יש לי תחושה שמשהו בעדריות המונוכרומטית שלנו השתנה ומאמץ בפתיחות מפתיעה צבעוניות עזה.
כשראיינתי את הטרנדולוגית ניבה יחיאב, מומחית לחיזוי בתחום הצבע, לפני קצת יותר משנה, היא טענה שאנחנו עומדים בראשיתה של תקופה מכוננת שתשפיע על היכולת שלנו לאמץ לחיקנו את הצבעוניות. אני חייבת לומר שהתחזית שלה קורמת עור וגידים.
בחירה צבעונית מצליחה לשרטט ולהגדיר את האינדיבידואל האישי שלנו. בניגוד ללבן, קיר חמרה או דלת בגוונים של אדום או טורקיז הם בגדר אמירה אישית הרבה יותר משמעותית.
יזם העיצוב והטרנדולוג גיל רויטר עוסק אף הוא בניתוח הרגלי צריכת הצבע בשוק המקומי, והוא סבור שאנחנו עדיין לא במקום של תעוזה צבעונית. לדעתו הצבע שכן נכנס היום לחללים, נכנס באמצעות קירות כח ואביזרים משלימים. וזה נכון. באירופה ניתן לראות חללים שלמים בבית צבועים בגוון עז, בעוד שבזירה המקומית הנגיעה תהיה קצת יותר מהוססת, אבל היא תהיה וזה מה שחשוב. קיימת מגמה חיובית הולכת ומתפתחת.
בית שכולו קירות כחולים עלול להיות קיצוני מדי. מצד שני, ברז כחול בחלל הרחצה יעניק נקודת צבע משמעותית שהלקוח יתחבר אליה וירגיש מיוחד בזכותה. גוף תאורה צבעוני יאפשר גם הוא נקודת צבע משמעותית בחלל. כלומר, הכנסתי צבע, העזתי לפרוץ את המונוכרומטי אבל בגבול שעושה לי טוב, שאני יכול להכיל. גם באמצעות טקסטיל ניתן לשלב צבעוניות מורגשת. וילונות וכריות נוי, הם לבד יכולים להוות כתם משמעותי בחלל המעוצב.
יחיאב קושרת את היחס שלנו לצבע לחינוך ליצירת אינדיבידואל אישי, בו ניתן מקום אמיתי לביטוי אישי וטיפוח הנטיות וההעדפות ובכוחו לפתח את היכולת שלנו להיפתח לעולמות של צבע. צבע אינו ססגוני בהכרח. הוא לא חייב להיות צעקני. כל הרעיון הוא לשלב בהרמוניה. אם מדגישים קיר אחד בגוון שלקוח מצבעוניות שכבר קיימת בחלל זה לא מרגיש זר.
הפרסונליזציה המעמיקה דורשת מהחברות ליישר קו. במקומות רבים ניתן כיום ליצור את הפריט בהתאמה לחלל האישי שלכם. כאן ניתן לראות שידת אלומיניום ושולחן קפה כשהם צבועים כל פעם בגוון אחר – כחול, ירוק או זהב, ומהווים נקודת צבע מעודנת אך נוכחת בחלל.
יחיאב צופה כי בשנים הבאות המגמה תמשיך להתפתח בשני כיוונים, באופן קיצוני הרבה יותר מזה שאנו מכירים היום, כל צד לכיוונו. מצד אחד: התעצמות הביטוי האישי. צד זה ימשיך לטפל בין השאר בקהילה הלהט"בית, ביחס לבעלי מוגבלויות, לדימוי הגוף ועוד. האהדה הגדולה בה התקבלה נטע ברזילי, סמל לשונות ולאינדיבידואליות, היא דוגמה לצד זה של המגמה. לעומת זאת, הצד השני יחווה התכנסות שתבוא לידי ביטוי בשמרנות, שמבקשת ליצור קול אחיד, נוקשה יותר ופחות מתירני.
המתח בין שני הקצוות מורגש היטב כבר היום. למעשה במובנים מסוימים מרגיש לנו כמו סוג של עולם שפוי שמגיע לקיצו, ואם סוף העולם מגיע אז הכל אפשרי ולמה לא להתבטא עד הסוף. הלך הרוח הזה תורם גם הוא לנגיעה בצבע וליצירת פתיחות מולו, אך פתיחות זו היא יותר אימפולסיבית, פחות שורשית ופחות נשענת על חינוך ותרבות.
כבעלי אינדיבידואל מטופח, פחות ישָנה לנו מה השכן שלנו עושה ובאיזה צבע הוא צובע את הקירות. יהיה מקום לטעם אישי ויהיה ביטחון אישי לגביו. וכשהוא יעמוד במרכז, תהיה מידה גבוהה יותר של פתיחות לצבע ולשימוש בו בתוך הבית, אך אלו, מסבירה יחיאב, תלויים במערכת החינוך ובתרבות שתתפתח בעקבותיה, ממקום שורשי, עמוק יותר.
לא צריך הרבה כדי לגרום לצבע להשפיע. ארבעה מטבחים מבית רגבה שמשלבים צבעוניות משמחת
ואם השתכנעתם שמומלץ להשתמש בצבע, כדאי לעשות זאת נכון ובמידה. מורן משיון, יועצת צבע ומעצבת פנים של חברת טמבור, מסבירה שמעבר לאהבה לצבע מסוים כדאי לקחת בחשבון את מה שקורה בחלל כדי לייצר בחירה שתתאים לו. "מניפת הצבעים כוללת אלפי גוונים, שייראו אחרת מבית לבית, ותלויים בכיוון האור ומקורו. כך שאם ראיתם גוון שאהבתם בבית של חברים, הוא לא בהכרח יתקבל באותו אופן בבית שלכם. גוון הצבע שתבחרו צריך להתאים לרהיטים, לשטיח, לתמונות ולאקססוריז שמרכיבים את החלל שלכם".
כשמדובר בצבעי קיר, אפשר לשלב את הצבע כרקע ליצירות אמנות או לפריטי ריהוט כמו ספריות ושידות. הדס כהן, מנהלת תחום אדריכלים והשראה בחברת נירלט, מסבירה ש"צביעה דקורטיבית של אלמנטים גיאומטריים כמו פסים אופקיים, אנכיים או אלכסונים, תיצור אטרקציה צבעונית ויתקבל חלל מעניין ומתוחכם. כמו כן, מסבירה כהן, "אמנות לא חייבת להיות מוצגת רק על קירות לבנים. שימוש בצבעים כהים כרקע לעבודת אמנות, פריטי דקורציה או אפילו ספריה, מעניק עומק שמעצים את הפרזנטציה של האובייקט".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו