שלושה חודשי אשפוז במחלקה לטיפול בהפרעות אכילה לימדו אותי מחדש את מה שאיבדתי לאורך השנים - להקשיב לגוף, להבחין בין רעב לשובע, ולאכול ללא תחושות אשמה ובושה. אך ההחלמה האמיתית מתחילה דווקא עם השחרור, כשהמציאות מחוץ למחלקה מציבה אתגרים חדשים בכל יום.
במסגרת הטיפול במרפאה, אני נפגשת עם דיאטנית המתמחה בהפרעות אכילה. המילה "דיאטנית" עצמה הייתה בעבר טריגר עבורי, לאחר שנים של ניסיונות כושלים בדיאטות שונות. אך הפעם המטרה שונה לחלוטין - במקום להגביל קלוריות, אנחנו עובדות על מציאת איזון שיאפשר לי להשתלב בחיים תוך בניית קשר בריא עם אוכל.
לפני מספר ימים עשיתי צעד משמעותי - הזמנתי פיצה וקינוח שוקולדי. עבור רבים זו פעולה טריוויאלית, אך עבורי זהו אתגר מהותי בדרך להחלמה. להתמודד עם מאכלים שתייגתי בעבר כ"אסורים" או "משמינים", ולהצליח ליהנות מהם ללא תיעוב עצמי - זהו ניצחון קטן אך משמעותי.
@imayaleeלהינות מאוכל זה חלק מההחלמה 💗🙏🏼
המלחמה הזו, שלעיתים חשבתי שתיגמר כשאסיים את תקופת האשפוז, לא באמת נעלמת ברגע שיוצאים מדלתות המחלקה. ההתמודדות רק משנה צורה, והופכת לאחרת. הגוף, שהורגל להתנהגויות לא בריאות כמו בולמוסים והקאות, לשיטות ההזויות שנועדו למשטר את האכילה שלי, לעתים עדיין מתנגד לשינוי. שלושה חודשי אשפוז לא מוחקים דפוסים של שנים, אך הם מספקים כלים להתמודדות.
@imayaleeבודי שיימינג לפניכם ⚠️
המטרה היא לא להימנע ממאכלים מסוימים לנצח, אלא ללמוד לחיות לצדם. להפסיק לתת לאוכל לנהל את סדר היום, ובמקום זאת לשלב אותו כחלק טבעי מהחיים. זהו מסע מורכב ולעתים מתסכל, אך כל צעד קטן - כמו אותה פיצה וקינוח שוקולד - הוא עוד אבן בדרך להחלמה מלאה.
מאיה לי לוי היא פעילה חברתית ומשפיענית, המעלה תכנים העוסקים בתרבות האונס ובאלימות נגד נשים
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו