעו בסטטוס קוו בהר לאורך השנים - ארבעה מסגדים חדשים, צמצום זמני הביקור של יהודים בהר ותחומיהם, סגירת שערי הכותנה והשלשלת בפני יהודים, פגיעה קשה בארכיאולוגיה של ההר וכמובן מסכת של פיגועים והתפרעויות סביב עלילת הכזב "אל־אקצא בסכנה".

לבנט היסטוריה קצרה וסוערת בסוגיית תפילות היהודים בהר, אף שלא היה הראשון שאישר אותן. התפילות החלו בהסכמה שבשתיקה של גלעד ארדן, כשר לביטחון הפנים. גם בנימין נתניהו, אף שלא הודה בזאת מעולם, אישר אותן, גם הוא ישב מול המלך עבדאללה שביקש ממנו לחדול מהן וגם הוא סירב להתחייב לכך.

משחקי שליטה

כשבנט נכנס ללשכת רה"מ הוא פגש את המציאות הזאת, שאותה לא הכיר מקרוב קודם לכן, והחליט לזרום איתה. הוא גם התוודע לסעיף הר הבית בתוכנית המאה של טראמפ, שבה שולב סעיף שנועד להבטיח בעתיד חופש תפילה בהר הבית, הן ליהודים והן למוסלמים.

חודש לאחר כניסתו ללשכה - בניגוד לקודמו, ששמר על דממה ואיפול בעניין תפילות היהודים בהר - הודיע בנט כי יישמר חופש הפולחן לבני כל הדתות בהר הבית, משמע - גם ליהודים. הירדנים רתחו. ארה"ב צידדה בעמדה הירדנית. רע"מ הבהירה לבנט כבר אז שלא תוכל להישאר בקואליציה שלו, ורה"מ נסוג במהירות. לשכתו הבהירה שמדובר בטעות בניסוח, וכי הכוונה היתה לחופש ביקור, ולא לחופש פולחן (תפילה).

אלא שעכשיו מתברר שלא היה מדובר בטעות. מי שהיה אז בסוד הדברים מספר כי ברקע ההודעה המקורית עמדו תפילות היהודים בהר, והרצון להעניק להן לגיטימציה. בנט לא רק שלא טעה אז - הוא אף דחה דרישה של המלך הירדני למנוע את תפילות היהודים במזרח ההר.

יתרה מזאת: בחציו הראשון של הרמדאן האחרון, בעת שהר הבית היה פתוח בפני יהודים, רה"מ דחה דרישה ירדנית חוזרת בעניין זה, ואף דחה המלצה של גורמי מקצוע להיעתר לדרישה הירדנית שהיתה מתואמת עם אבו מאזן, למנוע תפילות יהודים בהר ולו באופן נקודתי וזמני, רק בחציו הראשון של חודש הרמדאן.

בחודש הבא יגיע כנראה הנשיא ביידן לביקור בישראל, והוא צפוי להעלות בפני בנט את דרישת המלך עבדאללה, שעימו נועד בשבוע שעבר, ולגבות אותה. ביידן יזכיר לבנט את הבנות קרי (מזכיר המדינה לשעבר של ארה"ב) מ־2015, שלהן היה שותף רה"מ לשעבר נתניהו. ההבנות הללו, שהושגו בשיאו של גל טרור וסכינאות קודם ברחבי ישראל, נוסחו בפגישה משותפת של נתניהו, עבדאללה וקרי. הן קבעו שישראל תמשיך לאכוף את מדיניות הפולחן הדתי רבת השנים שלה בהר הבית, שלפיה מוסלמים יכולים להתפלל במקום, ולא־מוסלמים יכולים רק לבקר בו.

נכון לעכשיו, בנט דוחה לא רק את הדרישה להפסיק את תפילות היהודים בהר, אלא גם את הדרישה הירדנית־פלשתינית לסלק מתשעת שערי ההר את אנשי מג"ב, ולהציב במקומם שומרים מטעם הווקף הירדני. פורמלית, יש 256 אנשי ווקף שירדן משלמת את משכורותיהם והמלך מבקש מישראל להסכים להכפיל את מספרם.

סעיף מרכזי אך שנוי במחלוקת לא פחות עם ירדן, שעלה לפני שבוע בבית הלבן ושיעלה כנראה בפגישתם הקרובה של בנט וביידן, עוסק בעובדה שאנשי הווקף הורחקו לפני שנים אחדות מאחד התפקידים הנחשבים ביותר בעיני ירדן בהר - ליווי והשגחה על קבוצות המבקרים היהודים. השינוי הזה חורה לירדן באופן מיוחד, מכיוון שהוא מפקיע ממנה את התחושה האמיתית, או המדומה, שאנשי הווקף שפועלים מטעמה בהר הם בעלי הבית בו ושעל פיהם יישק דבר שם.

גם השינוי הזה התרחש בתקופת כהונתו של ארדן כשר לביטחון הפנים, הן על רקע החשש הגובר והולך לביטחונם של המבקרים היהודים והן על רקע הסכמתו להגדלת מספרם.

ישראל דבקה בשינוי הזה כבר שש שנים, ומעטים יודעים שהמדינה אף הודיעה עליו לבג"ץ. ראש ההרכב דאז, המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, אליקים רובינשטיין (בג"ץ 6412/16), הדגיש יחד עם עמיתיו השופטים כי בג"ץ רושם לפניו את עמדת המדינה לעניין "גבולות הסמכות של אנשי הווקף בהר הבית", כ"עמדה מחייבת".

"כל המבקרים בהר הבית, כפי שפורט לעיל", ציטט רובינשטיין מתגובת המדינה לעתירה, "מלווים על ידי שוטרי ממשלת ישראל, ואין לאנשי הווקף סמכות לפעול ישירות מול המבקרים. ככל שמתרחש אירוע אשר לטעמם של אנשי הואקף פוגע בניהול האתר כמקום קדוש, עליהם לפנות לשוטרי משטרת ישראל במקום ולבקש את התערבותם בנעשה... הפעלת שיקול הדעת והחלטות בטיפול במקרים אלה נתונות אך ורק בידי שוטרי משטרת ישראל".

ההתעקשות של ישראל מול ירדן ששוטרים ישראלים בלבד (ללא אנשי ווקף) ילוו את המבקרים היהודים בהר, קשורה גם לעובדה שלאורך השנים השתלבו במנגנון הווקף אנשי חמאס שהתגלו כמחבלים. עשרות מהם נעצרו בעבר. גורמי הביטחון אינם מנדבים מידע על כך, אך המעורבות הזאת תועדה לאחרונה בדו"ח שהכין "הקול היהודי". מבדיקה שלנו עולה כי העובדות בדו"ח הזה אינן מוכחשות ע"י גורמי ביטחון, וכאשר מעיינים בהן מבינים מדוע גם לירדן וגם לישראל יש בעיה.

טביעת האצבע של חמאס

הנה בתמצית חלק מממצאי הדו"ח: "ועדת הצדקה המרכזית של ירושלים", עמותה שחלק ממשרדיה שוכנים בהר הבית, נוהלה על ידי בכיר חמאס חאלד סבאח, שנגדו ונגד העמותה הוגשו לאחרונה כתבי אישום. יו"ר העמותה שהזרימה מיליונים למטרות חמאס, הוא עומר אל־קיסוואני, מנהל מסגד אל־אקצא; שני ארגונים בריטיים, שישראל מגדירה כארגוני טרור, תקצבו את העמותה שפעלה בהר תחת חסות הווקף. גם המחבל פאדי אבו שחידם, שרצח את אליהו קיי, הוא איש חמאס שהעביר קורס בחסות הווקף.

על כל אלה יש להוסיף בכירים בווקף דוגמת נג'אח בכיראת או פאדי עליאן (שלאחרונה הואשם במעורבות בפיגועי ירי נגד שוטרים בעיסאוויה) וכן ניצני חזרה להר של נשות המורביטאת (המזוהות עם חמאס והפלג הצפוני), שהורחקו מההר והוצאו אל מחוץ לחוק, לאחר שמיררו את חיי המבקרים היהודים.

ומעל לכל הפרקטיקה הזאת יש ראייה אסטרטגית כוללת, שמשפיעה מאוד על הרגישות הישראלית הגבוהה לדרישות הירדניות בהר הבית, שרבות מהן נענות בנדיבות. הזיכרון ההיסטורי הצורב שמלווה את התנהלות בית המלוכה בהר הבית מרחיק עד ההפסד של השושלת ההאשמית את תפקיד "שומר המקומות הקדושים לאסלאם" במכה ובמדינה לסעודים, אחרי מלחמת העולם הראשונה. ירדן התנחמה אז באפוטרופסות המשנית על המקומות הקדושים לאסלאם בירושלים, מעמד שנשמר לה גם במסגרת ההבנות עם ישראל אחרי 1967, ואף שודרג במסגרת הסכם השלום ב־1994.

המזרחן פנחס ענברי, חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה ומומחה לעולם הפלשתיני והערבי, מזכיר שהלגיטימיות של המשפחה ההאשמית בירדן להמשיך ולהחזיק במלוכה נשענת על מעמדה כשומרת המקומות הקדושים לאסלאם בירושלים. "אם הם יפסידו את הר הבית ליהדות - הם גמורים" אומר ענברי, "השושלת ההאשמית באה מהחיג'אז. היא זרה ואינה חלק מהשבטים הירדניים (שמהווים כחמישית מאוכלוסיית ירדן).

"מעמדה בקרב השבטים התערער מאוד בשנים האחרונות. שבטי דרום הממלכה במצב של תסיסה ומרד, שבטי הצפון - עם העיניים לסוריה, ורק השבטים מהמרכז, סביב רבת עמון, עדיין תומכים במלך ומהווים את שדרת הפיקוד הבכיר והמודיעין שלו. בירדן יש היום חצי מיליון שיעים, כמחצית מהאוכלוסייה הם פלשתינים ועוד כ־30 אחוזים פליטים מעיראק ומסוריה.

הדרישות המרכזיות

• חזרה לסטטוס קוו שלפני 2000, כולל הפסקת תפילות היהודים בהר
• הכפלת מספר שומרי הווקף
• הצבת שומרי הווקף בתשעת שערי ההר במקום המשטרה הישראלית
• ליווי של אנשי ווקף לקבוצות המבקרים היהודים, צמצום משמעותי במספרן וקיצור משמעותי של מסלול הליכתן
• גביית תשלום ממבקרים יהודים ומתיירים שנכנסים להר, כפי שהיה לפני שנים רבות
• מעמד המבקרים הישראלים בהר יהיה כשל תיירים, והווקף יוכל לפסול מבקרים "בעייתיים"

"בישראל מבינים היטב שאם בית המלוכה ההאשמי ייפול - והר הבית יכול להיות טריגר לכך - ההפסד והסכנה עבור ישראל יהיו עצומים. במקרה כזה ירדן תהפוך להיות עזה ענקית, עם איום מוחשי של טילים, כמו מהדרום ומהצפון. כרגע, הצבא הירדני שומר על הגבול הכי ארוך שלנו ועושה שם את העבודה עבורנו. השלום עם ירדן, ההבנות, האינטרסים המשותפים ושיתוף הפעולה עימה בשורה של נושאים ביטחוניים, כלכליים ומודיעיניים - הם כולם קריטיים ומאפשרים לצה"ל להתרכז בגזרות ובגבולות שאינם גבולות שלום. לכן לנו, כמדינה, יש אינטרס ענק ביציבות בהר הבית ובחיזוק מעמד ירדן שם, גם על חשבוננו".

"'שימו לב לכלכלה"

ד"ר דוד קורן, מנכ"ל מכון ירושלים למחקרי מדיניות, צבר קילומטרז' ארוך בנושא הירדני כראש מחלקת מזרח תיכון במל"ל, ומכיר מקרוב את מערכת היחסים הבטחונית עם ירדן. השאלה המרכזית היא, לדבריו, "כמה זמן ובאיזו עוצמה השיקול הביטחוני יוכל להוות מסד מספק למערכת היחסים, כאשר בהיבטים המדיניים, הדתיים והכלכליים - העניינים הרבה יותר רופפים".

מה הם אותם אינטרסים ביטחוניים משותפים?
"בעיקר המאבק באסלאם הרדיקלי. מהצד הירדני אלה האחים המוסלמים, האופוזיציה המובהקת ביותר לבית המלוכה שם, ומהצד הישראלי - חמאס. בצד הירדני יש פריחה רעיונית של גורמי ג'יהאד שמפנטזים על מדינת חליפות אסלאמית. בערוצים ביטחוניים שקטים יש שותפות מלאה במאבק נגד הגורמים הללו".

לצד שיתוף הפעולה הביטחוני, שעליו אנו למדים בעיקר מפרסומים זרים, אתה מתאר יחסים רופפים ברמה המדינית, הכלכלית והדתית.
"מערכת היחסים בין ישראל לירדן היא קצת כמו טנגו בין קיפודים. הקרבה היא בתחום הבטחוני. הקוצים הם בתחום המדיני, הכלכלי והדתי - לגבי ירושלים. בסופו של דבר הציר הביטחוני לא יוכל להתנהל כשהמערכת הדתית והמדינית צולעת. המתיחות קשורה בראש ובראשונה לסוגיית ירושלים. הזיקה שלהם להר היא דתית ופוליטית ויש לה כידוע רקע היסטורי. לפני שנה הנסיך חוסיין, בנו של עבדאללה, רצה לבקר בהר, אבל הביקור לא יצא לפועל מכיוון שהצד הישראלי לא היה מוכן שהנסיך ילווה על ידי שוטרים ירדנים חמושים, והצד הירדני לא היה מוכן שהנסיך ילווה על ידי שוטרים ישראלים חמושים. זה מקרה ספציפי שממחיש בצורה הכי טובה את הדילמה; נקודה שקשה מאוד למצוא בה ווין־ווין".

ומה בנוגע לנורמליזציה עם ישראל?
"המלך הירדני מתקשה מאוד לקדם אותה. יותר ממחצית האוכלוסייה בירדן היא פלשתינית, וגם בין השבטים הבדואיים יש התנגדות לנורמליזציה עם ישראל. לכך צריך לצרף עוד שני אירועים: הראשון - ניסיון ההפיכה של הנסיך חמזה שנבלם על ידי גורמי הביטחון הירדניים וחשף תככים בצמרת השלטון. השני - פרסומים על ההון הרב שעבדאללה מחזיק במקלטי מס באירופה ובארה"ב.

"על רקע המצב הכלכלי הקשה מאוד בירדן, הפרסומים הללו ציירו את בית המלוכה באור מאוד לא מחמיא. לכן, בהחלט ייתכן שחלק מההסלמה ברטוריקה הירדנית בעניין הר הבית, הנפת דגל פלשתיני על כיפת הסלע לאורך עשרה ימים ובפעם הראשונה גם תמיכה במיידי האבנים באל־אקצא - הם ניסיון ירדני להסיט את תשומת הלב של הציבור אצלו מהצרות הפנימיות".

קורן מציין שבשנים האחרונות הסטטוס קוו בהר הבית מתעצב מחדש "מלמטה למעלה, מהשטח. ההנהגות מתיישרות במידה רבה לפי השטח. זו התנהלות שלא היתה בעבר והיא שינוי בפני עצמו".

למקבלי ההחלטות בירושלים הוא ממליץ לשפר ביצועים מול ירדן בתחום הכלכלי: "הערכתי היא שאם הירדנים היו יותר מרוצים בתחום הכלכלי, שם הם מרגישים שהשלום עם ישראל הוחמץ לחלוטין, ויש להם ציפיות ספציפיות וממוקדות מאוד - אז ייתכן שהיו יוזמים פחות משברים בתחום המדיני ומחליקים דברים".