"השריון לא רלוונטי? תשאלו את דאעש"

ארבעה חודשים בקושי אחרי שסיים קורס מפקדי טנקים, מצא את עצמו אחד מלוחמי חטיבה 7 בתוך סיפור מורשת קרב. הוא חרדי לשעבר, יוצא בשאלה, שהשתתף לאחרונה בכמה אירועים מבצעיים משמעותיים ברצועת עזה. "באחד מהם הוא נדרש לקבל החלטה לנסוע עם הטנק לאירוע בגזרה סמוכה, שהיתה תחת אחריות גדוד אחר", מספר מפקד החטיבה, אל"מ רומן גופמן, "תוך כדי נסיעה הוא עבר בין רשתות הקשר השונות, דיבר עם המג"ד בגזרה השכנה ונכנס למרחב לחימה פעיל שבו היה כוח חי"ר שלנו מול ארבעה מחבלים שחדרו לשטח ישראל. אותו מפקד טנק הבין מי נגד מי, זיהה איפה הכוח שלנו ואיפה המחבלים - אף שמדובר בהבנה מורכבת, שאפשר לטעות בה - הסתער על המחבלים וחיסל אותם".

זו רק אחת מהפעולות יוצאות הדופן שעליהן מספר אל"מ גופמן (41). הוא צמח בחיל השריון, שירת כמפקד חטיבת עציון ביהודה ושומרון, וחולש בשנה האחרונה על שלושת גדודי הטנקים של החטיבה - 75, 77 ו־82 - על גדוד ההנדסה 603 וכמובן על פלוגת הסיור, פלס"ר 7. מבחינתו, סיפורו של אותו לוחם הוא המשך ישיר לעלילות הגבורה שמלוות את החטיבה ב־70 שנות קיומה, שאותן היא מציינת ממש בימים אלה. 

אותן עלילות החלו בקרבות לטרון ובכיבוש הגליל במלחמת העצמאות, נמשכו בהכרעת הקרבות בסיני במבצע קדש ובכיבוש מזהיר נוסף של חצי האי במלחמת ששת הימים. אז האזינו לוחמי החטיבה לנאום "אחיי גיבורי התהילה" של המח"ט שמואל גונן (גורודיש) - וגם למשפט האלמותי "אל המוות הישרנו מבט - והוא השפיל את עיניו". 

במלחמת יום הכיפורים, אולי המלחמה המזוהה מכל עם חטיבה 7, השתתפו לוחמיה תחת פיקודו של יאנוש בן גל בקרבות הבלימה ברמת הגולן ולקחו חלק מכריע בעצירת הכוחות הסוריים. הזכור מאותם קרבות הוא כמובן הקרב בעמק הבכא, בפיקודו של מפקד גדוד 77 דאז אביגדור קהלני. 

במלחמת לבנון הראשונה לחמה החטיבה במורדות החרמון ובגזרה המזרחית של ארץ הארזים. במלחמת לבנון השנייה היתה הראשונה להגיב על אירוע חטיפת חיילי המילואים אהוד גולדווסר ואלדד רגב ז"ל, ובהמשך לחמה בקרבות קשים בבינת ג'בל ובמארון א־ראס. תוך כדי כל אלה, נטלה חטיבה 7 חלק חשוב במאמץ הביטחון השוטף של צה"ל בכל הגזרות, כולל מבצעי חומת מגן וצוק איתן. עם הטנקים שהפעילה החטיבה נמצאים השרמן, הצנטוריון והפטון, וכיום היא מפעילה טנקי מרכבה סימן 4מ, המצוידים ב"מעיל רוח", מערכת ההגנה האקטיבית לטנקים.

גופמן, שממשיך את דרכם של מח"טים דוגמת מפקד החטיבה הראשון שלמה שמיר (לימים מפקד חיל האוויר ומפקד חיל הים), הרמטכ"ל לשעבר דוד (דדו) אלעזר, ישראל טל (טליק), אברהם אדן (ברן), יאנוש בן גל, אביגדור קהלני ורבים אחרים, מרגיש את כובד האחריות. מי שמכיר גם הוא מקרוב את אותה אחריות בדיוק הוא אלוף (מיל') גרשון הכהן (62), שפיקד על חטיבה 7 בשנים 1995-1993. 

השבוע, 70 שנה להקמת החטיבה, הפגשנו את השניים לשיחת "חשופים בצריח". 

 

טנק אחד מול חיזבאללה

"כשהייתי בן 14 עליתי לארץ מבלארוס ב־1990 עם משפחתי", פותח גופמן, "בגיל 18 התגייסתי לחיל השריון, ובו צמחתי. כמח"ט 7 אתה מרגיש שייך לצרור החיים של חטיבה שדברי ימיה שזורים באופן הכי הדוק שיכול להיות בסיפור תקומת עם ישראל בארצו. כשאתה מסתכל אחורה אתה רואה את הגודל, את התהילה, את הכבוד ואת המורשת הענקית של החטיבה. וכשאתה מסתכל קדימה, שזה עיקר עיסוקנו והוא מחייב מאוד, אתה חייב לעמוד בכל אלה. אחת הברכות שבהן אני רוצה לברך את המפקדים והלוחמים לכבוד 70 שנות החטיבה היא שבעוד 70 שנה נשמש דוגמה ונהיה לגיבורים בעבור דור העתיד, כפי שלוחמי תש"ח משמשים לנו. 

"כשאני נפגש עם אנשי החטיבה אני מדבר איתם כמובן גם על רוח חטיבה 7, כי את המלחמות מנצחים קודם כל בזכות מנהיגות קרבית ורוח לחימה, ובהקשר זה רוח חטיבה 7 היא נכס צאן ברזל שאנחנו צריכים להוקיר מצד אחד, ומצד שני להמשיך לפתח ולנטוע בה סימני דרך נוספים במציאות שרצה קדימה. ההבנה העמוקה שרוח נוצרת במקום שבו יש זיעה, עשייה וחיכוך עם המציאות, גם באימונים וגם בפעילות מבצעית ובמלחמות, היא הבנה שמושרשת בנו".

הכהן: "הכרתי אישית כמה מהשמות שנחשבים היום למיתולוגיים, למשל את טליק, שהיה לי קשר הדוק איתו. חטיבה 7 היא בית היוצר של חיל השריון הישראלי. במלחמת סיני חטיבת השריון הסדירה היחידה היא חטיבה 7, וכך גם במלחמת ששת הימים. זה אומר שממנה יוצאים כל אלה שעוברים לחטיבות האחרות, כלומר שהמקום שבו נוצר חיל השריון הסטנדרטי הוא חטיבה 7".

כחלק מהחיבור למורשת החטיבה, נפתח בשנה האחרונה מבצע לאיתור לוחמי תש"ח. "את הגיבורים כולם מכירים, משפחות החללים מלוות על ידי צה"ל שנים ארוכות, אבל את הלוחמים הקטנים־גדולים אף אחד לא מכיר", מסביר גופמן, "הם השתחררו אי שם ב־1949 או ב־1950, וגילם הממוצע הוא 92 פלוס. מצאנו כבר 15 כאלה, כולל יהודה ברושי, שהיה הקשר של הרמטכ"ל לשעבר חיים לסקוב. סיירנו איתו בנתיבי קרבות לטרון, והוא סיפק לנו הרבה מאוד השראה ורוח. 

"אנחנו לוקחים את הרוח הזו ומיישמים אותה בשטח, כי אין לה משמעות אם היא לא באה לידי ביטוי בעיצוב המציאות. אני יכול להגיד לך שגם היום, רוח חטיבה 7 מפעמת וקובעת תוצאות בשטח בקרב הלוחמים והמפקדים הצעירים. החטיבה אחרי פעילות מבצעית משמעותית ביותר, גם בעזה וגם בגולן. הרבה מאוד ירי מבצעי, הרבה חיכוך והיתקלויות והרבה הצלחות וחיסול מחבלים. הלוחמים והמפקדים עומדים בפני אתגרים לא פשוטים שמחייבים קבלת החלטות במציאות של אי־ודאות, שבה מה שקורה בשטח זה לא בדיוק מה שצפית שיקרה בנוהל הקרב. אני מוצא מפקדים, כולל מפקדי טנקים זוטרים כמו אותו מפקד שסיפרתי עליו, גיבורים ממש. 

 

"מפקדים גיבורים של ממש". אל"מ גופמן עם מג"דים בחטיבה // צילום: דובר צה"ל

 

"דוגמה לאירוע נוסף היא של רב־סרן אופיר וינטרוב, סמג"ד בגדוד 82, שקיבל החלטות בתוך מציאות של ערפל ואי־ודאות ביחס למיקום המחבלים באזור הגדר ברצועת עזה. הוא ביצע פעולה התקפית שהפתיעה אותם והצליח להפוך את האירוע לכזה שבו היוזמה עוברת לידיים שלנו - והכריע את היריב. באירועים הללו אני מזהה רסיסים של יהודה ברושי, אותו קשר של לסקוב, ושל לוחמים גיבורים אחרים בקרבות רבים של חטיבה 7 במעלה הדרך, שמתקיימים היום ביתר שאת אצל דור הלוחמים המפקדים הצעיר בחטיבה".

את ניצוצות הגבורה האלה זיהה הכהן גם בתקופה ששירת בעצמו כמפקד החטיבה. "היינו בכל המקומות - ביהודה ושומרון, בעזה, וכמובן גולת הכותרת של אותה תקופה - לבנון, שם היינו בבופור, בדלעת, בריחן ועוד. היה לנו בלבנון מפקד טנק מגדוד 77, שהיה במוצב ריחן בזמן התקפה של חיזבאללה. הוא עמד עם הטנק מחוץ למוצב והיה היחיד שהדף אותה, כי המוצב עצמו היה תחת אש ואף אחד לא היה יכול להגיע לעמדות. כשהגעתי אליו ראיתי סלילים של סאגרים על אנטנות הטנק שלו. הוא לא ירד מהעמדה לרגע והדף את ההתקפה. אלה מקרים שנותנים רוח וההנהגה, כמו קטר רכבת שקובע את הסטנדרט המקצועי והאישי.

"בשריון חשובה מאוד גם המקצועיות, כי כשנגמר הדלק בטנק - הרוח לא תעזור. מהבחינה הזאת הטנקיסט צריך להיות מקצוען־על - וחטיבה 7 קבעה את הסטנדרטים האלה. מה שהביא את הניצחון בששת הימים, ועוד יותר במלחמת יום כיפור לאחר מכן, הוא המצוינות המקצועית של צוותי הטנקים. ביום כיפור, ולא רק אז, הטנקיסטים עלו על טנקים חדשים כל הזמן, והצוותים התחלפו במהלך כל ימי הלחימה. לפעמים אנשי הצוות לא ידעו אפילו איך קוראים אחד לשני, או שהמפקד לא ידע איך קוראים לנהג או לתותחן - והלחימה נמשכה במקצועיות מעולה, בלי שייפגעו ערכי הרעות ואחוות הלוחמים". 

 

בזכות המגף והזחל

אחת השאלות הקבועות בנוגע לכוחות השריון, או בנוגע לכוחות היבשה בכלל, נוגעת לרלוונטיות שלהם אל מול העימות החדש־ישן - שטחים סגורים, ואויב שלעיתים נלחם כצבא סדיר ולעיתים כארגון טרור שפועל גם בתווך התת־קרקעי. 

"צבא צריך חיכוך כדי שיוכל לעבור טרנספורמציה ולהתאים את עצמו לסוגי לחימה חדשים, שמשתנים כל הזמן", אומר הכהן, "מבחינתי, 18 שנות לבנון היו חיכוך מעולה בשביל להעביר את צה"ל למלחמה מסוג חדש, עם מאפיינים חדשים, שבה הטנקים מקבלים מטלות אחרות ואחריות חדשה, למשל במארבים ליליים או בשימוש כ'אמבולנס' לפינוי פצועים.

"גדוד חי"ר לא ייכנס לבד לרחוב בכפר או בעיר ללא טנק. הטנקים, לצד הנמ"רים, הם הכלים היחידים ששורדים בסביבה שיש בה 360 מעלות של איום, עם מטענים מכל הכיוונים, צלפים ומרגמות, ויכולים להסתובב בשטח. כשאתה מדבר על קרב היבשה החדש, לשריון יש תפקיד דרמטי וקשה פי כמה. שדה הקרב השתנה, והממדים שבהם נבחן הטנק, לצד האיומים עליו - מורכבים הרבה יותר".

לפי הכהן, החשיבות של החיל מתבטאת גם בגזרות הנפיצות ביותר. "צריכים להדגיש", הוא אומר, "שבלחימה ברצועת עזה השריונאים נחוצים ככלי מערכה מרכזי בהגנה ובהתקפה".

גופמן מאזין לדברים - ומחייך. "לכל מי ששואל את השאלה על הרלוונטיות של הטנקים, אני ממליץ ללכת לדבר עם דאעש", הוא אומר, "זה ארגון טרור שהופצץ מהאוויר ובארטילריה במשך שנים, והוא רק גדל. רק כאשר המגף והזחל, ביחד, דרכו ברחובות מוסול ובמקומות נוספים שבהם שלט דאעש, הוא הוכרע לאט־לאט ופינה את השטח. ארגון טרור כזה, שפועל בשטח סגור, אפשר להגיע להישג צבאי רק כאשר גם אתה נמצא בתוך השטח. לכן אני חושב שכוחות היבשה בוודאי ובוודאי רלוונטיים בשדה הקרב המודרני, ושהטנקים - בשילוב עם שאר החילות - הם הגורם המרכזי שנחוץ כדי להביא את ההישג הצבאי הנדרש".

מול אילו אתגרים חדשים עומדים לוחמי החטיבה בשדה הקרב החדש?

גופמן: "לחימה בשטחים סגורים מתרחשת במסגרות קטנות יותר. האתגרים של המפקדים הזוטרים גדלו בשל כך, כי כל מפקד טנק או מפקד מחלקה נדרשים להחלטות בתא שטח קטן שהם אחראים עליו, בין שמדובר בצומת, בבית או בכל תא שטח אחר, שכולל לפעמים גם תת־קרקע ומרכיבים נוספים. אנחנו שמים דגש על היכולת לפעול בתוך הקרב המשולב, שכולל לא רק טנקים אלא גם חי"ר, הנדסה, ארטילריה, מטוסים, מסוקים וחיל הים - כשכולם יודעים לעבוד במקביל".

 

ממושמעים, אבל לא עיוורים

למרות כל אלה, לחיל השריון יצא מוניטין מרתיע. לא רק בגלל ה"פודרה", אותה שכבת אבק בעלת נטייה לחדור לכל חלקה טובה; אלא בגלל המשמעת הנוקשה, שמרתיעה גם את בני הנוער המיועדים לגיוס (ובהחלט הרתיעה את כותב שורות אלה, שגילה בהמשך כי השד לא נורא כל כך). "צנחן בעל משמעת פנימית גבוהה, גם אם הוא רעב וחולצתו קרועה, מסוגל ללחום בגבורה ובדבקות", אמר פעם ישראל טל, "אבל שום טנק לא יזוז, גם למשמע נאום ציוני נוקב, כשאין במיכליו דלק או כששרשרתו פרומה". 

"אנחנו מפרידים ומבדילים בין משמעת לצייתנות", מסביר גופמן, "על משמעת חילית ומשמעת מבצעית, בכל מה שקשור לתרגולות מבצעיות, הפעלת הטנקים ואחזקתם, אנחנו מקפידים קלה כחמורה ובזה לא השתנה דבר. בכל מה שקשור לצייתנות, אנחנו מפתחים מפקדים חושבים ובכלל מעודדים אנשים לחשוב, ליטול סיכונים - וליזום. יוזמה והתקפיות, אז כמו היום, הם הערכים המובילים שלנו. 

"עוצמתה של חטיבה 7 נובעת, לצד מורשת הקרב העשירה, גם מעצם היותה חטיבה רב־חילית. מעבר לגדודי הטנקים יש בה את פלוגת הסיור, שהיא בעצם החטיבה בזעיר אנפין ומשמשת מצפן מאתגר מאוד בכל מה שקשור לרוח לחימה, מקצועיות וניצחון. גם גדוד ההנדסה 603, שקיבל כמות צל"שים גדולה מאוד והצטיין במבצע צוק איתן, הוא חלק הכרחי ובלתי נפרד מהחטיבה".

אתה רואה מוטיבציה גוברת לשרת בשריון? 

"גרף המוטיבציה לשירות בחיל יודע עליות ומורדות. יש לנו עוד עבודה רבה בחיבור הנוער לחיל השריון בכלל ולחטיבה 7 בפרט, ואנחנו נמצאים שם ומשקיעים בזה הרבה מאוד. רק בשבוע שעבר הייתי בבית הספר הריאלי בחיפה ודיברתי עם המתגייסים העתידיים. ניסיתי לזהות מביניהם את יאנוש וקהלני הבאים, ונדמה לי שהצלחתי. בהקשר הזה חשוב להדגיש שבעודנו מדברים, לוחמי חטיבה 7 נמצאים בראש חץ ההגנה על הגבולות ובלחימה מול הטרור. אני חושב שהרלוונטיות שלנו גורמת לעלייה גדולה מאוד במוטיבציה אחרי הגיוס".

רגע לפני פרידה, מבקש גופמן להעביר מסר ברור: "כמו בתש״ח, כך גם בתשע"ח, חטיבה 7 מוכנה לכל אתגר, בכל מקום ובכל תנאי. לא נעסוק כאן בנבואות, אבל כן אגיד שכאנשי צבא טובים אנחנו בונים את עצמנו מול תרחישי קיצון שונים, כדי שלא נמצא את עצמנו מופתעים וכדי שהאויב, שכל הזמן משתנה ומשתפר, ימצא את עצמו באיחור של כמה צעדים. 

"אני מאמין שיש ערך גדול מאוד לאמירה הפשוטה שהעם בונה את הצבא - והצבא בונה את העם. יש לנו אחריות גדולה כלפי עם ישראל והחברה הישראלית, מפני שהערך החינוכי של החטיבות הלוחמות בכלל, ושל חטיבה 7 בפרט, בבניית האזרח הטוב והערכי במדינת ישראל - הוא משמעותי ביותר". 

גם הכהן רואה בערך החינוכי בצה"ל מרכיב חיוני לחיים כאן. "צה"ל הוא בית הספר הכי טוב וחשוב של החברה הישראלית", הוא מדגיש, "ויש לו חלק חשוב בכך שכל העולם רוצה, למשל, את הידע האנושי שקיים בהיי־טק הישראלי. ה'כורח' של השירות הצבאי מעמיד אנשים צעירים בפני אתגרים רציניים וסטנדרטים של מחויבות ואחריות. אני לא יכול לתאר את החברה הישראלית בלי זה, כי דברים טובים לא באים בקלות, אלא מתוך קושי ונשיאה בעול". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו