נתן גושן חווה בימים אלה על בשרו את ההתמודדות עם השאלה הקשה והאכזרית ביותר שאפשר להפנות לאמן: "לאן נעלמת?". אתמול (שני) הוא בחר להתייחס לעניין בפתיחות ובגילוי לב מרשימים, וסיפר באומץ על הימים שבהם ביקש לעשות לביתו ונשאב למצב של חוסר עשייה כשהמוזה דממה.
"הפחד להישכח היכה בי כל כך חזק", שיתף בכאב שעבר עליו. "שנים אני בורח".
נתן גושן - יש בלאגן גדול
"איפה נעלמת לנו?", שאלו באופן ישיר עוקביו של גושן.
"פייר, אנסה בקצרה. עשה איתי חסד השם יתברך, וכשהתחתנו אשתי ואני נולדה לנו ילדה. מכורח הנסיבות נשאבתי הביתה, לעבודה עצמית, זוגית והורית אינטנסיבית מאוד.
"בזמן שעבדתי קשה פנימה, משהו בחוץ נעצר. והנה, עוברים שלושה חודשים - ולא יוצא שיר חדש. ואז חצי שנה, ואז שנה, ומשהו כבה, ממש כוח עליון. ואז הגיעה הבהלה של 'איפה נעלמת', והפחד להישכח היכה בי כל כך חזק כשהבנתי שאני לא זוכר מי אני מתחת להכול, ששנים אני בורח. שהילד שחלם להיות מוזיקאי בבית הספר היסודי מבקש מוטיבציה אמיתית ומחודשת לצאת להילחם ולכבוד.
"במקום שוב לברוח, הכרתי את עצמי לחבק את הפחד הזה עד הסוף. להגיע לקרקעית ממש ולראות אם גם שם אני חי ונושם. תודה לה', כשהוצאתי את הראש מהמים - זה היה כמו לידה מחדש, לא פחות. במקום להמציא משברים ולהתאהב בהם - לאהוב את הקיים והנוכח. במקום לברוח, לחפש מי יחבק אותי. לחפש מי צריך חיבוק בעצמו. לצאת לחיים מחדש, מתוך שמחה ונחת.
"בריאות הנפש היא לא מותרות. האלבום הקרוב שייצא מדבר על זה לא מעט", הבטיח.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו