לילה מתוח עבר על מדינת ישראל בשל מתקפת הטילים חסרת התקדים של איראן על ישראל. שגרת המלחמה אליה הורגלנו בחודשים האחרונים שוב מרימה את ראשה בעוצמה עם הוראת הביטול של מסגרות חינוכיות. אין קייטנות והילדים הקטנים מצאו את עצמם נאלצים להישאר בבית ובקרבה למרחבים מוגנים ואנחנו ההורים, לצד החרדה והמתח הגובר, עם צריכת חדשות מסביב לשעות וניסיון להיות עם היד על הדופק ודריכות לאזעקות, נאלצים לטווח להם את המצב.
מבחינה אבולוציונית, תחושת פחד מגייסת אותנו לתגובות של "ברח או לחימה" – כך, כאשר האזעקה נשמעת רמת הערנות הגבוהה שלנו מסייעת לנו להיות קשובים לה, אך, כאשר אנחנו נמצאים במצב המתנה לסכנה, הרמות הגבוהות של הערנות והדריכות אינן יעילות. המתח הגופני מתורגם לתחושות פיזיות לא טובות, כמו דופק מואץ, סחרחורות או מתח שרירי, ואנחנו חשים רמות גבוהות של חרדה, חוסר שקט ובהלה.
תהליכים אלו קורים לא רק לנו, אלא גם לילדנו אשר מגיבים כמו ססמוגרף לרמות הלחץ והמתח שלנו, ומגיבים לכך גם, ואולי בעיקר, כאשר אנחנו לא מדברים אותם. הילדים מרגישים בעצמם פחד ובהלה, ומבטאים תחושות אלו דרך התנהגויות של חוסר שקט, בכי או קושי להתנהג כשגרה.
למרות, שאין לנו יכולת להשפיע על המצב הבטחוני והמדיני, יש לנו דרכים רבות וקלות ליישום, אשר יכולות לסייע לנו ולילדנו לחוש טוב ובטוח יותר.
נשמור על סדר וארגון
- התעוררתם בבוקר? זה הזמן להתלבש, להעיר את הילדים, לאכול ביחד ולייצר סדר יום עם פעילות משותפת.
- גם עם אנחנו חיים שלא בבית שלנו היום, ננסה להפוך את המקום בו אנחנו גרים בייתי ככל שניתן, נשלב פעילויות שאהבנו בבית וננסה להתיידד עם המקום בו אנחנו גרים. נשתף גם את ילדנו בעשייה זו.
- נמצא זמן לשחק עם הילדים שלנו, זמן שייתן לנו רגע של יחד שיהיה טוב לכולנו.
- נתנתק ממסכים – צריכת גבוהה מדי של מידע ותקשורת מגבירה את עוצמת המתח והלחץ – ננסה לצרוך חדשות במידה, עם עדיפות לקריאת מידע ופחות טלוויזיה או רדיו.
- בנוכחות ילדים קטנים חשוב לשמור שלא יהיו חשופים לסרטונים או לטלוויזיה.
- נשלב פעילויות מעלות חיוך, מרגיעות ומהנות לכל בני המשפחה, כמו בישול משותף, משחקים, תחרויות ספורט ביתיות ועוד.
נדבר ונשתף את הילדים
- נסביר לנו ולילדינו את המתחרש, במילים פשוטות, ותוך שילוב בין אמירות כנות לבין שמירה על אופטימיות והרגעה. לדוגמא: "מדינה שרחוקה מאוד מאיתנו – איראן – שלחה מטוסים קטנים ללא טייס לישראל, למדינה יש טילים חזקים יותר שיכולים לשמור ולפוצץ את הטילים האלו, וככל הנראה הם יתפוצצו באוויר רחוק מהמדינה. אבל בכל זאת, כדי לשמור על עצמנו בקשו שנשאר בבית, ליד הממ"ד, כדי להיות ליד מרחב מוגן".
- נתאים את ההסבר למתרחש לגיל הילדים, למציאות בבית ולאופן בו הם שואלים או מתעניינים. ננסה לתת להם תשובות כנות אך מרגיעות ככל הניתן.
- נדבר על הרגשות שלנו עם הילדים, ונשאל אותם על רגשותיהם. ניתן לגיטימציה לרגשות, וננסה להרגיע.
- אפשר בהחלט לשתף גם ברגשות שלנו ההורים, אך באופן מכבד ומרגיע, בלי להיות מוצפים מדי. במידה וקשה לנו נעזר בתמיכה ובשיתוף של אדם מבוגר אחר שיכול לסייע לנו לדבר עם ילדנו.
נעזור לילדים שלנו וגם לנו להרגיע הגוף והנפש
- ננשום באופן מודע ורגוע – אחת הדרכים שאנחנו יכולים לאותת לגוף ולמוח שלנו שאנחנו בשליטה ושניתן להירגע היא לנשום באופן רגוע ומבוקר. נשמו לאט, הכניסו אוויר דרך האף – כמו שמריחים פרח, המתינו לרגע, והוציאו אותו החוצה אט אט - כמו שמכבים נרות, עד שכל האוויר מתרוקן מהריאות, המתינו רגע, ושוב הכניסו את האוויר. תרגלו כל פעם כ-10 נשימות שכאלו, מספר פעמים ביום. כאשר אפשר וחשוב לתרגל נשימות אלו במשותף עם הילדים במשותף, גם הם יכולים להיעזר בכך.
- דמיון מודרך – ניצור עם הילדים סיפור משותף שבו כולנו נמצאים יחד במקום שנעים ומוכר לנו, מהחיים או מהדמיון, נדמיין כיצד אנחנו נמצאים בו – תוך שימוש בחושים שונים. אפשר לספר לילדים שלנו סיפור על המקום הבטוח, ואפשר גם להציע להם שהם יספרו לכם סיפור שכזה.
- נאפשר מרחב אישי לצד ה'ביחד' –נזכור לכל אחד מאיתנו יש צרכים אחרים, גם בזמני שגרה ובוודאי בזמני חירום – לכן חשוב להיות קשובים לצרכים השונים של כל אחד מאיתנו, לשמוע מה כל אחד מבני המשפחה צריך, לנסות לאפשר לכל אחד לבחור את שמרגיע אותו, וליצור בבית דרכים של קירבה ושותפות, לצד כבוד לצורך האישי של כל אחד מחברי המשפחה.
לא נישאר לבד
- נעזר גם אנחנו ההורים באחרים – נזכור כאשר אנחנו יותר רגועים גם הילדים שלנו יותר רגועים.
- נשתף את הקרובים לנו ברגשות ובמחשבות שלנו.
- ננסה למצוא לנו זמן עם בן/בת זוג או עם חברים.
- ננסה למצוא דקות בהם אנחנו כהורים דואגים לעצמנו ועושים משהו שנעים לנו – אפילו לכמה דקות.
ד"ר שרון פלגי היא פסיכולוגית ארצית במכבי שירותי בריאות
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו