איך לדבר עם ילדים על מוות

השנה האחרונה זימנה לנו עצב רב, משפחות רבות, וביניהן גם ילדים, חוו אובדן של אדם קרוב ואהוב. גם בימים של מלחמה, וגם בימים של שגרת חיים רגילה, משפחות רבות מתמודדות עם אבל ואובדן ובמקביל נדרשות לסייע לילדיהן הצעירים להתמודד עם השכול.

התמודדות עם היעדר האדם האהוב שנפטר

הילד בכל שלב התפתחותי יצטרך להתמודד עם היעדרותה של אותה דמות שהייתה משמעותית בחייו. ככל שלילד הייתה יותר קרבה ותלות בדמות, כך האובדן יהיה משמעותי יותר.

לעיתים ילדים צעירים מתקשים להבין את הסופיות של המוות והם כמו בסרט מצוייר מצפים שהדמות שמתה תחזור. אי הבנה זו של ילדים צעירים את המוות, יחד עם הנטייה החשיבתית לראות את העולם כמסתובב סביבם ואת עצמם כמחוללים של נסיבות, עלולה ליצור אצל הילד את המחשבה כי המבוגר בחר לעזוב או לנטוש את הילד בגלל שהילד עשה משהו לא טוב או כי אינו ראוי לאהבה. מחשבה זו היא כר פורה לבעיות רבות שעלולות לצוץ בגילאים בוגרים יותר.

לנו, המבוגרים, המחשבה הזו זרה ומשונה היות ואנו מבינים שהמוות לא היה בחירה של יקירנו ולעיתים אנו כמבוגרים עלולים להתקשות להבין שילדנו עלול לחשוב שננטש. הילד יכול להביע את הכאב כתוצאה מהנטישה בדרכים רבות, פעמים רבות בהתפרצויות זעם או במבחן למבוגרים סביבו האם הם אוהבים אותו.

לעיתים אנו נראה תופעה הפוכה: שהילד מפתח התנהגות מרצה כי הוא מפחד להינטש על ידי דמויות המטפלות.

לכן, כשנדבר עם ילד צעיר על אובדן של אדם אהוב, נוכל לתת דגש על כך שאותו אדם נמצא איתנו באיזשהו אופן, כמו למשל שהוא נוכח בליבנו. הכי חשוב להסביר לילד שאותו אדם לא בחר לעזוב וכי אם הייתה לו אפשרות הוא היה בוחר להישאר עם הילד, שהוא ילד טוב שגרם אושר לאדם אותו איבד. 

ילדים צעירים עלולים לסגת לתפקוד המתאים לשלבי התפתחות קודמים המעידים על המצוקה הרגשית אותה הם חווים. אז חשוב שהסביבה תכיר במצוקה של הילד, תכיל, לא תגיב בצעקות או אכזבה מהילד. אלא תכיר בקושי הרגשי ותקיף באהבה.  

התמודדות עם מושג המוות וסופיותיו 

כשהילד נחשף בפעם הראשונה למושג המוות ולעובדה שהמוות הוא סופי ולא ניתן לשוב ממנו, ההבנה של המוות ומשמעותו תלויה בגיל ובבשלות של מערכת התפיסה של הילד. ההבנה כי המוות הוא סופי ומוחלט מתעצבת לקראת גיל 6 ואז אנו מתחילים להבין עד הסוף את המשמעויות של האובדן. ילד שמבין עד הסוף את משמעות המוות עלול להגיב בסימפטומים של חרדה גדולה לעצמו או לנותרים סביבו ולהגיב בפחד שאם הם ילקחו הוא ישאר לגמרי לבדו בעולם. הוא עלול לבכות ולהראות המון געגועים לאדם שנפטר כי הוא מבין שלא יראה אותו שוב.

ילדים גם עלולים להביע את הקושי בכאבים סומטיים שונים: כאבי בטן, ראש, בחילות וקשיים בשינה. חשוב לזכור שגם ילדים גדולים יותר מתגעגעים לאדם אותו איבדו וחשוב לתת להם מקום להביע את הגעגוע במרחב בטוח בלי לפחד שבכך שהם מעלים את הזיכרון הם מכאיבים למישהו.

בנוסף, אפשר לעשות טקסים קטנים של להשמיע הודעות ישנות של הנפטר להגיד: "בוקר טוב" או "לילה טוב" לתמונה של הנפטר או להדליק נרות, אך חשוב לראות מה מתאים לילד. מאוד חשוב לאפשר לילד לדבר על הנפטר בחופשיות בלי לדכא אותו או לפחד שיעציב אחרים.

התמודדות עם התגובות של הסביבה הקרובה לאובדן 

גם אם הילדים צעירים מכדי להבין את המשמעות העמוקה של האובדן, הם נחשפים לתגובות של הסביבה הקרובה. פעמים רבות, בנוסף לאובדן של הדמות החשובה להם - הם גם צריכים להתמודד עם שינוי חד בהתנהגות של המבוגרים סביבם: עצב, דיכאון, המשפחה מפסיקה לעשות דברים נעימים שעשו בעבר ומרוכזת יותר בימי זיכרון. לעיתים הילדים מרגישים כי הם ננטשים רגשית על ידי המבוגרים שעכשיו עסוקים באבל ואין להם אנרגיה וסבלנות אליהם. השינוי החד גורם לילדים לאבד הרבה יותר מאשר רק את המבוגר החשוב להם.

ההתמודדות של הילד מתעצמת אם שגרת חייו משתנה באופן קיצוני ממש בעקבות האובדן והוא נאלץ להחליף מגורים, מוסד חינוכי, חברים ודמויות אחרות בהם הוא בוטח ומהוות עבורו עוגן. ההתמודדות עם השינוי יכולה להתבטא ברגרסיה לשלב התפתחות קודם וליצור אצל הילדים בעיות בשינה, אכילה והליכה עצמאית לשירותים ("לפספס") או כל אחד מהסימפטומים שהוזכרו כאן קודם.

ההמלצה היא לשמור עד כמה שאפשר על עוגנים חשובים הקיימים בחיי הילד: החל מהפעולות שהוא אוהב לעשות ועד לתשומת הלב החיובית והרגילה שנותנים לילד. לאפשר לילד להמשיך ולשמוח מהדברים שמשמחים אותו מבלי להזכיר לו שבעצם צרכים להיות עצובים. מעבר לכך, אם המבוגר לידו עצוב אפשר לומר לילד שאמנם המבוגר עצוב בגלל האובדן אבל יש בחיים עוד הרבה דברים שאפשר להיות שמחים בגללם ושהילד משמח את המבוגר מאוד.

אצל חלק מהילדים נראה תגובתיות יתר של פעלתנות, רעש והרבה מלל. חשוב להבין שזו דרכם של ילדים מסויימים להתמודד עם תחושת הריקנות שנוצרה בעקבות האובדן, הם ממלאים את חייהם בפעולות ובדיבור כדי לא להרגיש את העצב.

חשוב שהמבוגרים סביבם יבינו ויכילו את זה – בייחוד כשרצון שלנו כמבוגרים הוא דווקא לשקט ושהילד יעזוב אותנו במנוחה וייתן לנו להתאבל. מעבר לכך מבוגרים יכולים בטעות לפרש נטייה זו כאילו לילד לא אכפת או שהוא לא חש את האובדן, דבר שעלול להגביר את חוסר הסבלנות של ההורה או תחושת שאט הנפש.  חשוב לכלול את הילד באבל מצד אחד ובנחמה מצד שני.

נסיבות האובדן

אם הילד היה עד לאובדן האדם האהוב או שהאירוע כלל אלימות קשה, האובדן יקבל נופח נוסף של אירוע טראומטי בפני עצמו, כלומר: הטראומה של הילד אינה רק מהאובדן אלא מטבעו של האירוע הטראומטי מה שיוביל להשלכות נוספות. חשוב לשים לב גם אם תחושת המוגנות של הילד נפגעה בעקבות האובדן. האם הילד ממשיך להרגיש בטוח או שבעקבות האובדן הוא חש כעת שהוא פגיע הרבה יותר וצריך לשמור על עצמו.

יתכן ונראה סימפטומים של התמודדות עם טראומה: הילד יגיב בבהלה לכל רעש, יהיו לא חלומות רעים או זיכרונות חודרניים מהאירוע, הוא ינסה להימנע מטריגרים המעוררים בו את הזיכרונות של האירוע הטראומטי ועלול לפתח מחשבות שליליות כלפי עצמו, העולם ואחרים או יחווה סימפטומים של קושי בוויסות רגשי, חושי או קשבי. 

ילדים עלולים להראות סימפטומים של ירידה בלימודים כי ההתמודדות עם האובדן והמחשבות בעקבותיו מקשות עליהם להתמודד. יתכן שילד שמרגיש פגיע לא יוכל לאבד היטב את האובדן כי הוא עצמו עוד בשלב ההישרדותי, עד כמה שניתן הראו לילד שהוא בטוח למרות האובדן, ייתכן שבהתחלה אפילו יהיה צורך בטקסים של ביטחון (לנעול היטב את הבית, לראות שאין מפלצת מתחת למיטה) עד שהילד יוכל להבין שהוא באמת בטוח.

התמודדות של הילד עם אובדן באה לידי ביטוי הן במישור התפקודי והן ברגשי. את המישור התיפקודי יהיה לנו קל יותר לזהות. לעיתים הקושי במישור הזה יצביע לנו על כך שיש בעיה במישור הרגשי, אך לא רק. חשוב לפנות את הזמן והקשב עבור הילד ולעשות איתו שיחה שבה יציף את מה שהוא חושב ומרגיש, את המצוקות שלו והאם יש לו רגשות אשם הקשורים לאירוע.

חשוב גם להסתייע ולקבל עזרה או ליווי מקצועי. הילד יכול להרוויח מלפגוש מבוגר ניטרלי שיתן לו תשומת לב מתאימה ומותאמת, והמשפחה יכולה להרוויח מהדרכה טובה כדי לצמצם את הפגיעה הרגשית שאותה חווה הילד. 

הילה מעוז  שפיצר, דרמה-תרפיסטית, מומחית בבריאות נפש קהילתית, דוקטורנטית במעבדה לנוירוביולוגיה התנהגותית באוניברסיטת חיפה ומנהלת ברשת "עוצמות – פסיכותרפיה אינטגרטיבית" www.otsmot-psy.co.il