יום הנערה הבינלאומי חל השבוע, ובין שלל הנושאים שבולטים מאוד בשיח בנושא בשנים האחרונות, הוא כמובן המראה החיצוני. נערות רבות מתעסקות בו באובססיה, ולמרות שבקורונה נשארנו סגורים בבתים – נערות נאלצו פתאום לפתוח את המצלמה בשיעורים בזום, האינסטגרם פרח, והסרטונים בטיקטוק הפכו לכלי חזק להעברת השעמום, כשכל סרטון שעולה לא מבייש הפקת אופנה בינלאומית, עם הקפדה על כל הפרטים הקטנים, ומראה מושלם של המצולמת.
כתגובת נגד, השיח על דימוי גוף חיובי פרח, והקבלה של כל אחת כמו שהיא, בכל צורה וגזרה, החלה לתפוס תאוצה. חברות אופנה רבות החלו לצלם הפקות אופנה עם דוגמניות אמיתיות, שכל נערה יכולה להזדהות איתן, כוכבות רשת מעלות תמונות וסרטונים שלהן ללא איפור ופילטרים, והתגית #בודיפוזיטיב בטיקטוק חצתה את רף ה-20 מיליארד צפיות, והשיח והמסרים בנושא מתחילים לחלחל אל הנערות שנאבקות בעצמן כל יום מול המראה.
פנינו למשפעיניות רשת ולמומחיות בנושא, כדי לנסות ולהבין את היקף התופעה, את ההיבטים השונים שלה, ואת הדרכים שבהן ניתן להקל על הנערות, שחוות את גיל ההתבגרות בצורה קשה ולא מצליחות להשלים עם עצמן.
דיאטה היא לא הפתרון
לינה חייקין סמרסקי היא דיאטנית קלינית ומאמנת כושר. היא מספרת על נערות שמגיעות לקליניקה שלה, ורוצות להוריד במשקל. לדבריה, הן חוות התעסקות אובססיבית של הסביבה בנושא, מקבלות מסרים כאלו מההורים, מסרטונים שהן צופות בהן ברשת, ובעצם בכל מקום שאליו הן הולכות. "הקול שאומר שלכל אחת יש מבנה גוף שונה, ושלא כולן צריכות להיות רזות, לא פופולרי מספיק בסביבה ובחברה שאותה הן חוות", היא מספרת.
"הבעיה הכי גדולה בכל הדיאטות האלה, היא שמישהו חיצוני בונה תפריט עבור הנערות האלו, אומר להן מה לאכול וכמה, כדי להוריד ממשקל גופן. כל הדיאטות האלו מפספסות את המטרה - אנחנו מגיעים עם רצון לרדת, ובסוף עולים במשקל".
מה את ממליצה לנערות שרוצות לרדת במשקל גופן ולהתחטב?
"חשוב מאוד להבין שאין לנו שליטה מוחלטת על הגוף שלנו. לכל גוף יש את הצרכים שלו, הגנטיקה הטבעית שלו, וכל הדיאטות ואימוני הכושר שהן יעשו לא יוכלו לשנות את זה. אם מבנה הגוף הוא רחב, הנערה לעולם לא תהיה רזה, והיא רק תכניס את עצמה ללופ לא פוסק שבו היא מנסה להגיע להישג לא מציאותי. אם נלך על משטר תובעני, ההצלחה תהיה זמנית, ובסוף נגיע למשקל גבוה יותר, כי מנגנון הפיצוי שלנו יפעל, זה הטבע של הגוף".
"אי אפשר לרדת בצורה קיצונית ודרסטית", היא מבהירה. "כשאת מבינה איפה את מביאה את המיטב שלך, כשאת מזינה את הגוף שלך ולא נשארת רעבה, עושה פעילות, מכניסה ספורט לתכנון השבועי, אפשר לראות שינוי גם בלי דיאטת רצח. צריך לעשות תיאום ציפיות, ולנפץ את האשליה של המשקל המושלם - אי אפשר להחליט על משקל מסוים ולצפות להישאר בו. הנערה תצטרך להבין ולהפנים שהערך העצמי שלה לא תלוי במספר שמופיע על המשקל".
אם דיאטה היא לא דבר מומלץ, איך נמנעים מהשמנה קיצונית?
"הסביבה שלנו היא שמנופובית, וכל אדם שנכנס קצת להשמנה, מתעסק בזה בעצמו. לא צריך להגיד לו שהוא שמן, הוא יודע את זה. בודי פוזיטיב לא אומר לשבת בבית כל היום לאכול ולא לעשות כלום" היא מסבירה. "בודי פוזיטיב אומר שאני צריכה דימוי גוף חיובי - אפשר להיות שמן ובריא. יש נשים שהן שמנות ויש להן בדיקות טובות והן בריאות ומצוינות. צריך להקשיב לתחושות הרעב והשובע, ולראות מה האורח חיים, אם הוא בריא או לא, וצריך לנתק את המשקל מזה.
אז איך כן מקפידים על תזונה נכונה, בלי תפריטים תובעניים?
"צריך להקשיב לגוף ולמה שהוא צריך. הסיפור של מישהו חיצוני שיגיד לי מה לאכול - לא עובד. בתור דיאטנית, אני אגיד לנערה שתשים לב שהיא מכניסה דברים בסיסיים לארוחה שלה, ונראה איך היא מגיבה לזה. עושים בדיקה של הדברים ומקיימים דיאלוג".
"אין קיצורי דרך", היא מבהירה. "חייבים לעשות ספורט. צריך לנסות, וכל נערה תמצא את מה שמתאים לה, כמו אימון ספינינג או בכלל יוגה מול השקיעה. בנוסף, אורח החיים שלנו היום הוא יושבני, ואי אפשר לשבת 12 שעות ביום, הגוף שלנו נועד להיות בתנועה, ואנחנו חייבים לתת לו את זה. אפשר אפילו סתם ללכת לטיול בפארק כדי לזוז", היא מסבירה.
לינה חייקין סמרסקי, צילום: studiopolly
אז מה דרך הפעולה המומלצת?
"מומלץ לא להיכנס למעגל הדיאטות, שגורם רק לנזקים נפשיים. אנחנו יורדים, נמאס לנו, אנחנו עולים במשקל בחזרה, וחוזר חלילה. הדגש הוא במיוחד לנערות, שעדיף שיפתחו מערכות יחסים בריאות עם אוכל, ולהקשיב לעצמן. מותר לאכול גם דברים טעימים מדי פעם, ולא רק קינואה וחזה עוף כל היום. זה יצמצם את המקום השלילי שאליו הן נכנסות, וככה הן יוכלו לסגל לעצמן אורח חיים בריא", היא מסכמת.
הדיאטה מכניסה אותנו לחרדה – שמשבשת את פעילות הגוף הבריאה
נועה זילברמן, היא מאמנת כושר הוליסטית ובודי פוזיטיבית, ובעלת הפודקאסט "מאוזנת". זילברמן עובדת מתוך קבלה עצמית ואהבה, ולא מתוך הלקאה וניסיון לשנות את הגוף שלנו בצורה לא בריאה. "חוויה של דיאטה מביאה אותנו למקום רגשי לא טוב ולוחץ. צריך להסתכל על הגוף כמכלול של גוף ונפש, אם הגוף לחוץ לרדת במשקל, זה משפיע על הנפש – ולהפך. הלחץ לרדת במשקל עלול לגרום לנו לחרדה, שתגרום לתגובה הורמונלית, ומצב כזה עלול לייצר תגובת שרשרת של עליית לחץ דם ודברים נוספים שמשפיעים ישירות על הגוף", היא מסבירה.
"הרבה ממאמני הכושר דוחפים את המתאמנים לדיאטה ולאורח חיים של הרזיה, ואני דווקא בוחרת בקידום של דימוי גוף חיובי, מה שעשוי להישמע לפעמים כדיסוננס. מבחינתי בריאות ואורח חיים בריא מגיעים מתוך אהבה עצמית ולא מתוך הלקאה או שנאה", היא מסבירה.
"לכל גוף יש את המשקל הנוח שלו, שבו טוב לו להיות, כל הדיאטות האלו מפריעות לנו להתחבר לעצמנו ולמה שאנחנו צריכים באמת. ניסיון לשאוף למשקל אחר יוריד לנו את הביטחון העצמי, ולמרות שלא תמיד המשקל הנוח של הגוף שלנו עומד באידיאל היופי, הוא המשקל שמומלץ עבורנו".
"בריאות ויופי מגיעים בכל מיני מידות וצורות, הכי חשוב זה להקשיב לגוף שלך – ולא לגורמים שמפריעים לנו בדרך ומערערים לנו את הביטחון", היא מסכמת.
שיעורי החינוך הגופני מפספסים את ההזדמנות לשיפור דימוי הגוף
פנינו גם לד"ר אורנית רמתי דביר, חוקרת, מרצה ויזמת בתחומי טכנולוגיה, מגדר וחברה, מחברת הספר "לדעת מתוך הגוף", ומלמדת פדגוגיה פמיניסטית בחינוך גופני במכללה האקדמית בווינגייט.
רמתי דביר מתחילה בהסבר קצר על המצב החברתי והתרבותי שאנחנו נמצאים בו היום. "התרבות שלנו היא תרבות של מראה, שמייחסת לו ערך גבוה, ומגדירה מודל מסוים שאותו צריך להשיג. החברה שלנו משייכת מראה חיצוני לאישיות, כלומר – מי שנראה טוב, הוא גם בעל אישיות חיובית, מי שנראה רע – לא יודע לקבל את ההחלטות הנכונות והוא חסר אחריות, זה משפיע בעיקר על נערות ונערים בגיל ההתבגרות".
רמתי דביר חקרה לעומק את נושא שיעורי החינוך הגופני לנערות בישראל, ועוסקת בכך בספרה, בו היא הגיעה למסקנות מדאיגות. החינוך הגופני הוא נפרד לבנים ולבנות, כשגם אצל המורים יש הפרדה מגדרית – נשים לנערות, וגברים לנערים. בשיעורים האלה יש מקום לשים את הגוף ואת היחס שלנו אליו בקדמת הבמה, ובפועל רוב המורות מתעסקות בלימוד של תרגילים, ובמקרה הטוב הן נוגעות מעט בתזונה נכונה. אין דיבור על דימוי גוף נכון ואיך הנערות מרגישות כלפיו.
על פי החוקרת, "למורות היום אין מספיק כלים כדי ללמד כיתה מגוונות. אם הנערה אוהבת ספורט או לא, אם היא מתביישת במרחב החשוף, התייחסות למבני גוף שונים. למורות אין את הכלים לכך, ולנערות אין מענה מתאים בשיעור היחיד שבו מתייחסים לגוף שלהן במסגרת פורמלית. מעטות הבנות שיוצאות מחוזקות נפשית מהשיעורים האלו, בדיוק בגלל הבעיה הזאת", היא מפרטת.
ומה עם הבעיה המוכרת של חדר ההלבשה?
"נערות רבות חוות תסכול בשלב של החלפת הבגדים לפני ואחרי השיעור. יש את הנערות שמרגישות בנוח ומשוויצות בגופן, ויש את אלו שלא. הן ירגישו מבוכה להוריד חולצה ליד חברותיהן, וגם כניסה לתא השירותים לקבלת פרטיות עלולה לגרור שאלות ולהוביל למבוכה. חשוב במיוחד בשיעורים להתייחס לנושא ולעודד את הבנות לדבר על הנושא, לנרמל את אי הנוחות ולתת לה לגיטימציה, שעשויה לסייע להן".
איך ניתן לשפר באמצעות הכלים שיש ברשות בית הספר את נושא הדימוי העצמי?
דימוי גוף חיובי לא יכול להיות רק נחלתם של המורות והמורים לחינוך גופני, היא מסבירה. "כל מי שנמצא במפגש קבוע עם הנערות חייב להיות מודע לנושא ולקבל את הכלים המתאימים. כל מורה יכול להתייחס לנושא ולהביא אותו מזווית אחרת, דבר שיסייע להם לקבל מעטפת תומכת ומכילה בבית הספר", היא מסכמת.
מה עושים הלאה?
ארגון ויצו מציינת השנה את יום הנערה הבינלאומי, בכנס מיוחד בבית ברל שיעסוק בדימוי גוף בריא בקרב נערות וייתן פרקטיקות יישומיות כדי לסייע להן. התנועה השיקה אתר חדש שעוסק בדימוי גוף חיובי בשם SELFREE, ותקיים פעילויות חינוכיות כמו סדנאות והרצאות, ותקדם את השיח בנושא גם ברשתות החברתיות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו