טפט, וילון ושטיח: הממ"דים הכי מעוצבים שמצאנו

אם רק היו ממציאים ממ"ד שאינו מגושם. נדמה שזאת תפילה של רבים. 

יש מי שמראש מתייחס אל הממ"ד כאל מחסן, אבל אז בשעת הצורך, קשה מאוד לפנות אותו ולהכשירו לשהות שעלולה להיות ממושכת. אחרים מבקשים להתייחס אליו מראש כאל אזור מגורים ופעילות, כך שתמיד יהיה מוכן לאירוח והגנה על כל חברי המשפחה וביום יום יהווה מקום מנוצל.

יש ממ"דים שמהווים חדרי שינה לילדים ואפילו כאלו שההורים מבקשים ליצור בתוכם את חלל השינה שלהם, באופן שמקשה לחשוב שמדובר בממ"ד מגושם. יש מי שמתכנן את הממ"ד כמשרד ביתי ומי שהופך את החלל למרחב משפחתי שמשלב מרבצים כייפיים ומסך טלוויזיה.

אחד הטיפים החשובים ביותר הוא להתייחס לממ"ד כחדר רגיל לגמרי, לא רק ברמה הפונקציונאלי אלא גם ברמה העיצובית - לא לפחד לצבוע קירות בגוונים מעניינים או לקבוע על אחד מהם טפט צבעוני עם הדפסים משמחים ובכך לייצר קירות כח שימשכו אליהם את תשומת הלב. אם הממ"ד הוא חדר ילדים, אפשר לחפות את הקירות באלמנטים נוספים בהתאמה לתחביבים ולאהבות של הילד – כמו קירות שמזכירים קירות טיפוס או מידוף מעניין להניח עליו אוספים של הילד.

טיפ נוסף הם הווילונות. וילון דקורטיבי יסתיר את מראהו המגושם של חלון הממ"ד. הווילון יכול להיות עם הדפסים שמתאימים לחדרי ילדים או וילון אלגנטי יותר שיתאים להורים - תלוי מי ישתמש בממ"ד ולאיזה צורך.

חדר שינה ופינת עבודה, עיצוב מירב סואד / צילום: בן רוטשטיין, באדיבות אלפינה תאורה

עקב אכילס של הממ"ד הוא הדלת, היא כל כך מגושמת ובמקרים רבים מחבלת במראה. יש אדריכלים שיצרו פתרון עם חיפוי חיצוני, בדומה לדלתות נסתרות רגילות - מבחוץ מתקבל מראה של קיר מחופה, אך למעשה, חלק ממנו הופך לדלת שמובילה אל הממ"ד. הדלת המזויינת, צמודה לקיר, ורק בשעת הצורך סוגרים אותה. באופן הזה נמנע המראה הגס ונהנה מקו עיצובי מוקפד.

חלל שינה מטופח, עיצוב שושה גולן / צילום: אבי קאבלו, באדיבות אלפינה תאורה