כשזוג מחליט שכלו כל הקיצים והגיע הזמן להיפרד, זה לרוב מלווה במשבר אישי. כשהילדים נמצאים בתוך הסיפור זה קשה כפליים, ויש צורך לעבור את ההליך הזה עם פגיעה קטנה ככל האפשר בהם.
לפיכך משפחות שונות מוצאות את ההסדרים הנכונים להן ביותר, כאשר לרוב הנכסים מתחלקים בין הצדדים, והמשפחה לומדת להכיר מציאות חדשה שבה המגורים מתקיימים בשני בתים. אך יש הסדר נוסף, שמקובל יותר בעולם ופחות שכיח בישראל, ונקרא "נסטינג". זהו מצב שבו הילדים נשארים באותו בית, וההורים לנים בו לסירוגין בימים קבועים.
אם לא הכרתם את המושג "נסטינג", דנה וייסברוט, מטפלת זוגית ומשפחתית, מסבירה: "זהו סידור שמצריך משאבים כלכליים. במקום שהילדים יעברו מאבא לאמא, ההורים הם אלה שעוברים. לכאורה זה נשמע נחמד, אבל בפרקטיקה לא מדובר בצעד פשוט.
"ברמה הרגשית זה יכול לפתור לילדים הרבה בעיות, כמו הצורך להסתגל לדברים אחרים. עם זאת, יש כאן מורכבות שמכריחה את בני הזוג שכבר נפרדו ליצור תקשורת והסכמה הורית אחידה, מה שמשאיר חלק מהמורכבות שהיתה בתוך הנישואים. קושי נוסף קשור לפרטיות. חלק מהזמן אתה ישן באותה מיטה שבה ישן בן הזוג שלך לשעבר, ויש משהו ברמה האינטימית והאנרגטית שעלול להשפיע עליך לרעה".
דורית רוסין־צייכנר, מטפלת זוגית ומשפחתית, מוסיפה כי "יש שני מצבים שבהם טובת הילדים לא באה לידי ביטוי בהסכם נסטינג. המצב הראשון הוא אצל זוגות שמתקשים להיפרד, והמצב השני הוא אצל זוגות שעורכי דין מייעצים להם שלא לצאת מהבית כדי לא לאבד את הרכוש. נוסף על כך, עבור הילדים זה עלול להיות מבלבל שיום אחד אמא נמצאת ונותנת כללים מסוימים, ויום אחר אבא נמצא ונותן כללים אחרים לגמרי באותו בית. אם חושבים על טובת הילדים, עדיף לעבור לגור בשתי דירות קרובות ולעשות את המעבר פעם אחת".
לנסטינג יש גם פן משפטי שיש להתייחס אליו. עו"ד רועי סידי, מומחה בדיני משפחה, מסביר: "להסדר נסטינג יש משמעויות כלכליות כבדות, מהסיבה שההורים צריכים להחזיק שלוש דירות, ויש להחליט מראש מי נושא בנטל וכיצד. אם ההורים הגיעו למסקנה שהם אכן מעוניינים בהסדר זה, יש להבין כיצד עושים זאת נכון משפטית. ראשית, ברור שעל הסדר זה להיות מעוגן בהסכם, שלא חייב להיות מעוגן בהסכם הגירושים הכולל, אלא יכול להיות מעוגן בהסכם נפרד, אך יש לכך השלכות גם על סוגיית המזונות וגם על סוגיית איזון המשאבים ופירוק השיתוף. לכן כדאי שזה כן יהיה במסגרת ההסכם הכולל. כבכל עניין של משמורת, חשוב שעורך הדין המטפל בהסכם יעגן זאת מראש ויבהיר מה קורה כשמי מהצדדים מבקש לצאת מן ההסכם, וכן, מה יהיו הסדרי הראייה והמזונות".
טובת הילדים לפני הכל
שירה מרמת גן חיה לפי הסדר כזה כבר שנה וחצי. "ברגע שהמגשרת הציעה לנו את הרעיון, היה לנו ברור שזה הכי אידיאלי למקרה שלנו. אף אחד מאיתנו לא רצה לעזוב את הבית, ורק פתרון כזה יכול היה להוציא אותנו מהמבוי הסתום. יש לנו שישה ילדים בני 3 עד 17, וטובתם עמדה מול עינינו, ומבחן התוצאה מלמד שהיתרונות של השיטה באים לידי ביטוי בצורה מובהקת.
"המציאות היומית של הילדים לא השתנתה כלל, הם נמצאים במקום הטבעי שלהם, הם לא צריכים לנדוד בין בתים ולא לזכור לקחת חפצים, הם ישנים כל לילה במיטה שלהם, ואני מאמינה שזה הצליח להעביר להם את הגירושים בצורה רכה יותר".
יש אפשרות לקיים זוגיות במצב כזה?
"לו יש זוגיות כבר חצי שנה, ואני חושבת שזה טוב לו כי הוא לא צריך לשאת בעול הילדים לבד. הטלתי וטו על כך שבת הזוג שלו תיכנס לבית, כי זו טריטוריה שאני חלק ממנה ואני לא אוכל לשאת את הידיעה שהיא תיכנס אלי לבית. זה לא עלה לשיח בכלל, אני עוד לא נפתחתי לעולם הדייטים".
על הקשיים שמאחורי האידיליה המשפחתית מספרת שירה כי "אני בכל יום עם מזוודה באוטו, קולב עם בגדים ושקית של נעליים. זה לא קל בכלל, זה מחיר שאני משלמת לטובת היציבות של הילדים, והוא קיים. זו חוויית נדודים, תחושה של תלישות, שאתה לא שייך לשום מקום. הדירה היא לא באמת הבית שלך, היציאה מהבית ביום שישי ובשבתות היא כמו ניתוק ממכונת חמצן, וזו נקודת השבר שלי בשבוע כשאני לא איתם. זה כמו לצאת לגלות, יש פה מחירים כבדים".
פתרון זמני
לאחר בדיקה מעמיקה בקרב קבוצות שונות של גרושים ברשת, גילינו כי הסדר הנסטינג קיים בישראל יותר במצבי ביניים, בין תקופת הפרידה ועד לגט. מי שבחר לעבור כך את הפרידה ולאחר מכן עבר למשמורת משותפת, הוא ניר חלפון ממודיעין.
"המודל היה נכון עבורנו לשלושה חודשים שבהם הכל היה עדיין באוויר ושעדיין לא הפרדנו דירות", הוא מספר, "רצינו ליצור לילדות סוג של קביעות, הן היו בנות 3 וחצי ו־6, ועבורן הסדר זה נראה טבעי מאוד כי לפעמים אבא או אמא מגיעים מאוחר מהעבודה, ולא תמיד היינו יחד בבית".
חלפון מוסיף כי "בסופו של דבר, זה עוזר לילד לעכל את התהליך של הגירושים בשלבים הראשונים, הוא לא נזרק מייד לשני בתים. הסברנו להם שאמא ישנה אצל סבתא בחלק מהימים כשאבא יהיה איתן, ולהפך".
"חשוב לציין שלנו ההורים זה לא היה נוח, ואני לא חושב שזה נכון לאורך זמן, כי בסופו של דבר כל אחד רוצה להתקדם בחיים שלו ולהיות בזוגיות חדשה. ככל שהזמן עובר, והמרחק בין בני הזוג גדל, כך אתה לא יכול להישאר באותו בית כי זה לא נוח. זה נכון בשביל הילדים עד שאחד הצדדים מוצא לעצמו דירה ומסדר אותה. לאחר מכן עושים את הצעד הנוסף לעבר שני בתים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו