כמעט כל הורה בישראל מכיר את התחושה הזו, של החמצה. תחושה שאיכות החיים שלנו כמשפחה בנויה על משולש קריטי שצלעותיו, המורכבות מזמן משותף, רווחה כלכלית והשקעה בחינוך, לעולם לא יהיו שוות.
כי כדי להנות מזמן משותף צריך לוותר על שעות עבודה, מה שישפיע על רווחה כלכלית. אם החינוך והטיפול הוא בראש מעיננו, סביר להניח שהרווחה הכלכלית והזמן המשותף יפגעו, כיוון שנשקיע משאבים וזמן בחינוך ופחות בזמן האיכות המשותף.
מדד חדשני של קרן ברל כצנלסון מראה מספרית את מה שכולנו סוחבים על כתפינו. לפי המדד למדיניות משפחה, ישראל מדורגת במקום השלישי מהסוף מבחינת איכות החיים למשפחות, ומדורגת במקום 31 מתוך 33 מדינות מהמדינות המתפתחות, עם ציון כולל של 2.5. מתחתיה נמצאות רק ארה"ב עם ציון 2 וצ'ילה עם ציון 1.1 . הרבה מעלינו, במקום הראשון, נמצאות גרמניה ודנמרק עם ציון 6.8.
למרות שקיים סיכוי שכמו כותבת שורות אלו גם אתם קראתם לא מעט פעמים את המילה ממ"ד במקום מדד, בקרן התייחסו לאיכות החיים בישראל בימי שגרה וחילקו את המדד לשלושה תחומים עיקריים המשפיעים על איכות חיינו.
זמן משותף שלנו עם המשפחה, איכות ועלויות חינוך וטיפול, ורווחה כלכלית. כל תחום מחולק למספר תת קטגוריות כגון מספר שעות העבודה שבועיות, זמן ממוצע בכבישים, חופשת הלידה, שיעור העוני בקרב ילדים וכדומה. הנתונים נאספו ממגוון רחב של מאגרים בינלאומיים ומדינתיים, חלקם נלקחו ישירות מאתר ה-OECD, ורבים מהם דרשו עיבוד וחישוב מקוריים שהתבססו על מספר מקורות.
המדד הוא כלי לקידום
בעוד שהנתונים לא מעודדים, בקרן ברל כצנלסון מדגישים שמטרת המדד היא להיות כלי לקידום מדיניות לשיפור איכות החיים של המשפחות בישראל, כדי לשנות את מעמדו במדד. אחת הדוגמאות הטובות לשינוי מדיניות הוא למשל יישום חוק חינוך חובה חינם מגיל 3, ששונה בעקבות מחאת יוקר המחיה ב-2011, או העלאת חופשת הלידה בתשלום ל-15 שבועות בתשלום בעקבות הצעת חוק ב-2008 שנועדה להיטיב עם המשפחות.
כשצוללים למספרים העולים מהמדד, מבינים שיש לנו עדיין מה לשפר. כך, למשל, הציון של ישראל בתחום הזמן המשותף הוא הנמוך ביותר ועומד על 1.6 נקודות, לעומת ציון ממוצע של 5.2 נקודות. הפסד משמעותי של המשפחות בישראל לעומת המשפחות באיסלנד, למשל, שמדורגת במקום הראשון עם ציון של 7.8.
לפי המדד, המשפחות בישראל עובדות 44.4 שעות עבודה שבועיות, לעומת 41 שעות בממוצע ביתר המדינות, מה שהציב אותה במקום אחד בלבד לפני האחרון בקטגוריה זו. ישראל נמצאת במקום אחד לפני האחרון גם בזמן הנסיעה הממוצע של עובד לעבודה, עם 31 דקות נסיעה בממוצע לעומת 25 דקות בממוצע במדינות המדגם.
במקביל, אף הורה לא צריך את המדד כדי להרגיש את הפער העצום בין ימי החופשות של הילדים לחופשות ההורים. בישראל הפער עומד על כ-60 ימים, לעומת 48 ימים בממוצע במדינות המדד, מה שממקם את ישראל במקום ה-29.
במקום הראשון,אגב, נמצאת שוב דנמרק, עם הפרש של 28 ימי חופש בלבד. בתחום החינוך והטיפול, שמכיל בין השאר את חופשות הלידה והוצאה ציבורית לילדים, ישראל נמצאת במקום 28 מתוך 33 מדינות המדד, עם ציון של 2.7. הציון הממוצע במדד הוא 4.2 והציון הגבוה ביותר, לו זכתה לוקסמבורג, הוא 8. הפער העיקרי נובע מתקופת חופשת הלידה הקצרה, בו ישראל נמצאת במקום 27 מתוך 33 עם 15 שבועות בתשלום בלבד, כאשר אורך החופשה הממוצע במדינות המדד הוא 34 שבועות.
מקום 26 בתחום הרווח והכלכלה
גם בתחום הרווחה והכלכלה ישראל במקום ה-26 מתוך 33 מדינות, עם ציון לא מחמיא של 3.4 לעומת ציון ממוצע של 5.6, כשפולין במקום הראשון עם ציון של 8.2 נקודות. מבין מרכיבי התחום הרווחה בולט במיוחד מדד העוני בקרב ילדים, כאשר ישראל נמצאת במקום האחרון עם שיעור עוני של 22 אחוז, לעומת 11.8 בממוצע במדינות המדד, ופינלנד במקום הראשון עם 3.8 אחוז בלבד.
"למרות תמונת המצב העגומה שעולה ממנו, המדד הוא כלי לשינוי", אומרת יערה מן, מנהלת מחלקת המחקר ומדיניות בקרן, שביצעה את המחקר יחד עם החוקר עופר שכנר בייעוץ מומחים נוספים. "בניגוד לדעה הרווחת, הסיבה למיקום הנמוך של ישראל במדד ולמיקום הגבוה של מדינה כמו שוודיה, למשל, היא לא ש'אנחנו לא שוודיה'.
הסיבה היא ששוודיה מקדמת פתרונות מדיניות שנועדו לסייע למשפחות וישראל לא. פתרונות כאלה כוללים למשל חופשת לידה ארוכה יותר שכוללת תקופה ייעודית גם לאבות, תחבורה ציבורית איכותית ונגישה שמפחיתה את הזמן בכבישים, שבוע עבודה קצר יותר שמשאיר יותר זמן לפנאי וכדומה. את כל הדברים האלה אפשר וצריך לקדם גם פה.
"בישראל יש מעל שלושה מיליון הורים לילדים עד גיל 18. אם הם יבינו שיש להם כוח בידיים וידרשו מהפוליטיקאים לקדם שינוי מדיניות אפילו בחלק מהתחומים שהמדד נוגע בהם, המיקום של ישראל במדד יכול להשתנות דרמטית תוך שנים ספורות".
למדד המלא: https://did.li/rRrgT
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו