בפברואר 2012, מגזין "ווג" פרסם עבור 11.7 מיליון קוראיו כתבה בשם "ורד במדבר", שהוקדשה לגברת הראשונה של סוריה. לאסמא אסד יש שורשים בריטיים, היא לובשת אופנת מעצבים, עבדה שנים בבנקאות - והיא נשואה לרודן בשאר אסד, שמשטרו רצח לפי ההערכות מאות אלפי גברים, נשים וילדים.
הכתבה המחמיאה שיבחה את בני הזוג אסד כזוג "דמוקרטי להפליא" הממוקד במשפחה, שנופש באירופה, מטפח את הנצרות, מרגיש בנוח עם סלבריטאים אמריקנים ונמצא בדרכו להפוך את סוריה ל"מדינה הבטוחה ביותר במזרח התיכון".
בזמנו, עורכי "ווג" הגנו על הכתבה השנויה במחלוקת כ"דרך לפתוח חלון לעולם הזה", והודו כי סוריה של אסד "אינה חילונית כפי שהיינו רוצים". עורכת בכירה האחראית על הכתבה סיפרה בזמנו כי המגזין הנחשב עומד מאחוריה. כמה שבועות לאחר מכן הכתבה וכל ההתייחסויות אליה הוסרו מאתר ווג ללא הסבר.
באוגוסט של אותה שנה "The Hill" דיווח שחברת הלובי האמריקנית Brown Lloyd James קיבלה 5,000 דולר בחודש מהממשלה הסורית כדי לארגן ולנהל את הכתבה בווג.
למרות כל המחלוקת, מחברת הכתבה, עורכת ווג צרפת לשעבר, ג'ואן ג'ולייט באק, הצליחה לבלות זמן פרטי הן עם אסמא והן עם בשאר אל-אסד. כיום, כשמשטרו של אסד הופל ולא ניתן לאתר את מקומם של אסמא ובשאר, הראיונות של באק הם עוד כלי שמאפשר להבין מיהו האיש שעמד בראש סוריה ומיהי האישה שלצידו.
למרבה הצער, החלק של ווג בפאזל הסורי כמעט נמחק לחלוטין מהאינטרנט. אבל, איכשהו, ניתן עדיין למצוא חלק מהטקסט באתר אישי של אדם המציג את עצמו כסורי לשעבר. אותו אדם מחזיק במה שנראה כעותק השלם היחיד של כתבה זו שנשאר באינטרנט. הנה הפסקאות הראשונות:
אסמא אל-אסד מרשימה, צעירה, ושיקית מאוד. הסגנון שלה אינו הברק המסנוור של אופנת עילית ותכשיטים של כוח במזרח התיכון, אלא דווקא היעדר מכוון של קישוטים. היא שילוב נדיר: יופי דק וארוך-גפיים עם תודעה אנליטית מאומנת שמתלבשת בתחכום מאופק. Paris Match מכנה אותה 'אלמנט האור במדינה מלאת אזורי צל'. היא הגברת הראשונה של סוריה.
סוריה ידועה כמדינה הבטוחה ביותר במזרח התיכון, אולי בגלל שכפי שמציין אתר משרד החוץ האמריקני, "הממשלה הסורית מבצעת מעקב פיזי ואלקטרוני אינטנסיבי הן אחר אזרחים סורים והן אחר מבקרים זרים". זו מדינה חילונית שבה נשים מרוויחות כמו גברים והרעלה המוסלמית אסורה באוניברסיטאות, מקום ללא פיגועים, מהומות, או חטיפות, אך אזורי הצל שלה עמוקים ואפלים. בעלה של אסמא, בשאר אל-אסד, נבחר לנשיא בשנת 2000, לאחר מותו של אביו, חאפז אל-אסד, עם 97 אחוזי תמיכה מדהימים. בסוריה הכוח הוא תורשתי. בריתותיה של המדינה עמומות. עד כמה הם קרובים לאיראן, חמאס וחיזבאללה? יש מאפרות של חיזבאללה למזכרת בשוק, ואפשר לראות את הנהגת חמאס דוהרת דרך הבר של מלון 'ארבע העונות'. האויבת מספר אחת שלה היא ישראל. אבל זה לא בהכרח תמיד היה המצב. ארצות הברית זה עתה מינתה את השגריר הראשון שלה שם מאז 2005, רוברט פורד.
עיראק נמצאת בדלת ממול, איראן לא רחוקה. בירת לבנון, ביירות, נמצאת 90 דקות נסיעה מדמשק. ירדן בדרום, ולצידה האזור שמפות סוריה מכנות פלסטין. יש כמעט מיליון פליטים מעיראק בסוריה, וחצי מיליון פלשתינים עקורים נוספים.
"זו שכונה קשוחה," מודה אסמא אל-אסד.
זו גם שכונה המשכרת בקרבתה לשחר הציביליזציה, שם החקלאות החלה לפני כ-10,000 שנה, שם הומצאו הגלגל, הכתיבה והתווים המוזיקליים. במדבר נמצאים השרידים הקסומים של פלמירה, אפמיאה ואבלה. במוזיאון הלאומי אפשר לראות לוחות קטנים בני 4,000 שנה משובצים בצדף שמהדהד ברהיטי צדף חדשים למכירה בשוק.
כריסטיאן לובוטן מגיע לקנות את הברוקד משי דמשקאי שהם מייצרים כאן מאז ימי הביניים עבור הנעליים והתיקים שלו, ובדרך אגב רכש ארמון קטן בחאלב, שכמו דמשק מיושבת כבר יותר מ-5,000 שנה.
הגברת הראשונה עובדת מתוך בניין לבן קטן בשכונת מגורים הררית ומודרנית בשם מוהג'ירין, שם בתים ודירות דחוסים יחד ושכנים מציצים ומנופפים ממרפסות. הרושם הראשוני מאסמא אל-אסד הוא תנועה - רצועה נחושה החותכת דרך החלל עם הבזק של סוליות אדומות. עיניים חומות-כהות, שיער חום גלי באורך סנטר, צוואר ארוך, חן אנרגטי. ללא שעון, ללא תכשיטים מלבד אבני אגת של שאנל סביב צווארה, אפילו לא טבעת נישואין, אבל ציפורניים בלק בגוון כחול-ירוק כהה. היא קלילה, קונספירטיבית וכיפית. המבטא שלה אנגלי אך לא מתנשא. למרות מה שחייב להיות IQ קטלני, היא לפעמים משתמשת בסלנג עירוני: "הייתי, כאילו..."
שנה לאחר שהכתבה הוסרה מהאתר אמרה עורכת ווג אנה וינטור כי "כמו רבים באותה תקופה, היינו מלאי תקווה שמשטר אסד יהיה פתוח לחברה מתקדמת יותר. לאחר הראיון שלנו, כאשר האירועים הנוראיים התרחשו בסוריה, התברר שהעדיפויות והערכים שלו היו מנוגדים לחלוטין לאלה של ווג. הזוועות המתגברות בסוריה הן בלתי נסבלות ואנו מגנים את פעולות משטר אסד בצורה החריפה ביותר האפשרית."
כאמור, האינטרנט לא שוכח סיפור כזה בקלות, למרות שווג היה רוצה בכך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו