דמיינו איתנו מסע בזמן, שלוש מאות שנה אחורה. הביוב זורם ברחובות, הבתים מוארים באמצעות מנורות שמן ליווייתנים. תוחלת החיים הממוצעת היא 50 שנים, העבדות נורמטיבית ברוב העולם והרופאים מאבחנים מחלות כרוחות רעות שנגרמו מחטאי האדם.
כל כך שונה מהמציאות המוכרת לנו היום. חוץ מדבר אחד - אם ניכנס לבית הספר, נראה תמונה די דומה לימינו: כיתת לימוד, הלוח על הקיר, תלמידים ישובים מול המורה והוא מלמד וכמובן נותן שיעורי בית. מאות שנים חלפו, העולם השתנה לאין ערוך ורק הפורמט הכיתתי כמו נשאר קפוא בזמן.
הסבים של כל אחד מאיתנו קיבלו שיעורי בית וגם ילדנו חוזרים הביתה עם השיעורים והמטלות. רובנו נסכים שלשיעורי הבית יש חשיבות. הדעות תהיינה חלוקות כשננסה לחשוב מהי אותה חשיבות, אך במקור - הרציונל הוא לתרגל ולשנן את החומר הנלמד. כאנשי טיפול אפשר גם לראות זאת מזווית של - להתכונן ליום המחרת ולהרגיש בטוח בבית הספר.
בפועל, שיעורי הבית לא אחת מהווים מקור לסטרס ולמתח אישי ומשפחתי. ההורים מצפים מהילד להצטיין בלימודים ולהכין את שיעוריו. במצבים שהילד לא עומד בציפיות נוצר מתח שמעכיר את היחסים בין הילד להורים ואז עולה השאלה מה יתרום יותר לעתידו של הילד, שינון החומר הנלמד בכיתה או מערכת יחסים בריאה עם הוריו?
חשוב לציין, אנחנו לא מתנגדים למתן שיעורי בית. אין כאן אג'נדה פרוגרסיבית של חופש מוחלט לילד כדי שיהיה מאושר. נהפוך הוא, הלימודים בבית הספר בכלל, ושיעורי הבית בפרט, חשובים ואסור לוותר עליהם. עם זאת, בעידן שבו מקורות הידע נגישים לכל ילד האם יש צורך בשינון ותרגול? שיעורי הבית תמיד יחוו על ידי הילד כמטלה משעממת, זו עובדה. וזו זכותם לחוש מקופחים ומשועממים.
בל נשגה באשליות, גם את שיעורי בית המותאמים לזמננו הילד לא ירצה לעשות. גם איתם נכון להורים אתגר. כך או כך, חובת הכנת שיעורי הבית הופכת למקור מלחמה בבית ואם אנחנו נלחמים בילד, נייצר אצלו אנטגוניזם כלפי ההורים, כלפי הלמידה וכלפי המערכת. נוצר מצב ששיעורי הבית מקדמים לחץ וחרדה ולא קשר ולמידה יצירתית. וזה מבלי להזכיר את המלחמה הקיומית שסביבנו בשנה האחרונה על כל המשתמע ממנה.
אם הכנת שיעורי הבית קשה ומאתגרת בימים שקטים, ניתן רק לשער את גודל ההתמודדות כיום, תחת מצב של מלחמה. עד כמה להפעיל לחץ על הילד להכין את שיעוריו. זו סוגיה של סדר חשיבות ועדיפות.
כאנשי טיפול, אנחנו מאמינים שמערכת היחסים במשפחה, הדימוי והביטחון העצמי של הילד חשובים לעתידו והתפתחותו של הילד יותר מהכנת שיעורי הבית. על כן ההמלצה שלנו היא מחד לא לוותר על שיעורי הבית. הילד חייב להבין שאנחנו כהורים מאמינים שזה חשוב ומצפים ממנו להתאמץ ולשקוד על לימודיו, רק שאסור להפוך את זה לשדה קרב.
במקרים שבהם קיים קושי אמיתי ונושא השיעורים הופך את האווירה בבית ואת מערכת היחסים המשפחתית ללא נוחה, אנחנו ממליצים לוותר על המאבק ולחשוב על פתרונות אחרים בהם למשל מורה פרטי, ייעוץ עם אנשי מקצוע בתחום החינוך או הדרכת הורים.
נסו לחשוב לעצמכם, אילו חוויות יהיו לילד מהבית שבניתם עבורו, ומכם כהורים – עשרים שנה מהיום. יותר מכך, נסו לחשוב אילו זיכרונות וחוויות יהיו לכם ההורים מחיי המשפחה בעוד עשרים שנה. שיעורי הבית באנגלית שנראים כל כך חשובים, יאבדו משמעות כמה שנים מהיום. אפשר להשלים לימודים והשכלה, קשה יותר להשלים את הילדות.
הילה בידר וזוהר גורן אהרון הם אנשי טיפול ומנהלים ברשת "עוצמות – פסיכותרפיה אינטגרטיבית" https://otsmot-psy.co.il/
הילה בידר היא מומחית בדרמה תרפיה, בבריאות נפש קהילתית ובטיפול בטראומה. זוהר גורן אהרון הוא עו"ס קליני, פסיכותרפיסט ומומחה לטיפול בטראומה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו