מריאן כהן
יו"ר איגוד ההיי־טק בהתאחדות התעשיינים
יו"ר ההנהלה הציבורית של תעשיות ביטחון המולדת במכון היצוא, נשיא קבוצת מר ויו"ר ארגון הגג של לשכות המסחר הדו־לאומיות בישראל
מריאן כהן, אנחנו ניצבים בסיומו של חודש לא פשוט לחברות הטכנולוגיה המובילות בעולם ולמניותיהן, עם אובדן שווי שוק של מאות מיליארדי דולרים. אתה שותף לדאגה לתעשיית ההיי־טק, שעוד נרחיב בה, אבל דאגתך מתחילה עוד קודם, לילדיך שאינם מתגוררים בארץ.
"ואני לא שבע רצון מהמצב הזה. שני ילדיי הגדולים, בתי ובני, נמצאים בארה"ב זה כמה שנים טובות. שניהם עברו את כל המסלול הישראלי המקובל - תיכון, צבא ביחידות משובחות, תואר ראשון באוניברסיטה העברית במדעי המחשב ובמתמטיקה, ובהמשך גם תואר שני בקורנל, ארה"ב. כרגע הם נמצאים בניו יורק, וזה מעציב ומטריד אותי".
העזיבה שלהם קשורה לפן הכלכלי?
"אני לא יודע במדויק מדוע הם עזבו, אבל אני כן יודע שההיבט הכלכלי לא משמעותי בעניין הזה. גם אם היו בארץ השכר שלהם היה בסדר גמור. שניהם בעלים־שותפים בסטארטאפים, והחברה של בני פעילה בעיקר בישראל.
"אני חושב שהסיבה קשורה לכך שבשלב מסוים הם חוו שבר מהמתרחש במדינה, אולי אכזבה. מנקודות ראייה רבות אנחנו לא מתקדמים לכיוון שיפור חברתי או מדיני. בני אומר שכל המתרחש ברוטשילד ושני רחובות צפונה ודרומה - בסדר גמור. אבל כשמתרחקים מגלים ישראל אחרת, עם פערים גדולים, שהולכים ומעמיקים. ואולי ההיי־טק דווקא יכול לתקן את הדברים במובן הזה".
איך בדיוק? כאשר רק כ־11 אחוזים מאוכלוסיית הארץ עובדת בהיי־טק, נראה שדווקא הוא זה שעלול ליצור פערים בישראל.
"אמנם בשנתיים וחצי האחרונות נוצרו פערים בשכר, אבל לא מדובר כאן בפערים אתניים, גיאוגרפיים, חברתיים או מגזריים. אנשים שמתקדמים בהיי־טק יכולים להגיע מכל מקום ומכל רקע. והשכר הגבוה ניתן לכולם - גם לחבר'ה מהפריפריה, וכמובן שתשלומי המסים בהתאם. אז באמצעות עובדי היי־טק אפשר לגשר על פערים חברתיים, גיאוגרפיים, מגזריים".
בינתיים התעשייה סובלת ממחסור בכוח אדם.
"אם עובדים כיום כ־370 אלף עובדים בתעשייה, היינו שמחים להביא עוד 100 אלף, והתוכנית היא שבעוד שלוש עד חמש שנים יהיה גידול של כ־50 אחוז בהיי־טק. אבל כשאתה מסתכל מסביב - אין ממש מאיפה להביא אותם".
מה עושים?
"צריך לחפש מאגרים חדשים, ואלה נמצאים במגזרים שאינם מנוצלים מספיק טוב כרגע - החברה החרדית, הפריפריה, החברה הערבית. וזו הזדמנות לתרום ולהיתרם".
"הטירוף בשוק לא יימשך"
אתה מדבר על מחסור בכוח אדם, אבל רק בשבוע שעבר פורסמו נתוני הלמ"ס, שלפיהם לראשונה מאז פרוץ הקורונה - נרשמה ירידה של שלושה אחוזים במספר המשרות הפתוחות עבור מפתחי תוכנה. צריך להתייחס לנתונים האלה ברצינות?
"עוד מוקדם לקבוע שמדובר בשינוי מגמה. בכל מקום שאני מסתובב בו - אני שומע על בעיית כוח האדם. אני שואל תעשיינים בהיי־טק כמה משרות פתוחות יש אצלם; אחד התעשיינים אמר לי שרשומות 150 משרות פתוחות, אבל לדבריו זה לא המספר האמיתי, שגדול בהרבה.
"שאלתי אותו מדוע זה כך, ובתגובה הוא ענה: 'אם אני לא מצליח למלא 150 משרות, אז זה משנה אם אגיד שיש 500 משרות?'. לכן, כשאנשים אומרים שחסרים 13 אלף עובדים - זה מספר פיקטיבי לחלוטין. המספר האמיתי הרבה יותר גדול".
בוא נדבר על עוד נושא כאוב, לפחות עבור רוב העובדים במשק. רק השבוע פורסם כי השכר הממוצע בהיי־טק עומד על 30 אלף שקלים בחודש. המצב הזה ישתמר, ישתפר או ידעך?
"ראשית, אני אמנם לא מבין גדול בערך של חברות, אבל חברה שקיימת שנה וחצי ומונפקת במיליארדי דולרים - זה הזוי בעיניי. קשה לי להבין איך הדברים מתחברים למציאות. כמויות הכסף העצומות שנמצאות בשוק, ואני מדבר בעיקר על היוניקורנים, דוחפות את השוויים למעלה. האם החברות האלה שוות את זה? אני לא חושב כך. מעבר לכך, אני חושב שהכסף הגדול שנכנס לתעשייה בשנתיים האחרונות, ובעיקר בשנה האחרונה, הביא לזירוז של הליכי פיתוח. עשרות ומאות מיליוני דולרים נכנסו לחברות כדי לממש תוכניות עבודה.
"כשיש כאלה סכומים בקופה, התחרות על השגת עובדים הולכת וגדלה, ומחיר העובד עולה בהתאם. זה אמנם כוחו של השוק, אבל המספרים האלה הזויים ומופרכים.
"יותר מזה, הטירוף שאחז בשוק בשנה האחרונה לא יכול להימשך. אני לא אומר שיהיה פיצוץ של בועה, אבל ללא ספק בשנתיים הקרובות יגויס הרבה פחות כסף, והביקוש המטורף לעובדים בכל מחיר - יצטרך להיפסק.
"המעסיקים לא אומרים את זה בפה מלא כי הם מפחדים לצאת נגד העובדים שלהם עכשיו, אבל כולם מבינים שחייבים להוזיל את עלויות השכר. בעוד שנה אנשי ההיי־טק לא ירוויחו את מה שהם מרווחים היום, אבל הם כבר לקחו התחייבויות על בסיס מה שהם מרוויחים היום. מה יקרה? אנחנו עלולים להגיע לאינפלציה רצינית. היכולת שלנו להחזיר את הכסף שהלווינו תלך ותיחלש".
אני מניח שהדברים פחות נכונים לחברות ענק, אלא יותר לחברות קטנות, סטארטאפים. בארה"ב, בהודו ובברזיל, למשל, נרשמו יותר מ־2,000 מפוטרים מסטארטאפים בחודש האחרון, וגם ישראל אינה חסינה.
"הם יותר מושפעים. בשלוש השנים האחרונות מתרחשת תופעה מדאיגה של קיטון מתמיד במספר הסטארטאפים החדשים. זה מטריד משום שמתוך חברות ההזנק האלה תצמח התעשייה העתידית, אבל כשמספרן יורד - זה מעמיד את החדשנות, היצירתיות והמוביליות של התעשייה - בחשש מסוים.
"כשעובד יכול לעבוד באמזון או גוגל ולהרוויח 60-70 אלף שקלים בחודש, בסביבה מפנקת, מדוע שיעבוד בסטארט־אפ, בתנאים פחות טובים באופן יחסי, בשכר נמוך יותר, עם סיכויי הצלחה נמוכים יותר? הטוב, השפע הזה, מנוון את היצירתיות, את החדשנות. ואנחנו צריכים להתמודד עם זה. כאשר השמנה והסלתה עובדים בחברות הענק, התוצרים המתועשים שלהם באים לרוב לידי ביטוי במקומות אחרים שאינם ישראל, וזה חבל".
הזכרת את חברות הביג־טק הגדולות. מתחילת השנה הן מדממות שווי במאות מיליארדי דולרים - מיקרוסופט, אמזון, אלפאבית ואפל, רשימה חלקית. אילו השלכות יהיו לכך על תעשיית ההיי־טק בארץ ובעולם?
"לא בטוח שאני בהכרח צופה השלכות. לא בטוח שעובדי גוגל, לדוגמה, יושפעו ממצב שבו החברה שווה 1.5 טריליון דולר במקום 2. שווי המניות שמחזיקים העובדים מושפע כמובן, אבל גוגל חברה עובדת, מוכרת, יש לה הכנסות ורווחים. המכפילים של החברות שהזכרת אמיתיים, גם אם הם יהיו נמוכים יותר".
אז קטר תעשיית ההיי־טק בישראל צפוי להמשיך לשעוט?
"אני חייב לומר שאני לא שלם עם המושג הזה. הוא נותן תחושה כאילו לא צריך לעשות דבר, והקטר פשוט שועט, בזמן שאנחנו נשב לנו בנוחות בקרונות. אבל גם הקטר דורש תחזוק: חייבים למצוא עובדים כאן בארץ, כדי שחברות יוסיפו להישאר כאן - כאשר כל שרשרת המזון שלהן נמצאות בישראל: פיתוח, הנדסה, ייצור, שיווק, מכירות, פיתוח עסקים, לוגיסטיקה".
שורשי הקנאה
בנושא אחר, בכנסת מנסים לקדם הצעות חוק שתעניק הטבות לסטארטאפים וחברות טכנולוגיה מבוססות כדי לעודד הזרמת הון להיי־טק, וזאת אף על פי שגיוסי ההון נמצאים בשיא של כל הזמנים. האם בכך כנסת ישראל צריכה להשקיע, בתעשייה רוויה ועתירה במזומנים מלכתחילה?
"בסוף זו השקעה של המדינה, ובמובן הזה היא כמו עסק. בפועל, כשמדברים על עידוד חברות היי־טק, רוב העידוד הוא בתחום המסים. זה כסף, אבל הוא צבוע אחרת".
אתה יכול להבין למה בעיני הציבור זה נראה לא טוב?
"אני מבין. הרי בתוך עמי אני חי. אי אפשר להתעלם מזה, וזה גם טבעי למדי. יש איזו קנאה וצרות עין, ואני רואה את זה לא רק ברחוב, אלא גם אצל קולגות שלי, תעשיינים בתחומים אחרים. קשה להם שהתעשייה הזאת כל כך מצליחה ועתירה בכסף, בטח כשמתקבלות שם הטבות כאלה ואחרות, וזה לא משנה שהכסף לא יוצא מהתעשייה שלהם.
"אבל אסור לשכוח שכיום רוב התעשייה בישראל מתקדמת - טקסטיל, מזון, כימיה, מתכת. הסתיימו הימים שבהם נפחים עבדו עם פטישים - הדבר הזה לא קיים היום. מעבר לכך, יש המון מפעלי היי־טק שפזורים ברחבי הארץ, גם בפריפריה, וההטבות צפויות להגיע גם לשם".
גם הייטקיסטים ממורמרים על המס שהם צריכים לשלם? אולי גם הם כורעים תחת יוקר המחיה בישראל?
"אני בטוח שגם ההייטקיסט שמקבל תלוש שכר ורואה שחצי מהכסף שלו הולך למקומות אחרים - לא מרוצה מכך. אבל בסופו של דבר יש לו מספיק, ויש להאמין שהוא חי מזה מצוין".
ויה דולורוזה של היזמים
נוכח היקפי התעשייה בישראל, משרד המדע והטכנולוגיה מספיק? או שאולי נדרש כאן שר לענייני היי־טק?
"אני בהחלט חושב שזה נחוץ. כאיגוד היי־טק שמייצג את התעשייה, אנחנו נאלצים לעבוד מול גופי ביצוע רבים, ולא פחות משבעה משרדי ממשלה - חינוך, כלכלה, אוצר, מדע וטכנולוגיה, פנים, עבודה ורווחה, שוויון חברתי. בכל פעם אתה מוצא את עצמך מול משרד אחר. צריך גורם מתכלל אחד, שובר גלים, שיטפל בהייטק כבר עכשיו.
"כך, למשל, מי שרוצה להקים מפעל עובר ויה דולורוזה. אחד התעשיינים אצלנו, יצואן גדול מאוד, בהיקפים של מעל שני מיליארד דולר בשנה, רצה להשקיע 15 מיליון דולר בהקמת מפעל בארץ, ולא ציפה להטבות. אבל זה סיוט - הביורוקרטיה, הרגולציה. מובן שהיינו רוצים, כאמור, גוף אחד מרכזי, משרד מרכזי, שיתכלל הכל".
זה אבסורד שנוכח תעשיית היי־טק כזאת לא קיים כאן משרד כזה.
"נכון. הלכתי לליברמן, ששאל אותי מה אנחנו רוצים. אמרתי לו שאנחנו רוצים צאר היי־טק. הסתכלו עלי בתדהמה. האמריקנים קוראים לזה צאר, אז גם אני אקרא לו כך. השם לא משנה, צריך גוף שיודע לתכלל הכל. מפעל שהקמת במקום אחר לא יחזור לפה לעולם. זה בדיוק כמו במקרה של העובדים שאנחנו מעסיקים בחו"ל: אנחנו מאתרים אותם, מכשירים, מחנכים, מטפחים, מלמדים, ונותנים להם עבודה, ובכך אנחנו מייצרים לנו תחרות בעוד כמה שנים".
לו ראש הממשלה בנט מצלצל אליך מחר בבוקר וקורא לך לתפקיד שר ההיי־טק, מהם הדברים המרכזיים שלמענם היית פועל?
"נושא כוח האדם הוא קריטי, ממש משימה לאומית. הדבר השני הוא הרגולציה, שהיא בלתי אפשרית, ויש לנסות ולבוא לקראת התעשיין הבודד: לדאוג לרכש גומלין רציני ומחייב יותר, חייבים לתת ביטוח סיכוני אשראי רחב יותר, חייבים לעודד ייצור ויצוא של תעשיות היי־טק, ולא רק שירותים. חשוב גם לכוון את התעשייה כדי להשקיע בקירוב המגזרים האחרים והפריפריה הרחוקה, כדי שכולם ייהנו מהפירות".
איך כאיגוד אתם פועלים כדי לסייע לחברות השונות?
"מתוך ההיכרות שלנו עם חברות ההיי־טק והסטארטאפים, אנחנו מסייעים להן בפתרון בעיות שקשורות לרגולציה, למשל. בקורונה, לדוגמה, החרגנו את תעשיית ההיי־טק מסגרים ומאילוצים. היה לנו חדר מצב שעבד מסביב לשעון, וכך גם במלחמה באוקראינה, כאשר לא מעט תעשיינים נזקקו לסיוע.
"אנחנו עושים את הדברים משום שאנחנו סבורים שההיי־טק הוא עתידה של המדינה. אנחנו יכולים לשנות את המציאות בישראל לטובה, וכך גם לגבי המציאות במזרח התיכון - כלומר להוות גשר בין מדינות. זו הזדמנות לעשות כאן הרבה דברים טובים. ואם לחזור לנקודת ההתחלה של השיחה שלנו, אולי זו גם הדרך להחזיר לארץ לא רק את ילדיי, אלא את הילדים של כולנו".
להצעות ולתגובות: Ranp@israelhayom.co.il
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו