שוק העבודה התובעני והרצון להתפרנס בכבוד ולכלכל את המשפחה גובים לא אחת מחיר משפחתי, כאשר בשנים האחרונות הורים רבים עסוקים בדילמה כיצד אפשר לשלב בין העבודה והרצון בקריירה עם הורות מלאה ללא רגשות אשמה. עם זאת, יש לתת דגש גם על הצד של הילדים, ולבחון האם הילדים של היום, שגדלים למציאות הזו, הם ילדים מאושרים. יום המשפחה הוא זמן טוב להבין איך מנהלים משפחה ומעניקים תשומת לב נכונה לילדים, לצד התנהלות במסגרת חיים לחוצה ותובענית.
רות דפני, מדריכת הורים במכון אדלר, מציינת כי לנו ההורים אין שליטה על אושרם של ילדינו. "אושר הוא לא המטרה בגידול ילדים אלא הקניית מיומנויות להשתלב בחברה. האושר הוא לא מטרה, הוא תוצר לוואי של התנהלות. בסופו של יום, יש לילד בחירה אם להיות מאושר או לא, כאשר אנחנו יכולים להשפיע על כך אבל לא לשלוט בזה".
לדבריה, כל הורה צריך לבדוק את היחסים שלו עם ילדיו - האם הם טובים? האם קיים דו־שיח ודיאלוג נטול שיפוטיות איתם, וגם איך היחסים שלכם כזוג משפיעים על ילדיכם. האם חלוקת התפקידים בבית שוויונית? האם היחסים בין ההורים תקינים, איך מתנהלים ויכוחים ואי־הסכמות בתא המשפחתי? שכן, כל אלו משפיעים על המודל ההתנהגותי שהילד מפנים.
מיכל דליות, יועצת משפחתית וה"סופר נני", מסכימה עם דפני וטוענת שהעיסוק באושר הוא בעייתי. "אם לפני כל פעולה נשתמש בהתניה האם זה גורם לי לאושר, זו בעיה. אנחנו צריכים לגדל ילדים עצמאים ואחראים שיודעים להציב לעצמם מטרות ויעדים, ולשאוף להשיגם באומץ בלי לדרוס אנשים בדרך. אני רוצה שיגדלו להיות מחוברים לעצמם. בחינוך לא צריך לדאוג לאושר אלא לסיפוק, לאחריות, לעצמאות ולעזרה לזולת. הרי אי אפשר להבטיח שאנשים בסביבתו של הילד לא יגרמו לו צער ועצב".
דפני מוסיפה כי ילדים לא עצמאים, שההורים עושים הכל עבורם, או ילדים שלא מרגישים נחוצים - סביר שיגדלו לאנשים לא מאושרים.
"הצורך באהבה, בתחושת נחיצות ומסוגלות והצורך במשוב חיובי מהחברה מעצימים וגורמים לאושר", היא אומרת, "בילדות חשוב ללמד ילדים לעזור במטלות הבית, לומר תודה על הכנת ארוחת הערב וכדומה. כשאני שואלת הורים למה הם לא נותנים לילדים לסייע במטלות הבית הם עונים שזה מאחר שהבקשות מביאות לוויכוחים, ומכיוון שהם לא רוצים לריב הם מוותרים להם. תגובה נוספת קשורה באופן הניקיון, הורים טוענים כי הילדים לא מנקים טוב, אז הם מעדיפים שלא יעשו זאת. לטיעונים אלה אני עונה, איך הוא ילמד אם לא תינתן לו הזדמנות לתקן והוא לא יקבל הנחיה איך לעשות זאת נכון?"
מנהלים יומן הצלחות
ויטאלי בוצ'אצקי היה איש היי־טק שעובד סביב השעון, והוא שאל את עצמו איך יוכל להיות האבא הטוב ביותר לילדיו במשך שעה אחת ביום. אחרי שהתעמק והשתתף בקורסים ובסדנאות בנושא, הוא כתב שני ספרים בשם "איך לגדל ילדים מאושרים", ובנוסף הוא מעביר הרצאות בנושא. "כשאני נכנס לבית אחרי יום עבודה אני קודם כל מסיים את השיחה הטלפונית, ומתכנן איך להעביר את הזמן עם הילדים עד שהם הולכים לישון בצורה מהנה. אני נכנס לבית עם חיוך, לא מתעצבן מהבלאגן ומהצעצועים המפוזרים, כי כך הילדים יוצרים זיכרונות.
"הם יהיו ילדים רק פעם אחת, וכשיגדלו יבלו עם חברים מחוץ לבית, הבית יישאר ריק ואני אתגעגע. הילדים לא יזכרו שהם ישבו מול הטלוויזיה ומה ראו, הם יזכרו שהם רצו אלי לדלת כשנכנסתי וישבנו לשחק יחד, הם יזכרו שהקשבתי להם כשהם סיפרו לי דברים שעברו עליהם במסגרת החינוכית, וזה חשוב יותר מסתם לשבת מול הטלוויזיה".
לדבריו, אנחנו יכולים לומר לילד אל תצעק, דבר יפה וכו', אבל אם הילד ישמע אתכם ההורים צועקים על נותן שירות בחנות, או בטלפון, הילד ילמד מכם. הוא טוען כי יש לחשוב איך ההורים מסתכלים על ילד ואיפה מעצימים ומעודדים אותו. לדוגמה, "ילד שנכשל כמה פעמים יכול ללמוד מתגובה חיובית ומעודדת של הורה הרבה יותר מתגובה המתמקדת בכישלון".
עוד הוא ממליץ להורים לנהל עבור הילדים "יומן הצלחות", וכבר מגיל קטן לתעד מה הצליחו, עם תאריך ואולי תמונה, וככל שיגדלו ימלאו בעצמם את היומן כחוויה מעצימה. "דברו איתם בצורה כזאת שהם ישמחו להקשיב לכם, והקשיבו להם בצורה כזו שהם ישמחו לדבר איתכם ולספר לכם איך היה היום שלהם. ליהנות מכך שהם מבקשים עוד משחק ועוד סיפור לפני השינה או מבקשים סיוע בהכנת שיעורי הבית. יבוא יום ותתגעגעו לזה, אז תדאגו מעכשיו לא לפספס".
עניין של איזון
רגשות האשמה קיימים, השאלה היא כיצד מתנהלים בזמן המשפחתי הקיים. דליות: "אפשר לקיים הורות מצוינת גם כשרואים את הילדים מעט זמן, ואפשר גם לחנך ולדעת לתת גבולות. לא משנה באיזו שעה תחזרו הביתה, משנה מה תעשו איתם. עד לפני 50 שנה היה נהוג חינוך מגביל, מחמיר, ואז עברנו לצד השני של פינוק יתר. חשוב למצוא את האיזון, ולחיות עם ההבנה שתמיד נעשה טעויות. כשהורים אומרים לילד 'תפסיק להיות מול מסך, תעשה משהו אחר', אם הוא לא יציע אלטרנטיבה זה יחליש אותו. ההורה צריך להיות נוכח עם הילד במשחקים ובפעילויות משותפות, ובגיל הבגרות בפעילויות הקרובות יותר לעולמם של המתבגרים".
דליות מוסיפה כי מאחר שאנחנו חיים בתקופת פופולריות הרשתות החברתיות, על ההורים להיות ערניים: "מאז ומעולם למתבגרים היה עולם משלהם שהם הסתירו מההורים, וזה קיים גם היום. אולם הטכנולוגיה מתפתחת כל כך מהר שההורים לא מספיקים להדביק את הפער ולכן הם מחמירים מדי, או שמוותרים מההתחלה, וזו קיצוניות לא נכונה. להורים אסור להתעלם, חשוב ללמד את הילדים על הסכנות, ועל הצורך לגלוש ולצרוך מידע באופן ביקורתי, ושלא כל מה שרואים וקוראים הוא אמיתי. לשוחח על מיניות בגיל צעיר ועל זה שיש גם אנשים רעים ברשתות החברתיות. היום צריך לדבר יותר עם הילדים ולקלוט מהם רמזים. לא להיות חברים של הילדים, תפקיד ההורים להיות מורי דרך שהילדים רוצים ללמוד מהם".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו