בעקבות החשיפה של בן אל תבורי: האמת על ניכור הורי

מדינה נוטשת ילדיה: טור זה נכתב מדם לב ילדיי ומדם ליבי. לאחר נתק של שנים משני ילדיי עקב גירושים בקונפליקט גבוה (ניתוק הקשר היה הן ממשפחתי המורחבת והן ממני), חודש הקשר בעקבות התערבות הרווחה, בתי המשפט ומטפל מומחה בחידוש קשר.

הקשר נבנה מחדש, עקב בצד אגודל, כשאני ממשיך לחפור מדי יום בכפית מנהרה אל לבם של ילדיי ברגישות, בנחישות, בעקשנות ובהרבה אהבה, כמו מים על סלע.

המונח "ניכור הורי", שעלה לכותרות שוב אתמול (שלישי) כשבן אל תבורי כתב באינסטגרם כי הוא נמצא במאבק משפטי עם אם בנו וכי הוא חווה ניכור הורי, הינו מונח שנוי במחלוקת ומהווה כר פורה למאבק מגדרי, כלכלי ופוליטי.

חשוב מאד לקרוא לילד בשמו, ניכור הורי הוא מכבסת מילים להתעללות רגשית בילדים חסרי ישע ואף נחשב לעבירה פלילית בספר החוקים של מדינת ישראל (תיקון מספר 26 לחוק העונשין "חוק הגנה על קטינים וחסרי ישע"), עבירה שלצערנו קיימת כאות מתה בספר החוקים.

חשוב מאד לציין שניכור הורי הוא לא תופעה מגדרית. אבות ואימהות סובלים מהתופעה כמעט שווה בשווה.

הסטורי של תבורי

הסימפטומים הנצפים אצל ילדים בניתוק קשר מההורה הם, בין היתר, תסמונת המחליט העצמאי (אני ורק אני אחליט עם איזה הורה אהיה בקשר), פיצול (ראיית העולם בשחור-לבן), סימביוזה פתולוגית עם ההורה המועדף, הדחקת זיכרונות מהורה המטרה (כמנגנון הגנה), דילוזיה, שימוש בשפה שלא מותאמת לגיל הילד (ההורה המועדף מדבר מגרון הילד), התנהגות אכזרית כלפי הורה המטרה (חוסר אמפטיה),ניתוק קשר ממשפחתו המורחבת של הורה המטרה והעברה בין דורית.

ניכור הורי כלפי אבות מאופיין בתלונות שווא על פגיעה מינית בילדים. תלונות שווא אלה הן התקה של רגשות ההורה המנכר כלפי הורה המטרה. הילדים נמצאים בכת, רק שבמקרה זה, ראש הכת הוא ההורה שלהם.

סדרתה המצוינת של צופית גרנט "קשר השתיקה" מ-2017 העלתה את המודעות לתופעה, אך נראה כי יש מקום להעלות סדרת המשך על מנת לחזק את המודעות בקרב הציבור, כך שהתופעה תוקע מעל כל במה.

בדיוק לפני שנה נשיאת העליון השופטת אסתר חיות הוציאה נוהל כלל ארצי למניעת פגיעה בקשר עם אחד ההורים עקב הסתת ילדים במסגרת סכסוכי משפחה. מהלך מבורך, אך לא מספיק. מהיכרותי עם מאות תיקי ניכור, לצערי הנוהל לא מיושם כראוי.

איך ממשיכים מכאן?

חשוב להבין ולהפנים שהתעללות רגשית בילדים חסרי ישע היא התעללות קשה ביותר שלא נופלת מהתעללות פיזית או מינית, וחובה להכניס אותה לסל אלימות במשפחה עם כל ההשלכות של המהלך, לרבות הרחקת ילדים מהורים מנכרים והשתת עונשי מאסר על הורים אלה, בדיוק כפי שמכניסים לכלא הורים המכבים סיגריות על גב ילדיהם.

יש להקים מרכזי טיפול ייעודיים לתופעה ולהכשיר מטפלים בתחום תוך כדי מתן הגנה וגב משפטי לאותם מטפלים מתביעות הפחדה. יש להכשיר גם אנשי חינוך, לרבות מנהלי בתי ספר, מחנכים ויועצים על מנת שיתריעו ויפנו לטיפול בהקדם האפשרי.

יש עובדי רווחה מסורים שמטפלים בחידוש קשר, וכן פסיכולוגים ושופטים העושים לילות כימים על מנת להציל נפשות בישראל, אך אלו מוצאים עצמם מטרה להאשמות והשמצות פרועות. 

אני בטוח שמשפחתנו תתגבר על המשבר הקשה אותו עברה, ובבוא היום ילדיי יזכו להיות מלווים על ידי שני הוריהם לחופה ויקימו משפחות בריאות ומאושרות בישראל.

לצערי, סיפור כמו שלי הוא נדיר. רוב מוחלט של הילדים מנותקי הקשר לא יזכו לחדש קשר עם הורה המטרה, ורוב הסיכויים שימשיכו להעביר את הפתולוגיה גם לדור הבא. מבחינה לאומית, מדובר בפצצה חברתית שמתפוצצת ברחבי ישראל מדי יום ביומו ופוגעת באלפי משפחות. אם לא תתנו ידכם לפרק את הפצצה הזאת, קיים סיכוי גדול שתהיו הנפגעים הבאים ממנה.

אני ממליץ לבן אל ולכל הורה שמנותק קשר מילדיו, לפנות לעמוד הפייסבוק של העמותה למאבק בניכור ההורי בישראל לקבלת מידע ותמיכה.

טור זה נכתב לעילוי נשמת חברינו חזי בורשטיין ז"ל וענבל פרץ ז"ל, שהלכו לעולמם השנה בטרם זכו לחדש קשר עם יקיריהם.

הכותב הוא אב אוהב ופעיל חברתי בתחום חידושי קשר