"זעקת האם ושני ילדיה": האמנות המטלטלת בזמן המלחמה

ללא מילים, כרזה דיגיטלית של האמן אור יוגב

ביצירה אלמנט תרפויטי שמאפשר לעבד את העצב, האובדן והכאב העמוק. היצירה היא ערוץ חשוב בשחרור של המתרחש בנפש פנימה - עבור מי שיצר אותה ועבור הקהל שמתבונן או משתמש בה. עבודות האמנות ממשיכות לשטוף את הרשת ואנחנו ממשיכים לשתף.

כשהם מוקפים אנשי חמאס מפלצתיים נחטפו שירי ביבס ושני בניה לעזה. אור יוגב יצר כרזה בהשראת הרגע הזה. יוגב, בוגר בצלאל 2016, מאייר בחברת וויקס לא יכול היה להישאר אדיש למראות הבלתי נתפסים של אמהות וילדים חטופים. הסיטואציה בה שירי (32) ושני בניה אריאל (4) וכפיר (9 חודשים) ביבס, שנחטפו באלימות מביתם שבעוטף, לא נתנה לו מנוח והוא ביקש לתעד את הרגע הכיאותי הזה, באופן ספונטני כחלק מהבעת הכאב חסר הגבולות ועיבוד של מה שהנפש לבדה אינה יכולה להכיל.

יוגב, בן קיבוץ דן, קיבוץ שהתבקש להתפנות על רקע התחממות הגזרה הצפונית, יצר את הכרזה העוצמתית ובחר בה מתוך אימג'ים רבים. הוא מספר שמשהו בתמונה הזאת מאוד אייקוני ומסמל את המצב כולו - אימא עם שני ילדיה הרכים מוקפת אנשי חמאס מפלצתיים. הכרזה הדיגיטלית שיצר זועקת את זעקתה הפרטית של שירי ושני בניה, את הזעקה הקבוצתית של הורים וילדים שנחטפו ואת זעקת השבר של העם כולו שמבקש לראות את החטופים בריאים ושלמים בחזרה בביתם.

העצב אין לו סוף

עבודת אמנות מטלטלת של עדי דרימר מקיבוץ רעים. דרימר ששהתה בממ"ד, בקיבוץ, במהלך הטבח קיבצה את כל הודעות הוואטצאפ שהתקבלו במהלך מתקפת הטרור. הספירלה בה בחרה לכתוב את ההודעות מזכירה צורת אינסופ - אין סוף לרוע, אין סוף לעצב, אין סוף לתחושת האובדן, ומשמשת תיעוד מצמרר לתופת שהתרחשה במקום.

מקבץ ההודעות שהגיעו במהלך התקפת הטרור בקיבוץ רעים שיצרה עדי דרימר בת המקום

גיבורי על

"אי אפשר לחשוב על דמויות מתאימות יותר כרגע" כך מתאר רועי שכטר, מבעלי המותג PEZUZA, מזוזות שעשויות ממחסניות הפלסטיק המיתולוגיות PEZ, שבהן סוכריות. שכטר, יחד עם ליבי קנטור בת זוגו, יוצרים מזוזות שמבוססות על אותן מחסניות פלסטיק, אותן הם מוצאים ברחבי העולם. השניים יצרו שלוש מזוזות של סופר מן ווונדר וומן, אותן הם הקדישו לקיבוץ בארי ולנתיב העשרה. את הקלפים הכשרים הם מקבלים כתרומה מהרב שכותב אותם. הקלפים נכתבו במיוחד למזוזות, כחלק מהפרויקט, אותו הם מתכוונים להמשיך ככל שימצאו מחסניות PEZ נוספות שיתאימו.

פזוזות, עשויות ממחסניום PEZ של המותג PEZUZA, מחולקות כתרומה

מיזם הכלניות – MyKalaniyot‎

"הסלון" היא קבוצה של בוגרות שנקר, שיר מאיר גנות, מאיה אברמובסקי ונטע פרדקין, שמטרתה לקדם מיזמים שמכוונים את הספוט אל אירועים אקטואליים שמעניינים את חברות הקבוצה, בהשראתם הן יוצרות אמנות.

מאיר גנות עמה שוחחנו, ישבה בימים האחרונים וניסתה לתת ביטוי לתחושת הכאוס והטראומה הלאומית והפרטית, היא ציירה כלנית שהתכתבה מבחינתה עם "דרום אדום", אותם מרבדי כלניות שמאפיינים את אזור עוטף עזה. במהלך היצירה היא חשבה שההתמקדות בכלניות יכולה להיות תמה מרכזית עבור אמנים רבים, שיוכלו לתת גם הם ביטוי להתמודדות עם הכאב הגדול ועם תחושת הפחד הטראומטית. ההתמקדות בנושא אחד מקלה על האמן היוצר, מסבירה מאיר גנות. היא מסבירה שכשנותנים קצה חוט, זה מאוד מקל, במיוחד במצבים שבהם הלחץ והחרדה, לא מאפשרים מחשבה בהירה.

המיזם יוצר מרחב שמאפשר לקחת פסק זמן מכל מה שקורה, ופשוט ליצור.

ההיענות היתה גדולה מאוד, לדבריה. כל היצירות מרוכזות בעמוד האינסטגרם של הפרויקט, והמאסה של כל היצירות יחד עוצמתית מאוד ומרגשת. המיזם הוא מיזם פעיל וניתן לשלוח יצירות של כלניות למייל: hasalon.d@gmail.com