הילד חזר להרטיב במיטה? ייתכן שהמלחמה קשורה לזה

הרטבת לילה אצל ילדים היא לא דבר חדש, אבל מסתבר שבתקופת המלחמה יש רגרסיה התנהגותית בקרב ילדים, אשר מתבטאת לא פעם בהרטבה במיטה.

ד"ר דב טשרנין, מומחה ברפואת ילדים במכבי שירותי בריאות בנתניה, מסביר כי מאז המלחמה הוא הבחין בעלייה משמעותית בתופעה של בריחת שתן שניונית, במיוחד בקרב ילדים מפונים מאזור העוטף וצפון הארץ. "אני מקבל פניות רבות וללא ספק מדובר במגמת עלייה", הוא אומר, "זה משהו שמייד רואים ומרגישים".

הרטבת לילה מתחלקת לשני סוגים: ראשונית ושניונית. הרטבה ראשונית מתרחשת אצל כל ילד אחרי גיל 5, שלא הייתה לו חצי שנה מלאה של לילה יבש. הרטבה שניונית, לעומת זאת, מתרחשת אצל ילדים שהיו גמולים חצי שנה – ואז חזרו להרטיב בלילה. "במקרה הזה, הסיבות הן לעתים נפשיות, ונראה שיש עליה מאוד משמעותית בהרטבת לילה שניונית מאז המלחמה", מסביר ד"ר טשרנין. 

מתי כדאי להיבדק?

"הרטבת לילה עד גיל 5 אינה מהווה בריחת שתן ורק מגיל 5 נהוג בכלל להתחיל בירור וטיפול של הנושא. כ-1% מאלו שסובלים מהרטבת לילה ראשונית יסבלו מכך עד גיל 17. אלו לרוב מגיעים לטיפול תרופתי שמונע מהשתן להיווצר בכליות, ואז הם לא מייצרים כמות שתן משמעותית בזמן השינה".

איך מזהים הרטבת לילה ראשונית?

"כאשר עולה החשד, פותחים בבירור ובטיפול אצל רופא ילדים, אשר מתחיל בטיפול התנהגותי בדרך כלל. הגישה הראשונית לטיפול אצלי היא 'חוק השתיים' – כלומר קובעים עם הילד ששעתיים לפני השינה זו הפעם האחרונה שבה שותים, ואז שעתיים אחרי שהילד הלך לישון מעירים אותו באופן אקטיבי לעשות פיפי. חשוב לא להרים את הילד לאסלה אלא להביא אותו למצב של ערות על מנת שילך להטיל שתן בעצמו, וכך מלמדים את הגוף מהי תחושת הדחף להטלת שתן.

"אחרי שבועיים של יובש מתחילים לגזור זמנים אחורה, ובכל פעם נותנים לילד לשתות קרוב יותר לשעת השינה. מדובר למעשה בטיפול התנהגותי וגמילה מהרטבת לילה, באמצעות לימוד של תחושת דחיפות השתן אצל הילד ומניעת בריחתו. אם זה לא עובד, ולא מגיעים לשבועיים יבשים – אז ניתן לפנות לשלב השני של פעמונית לילה. יש מי שבוחרים להתחיל בשלב הזה, אך זה נתון להמלצת המטפל".

מה זה אומר?

"פעמונית לילה היא בעצם חיישן רטיבות אשר מתחבר לתחתון של הילד ולרמקול שמונח על דש הבגד של הילד. ברגע שילד מטיל מימיו במהלך השינה, למעשה נסגר מעגל - והפעמון מתחיל לצפצף. על פי ספרי הרפואה, לרוב פעמון הלילה מעיר את כולם מלבד הילד, מאחר שהוא ישן עמוק – וזו פעמים רבות גם הסיבה לכך שהוא לא מתעורר כדי להטיל את מימיו. בריחת שתן ראשונית קורית אצל ילדים שישנים עמוק מדי, והגוף לא מצליח להתעורר בשביל לעשות פיפי. 

"לכן, מה שהפעמונית עושה זה להעיר את ההורים, אשר רצים להעיר את הילד – בתקווה שמפעם לפעם שזה קורה השלולית תצטמצם. לאט-לאט הילד אמור להתעורר יותר בקלות, עד שלבסוף הוא מתעורר מהפעמונית עצמה, והגוף אמור ללמוד להחזיק את השתן. אם כל אלה לא עזרו, יש גם טיפול תרופתי. מדובר בתרופה שרופא ילדים יכול לתת לה מרשם, אך יש לה תופעות לוואי לא מעטות. לדעתי לא כדאי לרוץ אליה, אבל גם לא לפחד ממנה – ובמקביל לכל אלה רופא ילדים צריך לבצע בירור אורגני, כדי לבדוק האם ישנה בעיה פיזיולוגית".

מתי יודעים שזו בעיה נפשית ולא פיזיולוגית?

"לאורך השנים היה ידוע כי בריחת שתן שניונית מתרחשת רק לאחר שהילד גמול במלואו, ואז מתחילה שוב תופעה של בריחת שתן. באופן סטטיסטי, היה ידוע כי כ-2% מהילדים סובלים מבריחת שתן ראשונית, ומתוכם כ-1% צפוי להתמודד עם בריחה עד גיל 17. בבריחה שניונית, אם הילד חזר להרטיב אחרי חצי שנה של גמילה, הולכים לבירור פיזיולוגי מלא – ובמקביל בודקים אם היו שינויים נפשיים שהובילו למהלך.

"כל מצב של סטרס יכול להביא לבריחת שתן שניונית, שבמצב קיצוני יכולה להוביל להפרעה. חשוב להדגיש שלא מדובר באירוע חד-פעמי אלא בתופעה שחוזרת על עצמה, ובמקרה של חשד לגורם נפשי – ההפניה תהיה לטיפול רגשי או לפסיכותרפיה, והגורם המטפל יהיה מומחה לבריאות הנפש".

ומה הכי חשוב להורים לעשות עד שמסתיימים כל הבירורים והבדיקות?

"לא לכעוס. חשוב להבין כי הילד אינו אשם. לפעמים תגובות של כעס עלולות להחמיר את המצב, ולהוריד לילד את הביטחון העצמי. לכן, חשוב לשמור על שיח חיובי ולהקפיד על אמירות כמו: 'זה בסדר, זה קורה', ו'אל תדאג, זה יעבור, אנחנו איתך'. במיוחד במקרים של הרטבה שניונית, חשוב להבין אם משהו מלחיץ את הילד או אם משהו מטריד אותו – לפעמים לא מדובר בהכרח במלחמה או בגירושים, אלא למשל במקרים של בריונות או של חרם".