זריחה: אדריכלים ומעצבים יוצרים תקווה

אפשר לשים לב שלצד מיזמים שתיארו את התחושות הקשות על רקע 7 באוקטובר, יש שינוי מסוים, מורגש, בו היוצרים והמעצבים עוסקים יותר בתקווה. כולנו עדיין מדממים, מתגעגעים, כועסים, עצובים, ונדמה שהעיסוק בתקווה, הוא זה שיוצר אותה. אנחנו נאחזים בה כדי להתחזק ולהמשיך להאמין שיהיה טוב.

לפני שלושה חודשים, יצאו סטודנטים לעיצוב בוגרי סטודיו b6 יחד עם אדריכלים מובילים, כמנטורים, למסע שמטרתו להפיח תקווה ולהוליד את הזריחה הפרטית שלהם לצד הקולקטיבית. את הליווי אוצרותי של הפרויקט ערכה האוצרת מיכל חסון גליזר.

האמנים בתערוכה מציגים זריחה כמטאפורה - לא רק תופעה טבעית של מעבר מחושך לאור, אלא תהליך פנימי עמוק של צמיחה והתחדשות, תוך חיבור בין עולם החומר לעיצוב. דרך מייצבים אינטראקטיביים ויצירות מורכבות, הם בוחנים את הכוח האנושי להתרומם מתוך כאב. התערוכה מציעה מבט רב-ממדי על התקווה כחוויה אישית וכביטוי קולקטיבי שמאפשר איתנות ועמידות.

היוזמה לתערוכה היא של חברת אלוני, שבחרה לחבר בין אדריכלים ומעצבי פנים וותיקים, ובין סטודנטים ובוגרים צעירים למקצועות אלו. בחיבור הזה קיים עומק, שמשליך גם עלינו כחברה - הצעיר שמחפש הדרכה, פוגש וותיק ששמח לחלוק ידע וניסיון. הערבות ההדדית היא ערך ליבה חשוב, בכל חברה, ובמיוחד בחברה שחווה ימים קשים, כמו אלו שאנו חווים היום.

Mind the Gap

אילה פילמוס סטודנטית לעיצוב בסטודיו 6b X אמיר נבון אדריכל

המיצב מבוסס על הסוכה, קיבלה משמעות נוספת ב-7 באוקטובר בסיומו של אותו החג. ישנן סוכות שעדיין עומדות מפורקות, מחכות לבעליהן שיחזרו ויקפלו אותן, כאילו הזמן קפא. המיצב משנה את פניו לפי נקודת המבט של הצופה, מורכב מצינורות אינסטלציה אנכיים ואופקיים המייצגים התחלה של בניה מחדש, שינוי מהיסוד, ממה שדווקא חבוי מהעין.

HOPE

קורין רוזנמן, מעצבת גרפית ואמנית AI בוגרת 6b X רז מלמד אדריכל

זריחה היא סמל לעמידה, להמשכיות וליכולת לצמוח מתוך המקומות הכואבים ביותר. אלמנט מרכזי במיצב הוא כיור מתכת שחור של אלוני. סימני היריות שנחרצו בכיור מסמלים את הפגיעה, את השבר. אך המים שבתוכו ממשיכים לזרום במעגלים בלתי פוסקים, מתחדשים שוב ושוב. אותם מים מזינים צמח פורח שצומח לצד הכיור – סמל לאור, לתקווה ולזריחה חדשים שנולדים מתוך הכאב.

HOPE עבודה של קורין רוזנמן ורז מלמד / צילום: בועז לביא

אותות של תקווה

נעמה רודקין סטודנטית לעיצוב X טוביה פנפיל מעצב פנים

העבודה מציגה תוואי של ארץ משונה וביולוגית, ארץ שהיא חלק מאיתנו ומגדירה אותנו, אך באותה נשימה נותרת זרה ומסתורית. במטרה להתחקות אחר מקור התקווה האנושית, פנו המעצבים לעולמות חקר המוח ובחנו סריקות דימות MRI כדי לתת לתקווה הרגשית והרוחנית צורה פיזית-ויזואלית: מפה מדומיינת של המוח בזמן זריחה פנימית.

אותות של תקווה, עבודה של נעמה רודקין וטוביה פנפיל / צילום: בועז לביא

נקודת מבט POV

הדס חסידים הנדסאית ארגונומיה בוגרת סטודיו 6b X קרן מאיר מעצבת פנים

שדה החמניות כמטאפורה, סממן מובהק של החיים והמחזוריות בחקלאות של מלא וריק, חושך ואור, חיים ומוות והחיבור לאדמה, שמאפיין את הקיבוץ והמרחבים הפתוחים בדרום – משמשים כהשראה רעיונית ליצירה. המסר מופיע גם בתוך השדה באזור החרוש, הריק, בו לכאורה אין חיים. זו הזמנה להזיז את נקודת המבט, מאחר וממבט על רואים את האור, שבא לידי ביטוי בסמל האינסוף המואר, ברמיזה על סמל החטופים שבלעדיהם אין זריחה.

POV עבודה של קרן מאיר והדס חסידים / צילום: בועז לביא

רק עוד שניה

איה קריבדה בעלת תואר ראשון בפיזיקה ואסטרונומיה וסטודנטית לעיצוב X מעיין דורי אדריכלית

המיצב נוצר משני חלקים - לכל במה מחובר פס לד שנע בתנועה מעגלית בכיוונים מנוגדים. כאשר פס הלד מסיים סיבוב, הוא משנה כיוון וחוזר חלילה. הרעיון המרכזי הוא לדמות את ההתרגשות הנובעת מצפייה בתהליך מתממש, תוך הדגשת מחזוריות שיש לה התחלה וסוף ברורים. החלק השני כולל אובייקטים אבסטרקטיים המוצבים בחלל, בעלי רמות אטימות שונות, שמייצרות משחקי אור באמצעות העברה, חסימה והחזרה. המיצג מעניק ביטוי פיזי לתחושת הזמן ומדגיש את הקצב והדינמיקה של השינוי. המטרה היא לשים זרקור על חוויית הזריחה, תוך הזמנה מהצופים לעצור, להתבונן בזמן, ולא לתת לזריחות לחמוק.

רק עוד שניה, עבודה של מאיה קריבדה ומעיין דורי / צילום: בועז לביא

מתי: נר ראשון של חנוכה עד ה- 18.1.25. א'-ה' 9:00-19:00 שישי 9:00-13:00. היכן: אולם התצוגה של אלוני, לח"י 9, בני ברק.