האמן הטורקי טונג'ה ניצב בערב פתיחת המיצג המסקרן שלו בתערוכה החדשה באוניברסיטת תל אביב והכין לאנשים בורשט, על פי המתכון של המנהיג הסובייטי ניקיטה חרושצ'וב. עולם האמנות הישראלי, שלא יתנגד אף פעם לאכול חינם, עמד בתור וצפה בבחור המקועקע מוזג את המרק בשקט, בלי להוציא מילה, ונותן לאחרים לעשות את הפטפוטים.
"נימוסי שולחן", שנפתחה בסוף השבוע בגלריה האוניברסיטאית לאמנות באוניברסיטת תל אביב, עוסקת בענייני אוכל על כל גווניו, אבל טונג'ה, במיצגו "תשוקה", בחר לשים במרכז את הדיקטטורים הגדולים של המאה ה־20 ואת הרגלי האכילה שלהם.
"אוכל הוא כלי פוליטי והוא דרך להעביר מסר לעם", מסביר לנו טונג'ה. המנהיגים הרוסים שעל הקיר, כמו סטלין לדוגמה, מסתפקים באוכל צנוע למדי, צבאי, כדי להמחיש לעם שלהם שחד הם, ולמעשה המנהיג הוא עממי ממש כמו אחרון הפועלים. ניקולאי צ'אושסקו, הרודן הרומני שהוצא להורג על ידי בני עמו, הראה כמובן גם דרך האוכל כיצד לא ממש אכפת לו מעמו ומאנשיו, ובתערוכה אפשר לראות אותנו מנשנש פירות ים עסיסיים וגושי בשר גדולים.
התערוכה, שתוצג עד 31 ביולי, היא פרי שיתוף הפעולה של החוג לתולדות האמנות והחוג לאמנות התיאטרון של הפקולטה לאמנויות באוניברסיטת תל אביב. אוצרי הגלריה הראשיים הם ראש החוג לתולדות האמנות ד"ר ספי הנדלר, וראש החוג לאמנות התיאטרון, ד"ר שרון אהרונסון־להבי. את התערוכה אצרה נירית נלסון.
המתכונים כבר בפנים
טונג'ה, שהגיע לישראל במסגרת תוכנית שהות של "ארטפורט", טוען שתמיד התעסק באוכל ("כפי שאתה יכול לראות עלי") אבל לפני חמש שנים החל לעסוק בפטיש של המנהיגים בהיסטוריה לאוכל. טונג'ה לא התעצל, הכניס את עצמו לבית הספר לבישול הגדול ביותר בטורקיה, המשיך לעבודה במסעדות, ורק אחר כך התיישב לעבוד על המיזם שלו. לצד העבודות של המנהיגים האוכלים, יש מיצג וידאו שבו הוא מבשל בעצמו את כל המאכלים של אותם המנהיגים. בקטלוג שהוציא לכבוד התערוכה, שראתה אור בשנת 2014, הוא אף צירף את המתכונים של המאכלים השונים.
"אתה יכול לראות שסביב העניין של האוכל צמחו הרבה אגדות. היטלר לא באמת היה צמחוני אלא פשוט פחד שירעילו אותו, אז בתקופה האחרונה של המלחמה הוא פשוט החל לאכול את האוכל הבסיסי ביותר, וכמובן היו לו טועמים. חדר האוכל שלו היה מיותם כמעט לגמרי, אף על פי שבכל ערב ערכו עבורו את השולחן והשף בישל ארוחת ערב. ככה זה עם פסיכופתים".
בתמונה אחרת אפשר לצפות במנהיג הקובני פידל קסטרו סועד את ליבו עם בקבוק קוקה קולה, אולי סמל הקפיטליזם הגדול ביותר. "והוא בכלל היה הבן של הטבחית בבית שבו גדל, ככה שהעניין שלו באוכל היה משמעותי למדי".
בדוגמה אחרת, אפשר לראות בתערוכה את סטלין אוכל מאכל גרוזיני עממי: "אתה רוצה לראות מה זה כוח של מנהיג? סטלין החליט לשנות את שמו של מאכל מסוים, ולהכניס לשפה שם חדש עבור אותו מאכל. זה כמובן התרחש והשתרש. ואם זה לא דיקטטור אז מה זה להיות דיקטטור?"
בתערוכה מוצגות בין השאר עשרות עבודות של אמנים ישראלים ובינלאומיים שבהם סינדי שרמן, פול מקארתי, דורון רבינא, יעל פרנק, ג'ניפר בר־לב ועוד. חלק מן העבודות נוצרו במיוחד לאירוע, וחלקן אף אכילות - דוגמת פסלי הגבינה של זוהר גוטסמן, שמעמידים למבחן את המבקר: האם להשאיר את האמנות כמו שהיא או לקחת ביס עסיסי מהגבינה הערבה לחך. עבודת "חייל של שוקולד" של מיכה לורי זכתה אף היא לחידוש לאחר שהמבקרים שהגיעו לצפות בעבר בעבודה בפעם הראשונה, לא עצרו עצמם ואכלו את השוקולד.
המשקה המפתיע של המנהיג הקומוניסטי. האמן טונג'ה // צילום: יוסי זליגר
ורק לארדואן לא נשאר
בכניסה לגלריה מוצב מיצג של האמן הרומני מירצ'ה קנטור - שולחן עצום ועליו כיכרות לחם ומלח שיקדמו את פני המבקרים, כעבודה שמרמזת על הסעודה האחרונה של ישו וחשיבות הלחם בנצרות. המיצג של טונג'ה מראה שגם האיש עצמו מבין היטב את נפש המנהיגים, למשל הספרדי פרנקו, שתמיד העדיף חתיכת בשר טובה: "יש דבר כזה אוכל של מנהיגים, ללא כל ספק, ובכלל אני חושב שאפשר ללמוד הרבה על עמים בכל הקשור ליחס שלהם לאוכל".
ומה חסר בתערוכה? כמובן, מנהיגים טורקים. "האמת היא שחיפשתי תמונות של אטאטורק אוכל וכמעט לא מצאתי, וחיפשתי חומרים על כך. כמו הרבה מנהיגים הוא אהב לאכול אוכל צבאי, שעועית וכדומה, כדי להראות שהוא שומר על אורח חיים צנוע.
"לגבי ארדואן, אני מניח שהוא אוהב לאכול אוכל מסורתי ממשפחתו, שהיא גיאורגית מוסלמית, ככה שבכל הקשור לאוכל, הוא מסמל את מגוון העמים והטעמים שיש לנו בטורקיה, משהו שנתקלתי בו גם בישראל, ובמובן הזה - אנחנו הטורקים מרגישים פה בבית, כי יש את כל האוכל שאנחנו מכירים ואוהבים".
על אף ההתחמקות של הטורקי, הוא גם מודה: "להיות אמן היום בטורקיה זה לא דבר קל מהרבה סיבות. פעם האמנות קיבלה הרבה יותר חשיפה. היום המקומות שבהם אמנים יכולים לבוא לידי ביטוי ולקבל חשיפה, הולכים ומצטמצמים עד למינימום.
"תוסיף לזה שבעקבות כך לאמנים צעירים שמתחילים את דרכם קשה למצוא ספונסרים, ותבין שהמצב בטורקיה לא נעים מהבחינה הזו, ובטח כשאתה רוצה לחיות כאמן. עבור התערוכה החדשה שלי, שתעסוק בעולם הספורטיבי, אני מקווה להשיג מימון מגרמניה". √
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו