נועה גדלה במשפחה מאמצת. היא תמיד ידעה זאת, אבל מעולם לא ראתה צורך לשאול או לחקור לגבי הוריה ומשפחתה. משפחת בן-דוד הייתה לה לבית חם ואוהב ומעולם לא חסר לה דבר.
אבל לפני שהתחילה את התיכון, משהו התחיל לנקר בה: היא רצתה לדעת היכן נולדה, מי הוריה ואם יש לה עוד אחים ואחיות. היא כבר ידעה שלא נולדה בארץ, אבל סימני השאלה שנראו חסרי משמעות לאורך ילדותה, הפכו אט אט לסימני קריאה בוהקים.
• בסוף מנצחים הכל: החתן שאיבד את אחיו רגע לפני החתונה
• סגירת מעגל מרגשת: ההפתעה שחיכתה לשני הרווקים בפגישה
תשובות רבות לא היו לה, אבל משהו עמוק בפנים אמר לה שהיא עוד תגלה הכל, במוקדם או במאוחר.
היא סיימה את שירותה הצבאי בחיל האוויר בהצטיינות, עם הפנים ללימודי תעשייה וניהול. שם, היא פגשה את אהבת חייה – יותם, ולאחר היכרות קצרה הם החליטו להמשיך את חייהם זה לצד זו, ולבנות את ביתם המשותף ביחד.
כשפנו להינשא, גילתה נועה שאין בידה שום מידע על מוצאה ועל דתה. המשפחה שבה גדלה, משפחת בן דוד, הייתה מסורתית וחמה מאוד, והם חגגו יחד שבתות וחגים בקידוש ובסעודה. והנה דווקא עכשיו, רגע לפני שהיא מקימה משפחה משלה, רגע לפני שתעמוד בשמלה לבנה עם אהוב ליבה מתחת לחופה, פתאום היא נדרשה לשאלות רבות. "מי אני?". "מאיפה הגעתי?". "האם אני יהודייה?". משפחת בן-דוד נרתמה למשימה, אבל המידע שהיה בידיה היה כללי ביותר ולא מספק. עברו יותר מדי שנים.
העצב והדאגה עטפו את נועה גם ביום הולדתה, ולמרות שהייתה מוקפת בכל האנשים שאהבו אותה, השמחה לא הייתה שלמה.
היא לא דמיינה שפנייתה למרכז "שורשים" של ארגון צהר, שמסייע בהוכחת יהדות, תביא אותה למקום עליו היא חולמת. בסיוע בית הדין הרבני, אותרה אימה הביולוגית, ונועה קיבלה לידיה פתק קטן ועליו כתובת ומספר טלפון: "אלו הפרטים של אימך הביולוגית, אנחנו נשאיר לך להחליט לבד איך את רוצה להכיר אותה", אמרו לה מהמרכז. להתקשר היא לא יכלה, ההתרגשות הייתה גדולה ממנה. והיא החליטה פשוט להגיע ולדפוק בדלת ביתה, יהיה מה שיהיה.
כשהגיע אל הדלת, ראתה נועה בלונים תלויים, ולפי כמות האוויר שנותרה בהם, היא הבינה שהם תלויים שם כבר מספר ימים. היא החליטה להתעלם מהם, ודפקה על הדלת כשליבה פועם בחוזקה. היא שמעה חריקה והדלת נפתחה מולה.
מצידה השני עמדה אישה, שהסתכלה עליה במשך מספר דקות בעיניים פעורות ובלי מילים, ורק אז הצליחה לשאול בהיסוס: "מרינ'לה, זאת את?!. נועה עמדה מולה חסרת מילים, והיא המשיכה. "הייתה לי תחושה השנה שאנחנו קרובות יותר", אמרה.
"אמא, זאת את? על מה את מדברת? איזו תחושה ומי זו מרינה? ", שאלה. שתיהן חיבקו זו את זו בהתרגשות, וצעקות השמחה שלהן נשמעו ברחבי הבניין. אימה החזיקה בידה והכניסה אותה לבית, כשליבה של נועה ממשיך לדפוק במהירות. היא רצתה לשאול ולשמוע הכל, וכמה שיותר.
"את מרינה", אמרה לה אימה, "מרינה שלי. כשנולדת ידעתי מיד. כל כך רציתי לחפש אותך כל השנים האלה. אם רק היית יודעת. תשבי רגע מרינה שלי, אני אכין לך תה עם עוגה ונדבר על הכל". אחרי כמה רגעים היא חזרה עם עוגת שוקולד ותה ירוק מהביל, שמילא את החלל בריח מתוק וטוב.
"את רואה כאן את החתיכה החסרה בעוגה? חגגתי כבר לבד, את מבינה?". נועה לא הצליחה להבין במה מדובר. "אני מכינה בכל שנה עוגה ביום ההולדת שלך, מקשטת את הבית מבפנים ומבחוץ, ומתפללת לקב"ה שישמור עלייך ושישוב ויפגיש בינינו", סיפרה לה.
בשלב הזה, נועה כבר לא יכלה לעצור את הדמעות.
תיק הנישואין שלה כבר היה מוכן במשרדי צהר, ואחרי כמה שבועות נועה ויתם עמדו מתחת לחופה, כשהיא אוחזת בידה של אימה הביולוגית, ומסביבה משפחת בן-דוד. בשעה שהרב הכריז שהם נשואים כדת משה וישראל, היא ידעה והרגישה שאת המעגל החשוב בחייה היא סגרה.
במדור "מתחת לחופה" נביא לכם את סיפורי האהבה הכי יפים ומרגשים, של זוגות שהתחתנו דרך ארגון רבני צהר, שמטרתו היא גישור הפערים בין דתיים לחילוניים. כחלק מפעילותו, הארגון מקיים חופות אורתודוכסיות דרך הרבנות, ומקרב לבבות.
הרב שי ויצמן הוא רב מחתן בצהר
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו