בין אם אתם יוצרי תוכן שמנסה להצליח או חברה שמנסה למכור מוצר, יש דרך מוכחת אחת להשיג עוקבים ולהרוויח כסף ברשת: לגרום לאנשים להרגיש משהו.
פלטפורמות המדיה החברתית הואשמו בעבר בעידוד יוצרים לעורר כעס בקרב הקהל שלהם. אבל הביקורת הזו התמקדה בתוכן שמעוצב לעורר זעם ולגרום לאנשים להגיב לפוסט, מה שמכונה "רייג'בייט". אבל זעם הוא לא הרגש היחיד שגורם למשתמשים להתעכב בתגובות או לשתף סרטון.
חלק מהתכנים המצליחים ביותר כיום ברשת הם מלנכוליים ומלודרמטיים, מה שמכונה "סדבייט" (תוכן עצוב מניפולטיבי), משפיענים מצלמים את עצמם בוכים ונוכלים מפתים קורבנות עם סיפורי מסכנות. עצב הוא רגש שאנשים חושבים שהם רוצים להימנע ממנו, אבל פוסטים קודרים, אפלים ואפילו מטרידים נראים מצליחים להפתיע הן עם בני אדם והן עם האלגוריתמים שמשרתים אותם.
"לגרום לצופה להישאר"
אלגוריתמים וקהלים אוהבים "הצגה של כל רגש חזק - כעס, עצב, גועל או אפילו צחוק", אמרה סומה בסו, עיתונאית חוקרת מאוניברסיטת טמפרה בפינלנד שחוקרת איך מדיה מתפשטת ברשת בראיון ל-BBC. "היוצרים יודעים שהקהל שלהם גולל דרך זרם אינסופי של סרטונים שהם יכולים לצפות בהם במקום, אז פנייה רגשית ברורה ודחופה יכולה לגרום להם להישאר", היא אומרת. אבל לפי בסו, יש משהו בתמונות של צער שיכול לטשטש את הקווים בין הקהל לתוכן, ליצור הזדמנות לסוג מיוחד של חיבור.
תוכן "סדבייט" לא חייב תמיד להיות עצוב עבור הצופים. ז'אנר ויראלי נוסף של "סדבייט" באינסטגרם וטיקטוק מציג חתולים שנוצרו על ידי AI במצבים שוברי לב - בשילוב עם שיר מלנכולי.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
מחקרים שמנתחים תוכן רגשי מאוד ברשת, בין אם זה דיסאינפורמציה או ממים, מקשרים את ההצלחה שלו למטרות של מקסום מעורבות בפלטפורמות המדיה החברתית. האלגוריתמים שלהן מכוונים לקדם פוסטים שמשתמשים מבלים הכי הרבה זמן מגיבים להם, מסתכלים עליהם ומשתפים אותם. ככל שפוסט מעורר תגובה, מכל סיבה שהיא, כך סביר יותר שאחרים יראו אותו.
משתמשי אינטרנט, כמו קהלי קולנוע וקוראי ספרים לפניהם, מגיבים לתוכן עצוב וסנטימנטלי, והאלגוריתמים מתגמלים את זה. בפלטפורמות המדיה החברתית הגדולות, יוצרי תוכן מקבלים תשלום על בסיס מדידות של כמה זמן ובאיזו עומק משתמשים מעורבים עם הפוסטים שלהם. הדרך הטובה ביותר להגיע לצופים היא לרצות את האלגוריתם.
יש צד ציני בטכניקות שיוצרים משתמשים בהן כדי לייצר צפיות, אבל סרטוני "סדבייט" לא רק מעוררים רגשות, הם יכולים להציע פתח להרגיש ולחקור אותם, לפי נינה לוץ, חוקרת דיסאינפורמציה מאוניברסיטת וושינגטון.
"אני לא חושבת שזו תגובה לתוכן עצמו," אומרת לוץ, "אלא התוכן משמש כמרחב שמאפשר לאנשים עם מספיק תחומי עניין וחוויות משותפות להתחבר".
וכשמשתמשים מנהלים שיחות על החיים שלהם בתגובות של סרטוני "סדבייט", זה מושך את העיניים של צופים ושומר על האלגוריתם מתודלק.
עבור האלגוריתמים שאוצרים את התוכן, לייק הוא לייק, בין אם אירוני או לא. משתמשים רבים מבינים שהאלגוריתמים ויוצרי התוכן מנסים לתמרן אותם, אומרת לוץ, ויכולים לזהות מתי פוסט לא כנה.
אבל אם משתמשים מעורבים עם פוסט, הוא עדיין מצליח, ללא קשר למה או איך הם עושים את זה. כמו כל דבר אחר ברשת, תוכן סדבייט יכול לעבוד מסיבה פשוטה: אנשים רוצים לראות אותו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו