תענית אסתר
טעמי הצום: יש אומרים שצום תענית אסתר הינו כנגד צום אסתר לפני בואה אל המלך. ואף שהצום המקורי היה בניסן, אין צמים בניסן בשל החגיגיות שלו ועל כן הוקדם הצום לי"ג באדר. יש אומרים שהצום הינו כנגד צום הלוחמים בימי אסתר במהלך הקרבות ביום זה, ואחרים סוברים שהצום נועד להזכיר לנו את העיקרון שבכל צרה יש לצום כחלק מהתשובה אל השם. "כאשר קיימו על נפשם ימי הצומות וזעקתם" - כלומר כמו שקיבלו את החג, קיבלו גם את התענית, זכר לישועה (הר"ן בשם הראב"ד בתענית). אך יש בצום גם ממד חזרה בתשובה כמו בימי אסתר.
מעוברות ומיניקות אינן מתענות. מיניקות תוך 24 חודשים מהלידה ואפילו אינן מיניקות - פטורות לפי כמה מגדולי הפוסקים (מהרש"ם ע"פ גמ' אבריהם מתפקקין).
חולה שאין בו סכנה, פטור מהצום.
מגילה
נאמר "אקרא דומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי" - מכאן שיש לקרוא ביום ובלילה. הוקשה "עשייה" ל"זכירה", שנאמר "נזכרים ונעשים", לכן עיקר המצווה שתיקנו מרדכי ואסתר היא ביום. קריאת הלילה היא מדרבנן ולא מדברי קבלה (תיקנו בלילה בשל הפסוק "לא דומיה").
מבטלים תלמוד תורה עבור קריאה ברוב עם (גמרא). אפילו הכוהנים והלוויים היו מפסיקים עבודתם עבור מגילה (תוספות).
נשים חייבות במגילה, שאף הן היו באותו נס. אם קוראים להן, יש אומרים שיש לברך "לשמוע מגילה" (רמ"א). אחרים אומרים "לשמוע מקרא מגילה" (ערוה"ש), ולרוב הפוסקים "על מקרא מגילה" (שו"ע, גר"א).
ברדיו וכדומה לא יוצאים ידי חובת קריאת מגילה (הגרש"ז סובר כי זהו קול אחר אלקטרוני), וכך גם ברמקול לא יוצאים (חזון עובדיה).
נשים מוציאות גברים בקריאת מגילה לדעת רש"י, ואינן מוציאות לדעת בה"ג (סברת הבה"ג: קול באישה ערווה, וגם החיוב שלהן שונה. הן חייבות מדרבנן ולא מדברי קבלה). על פי שולחן ערוך הן מוציאות ידי חובה גברים. אך כתבו הגדולים (ערוה"ש) שזה רק אם אין כל ברירה, משום שבשו"ע הביא את שתי הדעות. יש להזכיר דברי הגמרא שבה נכתב "תבא מארה על מי שאשתו ובניו מברכין לו".
נשים מוציאות נשים מעיקר הדין. אך כתבו הגדולים (קו"נ בשם תו”ס בסוכה) שאסור לאישה לקרוא לציבור (שעה"צ, כה"ח ועוד). לדעת הרב אליהו זצ"ל, אפילו בדיעבד, אם אישה קראה לנשים, יש לקרוא להן שוב ע"י גבר. ואף ביחיד, לדעת מג"א בשם מדרש הנעלם רות אסור לאישה לקרוא (הערת המערכת: יש דעות שונות שלפיהן מותר לנשים לקרוא לנשים את המגילה).
בברכה אחרונה על קריאה לנשים יש מחלוקת, וזו סיבה נוספת להימנע מקריאה על ידי אישה. וכן יש בקריאת נשים פגיעה במצוות "ברב עם הדרת מלך", משום שבבית הכנסת עזרת הנשים תהיה ללא נוכחות גדולה.
אין לאכול לפני המגילה כפי האיסור וההיתר לפני תפילת שחרית. מי שחלש מאוד בשל התענית, יכול בצאת הכוכבים לאכול פירות ולשתות מים טרם קריאת המגילה.
מחצית השקל
יש אומרים שנותנים ג' מטבעות של חצי שקל במדינה (רמ"א. שנאמר ג' פעמים "תרומת ד'" בתורה), ויש אומרים רק מטבע אחד של חצי שקל (גר"א). ויש אומרים לתת שווי מחצית השקל, והוא כ-24 שקלים (כה"ח).
רק גברים מגיל 20 שנה חייבים (רמ"א בשם ברטנורא). אמנם לדעת הרמב"ם ותו"ס יו"ט - מגיל 13. מעיקר הדין, נשים וקטנים פטורים (מג"א), אך כתב בעל "תורה תמימה" שכולם חייבים, כנגד שקלי המן. וכן המנהג הרווח לתת כנגד כולם, אפילו כנגד עובר במעי אמו.
עדיפות הנתינה היא לישיבות, לבתי כנסת, לתלמידי חכמים ואחר כך לצדקה. זאת משום שמחצית השקל שימשה לבדק בית המקדש ולקורבנות. בדק הבית בימינו לבניין בית כנסת ובית מדרש, וקורבנות בנתינה לתלמידי חכמים, שהגמרא השוותה מתנה לתלמידי חכמים להקרבת נסכים על גבי מזבח.
משלוח מנות
יש לשלוח דברים שאפשר לאכול. גם משקה הוא מנה, אך ראוי שתי מנות מאכל. ודווקא שני מינים. את ערך המשלוח יש לשער כערך הנותן, ושיהיה כדי שיעור סעודה.
חוששים לשמועת ספק קידושין ולכן לא ישלח איש לאישה ולהיפך, אלא איש לאיש ואישה לאישה. בנים ובנות מגיל מצוות חייבים במשלוח מנות, וראוי להקנות להם את המוצרים לפני כן. לדעת "ערוך השולחן" יוצאים ידי חובה במשלוח מנות לקטן. אך יש שחלקו על כך, ולכן יש לתת לפחות משלוח אחד למבוגר.
"כתב סופר" כתב שאם המקבל לא יודע ממי המשלוח, לא יצא. לכן לפחות משלוח אחד יש לתת בצורה שידעו מי הנותן. השולח בשר לספרדי, יקפיד שהבשר יהיה גלאט חלק.
עדיף להימנע מלשלוח פירות שביעית ויין שביעית, משום שבתוספתא כתוב שלא פורעים חוב מפירות שביעית. ובייחוד שמחזיר משלוח בתמורה למה ששלחו לו, שיש אומרים שהוא לא כחסד אלא כפריעת חוב.
מתנות לאביונים
יש לתת שתי מתנות לשני אביונים. מתנה - כסף או אוכל, אבל לא כלים. בריטב"א כתב שאין קצבה, ויוצאים אף בפרוטה (ויש חולקים). אך כתב הרמב"ם שמתנות לאביונים חשובים יותר ממשלוח מנות, ולכן יש להדר. נותנים לכל מי שפושט ידו (שער הכוונות). מחילת חוב אינה בגדר מתנה לאביון (מהרי"ל). ישנה מחלוקת אחרונים אם האביון צריך לדעת ממי קיבל. לכן טוב להחמיר אם אפשר (ואם האביון אינו מתבייש) שידע מי נתן לו.
סעודה
יש להקפיד לסעוד בבשר, ביין ובלחם.
שתיית אלכוהול: "חייב איניש לבסומי בפוריא". לדעת הרמב"ם, יירדם בשכרותו. לדעת הרי"ף והרא"ש, כפשוטו - ישתה וישתכר "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי". לדעת רבנו אפרים, אין חובה לבסומי בפוריא (לדעתו הגמ' חזרה בה בגלל עובדא דרבי זירא). למעשה, הרמ"א כתב שישתה מעט יותר מלימודו ויישן, ובזה יצא ידי חובה, כי שכרות גורמת עבירות. באר הגולה כתב שישתה עד שלא ידע לחשב תק"ב שהוא גימטריא של המילים ארור המן וגם ברוך מרדכי. העיקר שישתה בצורה שלא יחטא, ואם יודע שתצא משכרות זו יראת שמים מותר, כמנהג הישיבות, בזהירות המתבקשת.
יש ללמוד תורה בסעודה, שנאמר "ליהודים הייתה אורה", ודרשה הגמרא - אורה זו תורה.
פורים דמוקפין ביום שישי
כאשר חל פורים דמוקפין (בערים שהיו מוקפות חומה בימי יהושע) ביום שישי, מתקיימים בו כל דיני הפורים. עם זאת, יש כמה דגשים שיש לשים לב אליהם:
טוב להכין צורכי השבת מיום חמישי, על מנת שיוכל ביום שישי להתרכז במצוות פורים. אולם בכל זאת יקפיד לעשות בבוקר יום שישי פעולה כלשהי לכבוד שבת (כגון שיכין תבשיל קטן), וגם אחר הצהריים יקפיד לעשות (בעצמו, לא ע"י אחר) פעולה נוספת לכבוד השבת (כגון שיתבל אחד התבשילים).
יש להתרחץ במים חמים לכבוד השבת. אם יוכל לעשות כן לאחר סעודת פורים - עדיף. אם לאו (כגון שחושש שיהיה מבוסם מדי וישכח), ירחץ בבוקר. על כל פנים, לא ייכנס לשבת כשהוא מלוכלך מיין וכד' אלא ירחץ ידיו ופניו בסבון ויחליף בגדים.
יכול לשים במשלוח המנות סוגי תבשילים שמסתמא יאכלו בשבת ולא בו ביום, אך עליהם להיות אכילים כעת.
יש לתת מתנות לאביונים שיחולקו לעניים עד השקיעה.
את סעודת פורים יש לעשות בבוקר לכתחילה, דהיינו להתחיל לפני חצות היום.
ראוי לתת לאחד מבני הבית משימה לדאוג לניקיון הבית כשעה לפני כניסת שבת, כך שלא ייווצר מצב שבו שבת נכנסה והבית מלוכלך מיין ומשאריות משלוחי מנות וכד'. גם הגבאים ידאגו השבת במיוחד לניקיון בית הכנסת עבור מעריב של שבת קודש.
מי שהתבסם עד כדי שהוא ממש שיכור, לא ילך לבית הכנסת בליל שבת ויפריע לתפילה, אלא ימתין עד שיתפכח ויתפלל בשיקול הדעת כעומד בפני המלך, אפילו יפסיד בשל כך מניין. ואם רק התבסם מעט, יכול להתפלל לאט ובריכוז ובמניין.
אם התמשכה סעודתו עד כניסת שבת, יכול להפסיק ולברך ברכת המזון לפני השקיעה, ללכת לבית הכנסת ולהתפלל, ולשוב לסעוד שוב לאחר קידוש את סעודת ליל שבת. אפשרות שנייה היא יכול ללכת להתפלל בבית הכנסת באמצע סעודתו, וישאיר את אחד המשתתפים בשולחן עד שישוב על מנת שיוכל להמשיך בסעודה. אפשרות שלישית - יכול להמשיך סעודתו ללא הפסקה לתפילה, ויתפלל רק לאחר שהסעודה תסתיים (אפשרות זו אינה מומלצת ע"פ כתבי האר"י, אך מותרת לכתחילה מדינא דגמרא).
בשתי האפשרויות האחרונות - כשממשיך סעודתו יפרוס מפה על הפת והתבשילים, יעשה קידוש ללא ברכת הגפן (אך אם לא שתה יין לפני כן, יעשה עם ברכת הגפן), יבצע על החלה (כולל לחם משנה) ולא יברך (שכן ברך המוציא מבעוד יום) וימשיך סעודתו. באפשרויות אלו, בברכת המזון יאמר "רצה והחליצנו" ללא "על הניסים" (ספרדים לא יאמרו "רצה", אלא אם אכלו בפועל בהמשך הסעודה בליל שבת).
אדם שנרדם ביום פורים וקם בליל שבת בשעה מאוחרת בלילה, יתפלל מעריב של שבת, יקדש ויסעד עם לחם משנה. ויכול להתפלל ולקרוא שמע בדיעבד עד עלות השחר. על הגבאים להקפיד בתפילת מעריב זו, שבית הכנסת יתנהל כמקום השראת שכינה, למנוע הוללות וצעקות של שיכורים שהגיעו מן הסעודה בביתם לבית הכנסת.
נאנס ולא קרא מגילה ביום פורים, יכול לקרוא אותה בבין השמשות של ערב שבת, ללא ברכה.
אדם שנרדם לפני קבלת שבת והתעורר למחרת, כך שהפסיד סעודת הערב ותפילת ליל שבת, יתפלל שחרית שתיים ויעשה קידוש של הלילה בסעודת הבוקר (ללא "ויכולו". בדיעבד אפשר עד הערב להשלים קידוש), ויוסיף עוד סעודה ביום שבת כך שתהיינה שלוש סעודות.
"מבוסמים אנחנו יותר מדאי מדמיונות חיצוניים, ובשביל כך אין אנו מרגישים את האמיתות הפנימיות שלנו, את סוד האמת" (הרב קוק)
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו